אור ברסלב
גדולת מרדכי סימן כה

גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר

סימן כה

סימן כד

לכבוד ה"ה הרה"ג המופלג ומפורסם לשבח שמו נודע בשערים כבוד מ' מרדכי מ"ץ דק"ק בוסק וב"ד הצדק דק"ק הנ"ל

פתח דברי יאיר לי אור סליחתם כי אחרתי תשובתי עד כה כי כמה גדול מחיצה של בני אד הא במילי דציבורא והא וכו' ועל של עתה באתי לענין דשאילנא קדמייהו ע"ד האשה מרים בת זלקינד אשר נתגרשה פה קהילתנו מבעלה זאב וואלף בן יצחק בעודה מעוברת ממנו ונשאת לאיש אחד מקהילתכם תוך זמן הנקה זאת חקרנוה נודע שהאשה הנ"ל הניקה את הילד איזה שבועות ונתנה אותו למינקת והיא השכירה עצמה למינקת בבית אחרים ומחמת סיבה שנחלה האשה הנ"ל לא יכלה עוד להניק במקום שהשכירה עצמה ונסעה מכאן והילד שלה נשאר אצל המינקת והאב משלם שכר הנקה ועודנו חי וקיים:

תשובה

טרם באתי לחקור הדין צריכין אנו לבאר דעת הרשב"א שהביא הב"י בשם ה"ה דהנה ה"ה הביא דעת ר"ת והרבה גדולים ומכללם הרשב"א דפליגי על הר"ש הזקן שהביא התוס' בפ' החולץ והרא"ש שם שהתיר גרושה מינקת להנשא לאיש מטעם דלא משתעבדא להניקו וסברי דאין חילוק בין אלמנה לגרושה ע"ש ואח"כ הביא דעת הרשב"א דבגרושה אם אין הילד מכירה מותרת להינשא מטעם דאינו כופה להניק אפילו בשכר ע"ש ודברי הרשב"א אלו הביא ג"כ הר"ן בפ' אע"פ ע"ש. ממוצא הדברים נראה מבואר דאע"ג דהרשב"א סובר כדעת ר"ת ודעימיה דגם גרושה אסורה להינשא אעפ"כ בגרושה שלא התחילה להניק או התחילה ואין הילד מכיר אותה מותרת להנשא (והט"ז שכתב דהרשב"א סובר כדעת ר"ש הזקן וכן כתב הגאון בעל פ"י בחידושיו בפ' אע"פ הוא פלאי) ולכאורה הדברים תמוהים מ"ש הר"ן שם לסתור דעת ר"ש משום דמניקה סתמא תנן ל"ש אלמנה ל"ש גרושה וה"ה הוסיף עוד דמניקה דומיא דמעוברת כלומר כי היכא דמעוברת אין חילוק בין אלמנה לגרושה (לטעמא דדחסה וכמ"ש התוס' שם ועיין בלח"מ שם) ה"נ מניקה ג"כ אין חילוק בין אלמנה לגרושה ע"ש א"כ גם דעת הרשב"א אינו נכון מה שמחלק גבי גרושה בין מכירה לאינו מכירה א"כ שנא ושנא הוא דבגרושה אם לא הכירה מותרת להנשא ואלמנה אסורה אף אם לא הכירה אבל באמת נראה דסברת הרשב"א הוא כך דאינה נקראת בשם מינקת חבירו כ"א בשיש להבעל אבי הילד כפיה ושעבוד עליה שמחוייבת להניק ואפילו אם אין לבעלה כפיה עליה כ"א בשמשלם לה שכר כמו גרושה אחר שמכירה אפ"ה נקראת בשם מינקת חבירו משא"כ אם אין ביד הבעל לכופה להניק בשום פנים ואפילו בשכר כמו גרושה קודם הכרת הוולד היא אינה נקראת מינקת חבירו וא"כ הגם שמינקת חבירו סתמא תנן ואפילו גרושה במשמע וכמ"ש הר"ן וה"ה הנ"ל היינו אותה שנקראת בשם מינקת חבירו משא"כ גרושה קודם הכרת הוולד שאינה נקראת בשם מינקת חבירו ודאי שהיא אינה בכלל האיסור שאמרו לא ישא אדם מינקת חבירו כי היא אינה נקראת מינקת חבירו וא"ש והנה לפי סברת הרשב"א ז"ל היה נראה דגרושה מעוברת מותרת להינשא דמסיק הגמרא בפ' החולץ טעמא דלא ישא מעוברת חבירו משום דסתם מעוברת למניקה קיימא ודילמא מיעכר לה לחלבה ע"ש א"כ גרושה מעוברת לסברת הרשב"א לאו סתמא למניקה קיימא כיון דאין להבעל עליה שום כפיה קודם הכרת הולד ואפילו בשכר ובדידה תלי' מילתא לכשתלד שתהי' שומטת דד מפיו וא"כ היא מותרת להינשא. וא"כ לכאורה קשה על הש"ע באה"ע (סימן י"ג סעיף י"א) שפסק דמעוברת בין גרושה בין אלמנה אסורה להנשא והוא כשיטת ר"ת והעומדים בשיטתו ובסעיף י"ד הביא דעת הרשב"א וכתב זהו שאמרנו בגרושה יש מי שאומר דוקא שהניקתו עד שהכירה וכו' ע"ש שזהו דעת הרשב"א וכבר נתבאר דלדעת הרשב"א גם גרושה מעוברת מותרת להינשא ולמה פסק הש"ע דגרושה מעוברת אסורה להינשא בלי שום חולק וצ"ל דס"ל להש"ע כדעת הרמב"ם ז"ל דטעמא דדחסה לא אידחי לגמרי וכמ"ש הכ"מ (פי"ג מה"נ) ובב"י והא ודאי דלטעמא דדחסה גרושה ואלמנה שווים הן וא"כ לדעת הרשב"א אף דבגרושה מעוברת לא שייך טעמא דסתמא למניקה קיימא אעפ"כ אסורה להנשא מטעם דדחסה.

ולענ"ד נראה להביא ראיה דע"כ לסברת הרשב"א טעמא דדחסה לא אידחי וקיימא אף להמסקנא דש"ס פ' החולץ דכבר נתבאר דלשיטת הרשב"א ז"ל בגרושה מינקת קודם הכרת הילד דמותרת להינשא ואינה בכלל איסור מינקת חבירו מטעם דלא משתעבדא להניק אפילו בשכר א"כ לב"ש דס"ל דכל אשה אינה משעבדא להניק וכדמסיק בפ' אע"פ (ד' נ"ט ע"ב) אפיסקא ומניקה את בנה כו' אלא מחוורתא מתניתין דלא כב"ש ע"ש א"כ לדידיה נפל דינא דלא ישא אדם מינקת חבירו בבירא דלב"ש כל הנשים שווים וכ"ת הא נמי דלא כב"ש זה א"א דשם בסוגיא אמרינן אההיא דמינקת שמת בעלה לא תינשא, הן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה ואמרינן נמי שם אריסיה דאביי אתא לקמיה וכו' מהו שיארס תוך חמשה עשר חודש א"ל חדא וכו' ועוד ב"ש וב"ה הלכה כב"ה משמע דלב"ש אסורה להינשא תוך כ"ד חודש. וכן כתב הגאון בשו"ת נודע ביהודא (סי' י"ד) (הגם שהגאון בעל פ"י בחידושיו כתובות שם בסוגיא כתב דפלוגתא דב"ש וב"ה לענין זמן הנקה לחוד איתמר ולא לענין איסור להינשא ע"ש אך דבריו דחוקים לענ"ד דלדבריו קשה לענין מאי קמיפלגי דהא כל זמן דלא פירש להניק הא תניא תינוק יונק והולך ד' וה' שנים אע"כ דגם אם פירש להניק דלב"ש מותר להחזיר תוך כ"ד חודש ולב"ה דוקא ח"י חדשים א"כ הוי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה אלא ע"כ לענין איסור מינקת איתמר דהוי שפיר ב"ש לחומרא ועוד בתוספתא דנדה פ"ב מבואר להדיא דפלוגתא דב"ש וב"ה לענין איסור מינקת איתמר ועיין בספר ב"מ סי' י"ג) ועכצ"ל דלהרשב"א גם לב"ש אם התחילה להניק עד שהולד מכירה כופה ומניקתו א"כ קם דינא דמינקת אפי' לב"ש היינו אם היתה מניקה עד שהולד מכירה אסורה להינשא עד כ"ד חודש ואכתי קשה תינח מינקת אבל מעוברת לב"ש למה לא תינשא מאי אמרת סתם מעוברת למניקה קיימא הלא לב"ש כל אשה אינה משועבדת להניק ובדידה קיימא מילתא וכמו גרושה קודם הכרת הולד לשיטת הרשב"א ולמה אסורה להנשא אלא ע"כ גבי מעוברת טעמא אחרינא איכא הוא טעמא דדחסה אך ראיה זאת אפשר לדחות דנהי דברייתא דפ' אע"פ דמניקה שמת בעלה כו' ע"כ אתיא כב"ש כמבואר לעיל אכתי ההיא ברייתא דפ' החולץ לא ישא אדם מעוברת ומינקת חבירו מאן לימא לן דאתי אפילו לב"ש דנהי דמניקה אסורה לדידיה ומשכחת לאחר שהכיר אותה הילד אבל מעוברת אימא דלב"ש מותרת להינשא וההיא ברייתא לא אתיא כב"ש וכדאמרינן בכתובות שם כנ"ל:

אמנם נראה להביא ראיה דטעמא דדחסה קאי אפילו להמסקנא דהנה המפרשים הקשו על הא דאמרינן בפ' החולץ אמתניתין וכן שאר כל הנשים כו' עד שיהיו להן שלשה חדשים דפריך התם בשלמא יבמה כדאמרן אלא שאר כל הנשים אמאי וכו' דקשה מאי דוחקיה דר"נ ורבא התם לתרץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ע"ש ולמה לא תירצו בפשיטות דלכך צריכה להמתין דילמא מעוברת היא וסתם מעוברת למניקה קיימא ומיעכר לה לחלבה וע"כ צריכה להמתין ג' חדשים דאז יהיה ניכר אם היא מעוברת אם לאו ופשיטא לשיטת הסוברים דטעם דהבחנה מדרבנן כדרבא התם גזירה שמא ישא בת אחותו למה לא תירצו בפשיטות דגזירה דרבנן היא דילמא מעוברת היא וקיימא להנקה ואיכא למיחש דמיעכר לחלבה תוך ימי הנקת הולד אלא עכצ"ל דהא לא פסיקא ליה לתרוצי משום דמתניתין איירי גם בגרושה וגרושה בדידה קיימא מילתא כל זמן שלא הכירה הולד ולא שייך לומר גבי גרושה סתמא למניקה קיימא וכמבואר לעיל וע"כ הוכרחו רבא ור"נ לתרוצי בגווני אחרינא וא"כ מאחר שמוכרח לומר דגרושה לא קיימא מסתמא להנקה א"כ מ"ט לא ישא גרושה מעוברת אלא עכצ"ל מטעם דדחסה ואין להקשות אכתי למה לי טעמא דהבחנה לימא משום הא גופא דילמא מעוברת היא ואיכא חששה דדחסה ולכך צריכה להמתין שלשה חדשים הא לא קשה מידי דלדחסה וודאי ליכא למיחש למידי דעד כאן לא חיישינן לדחסה אלא היכי דידוע שהיא מעוברת חבירו והאי ולד לאו דידיה ולא חייס עליו כדאמר התם משא"כ אם היא נישאת תוך ג' חדשים דאז גם לדידיה אינו ידוע אם הוא בן ז' לראשון או דידיה ואולי הוא בנו ודאי חייס עליו ולא חיישינן לדחסה (משא"כ למאי דמתרץ ממסמס ליה וכו' וק"ל לחלק ביניהם):

ועתה נבא לנידון דידן מאחר שהאשה הנ"ל לא הניקה מעולם את הולד כ"א נתנתו למינקת בודאי כדאי הוא הרשב"א ז"ל לסמוך עליו בשעת הדחק ובפרט באיסור דרבנן שלא להצריכה אפילו הפרשה. וגדולה מזו פסק בשו"ת נ"ב (סי' י"ג) ומה גם שיש לצדד בנ"ד הגם שהאשה הנ"ל היתה מזידה בדבר כי מוזהרת ועומדת היא בעת קבלת הגט מבעלה הראשון שלא תינשא עד שתלד ויעברו ימי הנקה אך הבעל היה שוגג גמור כי לא ידע בכל אלה שהוא תוך ימי הנקה אם כן אינו בכלל גזירת חכמים דיוציא דהא עבר ונשא תניא משא"כ בנ"ד שהיה בהעלם דבר לגמרי ממנו אפשר לומר דאינו בכלל מה שגזר חכמים להוציא בגט או להפריש. ויש לעשות סמוכין לדבר ממה שיש לדקדק דבפרק אע"פ תניא מינקת שמת בעלה הרי זה לא תתארס ולא תינשא תוך כ"ד חודש ולא נאמר שם עברה ונשאת מה דינה ובפרק החולץ אמרינן שם אם עבר ונשא יוציא ע"ש ויש לדקדק למה לא תנינן גבי דידה שם בכתובות האי דינא דאם עברה ונשאת כו' אלא עכצ"ל דהתם בכתובות תלה האיסור בדידה מינקת שמת בעלה לא תינשא לא פסיקא ליה למיתני אם עברה ונשאת תצא דיהא משמע מינה אפילו הבעל לא ידע כההיא דנ"ד ג"כ תצא ובאמת כיון דהבעל לא ידע לא קנסינן ליה שיוציא משא"כ התם בפ' החולץ דתלה האיסור בדידיה לא ישא אדם מעוברת ומינקת חבירו שייך למיתני דאם עבר קנסינן ליה דיוציא ולא יחזיר עולמית לדברי ר"מ ולרבנן יוציא ולאחר זמן הנקה יחזיר ליכנס ע"ש (ועיין בתשובות נ"ב סי' ט"ו שדקדק ג"כ משינוי סוגיות הנ"ל ואייתי סייעתא לשיטת הר"ש הזקן הנ"ל דבגרושה אין בה איסור מינקת חבירו וכ"כ שם בכמה תשובות ע"ש) ואם כי לא נעלם ממני מ"ש הד"מ בשם תשובת מהרי"ו וז"ל ודוקא כששניהם שוגגים אבל אם היא מזידה צריכה גט ע"ש אעפ"כ בנ"ד שבלאו הכי יש צדדין להתיר יש לעשות סניף גם מזה לזאת אם דעת כת"ר להתיר אפילו בלא הפרשה הנני להצטרף ואהיה סניף לדבר ואי דלו דלינא ושלום על דייני ישראל אמן הכ"ד הדוש"ת יצחק אייזיק ב"מ משה כ"י:

תוכן העניינים

גדולת מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה