אור ברסלב
גדולת מרדכי סימן כב

גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר

סימן כב

סימן כא

זאת אשר השיב הרב הגדול דק"ק בוסק להרב הגדול ר' עזריאל הנ"ל

אחר דרישת שלומו ומקצת שבחו אחווי קידה כלפי דמר שבמקום גדולתו כו' ומחזיקנא טיבותא למר שצמצם כבודו נגד קטן ערך להשיב דבר דבור על אופניו נידון קוצו דיוד השמאלית ויצא מפומי' דמר להקל בדיעבד ובודאי גם מאתנו לא נעלם שמבואר בב"ש (סימן קכ"ה ס"ק כ"ה) וז"ל ועיין בת"ה (סי' ר"ל ורל"ו) בענין קוצו של יוד ויש ליזהר בזה ובסדר מהר"מ מחמיר בזה עכ"ל הרי שלא כתב אלא דיש ליזהר ולכתחילה משמע אך הי' קשה עלינו מה שמסיים ומהר"מ מחמיר בזה ולא השיג עליו לכתוב דלא כמהר"מ כדרכו וכדרך כל הפוסקים כשרוצים להשיג כותבים דלא כפלוני ואפשר שאין דעתו להשיג ולדחות מה שכבר החמיר מהר"מ או אפשר כוונת הב"ש דמהר"מ אינו אלא מחמיר ולא ע"פ הדין וע"כ הי' הדבר כבד עלינו לדחות דברי מהר"מ וגם יש סברא לפי קט שכלינו שלא לדחות דברי מהר"מ כמו שנבאר לקמן. אך מקודם אגלה קוצר שכלי מלהבין דברי קדשו מה שהביא דברי מהרי"ק שהכשיר בס"ת כשרגל הה"י מחובר לגגו דמה שאמרו בגמ' מ"ט תליה כרעיה דה"י כו' לא הוי לעיכוב וכתב עליו כת"ר וז"ל באמת יש לדחות ראיית מהרי"ק בכרעיה דה"י דזה ודאי שצריך שלא יהי' היהי"ן כחיתין כדאמרינן בהבונה כו' אך רב אשי הי' סובר אם חטרי' לגגו דחית הוי היכר לגביה דה"י ואפשר שאין צריך לתלות רגל הה"י כיון שיש היכר בל"ז רק ספרי דווקני אע"ג דחטרי' לגגו דחית אעפ"כ תלו לכרעיה דה"י אבל באמת אם החיתין אינם מחוטרין בודאי פסול אם אינו תלוי רגל הה"י עכ"ל דמר. ולכאורה פשט לשונו דכת"ר לדחות ראיית מהרי"ק מה שהביא להכשיר בס"ת כשרגל הה"י מחובר לגגו שאין הדין עם מהרי"ק ולכאורה נהפוך הוא והיא הנותנת כדברי מהרי"ק להכשיר בס"ת דהא בכל ס"ת החיתין מחוטרין הם כידוע ומפורסם בכל המקומות שלנו ובודאי בס"ת של מהרי"ק היה ג"כ החיתין מחוטרין ולפי דברי כת"ר שאם החיתין מחוטרין אין צריכין לתלות כו' רק לספרי דווקני זהו בעצמו דברי מהרי"ק משום דחטרי' לגגו דחית אין צריך לתלות כו' רק לספרי דווקני וע"כ הכשיר מהרי"ק בס"ת. אך באמת הב"י מדחה לדברי מהרי"ק בא"ח ע"ש ואמרתי שבודאי כוונת דברי כת"ר שלא לדחות דברי מהרי"ק בס"ת אלא משום שלכאורה מדברי מהרי"ק שהכשיר בס"ת הי' ראוי להכשיר גם בגט כשרגל הה"י מחובר לגגו ע"ז כתב כת"ר לדחות דלא דמי דבס"ת החיתין מחוטרין משא"כ בגט אך לפ"ז הי' לכת"ר לכתוב ואפשר לדחות הראיה ממהרי"ק ולא לכתוב ואפשר לדחות ראיית מהרי"ק כמובן. וגם קצרה דעתי להשיג דברי קדשו וראיתו ממהרי"ק שהכשיר כשרגל הה"י מחובר לגגו משום דהך דרשה דמ"ט תלוי לכרעיה דה"י לא הוי לעיכוב וכתב כת"ר וא"כ מכ"ש בכפיפת יו"ד דבלאו הכי נקרא האות דהך דרשא לא הוי לעיכוב עכ"ל כת"ר:

והנה בודאי לפירוש ר"ת כפיפת היוד הוא לעיכוב שמפרש מתניתין אפילו כתב אחד מעכבן ביו"ד כפוף וביותר הגמרא פריך על זה פשיטא דמעכבין אך לרש"י שפירש לקוצו של יוד רגל ימינו של יוד משמעו מכלל דאיכא שמאלי דהיינו קוצו השמאלי אלא שאינו מעכב וגם אחר שפריך ע"ז פשיטא ומשני אלא לכדאידך דא"ר יהודא אמר רב כו' שאין מוקף גוויל פסולה מה שפשט לשון המשנה אין מורה על כך וכמו שהוצרך לדחוק ולישב כלומר הלכות משפט אות אחת מעכבו כו' ואי איתא דראשו כפוף מעכב א"כ טפי הו"ל לתרץ לא נצרכא אלא לראשו כפוף דאתי שפיר טפי לשון המשנה בפשוט בלא כלומר אלא ודאי דפשוט דאין מעכב כן הוא לשיטת רש"י:

והנה לכאורה דברי כת"ר מה שהביא ממהרי"ק שמכ"ש בכפיפת יוד דאינו מעכב שכמו דדרשת מ"ט תלוי כרעיה דה"י כו' אינו לעיכוב מכ"ש בראשו של יוד כפוף דבלאו הכי נקרא האות ע"כ. לכאורה אינני מבין הכ"ש של כת"ר דהא למהרי"ק נגיעת רגל הה"י ע"כ סובר מהרי"ק דהוא ה"י ממש וא"כ באות יוד שאינו כפוף שנקרא האות יש לדמות אהדדי אך לא כ"ש הוא וא"ת הכ"ש הוא מה שנקרא לתינוק כו' וגם לגדול יותר מן ה"י דבוק אכתי לדברי מהרי"ק דה"י דבוק הוא ה"י ממש והתינוק או אפי' גדול שאין קורא אותו ה"י הוא מחמת שלא למד ה"י כזה קריאת התינוק לא מעלה ולא מוריד מידי דהוי אחי"ת מחוטר דאין התינוק רגיל בו והראי' מיודי האל"ף והצד"י שנפסק ותינוק קורא דאעפ"כ מעכב רק דמהני בתפילין ומזוזות שלא יהא שלא כסידרן ואעפ"כ מעכב הוא וכי נעשה כאן כ"ש דלא יעכב מחמת שהתינוק קורא בו. ומה שבא כת"ר לדמות הדרשות להדדי ע"כ לר"ת ליתא דדרשת היוד כפוף לר"ת דוקא הוא ובודאי דברי כת"ר בדמיון הנ"ל להחזיק דעת רש"י דיוד כפוף לא מעכב ולכאורה יהי' קצת קושי' על ר"ת אך לענ"ד אין לנו ראי' לדמות הדרשות להדדי בחדא מחתא דהא דנאמר בגמרא מ"ט תליא כרעיה דה"י דאי הדר בתשובה כו' אינו מדרשת ר"י ב"ר אילעאי אלא הוא סיום דברי רב אשי שהתחיל ליתן טעם על מה דחזי לספרי דווקני כו' ונתן טעם חטרי לגגיה דחי"ת כלומר חי ברום עולם כו' ותלו לכרעיה דה"י כדבעא כו' כדדרש ר' יהודא ב"ר אילעאי כו' ומפני מה נברא העולם בה"י ובזה נפשט מה דבעי ר"י נשיאה מ"ט דכתיב בי"ה ועכשיו בא רב אשי והכניס דבריו לסיים טעמו הנ"ל דלפי דרשת ר"י בר אילעאי דלכך נברא העוה"ז בה"י דכל הרוצה לצאת יצא לפ"ז מ"ט תלי' כרעיה דה"י דאי הדר בתשובה כו' ור"ל דלפי טעמו של ר"י בר אילעאי שכל הרוצה לצאת יצא יש ליתן טעם לשבח דלהכי תלי כרעיה דאי הדר בתשובה כו' דמי שיצא אי הדר בתשובה כו' והלשון ארמי מוכיח דהוא לשון אמורא בבלי דשאלת התנא ולשונו בכל הדרשה הוא בלשון הקודש מפני מה ולא מ"ט וכן כל הדרשה בלשון תנאים לשון המשנה וא"כ מ"ט תלי כרעיה דה"י כו' סובב לסיים הטעם על מה דחזי לספרי דווקני כו' א"כ ודאי מבורר שאינו לעכובא כנ"ל כפי התחל' מאמר רב אשי חזינא לספרי דווקני כו' כנ"ל מה שאין כן מפני מה ראשו כפוף כו' שהוא דברי התנא ר"י בר אילעאי בלשון המשנה שמוכיח על זה והוא לא הקדים שהוא דוקא לספרי דווקני ומנין לומר מה שלא נאמר וכי כולהו בחדא מחתא מחתינהו וא"כ היוד כפוף הוא לכל ועקרי בצורת האות וכן משמע פשטות השאלה מפני מה ראשו כפוף ולא הקדים תחילה דיוד צריך להיות ראשו כפוף ותנא אהיכא קאי ששואל מפ"מ אלא בוודאי שהי' הדבר מפורסם לכל שכך צורת היוד ע"כ שואל שפיר מפני מה ראשו כפוף. ואף אם נאמר שמה שנאמר כאן ומ"ט תליא כרעיה דה"י דאי הדר בתשובה כי' הוא דברי ר' אמי דפשט לר"י נשיאה או דברי ר"י נשיאה שהם ג"כ אמוראים ולשונם ארמית ולא דברי רב אשי ולא הקדים לומר שהוא דוקא לספרי דווקני אלא שרב אשי הביא דבריהם לפשוט מה שאמר מתחילה ותלו לכרעיה דה"י ואעפ"כ באמת הוא דוקא לספרי דווקני כמו שאמר רב אשי חזינא כו' וא"כ כמו כן י"ל בדברי התנא ר"י בר אילעאי מפני מה ראשו כפוף הוא לספרי דווקני אף שלא הקדים לומר שהוא לספרי דווקני כמו לר' אמי בתליית כרעיה דה"י אך יש להוכיח דאינו כן דא"כ רב אשי דחשיב השנים חוטרת החי"ת ותליית כרעיה דה"י שהוא לספרי דווקני למה לא חשיב נמי כפיפת ראש היוד שהוא לספרי דווקני בודאי כיון שהם ספרי דווקני היו מדייקים גם ביוד כי הוא בודאי לא יסור מהם כי מה חטא היוד שיהא נעזב מלדקדק בו וא"כ ה"ל לר' אשי לחשוב ולא לשייר ומדשייר ע"כ הוא אינו דוקא לספרי דווקני אלא לכל הוא ראשו כפוף מצורת האות:

ולכאורה יש לדחות דהמכוון של רב אשי אינו לאשמעינן שהחית והה"י אינו אלא לספרי דווקני דתקשי לן אמאי לא אשמעינן גם ביוד דזה היו הכל יודעים שהם דוקא לספרי דווקני משום דהשאר לא היו כותבין כן אלא ספרי דבי רב דווקני אלא רב אשי קאתי לאשמעינן טעם דקדוקם של ספרי דווקני דבי רב שהוא בחית כלומר חי כו' ותלו לכרעיה דה"י כו' וע"כ לא חשיב יוד כי לא הי' צריך לומר טעמו שכבר אמר ר"י בר אילעאי מפני מה ראשו כפוף כו' אך זה אינו דא"כ הא נמי כבר אמר ר' אמי ומ"ט תליא כרעיה כו' וא"כ לא לכתוב לא ה"י ולא יוד ומה נשתנה אלא ודאי ה"י שהוא דוקא לספרי דווקני חשיב משא"כ יוד כפוף שהוא לכל וא"כ יצא לנו שאין ראי' מה"י ליוד ושני הפכים הם וע"כ אתי שפיר מה שפירש ר"ת בקוצו של יוד שהוא ראשו כפוף שמעכב. וגם יש לומר דלהכי אמר מפני מה ראשו כפוף ולא אמר מפני מה יש לו עוקץ שמאלי דאי אמר כן היה משמעו שהוא חוץ מצורת האות כדרך התג ולא מעכב אבל כשאמר ראשו כפוף נכלל בכלל ראשו שהוא מגוף האות אך זה אינו דלהכי אמר ראשו כפוף כדי לסיים שהצדיקים ראשיהם כפופים אך זה מוכח מהלשון דהעוקץ השמאלי הוא שיהא ראשו כפוף שהוא מגוף האות עצמו כצורת האות גופיה ולא דבר נוסף כמו תג. ומעתה לפי דרכנו משמעות הגמרא כדעת כת"ר ומתנגד לדעת רש"י אך נשוב לדעת אם בהחלט הוא שדעת רש"י שראשו כפוף אינו מעכב אולי יש דרך שאפילו לרש"י מעכב כי לא כתב רש"י בפירוש שאין מעכב ועתה נציע הגמרא בהקומץ רבה על מתניתין ואפילו כתב אחד מעכבן פשיטא אמר ר"י אמר רב לא נצרכה אלא לקוצה של יוד הא נמי פשיטא אלא לכדאידך דרב יהודה אמר רב דאמר ר"י א"ר כל אות שאינו מוקף גויל מארבע רוחותיה פסולה ופרש"י קוצו ש"י רגל ימיני של יוד ומדפירש רגל ימיני ולא קוץ השמאלי משמע דאין מעכב וגם לפי דרכו של רש"י אחר דפריך הא נמי פשיטא משני אלא לכאידך דר"י אמר רב כו' מה שפשט לשון המשנה אין מורה על כך כמו שהוצרך רש"י ליישב בכלומר הלכות של אות אחת ואי איתא דראשו כפוף מעכב למה לא תירץ לא נצרכה אלא לראשו כפוף דאתי שפיר טפי לשון המשנה ומדלא מתרץ כך מוכח דאין מעכב. אך נראה דלא מוכח דלכאורה מה זו היא דלרב לאו פשיטא הוא ואצטריך מתניתין לאשמעינן ולהגמרא פשיטא ומה סברא יש ביניהם דע"כ הי' לו לרב יהודא אמר רב שום סברא דאי לא אשמעינן במתניתין יש מקום לטעות דלא מעכב:

ונראה דסברת ר"י א"ר הוא מחמת פסוק ונער יכתבם דמשמע נקודה בעלמא הוי יוד ואפילו בלא רגל וע"כ איצטריך מתניתין לאשמעינן כתב אחד מעכבן דלא תימא דהו' יוד ממש אלא הפסוק כעין יוד קאמר והוכרח רש"י לפרש רגל ימיני דאי איתא דקוצו השמאלי הוא והימין פשוט לו דמעכב א"כ פשיטא דהפסוק כעין יוד קאמר ולא צריך מתניתין לאשמעינן דמאיזה סברא יש לטעות ביוד יותר מן שאר אותיות בצורתו המפורסמת לכל אע"כ אפשר לטעות מכח הפסוק הנ"ל דאפילו בלא רגל ימיני נקודה בעלמא הוי יוד ואצטריך מתניתין לאשמעינן אפילו ברגל ימין דמעכב והפסוק כעין יו"ד קאמר וזהו שפרש"י רגל ימיני של יוד וסתמא דגמרא פריך הא נמי פשיטא בוודאי הוא מחמת הפרסום שידוע לכל צורת היוד כמו שאר אותיות וממילא פשיטא דהפסוק כעין יוד קאמר ומאי אשמעינן במתניתין כתב אחד מעכבן וכיון שמחמת הפירסום שידוע צורת היוד כפי שהכל כותבים ע"כ הקוצו של יוד נמי פשיטא ולא הי' יכול לתרץ לא נצרכה אלא לראשו כפוף שהוא בעצמו צורת היוד כפי המפורסם להם שכל הסופרים כותבין כן וגם כמו שהוכחנו לעיל מדרשת ר"י בר אילעאי מפני מה ראשו כפוף כו' מכח שהי' מפורסם ואפי' את"ל דלרב דמשני לא נצרכה אלא לקוש"י הי' לו שום ס"ד אחרת ולא מפסוק נער יכתבם ואנן באמת לא ידעינן סברתו דס"ד עכ"פ זה מוכח שלא הי' לו לפשוט מחמת שהכל כותבין דמעכב וסתמא דגמרא דמקשה הי' להם לפשוט מחמת שהכל כותבין ומפורסם צורת היוד וא"כ ראשו כפוף נמי פשיטא כנ"ל וע"כ מוכרח לתרץ אלא לכאידך כו' וגם אפשר לומר כוונת רש"י כן בד"ה הא נמי פשיטא פירש הא לא נעשית האות עכ"ל והי' לו לכתוב הא לא נעשית אות מאי האות דמשמע הידוע ומפורסם אך אם הי' רש"י כותב הא לא נעשית אות הי' משמע דקושית הפשיטא הוא מחמת שאין זה אות אלא נקודה בעלמא ונקודה פשיטא דאינה אות אם הי' קושית הפשיטא כן תקשי הו"ל לגמרא לתרץ לא נצרכה אלא לראשו כפוף דבלא הכפיפה הוי אות ולא נקוד' ואפשר לטעות דלא מעכב וע"כ אשמעינן במתניתין דאפי' כתב אחד מעכבן וזה ליכא למימר דבאמת ע"כ לא משני כן משום דראשו כפוף אין מעכב כדמוכח מדרשת ר"י ב"ר אילעאי מפני מה ראשו כפוף שהי' מפורסם להם שראשו כפוף הוא בצורת האות גופיה לכל ובודאי מעכב. ומוכרח אני לומר דמכח זה הסברא בעצמה שהי' מפורסם להם אין יכול לתרץ כן וזהו שפירש רש"י דקושית הא נמי פשיטא הוא דהא לא נעשית האות דווקא הידוע ומפורסם דצורת האות הוא ידוע ומפורסם כמו שאר אוקיות זהו קושית הפשיטא ולפ"ז לא הי' יכול לתרץ לא נצרכה אלא לראשו כפוף דזהו נמי פשיטא וכנ"ל ומוכרח לתרץ אלא לכאידך כו' וכנ"ל וא"כ גם לרש"י יש דרך לפרש דראשו כפוף מעכב משום דהוי בצורת האות עצמו ועקרי כר"ת ואין לנו משען ומבטח על פרש"י דאין מעכב ועיקר סמיכת המקילין הוא טל רש"י ולפי מ"ש בטלה הסמיכה והיוד לא זזה ממקומה כמו לר"ת ואין בין רש"י לר"ת אלא כוונת ר"י אמר רב המתרץ בתחילה אבל לענין דינא שווין הם לפי המסקנא דיוד כפוף מעכב משום דהוי עיקר בצורת האות אלא בתפילין ומזוזות יש תקנה לתקנם אף שלא כסדרן משום דתינוק דלא חכים כו' יקרא אותה בשם יוד כמו אם לא הי' מקצת יודין שעל האלפין והצדין כו' נוגעין כו' וכיון דאתינן לדין דיוד כפוף הוא ג"כ עיקר בצורת האות גופיה א"כ בגט לא נוכל ג"כ להקל אם אין ראשם כפוף כתיקון דמצינו דהב"י בא"ע (סי' קכ"ו) כתב שאין לכתוב הגט בכתב הדומה לאשורית כגון כו' דכיון שהוא כתב אשורי צריך לכותבו כתיקון כתב אשורי ממש ואפילו קוצו של יוד מעכב עכ"ל ממש דייקא וכפי הוכחתינו לעיל ראשו כפוף עיקר הוא בצורת האות בכתב אשורית בודאי מעכב הוא בגט ובא"ע (סי' קכ"ה סט"ז) כתב הרמ"א ואם אין נוגע מה שראוי ליגע כגון יוד שאחורי הצדיק ויודי האלף וכיוצא בזה י"א דאפילו תינוק כו' פסול אפילו דיעבד וי"א דבמקום עיגון יש להכשיר בכה"ג כו' והב"ש כתב שם (ס"ק כ"ו) כבר כתבתי לדעת רמ"א דוקא דיעבד ובמקום הדחק כו' ומ"ש בסמוך כו' אבל לאחר החתימות אלא בדיעבד ובמקום עיגון כ"כ מהר"ם ע"כ ולפי מה שכתבנו ראשו כפוף שווה הוא לאם אינו נוגע מה שראוי ליגע כו' דמעלתם הוא מחמת דתינוק כו' יקרא אותם בשמם ואנו רואים באם אינם נוגעים כו' החמיר רמ"א בגט לאחר החתימות אם לא במקום עיגון א"כ כמו כן הוא ביוד שאין ראשו כפוף אפילו בדיעבד אם לא במקום עיגון וזהו ודאי סברת סדר מהר"ם שמחמיר אם לא במקום עיגון הכל כמו שהוכחנו כנ"ל. וע"כ כתבנו בתחילת דברינו שאין לדחות סדר מהר"ם ובודאי גם הוא ראה מ"ש הת"ה שהוא ספר מפורסם ולא פסק כוותיה בודאי הי' סברתו שהוא עיקר בצורת האות כנ"ל ואף שבב"ש הביא הת"ה ולא סיים אלא ויש ליזהר מ"מ הרי לא כתב שום סברא לדחות דברי מהר"ם אלא דעת נוטה ונראה שסמך בזה על הת"ה שבסימן ר"ל כתב כמדומה לי שלא נהגו לפסול הגע אם חסר העוקצין. ומ"ש דקוצו של יוד מעכב בגט היינו קוצו של פרש"י אבל של ר"ת, לכ"ע אינו מעכב ע"כ ובסימן רל"ו כתב בסופו ממש כמדומה לי שלא נהגו בקוצו ש"י לפר"ת בגט עכ"ל לפי שהעתיק לנו כת"ר:

וכדי שלא יהיו דברי הת"ה סתרי אהדדי פירש הב"ש דברי הת"ה שבסימן רל"ו שלא נהגו בקוש"י לפי פיר"ת בגט ר"ל לפר"ת שפירש לא נצרכה אלא לקוש"י דמעכב בראשו כפוף בתפילין ומזוזות לא נהגו בגט כמותו לעכב אלא כרש"י דלא מעכב ולכתחילה מיהא מודה כמ"ש בספר בר"ש מדרשת ר"י בר אילעאי מפני מה ראשו כפוף אך בגט לכ"ע לא מעכב אפילו לר"ת וע"כ סיים הב"ש ויש ליזהר משום דלהת"ה יש ליזהר לכתחילה ובסדר מהר"ם מחמיר ולא דחה דבריו וכנ"ל ולפי דברינו הנ"ל שדומה לאם אינם נוגעים מה שראוי ליגע כו' הכל כנ"ל בודאי אי אפשר לדחות דברי מהר"מ וכן נראה מובן מדברי הריא"ס שכתב הב"י בשמו בא"ח וז"ל נמצא בהגהות מיימון שמעתי שקוץ היוד מעכב לר"ת מ"מ אם לא עשאן בתו"מ לא פסל מאחר ששם יוד עליה אפילו בלא אותו קוץ שמצד שמאל אבל ברגל ימין כו' א"ל שתיקנם אח"כ ונמצא דהוי שלא כסידרן ע"כ הרי שכתב שהשמאלי לא פסל משום שלא כסידרן משום דשם יוד עליה ולא כתב מאחר דהוי יוד טוב אלמא דבאמת אכתי לא הוי יוד ממש אלא דשם יוד עליה משום דהתינוק כו' והא ליכא למימר דמ"ש מאחר דשם יוד עליה מחמת דהוי יוד באמת חדא דמשמעות הלשון אינו כן ועוד דא"כ לפי פירש רש"י מאי פריך הגמרא פשיטא הא הרבה צריך לאשמעינן במתניתין אפילו כתב אחד מעכבן דאע"ג דהוי יוד ממש מ"מ מעכב הקוש"י ומדפריך הא נמי פשיטא ש"מ דלא הוי יוד וא"כ ע"כ מ"ש הריא"ס ששם יוד עליה הוא משום שתינוק כו' וכנ"ל וא"כ דינם שווה לדין אם אינם נוגעין כמ"ש ובודאי היה עלי לקיים במקום גדולים אל תעמוד ולשום יד לפה ולהיות ראשי כפוף אך אמרתי ולא הביישן למד ע"כ הצעתי דברי אולי אזכה לידי מענה דעת ליישר דרכי ולהרים מכשול והקוצים שבעינינו ונזכה ב"ב לקץ הימין ממני המטריח אל רבותיו מרדכי במ' אברהם מבוסק:

תוכן העניינים

גדולת מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה