גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר
סימן לא
שבועות (ד' מ"ה ע"ב) תוס' ד"ה מתוך שיכול לומר להד"מ כו' עד למסקנא אע"ג דאין זה מיגו טוב דאין אדם מעיז לכפור הכל אבל נאנסו דאין חבירו מכיר בשקרו נוח לו לטעון מ"מ כו' עכ"ל לכאורה בשומרין אף במקום דאיכא מיגו טוב אפ"ה חייבו רחמנא שבועה דהיינו כשהיו בעליו עמו וטוען שלא נאנסו והשומר טוען שנאנס וחייבו שבועה שנאנסו וכאן אף בנאנס חבירו מכיר בשקרו ואיכא מיגו טוב מיגו דלהד"מ והשתא לא ניחא ולא מתורץ קושית התוס' דפריך הגמרא אשמואל ולא פריך אמה דאמרינן מיגו בכל מקום דלכאורה השתא נדחה תירוצם. וגם להרא"ש (בסימן א') דפסיק הילכתא בשכרו שלא בעדים דנאמן במיגו ואע"ג דרמי כו' ופריך ליה רבא כו' ואנן קי"ל כו' וי"ל דהך דפריך רבא מעיקרא לאו פירכא הוא דשאני שבועת שכיר דתקנת חכמים ובמיגו כל דהו אוקמיה אדינא משא"כ בשומרין ע"כ נשבע בשומרין דהוי מיגו דהעזה ע"כ. וקשה דלפי מה שכתבתי הוי בשומרין מיגו טוב דבמאי יש יותר העזה בלהד"מ מטענת נאנסו היכא דהוי בעליו עמו וא"כ הוי מיגו טוב ואעפ"כ חייבי שבועה ושפיר הקשה רבא ע"ש. והדר קושיית הרא"ש לדוכתיה דלפי דקי"ל איך אפשר לפסוק הלכתא בשכרו שלא בעדים דנאמן במיגו דלהד"ם: