גור אריה על במדבר· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק כא · פסוק ג
אתהן בהריגה. דלא יתכן לומר חרמי גבוה, דאין מקדישין את האדם חרמי גבוה. אלא חרם דהכא הוא רצה לומר אבוד12. ואף על גב דאצל "עריהם" יתפרש חרמי גבוה, כמו שמפרש (רש"י) אחר כך, ואיך תתפרש מלה אחת לשני דברים (קושית הרא"ם), נראה דלא קשה, ד"חרם" סתם הוא דבר שאין הנאה בו, והוא חרם. ואצל אדם יתפרש כפי משמעות שלו, שדרך להחרים אתהן בהריגה. ואצל ממון מתפרש גם כן כפי ענינו, שדרך לעשות אותן חרמי גבוה: