גזע ישי· רבי יהודה שמואל אשכנזי [אי"ש]
מערכת אות האל"ף · א
אי אדם יכול לברוא אדם או בהמה על ידי ספר יצירה. כדאיתא פרק ארבע מיתות דס"ה ע"ב רבא ברא גברא שדריה קמיה דר"ז וכו' ופי' רש"י ברא גברא ע"י ספר יצירה שלמדו צירוף אותיות של שם ואמרינן תו התם דס"ז ע"ב דרב חנינא ורב אושעיא כל מעלי שבתא הוו עסקי בס' יצירה ומיברי בהו עיגלא תילתא ואכלי ליה. ופירש רש"י עסקי בה' יצירה וממילא איברי להו עגלא תילתא על ידי שהיו מצרפין אותיות השם שבהם נברא העולם וכו' יע"ש. וכן העיד הגאון חכם צבי ז"ל בתשו' סי' צ"ג על זקנו הגאון מהר"א ז"ל אב"ד דק"ק חעלם דברא גברא ע"י ס' יצירה י"עש:
ונסתפקתי אי שרי להו לרבנן דרב חילייהו ועסקי בס' יצירה וברו גברא. למעבד להאי עבידתא ביומא דשבתא. מי אמרינן כיון דלא קא עבדי רבנן מעשה בידים בהאי עסקא דעסקי בה' יצירה אלא דמצרפי אותיות השם שבו נברא העולם. וע"י צירופם את אותיות השם הקדוש האדם או הבהמה איברו ממילא. לא עברי בהכי כיומא דשבתא על איסורא דאוריית' דלא תעשה כל מלאכה. דהא לא עבדי מעשה ממש בידים. או דילמא כיון דעל ידי עקימת שפתים בצירוף אותיו' השם הקדוש מתעביד מעשה גדול ונורא כזה דנבר' אדם או בהמה כעבדו רבנן בעסקם בצירוף אותיות השם מעשה ממש בידים חשיב ועברי על איסור מלאכה דבונה בשבת ואפשר נמי על איסור מלאכה דלש בשבת כי עסקי בהאי עיסקא ביומא דשבתא.
ולכאורה נראה דליכא בהאי עסקא משום איסור לא תעשה כל מלאכה ביום. השבת. כיון דלא עבדי רבנן שום מעשה בידים בגוף האדם הנברא או הבהמה רק דבור בעלמא בצירופם אותיות השם. ואמינא לה מהא דגרסי' בפ' חלק דק"א ע"א ת"ר סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת. ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת. ופירש"י ולוחשין וכו' בשביל שלא יזיקו ואין בכך משום צידה ע"כ. ונראה לכאורה דכוונת רש"י ז"ל במאמרו ואין בכך משום צידה. משום דהוה על יד לחישה דעז עקימתו השפתים בלחישה הוא מעמיד הנחשים במקומן שלא יוכלו לזוז משם. וכיון דלא עביד מעשה בידים אלא דבור בלחישה ליכא בהכי משום איסור מלאכה דצידה בשבת דבר תורה ולהכי שרי ללחוש לחישת נחשים ועקרבי' בשביל שלא יזיקו בשבת. כן נראה לכאורה כוונת רש"י ז"ל. ולפי זה הנה מכאן ראיה להתיר לעסוק בה' יצירה ולצרף אותיות השם שבו נברא העולם ביומא דשבתא דבר תורה. דכיון דלא עבדי רבנן מעשה בידים בגוף בריאת האדם או הבהמה אלא דיבור בצירוף אותיות השם וממילא איברו האדם או הבהמה. ליכא משום איסור עשיית מלאכה דבונה ולש בשבת דומיא דלחישה על נחשים ועקרבים דשרי בשבת וליכא משום איסור מלאכה דצד בשבת:
איברא דראיתי להגאון באר שבע ז"ל בפרק חלק עלה דהך בריית' דלוחשין לחישת נחשים וכו' שדחה להאי פירושא דרש"י ז"ל ותמה מאוד על רש"י ז"ל דפריש הכי. וז"ל ולוחשין וכו' פירש"י שלא יזיקו ואין בכך משום צידה. ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים לא כן אבי ח"ו פה ק' יאמר דבר זה שהרי משנה שלמה שנינו פ"ב דעדיות הצד נחש בשבת אם מתעסק שלא ישיכנו פטור. ואם לרפואה חייב וכו'. ובס"פ האורג אמר שמואל דהאי פטור פטור ומותר הוא א"כ אי אפשר לו' שהברייתא בא לאשמועינן דאין בכך משום צידה שהרי אפילו הצד ממש שלא יזיקו מותר לכתחלה. א"כ מאי ואין בכך משום צידה דמשמע אבל הצד ממש שלא יזיקו אסור. וכבר היה לי לפרש שהברייתא בא לאשמועינן דאין בכך משום רפואה דומיא דאינך וכו'. אמנם מדברי הרמב"ם פי"א מה' ע"ז נר' שהוא מפרש הברייתא דלוחשין וכו' היינו מי שנשכו נחשים או עקרבים שמותר ללחוש לו אפילו בשבת אעפ"י שאין הדבר מועיל כלום ואסור להרבות בשיחה בטילה בשבת וכו' אפ"ה לחש זה שרי וכו ושפתים ישק הוא עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שהגדיל הרב תמיהתו מאוד על פירש"י ז"ל. ובחר לו לפירושו של הרמב"ם ז"ל. ולפי פירושו דפירש הרמב"ם ז"ל להך בריית' ליכא לאתויי מידי מהך ברייתא לנדון דידן כמובן. ודברי רש"י ז"ל דחה הגאון באר שבע ז"ל:
האמנם כי דייקינן פורתא נרא' דמאי דתמה הגאון באר שבע ז"ל על פירש"י לאו תמיהא היא כלל ומאוד אני תמה על הגאון הנזכר שהחריד את כל החרדה הגדולה הזאת על מאור עיני הגולה רש"י ז"ל והכי אמר מר בתמיהתו ח"ו פה קדוש יאמר דבר זה וכו' כאילו ח"ו נעלמה מעיני קדשו של רש"י ז"ל האי משנה ערוכה דפ"ב דעדיות ומאי דאמר עלה שמואל סוף פרק האורג דהאי פטור הוא פטור ומותר. וזו פליאה גדולה בעיני על הגאון ז"ל הנזכר. דהא הך מתניתין דעדיות דהצד נחש לאו כולי עלמא היא אלא ר"ש היא דס"ל מלאכה שא"צ לגופה מותר. וכדאמרינן עלה בשבת דק"ז ע"ב אבל לר' יהודה דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב. אסור לצוד נחש ומתעסק בה כדי שלא ישכנו וחייב משום צד. וכבר התוס' ז"ל בריש שבת ד"ג ע"א ד"ה הצד נחש הקשו בשם בה"ג דברי שמואל אהדדי דהכא סבר שמואל כר"ש מלאכה שא"צ לגופה פטור ומשום צערא דגופא מותר. ובפ' כירה אמרי' דסבר שמואל במלאכה שא"צ לגופה כר"י דחייב. ותירצו בשם ר"ת דשמואל קאמר דלר"ש דס"ל מלאכה שא"ג לגופה פטור. בהני תלת פטור ומותר וליה לא ס"ל כר"ש יע"ש. ובהך מתניתין דמייתי מינה שמואל ראיה דהצד נחש וכו' פטור ומותר. מהא דתנן התם דקכ"א כופין קערה וכו' ועל עקרב שלא תישך. הנה סיפא דהך מתני' גופה אמר רבי יהודה מעשה בא לפני ריב"ז בערב ואמר חוששני לו מחטאת ופי' רש"י ז"ל חוששני לו מחטאת כיון דלא היה העקרב רץ אחריו איני יודע אם חייב משום צידה אם לאו וחוששני לו' חייב חטאת הוא ע"כ יע"ש. והנה כי כן תם אנכי ולא אדע מה מקום לתמיהא זו דתמה הגאון באר שבע ז"ל על רש"י דפרק חלק מהאי מתני' דפ"ב דעדיות והכי אמר מר בתמיהתו דאי אפשר לומר שהברייתא בא לאשמועינן דאין בכך משום. צידה שהרי אפילו הצד ממש שלא יזיקו מותר לכתחל' וכו' כאילו הוה דינא דהך מתני' דפ"ב דעדיות אליבא דכ"ע וליכא שום תנא דפליג עלה. והא איכא רבי יהודה ורבן יוחנן בן זכאי דפליגי עלה דהך מתני' דעדיות וסברי דהצד נחש בשבת ומתעסק בו כדי שלא ישיכנו חייב דאית. להו מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה ומתני' דפ"ב דעדיות ר"ש היא. וא"כ שפיר אפשר ואפשר לומר דהך ברייתא דלוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת ר' יהודה וריב"ז היא דסברי מלאכה שא צ לגופה חייב עליה ולהכי קתני תנא דהך ברייתא לוחשין וכו' לאשמועינן דאע"ג דמלאכ' שא"צ לגופה חייב והצד נחש בשב' ומתעסק בו שלא ישיכנו חייב. אפ"ה לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת כדי שלא יזיקו. משום דאין בכך משום צידה וכדפי' רש"י ז"ל ושפיר פירש דהאי תנא הא אתי לאשמועינן דאע"ג דסובר מלאכה שאצ"ל חייב והצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישיכנו חייב הצדן ע"י לחישה לאו צידה הוי להתחייב משום צד. והא דמוקי לה רש"י להך ברייתא כר"י דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב. ולא מפרש לה משום רפואה כדהוה בעי לפרש לה הגאון באר שבע ז"ל. משום דס"ל לרש"י דהא מילתא דפשיטא טובא היא דליכא משום רפואה כיון דלא עביד מידי רק עקימת שפתים בלחישה פשיטא דליכא למגזר בכה"ג משום שחיקת סממנים. ולא היה צריך התנא להשמיענו דבר זה וכן נמי לא ניחא ליה לרש"י לפרש כדפירש לה הרמב"ם ז"ל. משום דאיהו ס"ל דהלחש מועיל ודלא כהרמב"ם דס"ל דאין הלחש מועיל כלום. וכיון דלרש"י הלחש מועיל ליכא בהאי לחישה בשבת ע הנשיכה משום שיחה בטלה ופשיט' דשרי ומאי אתא תנא דברייתא לאשמועינן דלוחשין ולהכי סובר רש"י ז"ל דע"כ דהאי תנא דקתני לוחשין וכו' ס"ל כר"י וריב"ז דמלאכה שא"צ לגופה חייב והצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישיכנו חייב דלא כהך מתניתין דעדיות דהך מתני' ר"ש היא. ולכן אתי שפיר מאי דקתני לוחשין וכו' דאתא לאשמועינן דצידה דע"י לחישה שריא משום דאין בכך משום צידה. וזה פשוט וברור בכונת רש"י ז"ל. ודברי הגאון באר שבע ז"ל בתמיהתו על פי' רש"י ז"ל אינם אלא דברי תימא כאמור.
שבתי וראה להרב מהר"א אלפאנדרי זל בס' מרכבת המשנה פי"א מה' ע"ז דף י"ז ע"ד שהביא דברי רש"י ז"ל וכתב וז"ל וראיתי להרב באר שבע בשיטתו שהבין בדברי רש"י שמ"ש ואין בכך משום צידה היינו שלחש זה שלוחש ומקבץ יחד הנחשים במקום אחד שאין זה חשוב צידה להיות אסור ללחוש בשבת. וכפי זה תמה עליו דמשמע שהצד מפני שלא יזיקו אסור. והא משנה שלימה שנינו הצד נחש וכו' עכ"ל. ואני אומר שאין כונת רש"י במ"ש ואין כאן צידה שאין זה חשוב צידה. אלא כוונתו לומר כיון שהוא בשביל שלא יזיקו. אין כאן איסור צידה ומותר. והיינו ההיא מתני' דהצד נחש. וזה נראה מוכרח בדעת רש"י ז"ל דלא ימנע האי שלא יזיקו שכתב רש"י יש סכנה בדבר או לאו. אי איכא סכנה מאי דאין בכך משום צידה דקאמר דמשמע הא איכא משום צידה אסור. אמאי הא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ואי ליכא סכנה. אמאי מותר אפילו בחול. הא איכא איסורא דחובר חבר. דכן ס"ל לרש"י בפירוש חובר חבר שמקבץ נחשים ועקרבים במקום אחד אלא ודאי דמיירי שיש סכנה ואפילו בשבת מותר דאין בכך איסור צידה כנ"ל עכ"ד ז"ל יע"ש. ולפי דברי הרב ז"ל בכוונת דברי רש"י ז"ל. אנו למדין מדברי רש"י ז"ל אלו דצידה על ידי לחישה חשיבה צידה גמור' דבר תורה והצד נחש בשבת ע"י לחישה שלא יזיקו חייב משום צד אע"ג דלא עביד מעשה בידים וליכא רק עקימ' שפתים בלחישה. דטעמא דהאי ברייתא דשרייה ללחוש לחישת נחשים ועקרבים בשבת. היינו משום דאיכא סכנה. ומשום דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש. וכמ"ש הרב הנז' ואי צידה דע"י לחישה לאו צידה חשיבה ולא מיחייב עליה משום צד דבר תורה. מאי אתא תנא לאשמועינן. דבדאיכא סכנה לוחשין וכו'. פשיטא הא אפילו צידה גמורה בידים שרי בשבת במקום סכנה דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש.
והנה אם איתא להאי פירושא דהרב ז"ל בכוונת רש"י ז"ל לא זו בלבד דליכא ראיה מדברי רש"י ז"ל אלו להתיר האי עסק' דצירוף אותיות השם הקדוש בשבת. כדהוה בעינן לאתויי לעיל. אלא אדרבה יש להוכיח מדברי רש"י ז"ל אלו לאידך גיסא דאסיר דבר תורה לעסוק בס' יצירה ולצרף אותיות השם שבו נברא העולם בשבת. משום דכי איברו אדם או בהמ' ע"י עסק זה קא מחללי שבתא ועברי על איסור עשיית מלאכה דבונה ולש בשבת דאע"ג דלא עבדו מעשה בידים בגוף האדם או הבהמה. רק עקימת שפתים בצירוף אותיות השם והאדם איברי ממילא מ"מ כיון דע"י צירופם אותיות השם מתעביד מעשה דבריאת האדם או הבהמה בעבד מעשה בידים חשיב דומיא דצידת נחשים ועקרבים ע"י לחישה דחייב משום צד בשבת דבר תורה לפי דברי מהר"א אלפאנדרי ז"ל בכונת דברי רש"י ז"ל. ואע"ג דליכא מעשה דצידה בידים כלל. רק עקימת שפתים בלחישה. דבריאת אדם או בהמה ע"י ספר יצירה הוה נמי דכוותה דלחישה על נחשי' ועקרבי' ואין מקום לחלק ביניהם כלל.
האמנם לפענ"ד עיקר דברי הרב מהר"א אלפאנדרי ז"ל בכוונת דברי רש"י ז"ל. אחר המחילה רבה הלא נתנו ליאמר כלל. חדא דהאי לישנא דואין בכך משום צידה דכתב רש"י ז"ל מורה באצבע על כוונתו שרצ"ל דכיון דהוה ע"י לחישה לאו צידה היא. ועוד דאי מיירי בדאיכא סכנה הן עוד היום קשה הא גופא דמאי אתא לאשמועינן דמשום סכנת נפש לוחשין אפילו בשבת ואינו אסור משום צידה מפני פקוח נפש. פשיטא דהא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ואפילו להורגן בשבת שרי ברצין אחריו לכ"ע כדאיתא בשבת דקכ"א ע"ב כ"ש צידה שהרי צידה קילא טפי מהריגה וכמ"ש התוס' ז"ל שם ע"ב ד"ה כל המזיקין נהרגין בשבת דצידה לא מפרסמה מילתא כהריגה ומה"ט פליג התם ר"ה ואוסר ההריגה יע"ש. וכיון דברצין אחריו אפילו להורגן שרי כ"ש צידה. ואי משום דאיכא בלחישה איסור אחר דחובר חבר נמי. מאי הוי הא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ומאי אתא תנא לאשמועינן דמשום סכנת נפש לוחשין וכו' בשבת. אלא מוכרח דמיירי בליכא סכנת נפש. ומאי דתמה הר' באר שבע ז"ל כבר כתבנו דאין מקום לתמיהתו- גם מאי דהכריח הרב מהר"א ז"ל פירושו בכוונת רש"י. משום דאי בדליכא סכנה אפילו בחול אסור משום חובר חבר. אינו הכרח כלל וכמו שאכתוב לקמן במערכת החי"ת בהאי עניינא דחובר חבר בס"ד באופן דהאי פירוש' דאמ' מר הר"א אלפאנדרי זל בכונת דברי רש"י ז"ל במאי דכתב ואין בכך משו' צידה. אינו מחוור כלל. אלא הדבר ברור לענ"ד דכונת רש"י זל דכיון דהוה ע"י לחישה אין בזה משו' צידה ואפילו בדליכא סכנה שרי משום דצידה כזו לא אסיר דבר תורה והדרן למאי דאמרן דלכאורה איכא ראיה מדברי רש"י ז"ל אלו להתיר בריאת אדם או בהמה בשבת ע"י ספ' יצירה דבר תורה וליכא משום איסור מלאכה דבונה ולש בשבת כיון דלא עביד מעשה בידים. דומיא דצידת נחשים על ידי לחישה דליכא משום איסור צידה בשבת דבר תורה. כן נראה לכאורה:
ואולם אחרי ההתבוננות בהאי לישנא דרש"י ז"ל דכתב ואין בכך משום צידה. נלע"ד דאדרבה דמהני מילי דרש"י ז"ל ראיה לאידך גיסא. דבהאי עיסקא דספר יצירה וצירוף אותיות השם ואיברי גברא או עיגלא ביומא דשבתא איכא משום איסור מלאכה דבונה ולש בשבת. והוא משום דכי דייקינן שפיר בהאי לישנא דרש"י ז"ל. נשכח דאין כונת רש"י ז"ל במאי דכתב ואין בכך משום צידה. משום דלא עביד מעשה בידים רק עקימת שפתים בלחישה כאשר כתבנו לעיל בהשקפה ראשונה. אלא כונת רש"י ז"ל דאין דרך צידה בכך ולהכי שרי משום דהו"ל צידה שלא כדרכה ומלאכה דצידה דכלאחר יד היא ולהכי שרי והיינו דכתב ואין בכך משום צידה. כלומר דאין דרך צידה בכך. וכן מצאתי אחרי כן להר"ב הלבוש ז"ל בא"ח סי' שכ"ח סעיף מ"ה שכתב להאי דינא דהך ברייתא דלוחשין וכו' וכפי פי' רש"י ז"ל ופירש להדיא משום דאין דרך צירה בכך. וז"ל שם לוחשין לחישות על נחשים. ועל עקרבים שלא יזיקו ואין בכך משום צידה שאין זה דרך צידה ע"כ יע"ש. הנה שהבין הרב הלבוש ז"ל בפשיטות בכונת דברי רש"י ז"ל בהני מילי דואין בכך משום צידה. דרצ"ל שאין דרך צידה בכך והא ודאי דכן הוא כונת רש"י ז"ל. ולפי זה הנה מכאן ראיה גמורה לענ"ד לנדון דידן לאסור איסור גמור דבר תורה לעסוק בהאי עיסקא דספר יצירה לצרף אותיות השם שבו נברא העולם ואיברי אדם או בהמה ביומא דשבתא ומאן דעביד הכי בשבתא עבר על איסור עשיית מלאכה דבונה ולש בשבת. שהרי לחישת נחשים ועקרבים טעמא דשרי בשבת הוה משום דאין דרך צידה בכך כנז' הא אי הוה דרך צידה בכך הוה אסיר דבר תורה משום איסור מלאכה דצידה דבר תורה. אלא משום דאין דרך צידה בכך והו"ל מלאכה דצידה כלאחר יד דלא אסיר אלא מדרבנן. ומשום צערא דגופא שרי. אע"ג דלא עביד שום מעשה בידים כלל רק דבור בעלמא ועקימת שפתים בלחישה. וא"כ גבי האי עיסקא דבריאת אדם או בהמ' ביומ' דשבתא ע"י ספר יצירה דמצרף אותיות השם שבו נברא העולם. דליכא להאי טעמא דאין דרך בריאה בכך כי היכי דנימא דהו"ל מלאכה דבונה כלאחר יד דהא אין במלאכה זו דבריאת האדם או בהמה שום דרך אחר כי אם דרך זה דצרוף אותיות השם שבו נברא העולם ובכך יברא ולא בשום דרך ואופן אחר כלל כי זה הוא דרך מלאכה זו דבריאת האדם או בהמה שכך היתה בריאת העולם ע"י צירוף אותיות של שם זה. דינא יתיב דאיכא בהאי עיסקא ביומא דשבת' משום איסור עשיית מלאכ' דבונה ולש בשבת דבר תורה. ולכן האי מאן דעסיק בס' יצירה ובורא אדם או בהמה ביומא דשבתא עבר על לא תעשה כל מלאכה ביום השבת. כן נלע"ד לפום ריהטא. ועיין מאי דכתיבנא ע"פ האמור לקמן מערכת הכ"ף בענין כל דבר שבקדוש' אין אומ' אותו בפחות מעשרה. לדחות ראייתו של הגאון מהר"י ליב כ"ץ ז"ל בנו של הגאון בעל שער אפרים ז"ל. למיפשט להאי ספיקא דנסתפק הגאון חכם צבי ז"ל בסי' צ"ג אם אדם הנוצר בספר יצירה מצטרף למנין עשרה. מהא דמעשה בר' אליעזר שהיה צריך עשרה ושחרר עבדו והשליטו למנין עשרה יע"ש ראייתו ומאי דכתיבנא עלה ע"פ האמור אנן בעניותין בס"ד. ועיין עוד לקמן בסמוך: