גור אריה על במדבר· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק טו · פסוק לא
בזמן שעונה בה. דאם לא כן, 'עונה תשא' מיבעי ליה. והא דכתיב (ויקרא כ, יא-יג) "דמיהם בם", וליכא למדרש 'בזמן שדמיהם בם', לא קשה, דהתם בא הכתוב לומר דמיהם של חיוב מיתה בם, ואין לפרש כאן דעונו – רצה לומר העון שעושה – היא בו, פשיטא, כיון שכתב "כי דבר ה' בזה", יודע אני שעונו בה, דמיד שעושה העבירה עונו בה, וכי אפשר למצוא שיעשה העבירה ולא יהיה העון בה, אלא פירושו 'בזמן שעונה בה':