גור אריה על שמות· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק כא · פסוק כא
הא אחר שהכהו וכו'. אבל מזה דכתיב (ר' פסוק כ) "כי יכה את עבדו", ולא עבד אחר, אין ללמוד, דהווה אמינא דדרך הכתוב לדבר בהווה, ודרך להכות עבדו ולא עבד איש אחר. ועוד, דהווה אמינא כיון שגופו קנוי לו אפילו אם המיתו אינו נדון עליו, ולפיכך צריך לכתוב "עבדו" דאפילו הכי חייב, אבל לא בא למעט עבד איש אחר שלא נדון ביום או יומים, ולפיכך צריך "כי כספו הוא" הא אחר שהכהו חייב מיתה, ואינו נדון ביום או יומים: