גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר
סימן יג
לקצת שבחו בפניו להאמר ראשו בשמים ויפרח כתמר. דובר שלום לכל עמו ומשיב כאמור כבודו כבוד חכמים וגומר יום ליום יביע אומר ה"ה מ"ו הרב המפורסם חוב"ק פ"ה ע"ה כבוד קש"ת מפארים הוא נאה לשמו ושמו נאה לו מהור"ר מרדכי מ"מ ומ"ץ דק"ק בוסק יצ"ו
על של עתה באתי להשיב לכת"ר בתשואות חן חן על ענותנותו הגדולה אשר הראה לי במעשה אצבעותיו להשיבני על שאלתי אשר שאלתי ממנו אף כי מה אני ומה חיי ומה כחי לעמוד בהיכלו והרואה יאמר הגם שמואל בנביאים ויתלו בי בוקי סריקי ובאמת אין בביתי לחם ושמלה בלא טעם וריח רק אני שואל ועל כל זה לא השיב ידו מלהשיבני בזה אני אומר אשרי לדור שהגדולים נשמעים לקטנים והנה ראיתי את הכל אשר הראה במעשה אצבעותיו במעשה חידודין בהפלא ופלא שכל טוב לעושיה וללומדיה והנה האמת ויציב ונכון ואין להשיב על דבריו אפילו כקוש"י מוצקים ביסוד חזק ואמיץ כח רק רבי אם תרשיני לאמר דבר מה שכתב רבינו בתחילת דבריו בזה"ל. אך לי נראה דאין כאן איסור דאורייתא דמן התורה אף בע"ח וכל הדברים החשובים בטלים וכמ"ש הרמב"ם (בפ' ט"ז מהמ"א) צדקו דבריו מאוד אך עדיין לבי מהסס הלא אם נפל ספק בספיקא דאורייתא לא אמרינן בטלין לעיין כת"ר בהג"מ בפ' הנ"ל ממ"א בהרמב"ם על זה שמביא הרמב"ם (שם בהלכה יו"ד) בנפל רימון מביא דבריו אלה הא דתניא בריש מס' ביצה וספיקא אסורה בכל דבר שהוא רק ספק איסור דאורייתא אם נתערב אינו חשוב רק ספק אחד וע"כ אפילו באלף לא בטיל כו' דלא כר"ת דמפרש אפילו בודאי כו' יעוין שם. מכל הלין משמע דאף בכל מקום מדאורייתא חד בתרי בטיל אבל בספיקא דאורייתא לא אמרינן הכי וכן מה שמביא הד"מ (בסי' ק"י) הוא גם כן כהאי לישנא דבר שאינו בטל מחמת חשיבות מדרבנן מדאורייתא בטיל ע"כ הפירוש אבל אם אינו בטל מדאורייתא אין בזה שום תיקון ואפילו ספיקו אסור לעולם. ונראה לי ראיה לדברי מהסמ"ג שהביא הטור (בס' נ"ז) שמביא שם מעשה אם נשא הזאב שה מהעדר בפיו והצילו הרועה ואם ספק אם דרסה ביד או ברגל ואח"כ נתערבה שמא יש להתיר ע"י ס"ס כנ"ל ומסיים אפס ר"י פירש דבריה או דבר שבמנין שיש בו ספיקא דאורייתא אין להתיר בתערובות ע"י ס"ס עכ"ל. חזינן מכאן דאם הספק בדאורייתא לא אמרינן מדאורייתא חד בתרי בטל והא דבע"ח חשיבי הוא מדרבנן א"כ נוכל לומר ס"ס ועוד אח"כ מסיים ונראה שיש תקנה אפילו לודאי דרוסה שנתערב ע"י דניכבשינהו דניידי כנ"ל חוץ משתים האחרונים עכ"ל ואם נאמר דבטלי ברוב א"כ למה צריך תיקון דניכבשינהו והלא ממילא מותר בספק שנתערבה אחרי דמדאורייתא חד בתרי בטיל אלא דלא בטיל הוא מדרבנן ע"כ נוכל לומר ס"ס:
גם קצת ראיה לדברי מהרמב"ם שכתב (בפ"ז מהלכות שחיטה) אילו ח' הלכות ד"ן חנ"ק נפ"ש כולם הלמ"ס וכל ספק שיארע בדרוסה הכל אסור ע"כ. וא"כ מי לא מצינא לאשכוחי ספק דרוסה שנתערבה ואעפ"כ יאסור והוא מחמת שהוא מדאורייתא ובזה בע"ח חשיבי ולא בטלי מדאורייתא ומה שמביא דבע"ח חשיבי בפ' ט"ז מהמ"א) הוא מדרבנן הוא באופן שהוא בדבר דמדאורייתא חד בתרי בעל תקינו רבנן דבע"ח כנ"ל ויש דברים דמדאורייתא ג"כ חשיבי. ומ"ש כת"ר ואפי' בודאי דרוסה י"ל דאזיל בשיטת ר"ת אבל הב"י מביא דעת התוס' והרא"ש כולם דלא כר"ת יעו"ש (בסוף סימן נ"ז) בטור ואם כן לסברא הזאת עדיין יכול הייתי להחזיק שאין הא"י נאמן במסל"ת:
אך עיקר ההיתר נ"ל ע"פ מה שמביא הב"י (שם בס"ס נ"ז) על המ"כ קושיה על הר"י שאוסר כל העדר וחי' הב"י ונ"ל דלא איירי ר"י אלא דוקא היכא שנודע שדרס הזאב קודם שנתערב באחרים וא"כ כיון שנודע מיד הוא ספק דאורייתא היינו ספק דרוסה ובאותו פעם לא הי' רק ספק אחד שהרי לא נתערב עדיין ונעשה הספק כוודאי וכשנתערב בעדר הוי כמו וודאי דרוסה שנתערב בעדר אבל אם לא נודע שדרס הזאב עד אחר שנתערב באחרים מודה ר"י דמותר מטעם ס"ס הזאת ששני הספיקות באים יחד כנ"ל יעו"ש. וע"כ גם בנ"ד שכיון שלא נודע לו הספק עד אחר שנתערב אמרינן ס"ס אף אם לא נאמין לו במסל"ת ס"ס יש כאן. ע"כ נראה לי להתיר אף אם נאמר דאורייתא ומ"ש ממשמעות שלי דאין הא"י נאמן במסל"ת במילי דאורייתא הלא גם בדרבנן אינו נאמן אלא במסל"ת אבל אם יש סברא לומר שלהשביח מקחו מכוין לא יהי' נאמן אף מדרבנן זו לא מצאתי אבל מצאתי און לי בכתובות שהביא לענין תרומה דרבנן שהאמינו במסל"ת להאכיל בתרומה מסיפורו זכורני שהיתי תינוק והוציאוני מבית הספר והטבילוני לאכול חלה וקרו לי יוחנן אוכל חלות כו' אף שנוכל לומר לטובתו מתכוין למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין וראיה קצת מכתובות (ד' כ"ו) בתוס' שכתבו מבית הספר כיון בזה שלא לומר שהוא עבד נראה מזה דהי' לו כוונה בסיפורו עכ"ז האמינו לו אחר שהוא מדרבנן כנ"ל:
ויתר הדברים מה שמביא רבינו אם הוא שהוא איסור מדרבנן יש סברא להתיר ממה שכתב הש"ך בכללי ס"ס גם משם ראיה לדברינו שהביא ג"כ הש"ך בס"ק הנ"ל שהביא ג"כ המ"כ של הב"י (בסימן נ"ז) ומביא הש"ך באם הוא ספק איסור דאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן הואיל ונתערב ומדאורייתא חד בתרי בטל אלא מדרבנן גזרו בדבר חשוב שלא להתבטל זו לא מיקרי ספיקא דרבנן לקולא ולפי שיטת כת"ר הוי מדרבנן אף שיש לו ספק דאורייתא בתחילה וספק דרבנן בא מצד אחר והיינו דלא כהש"ך ולא כהד"מ רק אם לא כאשר כתבתי שאף אם נאמר דאורייתא מחמת שלא נודע הספק עד אחר שנתערב כו' כנ"ל כדלעיל ויתר הדברים שמביא רבינו בדרבנן הכל לפי הנראה המה חזקים בסברות יפות ובשכל גדול וכעת יאמין לי רבי שעדין לא היה לי שום פנאי לראות אותם כי זה שני ימים שבאתי להשגיח על דברים האלה וגם כעת עומד אני על הדרך ליסע לק"ק פאסוויל ואפשר כשיהיה לי פנאי לעבור דרך עליו בנסעי אי"ה אקדים לפתחו והטיב טובה עשה לי על תשובתו אשר לא עזב חסדו ממני וזוכר חסדי אבות ומה גמול אוכל להשיבו יקבל שכרו מן השמים ובזה אצא ואסיים הכ"ד תלמידו הדו"ש בלונ"ח שמואל בהרב המאה"ג מ' יהודא ליב זללה"ה: