אור ברסלב
גדולת מרדכי סימן לב

גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר

סימן לב

סימן לא

וזאת למ"ז נ"ע תשובתו להמופלג מ' אליעזר שהיה מ"ץ דק"ק אבעל.

בדק לן מר לחוות דעתי על מה שחזק דברי הש"ך והט"ז. ודלא כעט"צ והכל באר היטב נכונה במאמר קדישין ודבריו כמ"ש אלא בקיצור אך להכריע איני כדאי וכ"ש להשיג. אך למה שהוחלתי אתבונן ואומר כפי ענ"ד לעלות בהסכמה. אך החילוק הוא בסברא דלכאורה לא הבנתי דברי חכמים וחידותם דלכאורה לא יצאו ידי חובת סמ"ע דהא דברי רבינו יונה אינו מבואר בגמרא ולא במשנה ולא בברייתא דאין ממלאין אלא מדעת הלוה ולא ליומי אוחרא כו' אלא הוכיח הר"י בסברא והוכחה. דאלת"ה היכי משכחת הא דפסול בהרחיקו עדים מן השטר דהא דברי היש מפרשים דאם הובא לב"ד פסול ואין לו תקנה אינו מבואר כנ"ל רק אם קיימינן בסברא דמלאוהו שלא מדעת הלוה כשר וגם ליומי אוחרי משום דלא נקרא שטר פסול אלא משום חשש זיוף תקשי א"כ הא דתני הרחיקו עדים שני שיטין מן השטר פסול היכי משכחת לה הרי כשיבוא לב"ד יאמרו לו למלאות וכשר אע"כ דאם הובא לב"ד בלא מילוי אין לו תקנה וטעמא דמילתא כמ"ש הרא"ש לחזק דברי הי"מ וא"כ אפילו להש"ך וע"ז דיהבי טעמא דבמלאוהו ביום אחר דס"ל דלכ"ע מודו להר"י דליומי אוחרי פסול הרי מצינו אם הרחיק פסול א"כ מנ"ל בהובא לב"ד ביומו ומדעת הלוה דאין לו תקנה ואף דהרא"ש יהיב טעמא למילתא אינו אלא אחר הוכחה כנ"ל נתן למילתיה טעמא שלא יהא דברי הי"מ בטל. דאל"כ תקשי גם עליו רק מנלן דילמא מה שהכשירוהו במילאוהו בקרובים הוא אף בב"ד. וניחא לי מהא דאמר חזקיה מלאוהו בקרובים כשר ולא אמר ממלאין בקרובים וכשר כדאיתא בגיטין (פרק הזורק) גט קרח הכל משלימין עליו אלא דאם אמר כן היה הדין לפסוק אף בב"ד למלאות. וכמו בגט קרח כי אתו לקמיה דרבי אמי אמר צאו והשלימו ע"כ אמר אם מלאוהו דמשמע מעצמם דווקא אבל לא בב"ד אך לפ"ז הרי מצינו אם הרחיק פסול בהובא לב"ד א"כ מנלן דליומא אוחרא פסול הא לא מוכח אלא מכח דאלת"ה כו' כמ"ש והרי משכחת לה שפיר. אך לפי דברי הרא"ש זה מוכח מיניה וביה דהא טעמא דמילתא להכשיר אלא משום דאלמוה לתקנתן כו' כיון שלא נעשה כתיקון חכמים חספא בעלמא הוא ע"כ הרי הא דבב"ד אין לו תקנה הוא מחמת שהיה התקנה בתוקף שיהיה חספא בעלמא וא"כ לפי ההוכחה מדברי חזקיה דבהובא לפני ב"ד פסול הוא ע"כ משום דאלמוהו לתקנתא דאל"כ היה ראוי להכשירו וכיון דהטעם הוא דחספא בעלמא א"כ במלאוהו כו' השתא הוא דנעשה שטר לפ"ז ביומא אוחרי פסול משום מוקדם ושפיר הוא דברי הש"ך והט"ז דהא דסע"ו דליומא אוחרי פסול הוא אליבא דכ"ע דהא מוכרח הוא כנ"ל. נאום מרדכי:

ומדברי הרא"ש שכתב הטעם דלפני ב"ד פסול כנ"ל משום דאלמוהו לתקנתן כו' ומ"מ הכשירוהו אם מלאוהו בקרובים ואם הובא לפני ב"ד בלא מילוי קרובים צריכין ב"ד לפוסלו לאלומי לתקנתן אבל קודם שבא ליד ב"ד אפילו אם עשאו מלוה מדעתו כשר. ולראות למה לא להיפך מדעתו אפילו שלא בב"ד אם מלאוהו יפסל ויוכשר בב"ד למלאות כו'. ונראה דהכניס הטעם דרך רהיטת לשונו אם בא לפניהם צריכין ב"ד לפוסלו לחזק תקנתן כו' ר"ל כי על מי מוטל לחזק התקנה כ"א על ב"ד ע"כ צריכין לפוסלו לחזק תקנתן דייקא משא"כ המלוה והלוה אינם מחזיקי התקנה ע"כ אם מלאוהו כשר ועוד מהא דחזקיה הנ"ל שאמר אם מלאוהו כו' ולא אחר ממלאין בקרובים וכתבתי דלמעוטי בב"ד אתי כנ"ל א"כ מוכח דכל שלא בב"ד כשר אפילו מלאוהו מלוה שלא מדעת לוה מדלא מיעט אלא בב"ד כיון דנחית למעוטי ולא מיעט ג"כ זה אלא ודאי דזה כשר:

חידושום מנכד המחבר המו"ל. ב"מ (ק"ו ע"ב)

תני חדא פעם ראשונה ושנייה זורעה ושלישית אינו זורעה ותניא אידך שלישית זורעה רביעית אינו זורעה ל"ק הא כרבי הא כרשב"ג הא כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה הא כרשב"ג דאמר בתלת זימני הוי חזקה. וקשה לפמש"כ התוס' יבמות (דף ס"ה) ד"ה נישאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה וז"ל. משמע דמן השני יש לה כתובה וכו' ותימה לר"י דאמאי יש לה כתובה מן השני הא כיון דאסר לה לשלישי א"כ סבר דבתרי זימני הוי חזקה כו' ואומר ר"י דלענין ממון מודה רבי דלא הוי חזקה עד דאיתחזק בתלתא זימני כדאשכחן בשור המועד דבשור המועד לא פליג כדפרישית לעיל וכ"ה בתוס' ב"ק (ד' כ"ג ע"ב) אומר ר"י דהא דאמרינן בהבע"י דבשור המועד סתם לן התנא כרשב"ג לא משום דתיהוי פלוגתייהו בשור המועד דמקראי דרשינן וכו'. עכ"ד. ותמוה מאוד דסוגיא שלימה דהכא סותרת לדבריהם דהכא סובר הש"ס דגם בממון סובר רבי דבתרי זימני הוי חזקה וקושיא זו מצאתי בספר בשמים ראש וכתב שנעלם מעיניהם סוגיא ארוכה דב"מ וע"ק אמאי פריך לישני הכי פעם ראשונה ושניה פי' אם אכלה חגב ראשונה ושניה זורעה שלישית ויהא כבאידך ברייתא שלישית זורעה ורביעית אינו זורעה ואמאי צריך לשנויי הא כרבי הא כרשב"ג:

ונראה לתרץ הקושיא הראשונה ולחלק כך. דהא קי"ל בב"ק (ט"ו ע"א) כמ"ד פלגא נזקא קנסא דקרן משונה הוא דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי ופירושו רוב שוורים דמיעוט וודאי איכא דנגחי. וכן בש"ס דיבמות נמי איכא רוב דרוב נשים מתעברות ויולדות ועקרות מיעוטא הוי. ולפ"ז יש לחלק על נכון דע"כ לא קאמרי התוס' דבממון מודה רבי דבעינן תלתא זימני אבל בתרי זימני לא הוי חזקה אלא היכי דהחזקה מתנגדת להרוב ובאה לסותרו ולבטלו אז לא הוי חזקה עד דתתחזק בתלתא זימני אבל היכי דאין החזקה מתנגדת להרוב כמו בסוגיא דב"מ דלא הוי נגד הרוב דהא איירי דהיתה מכת מדינה ואדרבא הרוב מסייעו אז אפי' בממון סובר רבי דבתרי זימני הוי חזקה:

ועדיין קושיא השניה במקומה עומדת. וגם למ"ד פלגא נזקא ממונא עדיין לא א"ש דלדידיה סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי אלא דעלולים הם לנגוח. א"כ גם גבי שור המועד הרוב אינו מכחיש החזקה ואפ"ה בעינן תלתא זימני אליבא דרבי ונקדים קושיא ומצאתי זאת בת"ח בב"ק (דף י"ט ע"ב) במשנה כיצד השן מועדת וכו' אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק והקשה התו"ח דלמאן דאית ליה פ"נ ממונא האיך אתי אליביה הא כתבו התוס' (בד' ט"ו ע"ב) ד"ה והשתא דאמר פלגא נזקא קנסא. נראה דדוקא למ"ד פלגא נזקא קנסא אבל למ"ד פ"נ ממונא לא מחייב כלל דמהי תיתי דמקרן לא אתיא דקרן אורחיה והאי משונה דלאו אורחיה דכלבא למיכל אימרי רברבי אבל למ"ד פנ"ק הוי תולדה דקרן דתרווייהו משונים הם אע"ג דקרן כוונתה להזיק א"כ באכלה כסות או כלים אמאי משלם ח"נ למ"ד פנ"מ הא האי הוי משונה:

