גור אריה על במדבר· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק כה · פסוק ו
נתקבצו שבטו של שמעון. מלשון "והנה" הוא דמפיק, דמשמע עתה – כאשר היו נדונים – בא איש אחד ויקרב את המדינית, אלא מפני שנתקבצו וכו', לפיכך בא עתה, ולא קודם לו. ומה שהוצרכו לומר שנתקבצו כולם אליו, ולא עשה זה מעצמו, כי לשון "והנה" פירוש שמן המעשה אשר היו נדונים החוטאים נעשה זה, ואם לא נתקבצו כולם ובקשו זה מאתו – לא צריך לעשות זה, אחר שהם אינם חפצים בזה, ואם כן לא היה שפיר לישנא "והנה", ולפיכך צריך לומר כי הם נתקבצו וכו':
[נתעלמה ממנו הלכה] געו כולם בבכיה כו'. דאם לא כן, למה בכו: