גושפנקא דמלכא ליקוטים· רבי פארוז קרסינטי
חידושי דיני איסור והיתר · ב
בענין העצמות והם הקולית וצומת הגידים. דע כי איסור' מחמת ספק הקולית שמא אם הוא מורכב וצומת הגידים שמא נפסקו והגף שמא ניקבה הריאה. ולכך היינו נוהגין בענין הכלים שאם לא נודע האיסור עד שעבר עליהם מעל"ע הכלים מותרים והט' דכיון שהכלים פגומים אינן אסורים אלא מדרבנן אפילו אם נתבשל בהם איסור גמור. ובנ"ד שהאיסור ספיקא הו"ל ספק דרבנן לקולא. ועוד דאיכא טע"א דשרינן מאחר דיש להם חזקת היתר שהביא בש"ע יו"ד סי' ק"ן וז"ל המבשל ביצים בקליפתם וכו' ואם לא עשה וכו' ונמצאת אחת מהם טרפה י"א וי"מ ואף לדברי האוסרים הכלים מותרים דהעמד הכלי על חזקתו. והש"ך כתב דהכלים מותרים וישהא אותם מעל"ע כדי שיהיו פגומים הרי שמתיר אותם לכתחי' להשהותם והיא עדיפא מדידן שלא היינו מתירים הכלים אלא אם לא נודע האיסור עד עבור מעל"ע. וכעין זה כתב מור"ם סי' ק"ט על כלים שנשתהו בבית הגוים דישהא אותם מעל"ע ומותרים דאף אם נשתמשו בהם הגוים מותרים שכבר נפגמו. נמצא לפי דבריהם דמותר לכתחילה להשהותן מעל"ע וישתמש בהם. וגבי הקולית יש טע"א להתירא. והוא מ"ש הש"ך סימן נ"ה סק"א וז"ל מ"ש הפוסקים אם היה מורכב אסור דוקא דיש ריעותא בעור מבחוץ וזהו לשון נקרם עליו עור מבחוץ וכו' והביא דבריו הפר"ח וקיימם ותמה על הטבחים שהיו אוסרים דבר זה. וא"כ בקולית שאין שום ריעותא מבחוץ דבר ברור שהכלים מותרים לכ"ע:
ודע שאם נתבשלו **((ל"ד ג' דה"ה ב' דכל שההתיר יתר על האיסור מהני דחד בב' ל"ד כמ"ש הפר"ח סי' ק"י סק"ד וז"ל כללא דמלתא דמידי דסגי ברובא בין לח בלח סגי ברובא דהיתר ובכ"ש):)** ג' תרנגולים או יותר שיש בדבר טיבותא יותר משום דהוי מין במינו ובטיל מדאורייתא ברובא אפי' לח בלח דהיי' המרק שבו נתבשלו התרנגולים שרובו היתר והוי ספק דרבנן אפילו הכלים בני יומן וכן יש להתיר כל שאר התרנגולים שנתבשלו עם הטרפה משום דספיקא דרבנן הוא ואפי' נתבשלו עם בשר בהמה הכל דסלק את שאינו מינו כאילו אינו והשאר מינו רבה עליו ומבטלו) כללא דמלתא שהכלים שמבשלים בהם בבית המשתה מטעמים וכיוצא ונמצאת שם שבורה שהכלים מותרים וכ"ש אם שהו אותם מעל"ע שבבית המשתה ודאי איכא כמה תרנגולים ושרו מטעמא דאמרי':
ביצה שנתבשלה בתבשיל ונמצא בה אפרוח או דם והיא סרוחה מבפנים התבשיל מותר וא"צ ביטול. והטעם משום דהוי נטל"פ כמ"ש בסימן ק"ג וז"ל פגם זה א"צ שיפגום לגמרי עד שיהיה קץ לאוכלו אלא אפי' פגום קצת אינו אוסר תערוב' וישליך הביצה והשאר מותר ולא שייך בזה דין בריה כיון שמכירה ומשליכה (ואם אינה סרוחה והיה בה דם אוסרת תערובת' מדאורייתא ואם היה אפרוח מרוקם ואין בה דם שאינה אסורה אלא מדרבנן משום שרץ השורץ והאוכלה מכין אותו מכת מרדות כמ"ש פר"ח סי' פ"ו סקכ"ב שאוסרת תערובתה מדרבנן:
בסימן צ"ה כתב הש"ע נ"ט בר נ"ט דהיתירא מותר ולכן קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיה סולדת בו אפילו בני יומן מותר. ואם שומן דבוק בהם צריך שיהיה במים ששים כנגדו וכו' ע"כ מכאן אנו לומדים שאם אירע שבשלו תבשיל בקדרה חולבת ונתנו בו מעט חלב שיש בתבשיל ס' נגד החלב ותחבו כף של בשר ב"י באותה קדרה של חלב שהכל מותר לפי שהחלב נתבטל כיון שיש במים ס' כנגדו והוי כמי שאינו וכאילו אין בקדרה אלא מים והו"ל נ"ט בר נ"ט. ולכן המורה צריך לחקור כשבאו לישאל שתחבו כף בשר ב"י בקדרה חולבת אם יש חלב בקדרה או לא ואם ישנו כמה היה כי לפעמים נותנים מעט לבד ובזה יורה צדק. ועוד דע שאם תחבו כף של בשר או של איסור בקדרה של היתר שכתב שצריך לשער כנגד כל הכף. דע דהיינו שנתחבו בתוך האיסור שכל מה שבקדרה היה איסור כולו כגון חלב לבדו שהיה מתבשל בקדירה אחת שנתחבה הכף בה שאז כל מה שנתחב מהכף הוא איסור ולא ידעי' כמה בלע משערי' בכולה. אבל אם התבשיל היה דבר של היתר ונתערב בו חלב או איסור ותחבו הכף ונאסרה אז אין צריך לשער כנגד כל הכף אלא אנו משערים בדעתנו כאילו נקח מאותו תבשיל כשיעור הכף דהיי' אם יש בכמות הכף ליטרא וכיוצא אנו אומרים כאילו נפל ליטרא מאותו תבשיל איסור לתוך ההיתר. ואח"ך אנו חוזרין ומשערים כמה יש מן האיסור באותה ליטרא של התבשיל המשל בזה הרי שבקדרה אחת היו מבשלים בה עשרה ליטרין של היתר ונפל ע"כ נמ"ך:
סוף הספר