ואמרתי ע"ז דיכול להיות דמה שאמר הגמ' דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ופירש"י שרגילין בנגיחה ונראה דאין הפי' שרגילין בנגיחה והוי אורחיה כמו שן ורגל. אלא הפי' סתם שוורים כשרואין שוורים הם עלולין לנגוח דפעם נוגחים ופעם אינם נוגחין ומיעוט אינם נוגחים כלל. ובזאת מחולקים הני אמוראי דלמ"ד קנסא סתם שוורים בחזקת שימור קיימי שרוב שוורים אין נוגחים כלל ומיעוט נוגחים. ולמ"ד ממונא סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ונוגחין לפעמים. לכן אמר הגמ' בדין הוא דלשלם כולה ורחמנא חס עליה דאכתי לא אייעד תוריה וא"כ אין לו חזקה שיגח בוודאי ולכן פטרתו התורה החצי. ולא דמי לשן ורגל דבודאי אוכלים ורומסים. וא"כ מתורץ קושיית התו"ח דדוקא באכלה אימרי רברבי שהם משונים ביותר באכילה אבל אין כוונתו להזיק לכן פטור דמהי תיתי אבל באכלה כסות הוי דומיא דקרן דאוכלת כסות וכלים פי' שנתכוונת להזיק כקרן וא"כ אף למ"ד פנ"מ צריך תלת זימני להוציא מרובה דגם לדידיה הרוב מכחיש החזקה ורש"י פירש בב"מ בסוגיא דאכלה חגב פעם ראשונה ושניה זורעה אפילו היא מכת מדינה מדבריו משמע דיכול להיות הברייתות גם באינה מכת מדינה והרוב סותר החזקה א"כ לדידיה ליכא התירוץ הנ"ל:

ונראה דרש"י לשיטתו אזיל דאיתא בב"ק מאי טעמא דר"י אמר אביי תמול חד מתמול תרי שלשום תלתא ולא ישמרנו בעליו אתי לנגיחה רביעית. רבא אמר תמול מתמול חד שלשום תרי ולא ישמרנו האידנא חייב ופירש"י דבנגיחה שלישית חייב נזק שלם ועיין בתוס' מה שהקשו ע"ז וראיתי במהר"ם לובלין שכתב ואני מצאתי בגליון תוס' ישנים וזה לשונו והר"ר שלמה מדריוש פי' דא"ב דלאביי ע"כ מודה רבי הכא דבתרי זימני לא הוי חזקה דלא פליג אקרא אבל לרבא שפי' דבנגיחה ג' משלם נזק שלם סבר דלרבי גם בשור המועד בתרי זימני הוי חזקה להיות מועד לשלם נ"ש בנגיחה ג' עכ"ל. וא"כ ניחא דשיטת רש"י יהא כשיטת הר"ש מדריוש. ולא ס"ל החילוק של הר"י אליבא דרבי בין דבר שבממון לשאר דברים וא"כ ניחא בפשיטות וקושיית התוס' ביבמות דהקשו דאמאי יש לה כתובה מן השני כיון דבתרי זימני הוי חזקה. יש לישב דרש"י סובר כיון דבשעת הנשואין לא איתחזקה עדיין ונתחייב לה הכתובה לכן לא הפסידה כמו בשור המועד דבשנית יועד ובשלישית ישלם נזק שלם לרבי אבל הקושיא השניה עדיין במקומה עומדת ונראה דלאביי דסבר דדוקא בג' זמני הוי מועד. וע"כ גם אליבא דרש"י מוכרחים אנו לחלק אליביה בין ממון לשאר דברים דבממון בתלת זימני הוי חזקה גם אליבא דרבי ובשאר דברים סגי בתרי זימני וא"כ יקשה אליביה רומיא דהברייתות ונהיה מוכרחים לתרץ כמש"כ. וממילא מתורץ לרש"י קושיית התוס' ביבמות. ומיהו תימה לר"י דהשתא לענין איסורא לא סמכינן ארוב נשים דחזיין לבנים משום דאיתרע רובא ע"י דאיתחזק בתרי זימני ולענין ממון סמכינן ארובא אע"ג דאיתרע בתרי זימני ובעלמא אמרינן איפכא דאזלינן בתר רובא לענין איסורא, ולענין ממונא לא אזלינן ודו"ק:

סוף הספר

תוכן העניינים

גדולת מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה