גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר
סימן כו
תשובת הרב הגדול דק"ק בוסק ע"ז
קבלנו תשובתו דמר והי' לנו למשיב נפש דברו הטוב בהשכל וסברא לחזק דברי הרשב"א שנוכל לסמוך עליו בנידון דידן אך אם באתי להשיב על דברו הוי ממש כמשל החוח שבלבנון כו' אך מחמת שבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ע"כ ענותך תרבני אגלה קוצר השגתי לשאול פני כת"ר שבטוח אני ברוב ענותנותו שהשיב' בלא דבר על שאלה ריקנית ועתה בודאי ישיב לנו מלא דבר ואף שהדרך רחוקה אך שדברי תורה אף מעבר לים צריך לבקש אחריה ע"כ מחמת שהי' לי דברו הטוב לשעשוע יום יום ואנא לא גמיר ולא סביר רק מסדרנא לפני כת"ר מה שקשה לי להבין דברי כת"ר וזה החלי. מ"ש כת"ר דברי הש"ע באה"ע (סי' י"ג סעיף י"א) דפסק דמעוברת בין גרושה בין אלמנה אסורה להנשא והוא כסברת ר"ת וסיעתו דגם גרושה מניקה אסורה משום הוולד וא"כ מסקנת הגמרא בתחילה אלא סתם מעוברת למניקה קיימא קאי נמי אגרושה מעוברת ובסי"ד הביא דעת הרשב"א וכתב זה שאמרנו בגרושה יש מי שאומר דוקא שהניקתו עד שהכירה כו' ע"ש שזהו דעת הרשב"א והא לדעת הרשב"א כשלא הכירה אינה מחויבת להניקו ואינה בכלל מינקת חבירו וא"כ כשתלד יכולה להחזיר לו הולד כל זמן שלא הכירה ולפ"ז מסקנת הגמרא הנ"ל לא קאי אגרושה ולמה פסק הש"ע בגרושה מעוברת דאסורה להינשא בלי שום חולק ותירץ כת"ר דס"ל כדעת הרמב"ם דטעמא דדחסה לא אידחי לגמרי וכמ"ש המחבר בכ"מ ובב"י ולזה הטעם שווין גרושה ואלמנה וא"כ לרשב"א אף דלא שייך הטעם דסתמא למניקה קיימא כו' בגרושה אסורה משום דחסה והביא ראיה לחזק דלהרשב"א טעמא דדחסה קיימא לפי המסקנא דאל"כ תיקשי לב"ש כו' לדידהו דלא ישא מינקת כו' נפלה בבירא כו' ועוד הזכיר כת"ר מכח קושיות המפרשים דמאי דוחקיה דר"נ ורבא לתרוצי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולמה לא תירצו בפשיטות דגזירה דלמא מעוברת היא כו' למניקה קיימא ודילמא מעברה ומיעכר חלבה כו' ותירץ משום דמתניתין איירי גם בגרושה כו' ולא שייך סתמא למניקה קיימא ע"כ הוכרחו לתרץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והכריח כת"ר מזה טעמא דדחסה דכיון דבגרושה ליכא טעמא דסתמא למניקה קיימא א"כ מ"ט לא ישא מעוברת חבירו כו' בגרושה וע"כ משום טעמא דדחסה עכ"ד כת"ר וקצרתי כידוע למר. והשתא לדברי כת"ר תקשי לר"ת קושית המפרשים דמוכח דס"ל דגם גרושה אסורה להינשא אף בלא הכירה תקשי למה לא תירץ הגמרא בהא דוכן שאר כל הנשים כו' בפשיטות כנ"ל דאי אפשר לומר דבאמת ר"ת ס"ל כהרשב"א דבלא הכירה מותרת להנשא אלא בהכירה אסור דהא מוכח מתוס' פ' החולץ ובאע"פ שכתבו שם דהא למאי דבעי למימר טעמא משום סנדל ומשום דחסה לא הי' חלוק בין אלמנה לגרושה וה"ה להאי טעמא דאין חוזר אלא מן הטעם ולא מגוף הענין כו' ע"כ. א"כ במעוברת לר"ת אין חילוק בין גרושה לאלמנה כנ"ל ואי איתא דס"ל כהרשב"א א"כ לא קיימא למניקה ומ"ט לר"ת בגרושה מעוברת לא תינשא דהא לדידיה חזר הגמרא מטעמא דדחסה וגריס אלא כמבואר וע"כ ס"ל היינו טעמא דאלמנה והיינו טעמא דגרושה דסתם מעוברת למניקה קיימא ולא ס"ל כהרשב"א וא"כ תקשי לר"ת קושית המפרשים שהביא כת"ר. אך לקמן נתרץ ויבא הכל על נכון ועכ"פ מוכח מתוס' הנ"ל דר"ת לא ס"ל כהרשב"א ודלא כשו"ת שמן רוקח שהחליט שר"ת סובר כהרשב"א והשיג על הב"ש שכתב (סי"ג ס"ק ל"ה) מיהו בתוס' וברא"ש משמע דס"ל אפילו אינו מכירה אסורה דהא ראיה שלהם הואיל דתנן מניקה סתם ל"ש אלמנה ל"ש גרושה ואלמנה אסורה אפילו מכירה א"כ גם גרושה אסורה עכ"ד הב"ש וכתב עליו השמן רוקח בזה"ל ולענ"ד אין זה ראיה די"ל דבגרושה אם אין מכירה אינה נכנסת בסוג מינקת חבירו הואיל דאינה חייבת דבשלמא במכירה כיון דעכ"פ הדין היה שב"ד כופין אותה להניק שפיר נכנסת בגדר מינקת חבירו אבל זו. אינה מינקת חבירו והרי היא כשאר נשים שנוטלין שכר להניק ולד אשה אחרת וזה פשוט ור"ל מה שכולל בברייתא גם גרושה מינקת היינו מה שנקראת בשם מינקת והיינו בשהכירה כנ"ל והיינו הסברא עצמה שכתב כת"ר ליישב דברי הרשב"א ע"ש שהחליט דר"ת ס"ל כהרשב"א:
אך מה שפשוט להרב שמן רוקח נראה לנו ממש להיפך כמ"ש מראיה שניה של ר"ת דהתירוץ סתם מעוברת למניקה קיימא קאי גם אגרושה כנ"ל א"כ לא ס"ל כהרשב"א וכנ"ל וממילא מוכח מכאן האמת דגם ראיה ראשונה של ר"ת מברייתא מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא ישא וקפסיק ותני ל"ש אלמנה ל"ש גרושה ע"כ כוונתו דשווין מכל וכל אף בלא הכירה ובאמת נראה משום שראה ר"ת רפיון ראיה ראשונה דיש לפרש כפירוש שמן רוקח ויש פתחון פה לבעל דין לחלוק מביא ראיות עוד דמוכח דאין לחלק ונתחזק מזה גם ראיה ראשונה דפסיק ותני ל"ש אלמנה ל"ש גרושה דשווין מכל וכל אף בלא הכירה ויפה עולה דברי הב"ש ולפי דברי התוס' הנ"ל אין הדבר מופלא מלומר דהר"ש בר פלוגתיה לא פליג אלא באין מכירה ובמכירה כהרשב"א ס"ל *) כדי שלא לעשות פלוגתא רחוקה ביניהם כיון דמוכח מתוס' דר"ת אוסר אפילו באין מכירה ואם נאמר דהר"ש פליג אפילו במכירה יהי' ביניהם פלוגתא רחוקה ולפ"ז מ"ש כת"ר על הט"ז שכתב דהר"ש כהרשב"א הוא פלאי ולפי מ"ש לא נפלאת ולא רחוקה היא ועיין בע"ז שהביא דעת ר"ת מתוס' והרא"ש ומרדכי ומשם יש הוכחה לדבריו כנ"ל ואף שסברת ה"ה אינו כן מ"מ סברת עצמו של הט"ז כן הוא:
ועתה נחזור לעניננו הנ"ל שלכאורה קושיות המפרשים שהביא כת"ר קושיא עצומה לר"ת. אך שלא יהי' אבן נגף וצור מכשול לאבות בתי ישראל נראה דמעיקרא לק"מ דבהחולץ מקשה רבא לר"נ שתירץ משום הבחנה מברייתא דתני לפיכך גר וגיורת בימים הקדמונים היו צריכין להמתין ג' חדשים כו' מאי להבחין איכא הכא ומשני להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה כו' וכן לרבא גופא שתירץ משום תקנת ערוה נמי ניחא ע"ש ברש"י אבל אם יתרצו משום דילמא מעוברת היא וסתם מעוברת למניקה קיימא דילמא מעברה ומיעכר חלבה כו' מאי לפיכך גר וגיורת כו' צריכין להמתין הכא מאי סכנה איכא הכא הא זו האם וזה האב וממסמס ליה בבצים וחלב כשאר איש ואשתו מעוברת ע"כ לא הוי טעמא משום זה והוכרחו לתרץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ובאמת במפרשים המצויים אצלי לא ראיתי קושיא זו ולא תירוצם ולבקש אצל אחרים הי' עלי לטורח והנלע"ד כתבתי ומעתה אין שום ראיה והכרח כלל ע"י קושיא זו:
ומעתה נחזור על מה שהקשה כת"ר על הש"ע מסעי' י"א אסעי' י"ד ותירץ שם דס"ל כדעת הרמב"ם דדחסה כנ"ל והוכיח לעיל דהרשב"א ס"ל כדעת הרמב"ם ולכן בגרושה דליכא טעמא דסתם מעוברת למניקה קיימא הוי הטעם משום דחסה כנ"ל אך תקפה עלי משנתו דמר מלהבין דהא באמת מ"ש הרמב"ם משום דחסה לא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם בבהמ"ד להבינו על בוריו דהא הגמרא פריך ע"ז א"ה דידיה נמי ומדחה תירוץ דדחסה ומתרץ תירוצא אחרינא סתם מעוברת למניקה קיימא כו' ואיך כתב טעמא דדחסה ואף שרבינו בכ"מ פירש שרבינו הרמב"ם לא גריס אלא אכתי לא עלה תרופה דאיך ע"י התירוץ בתרא נדחה קושיית א"ה דידיה נמי שעי"ז יתקיים תירוץ דדחסה דלכאורה אין זה לזה שייכות והוא מחוסר הבנה ודוחק הכ"מ נראה לעינים עד שניתן אמת ליעקב הרב שבות יעקב שהסביר לפי המסקנא סתם מעוברת למניקה קיימא כו' דה"פ כיון דכשתלד ותניק חייב לגרשה משום מינקת חבירו משום דילמא איעברה ומיעכר חלבה כו' ע"כ חיישינן לדחסה שלא יהא בר קיימא ולא תהי מינקת חבירו ולא יוצרך לגרשה משא"כ בדידיה לא חיישינן לדחסה כיון שמותר לקיימה ע"כ. וא"כ א"א לתרץ להרשב"א דלית ליה בגרושה טעמא דסתם מעוברת למניקה קיימא כו' ואית ליה משום טעמא דדחסה כיון דלית ליה קיום אלא ע"י התירוץ דסתם מעוברת למניקה קיימא כו' וא"כ הדרה קושיא לדוכתיה דברי ש"ע מסעי' י"א אסעי' י"ד שהקשה כת"ר וגם מה שהקשה לב"ש כנ"ל במקומו עומד:
ונראה לומר דאפשר לפרש הגמרא שתירץ במעובר משום דחסה ופריך דידיה נמי ומשני סתם מעוברת למניקה קיימא כו' הא לא אמר שחייבת להניק אלא למניקה קיימא י"ל לא מצד שיעבוד וחיוב אלא בטבע דסתם אימה מרחמת על בנה שגם תנין חלצו שד הניקו גוריהן ומחמת גודל אהבתה ורחמנותה עליו לא תחזירו לאבי הילד ותניקהו ודילמא מעברה ומיעכר חלבה כו' ויבא הילד לידי סכנה ויצטרך לגרשה משום חשש זה כשהיא מניקה אף בלא הכירה וע"כ ידחוס את הולד כשהיא מעוברת שלא יהא בר קיימא שלא יבא לידי גירושין ואפשר לכוין זה גם בפרש"י שפירש למניקה קיימא כשתלד מניקתו משמעותו מניקתו מעצמה בטבע וכנ"ל והשתא אין מוכרחין דהרשב"א ס"ל טעמא דדחסה ולא גרס אלא דאף דסבר הרשב"א דבלא הכירה אין חייבת להניק מ"מ שפיר הוא דלא ישא אף גרושה מעוברת דאין חייבת להניק משום דסתם מעוברת למניקה קיימא בטבע ויכמרו רחמיה ותניקהו ודלמא מיעברה ומיעכר חלבה ויבא הילד לסכנה וא"כ לא קשיין דברי הש"ע להדדי וגם לב"ש לא ק"מ ובאמת להרשב"א בגרושה מניקה ולא הכירה ורוצה להינשא ואין רוצה להניק חזינן דאינה מרחמת עליו וכיון שאינה מחויבת יכולה להנשא אבל כשהיא עדיין מעוברת ואפי' אמרה שלא תניקהו לא ישא משום דסתם מעוברת למניקה קיימא בטבע ומן הסתם יכמרו רחמיה להניקהו ויבא לסכנה וע"כ גם גרושה מעוברת חבירו לא ישא כנ"ל ותוקף ראי' לסברא שכתבתי בתירוץ הגמרא דסתם מעוברת למניקה קיימא כו' שר"ל בטבע מחמת שאמו חסה עליו דהא לר"ת בתוס' שם שהביא ראיה אחרונה ועוד אלמנה נמי לא משעבדה מכי תבעה כתובה או רוצה להינשא ע"כ. ר"ל משום השתא אין לה מזונות ואעפ"כ מינקת לא תינשא כו' וה"נ גרושה ואלמנה לכ"ע לא תינשא אע"פ שאינו מכירה אף שאין לה מזונות וקאמר דה"נ גרושה אפילו בלא הכירה דמאי שנא וגם כמ"ש לעיל דמכל וכל אין חילוק בין אלמנה לגרושה לר"ת אך מיהו טעמא בעי למה גזרו עליהם במה שאינם משועבדים ומחויבים ואף בלא הכירה שאין סכנה הא השתא שרוצה להינשא אף אלמנה אינה משועבדת ומ"ט גזרו עליהם אע"כ מ"ש הגמרא דסתם מעוברת למניקה קיימא כו' ר"ל בטבע שהיא חס על ולדה ואף דתינשא היא מניקתו מחמת רחמנות ודילמא איעברה ומיעכר חלבה כו' ויבא לידי סכנה והרא"ש בהחולץ שם כשסיים דברי ר"ת ועוד אלמנה נמי כו' כנ"ל סיים הרא"ש ורוב נשים חסות על ולדיהן ומניקתו אפי' אינה משועבדת להניקו כו' ע"כ הרי נראה שישב הרא"ש טעם הגזירה כמ"ש אלא שאינו מבאר זאת בפשט הגמרא כמ"ש אבל אין רחוק הדבר שכוונתו זה בפשט הגמרא וכנ"ל כיון שמוכרח כנ"ל לדברי ר"ת. אך קצרה דעתי מלהבין להרשב"א דכבר ראה ראיה האחרונה של ר"ת מהא דאלמנה מכי רוצה להינשא לא משעבדה קשה לסברתו למה בגרושה בלא הכירה לא גזרו ולמה באלמנה שרוצה להינשא גזרו ואף בלא הכירה כיון ששניהם אינם משועבדי' ואם באלמנה גזרו משום דסתם למניקה קיימא דחסה על ולדה בטבע וכנ"ל הא בגרושה נמי כן הוא ומאי שנא ואפ"ל להרשב"א דגזרו באלמנה דאין לה עי"ז רעה כל כך דעל ידי שאינה רשאה להינשא לא תאמר שרוצה להינשא ויהיה לה מזונות ותשב בביתו ותיתזן מנכסיו בתנאי כתובה כל ימי מיגר אלמנותה ויהיה לה סיפוקה לכל צרכיה כמו בפני בעלה משא"כ בגרושה דאין לה מזונות ואף שמשלם שכרה בעד הנקה אין מספיק לכל צרכיה ואף אם יבטיח ליתן לה כל סיפוקיה א"א לה לסמוך עליו שתתבע ממנו ובפרט שאינה יכולה לעמוד עמו יחד בב"ד וכמ"ש בהגהת אשר"י פ' אע"פ בגרושה ע"ש וס"ל להרשב"א דעי"ז אין סברא להכביד עליה ולגזור עליה באין מכירה שאין סכנה ולהיות שספרי הרשב"א אין בידינו לא ידענו טעמו לשבח והנראה לענ"ד כתבתי דרך אפשר:
אך יש לנו עיון בדברי הרמב"ם שכתב הטעם במעוברת משום דחסה ממילא לא גרסינן אלא כמ"ש הכ"מ ע"ש פירושו א"כ איך מפרש הגמרא סתם מעוברת למניקה קיימא אי מפרש כמ"ש לר"ת דחסות על ולדיהון וכנ"ל א"כ ל"ל טעמא דדחסה הל"ל חד טעמא במעוברת ומניקה דסתם מעוברת למניקה קיימא כו' דחסות על וולדיהן דזה שייך בין באלמנה בין בגרושה כנ"ל ואי מפרש דסתם מעוברת למניקה קיימא כו' בחיוב והכרח וע"כ מוכרח לטעם דחסה משום גרושה דאין מחויבת תיקשי איך קאמר הגמר' למניקה קיימא בחיוב הא אפילו אלמנה אינה משועבדת להניק ברצונה להינשא דאין לה מזונות ושווה היא לגרושה ומ"ע גזרו עליהן במינקת חבירו כנ"ל וקשה ממ"נ ונראה דבודאי מוכרח לפרש למניקה משום דחסות על ולדיהן דראית ר"ת חזקה היא הא דבין גרושה בין אלמנה ברוצה להינשא אין משועבדת להניק כנ"ל אך מה שצריך הרמב"ם לטעמא דדחסה דאי משום דסתם מעוברת למניקה כו' לא היה צריך לגרשה בעודה מעוברת אם נשאת אלא להמתין עד שתלד דאולי יהיה הולד נפל ולא בר קיימא ולא יוצרך לגרש וגם יהיה הגע מעושה שלא כדין וכ"ת משום דרוב ולדות אינם נופלים ע"כ אין צריך להמתין וא"כ ל"ל טעמא דדחסה נראה דהרמב"ם לטעמיה אזיל דס"ל היכא דאיכא לברורי לא אזלינן בתר רובא ועיין בהלכות שחיטה פ"ד ברוב מצויין אצל שחיטה דהיכא דאיכא קמן צריכין למבדקי' ע"ש וכן הכא דיכולין להמתין שיבורר וביותר בגט מעושה ע"כ צריך לטעם משום דחסה וכפירוש השב"י דידחוס כדי שלא יהא בר קיימא ויהרוג את הולד כדי שלא יוצרך לגרש וע"כ מחוייב לגרש בעודה מעוברת אך לרש"י ולר"ת דגרסי אלא לכאורה תיקשי היה להמתין דלא יהיה גט מעושה. אך נראה דלטעמייהו אזלי דס"ל ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן שוחטין לכתחילה ואין צריכין למבדקי ולברורי כלל דסומכין על הרוב וה"נ כן הוא ועיין מהרש"א שם ברש"י ותוס' ד"ה מומחין הן ואף שבחולין (ד' י"ב) ברש"י דבדיקת הריאה אנן מחמירין לבדוק היינו דהתם מיעוט השכיח וכאן נראה דאין מיעוט השכיח להפיל נופלים ע"כ לא חיישינן למיעוטא שיהיה צריך להמתין משום חשש גט מעושה. אך אף שאין חשש מעושה ויכולים לגזור אעפ"כ טעמא בעי למה יגרש עתה בעודה מעוברת. ונראה דסברי כיון דסוף סוף עומדת להתגרש נראה עתה כביאת זנות ע"כ גזרו לגרש בעודה מעוברת אם נשא והרמב"ם סובר כיון דבאמת אינה ביאת זנות לא היו גוזרים לגרש בעודה מעוברת אם לא משום טעמא דדחסה דמשום סברא רופפת כזו לא היו עושין תקנה וגזירה לגרש בעודה מעוברת אם לא ע"י הסברא החזקה דחיישינן לדחסה וכפירוש השב"י הנ"ל אך בנידון דידן גם הסכמתינו שאין צריך לגרש כיון שהב"ח הסכים להרשב"א בגרושה ואף הע"ז שהשיב על הב"ח מפורש בע"ז בהדיא שמיקל בדיעבד אם נשא ובפרט בנידון דידן שבאת האשה מרחוק בלא ולד ולא ידע הבעל ולא שום אחד מעירנו שהיתה מינקת ואנוס גמור הוא וגם בפרע שהיא עתה מעוברת מבעל הזה ע"כ הסכמנו עם הדיין המצויין בעירנו הרב המופלג כמ' אליעזר ב"מ אליה שלא לגרש וגם שלא להפרישם כלל וכמ"ש כת"ר ממני היושב בקרקע לפני חכמים מרדכי ב"מ אברהם זללה"ה מ"ץ דק"ק בוסק יצ"ו:
הג"ה מנין ונכד המחבר מבש"ר. בד' כ"ח שנרשם שם כוכב כזה *)
לפי מה שכתב זקני המחבר זצ"ל דהר"ש בר פלוגתי' לא פליג אלא באין מכירה ובמכיר' כרשב"א ס"ל כדי שלא לעשות פלוגתא רחוקה. יש ליישב קושיית הבני אהובה בתשובה דמינקת וז"ל והנה רש"י דס"ל לא פלוג בכל גווני ס"ל באמת כר"ת ולא כר"ש הזקן להתיר ותמהני שלא הביאו התוספות ומחברים רק נסתייעו מהשאלתות. כי בסוטה (ד' כ"ד) במתניתין מעוברת ומניקת חבירו לא שותות וכו' ופירש"י מעוברת חבירו שמת והניחה מעוברת ומניקה או שגירשה והיא מעוברת או מניקה ואסרוה חכמים לינשא וכו' עכ"ל הרי מבואר ברש"י אף במינקת גרושה אסורה עכ"ל הבנ"א. אבל לפי דברי זקני נ"ע מיושב דשם איירי במכירה כיון דהברייתא (לקמן כ"ו) מפליג בין מעוברת ומינקת עצמו למעוברת ומינקת חבירו. ושם איירי במכירה כמו שהוכיח הגאון הבנ"א בעצמו כמו שאביאהו לקמן והך דינא דברייתא הך דמתניתין. וא"כ כיון דבמכירה איירי גם הר"ש מודה לרש"י דאסור. ובזה נדחה גם הראי' של הבנ"א וז"ל ומהך סוגיא יש דמות ראיה לר"ת דקתני במתניתין מעוברת ומניקה אינה שותת. וקתני בברייתא (דף כ"ו) מעוברת עצמו שותת וכן מינקת עצמו עי"ש דסד"א דמשום תקנת ולד לא תשתה קמ"ל וצ"ל דגם במינקת איירי במכירה וא"כ אם תמות גם לילד יש סכנה וקשה למה מפליג בין מעוברת ומינקת חבירו ובין מעוברת ומינקת עצמו לפלוג בדידי' בין מעוברת ומינקת חבירו באלמנה ביך מעוברת ומניקה דגרושה דשותת ומכ"ש דמעוברת ומינקת עצמו דשותת אלא ודאי דכולם אסורים לר"מ אבל לפי זה מסולק ראייתו כיון דאיירי במכירה ובמכירה גם הר"ש מודה וזה אין להקשות דלפלוג בגרושה בין מכירה לאין מכירה ז"א כיון דאין מכירה ולא משעבדה ליה להניק אין נקראת מינקת חבירו כמו שנזכר סברא זו בתשובה של הרב השואל ובבנ"א ובתשובות מהר"ם מינץ ובח"צ. (ע"כ):