גור אריה על במדבר· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק כא · פסוק ב
אקדיש שללם לגבוה. כלומר, שאינו לשון אבוד והריגה, כמו "זובח לאלקים יחרם" (שמות כב, יט) , דזה לא יתכן לומר כאן שיאמר שיאבד את האדם, דמאי נדר בזה שיאמר "וידר ישראל נדר", אלא רצה לומר שיקדיש שללם לגבוה, ושייך בזה נדר: