גור אריה על שמות· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק יג · פסוק כב
לא ימיש הקב"ה. כי "ימיש" הוא מבנין הפעיל, שהוא יוצא תמיד. ואם רצה לומר "לא ימיש" הענן – היה ראוי להיות 'ימוש' בוי"ו, ולפיכך פירושו 'לא ימיש הקב"ה', והשתא הוי פועל יוצא. ואף על גב דכתיב (ר' להלן לג, יא) "ומשרתו יהושע לא ימיש מתוך האהל", חלוק גדול יש כאן ליודעי לשון הקודש, כי אצל בני אדם שייך לשון יוצא, כי הוא המזרז את עצמו, והרי הוא יוצא בצד זה, כי האדם הוא המזרז את גופו. וכן פירושו – לא ימיש יהושע את עצמו, ומדבר על האדם כאילו היה כאן שני דברים, האחד דעתו, והשני גוף האדם. וכך כתב לקמן (יד, י) "ופרעה הקריב", ופירש רש"י (שם) הקריב את עצמו ומיהר לפני חיילותיו. וזה לא יתכן בענן, ולפיכך צריך לפרש "לא ימיש" 'הקב"ה':
ומגיד שעמוד הענן משלים כו'. דאם לא כן הרי כתיב (פסוק כא) "וה' הולך לפניהם יומם וגו'", ולמה עוד "לא ימיש":