אור ברסלב
גדולת מרדכי סימן יא

גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר

סימן יא

סימן י

אל הארז אשר בלבנון מלמעלה חן ולמטה חנן. למלכא דרבנן ה"ה הרב הגדול המפורסם רב תנא. ורב ספרא וספרי החו"ב כקש"ת מ' מרדכי נ"י:

אהובי מ"ו באתי בדבר הלכה לשאול בשאלה קטנה אשר הקרה לפני ואין איש אתי להתיישב בדבר. לכן אמרתי אגלה אזנו דמר מעכ"ת. אחרי שיודע אני ומובטחני בו במדות ענוותנותי' שבוודאי ישיבני. וקודם אחלה פניו על שלא הערכתי במערכה כראוי אליו הוא מחמת שבעל הדרך נחוץ לדרכו וגם כעת נפלתי בחולי עינים. לכן היה ההכרח לקצר ע"כ גודל בקשתי ממעכ"ת. באם שגיתי לבל ידינני לכף חובה. כי רב עלי הטורח לעיין בספרים. והנה זה הוא שאיש מכפרים שלנו קנה שלשה אווזות מא"י. ובלקחו אותם סיפר לו הא"י מעשה שאירע לו בהם שבהיות האווזות הנ"ל בגינה המוקפת גדר בא שועל אחד ופצע לאחת מהם. ונמצא דמה על האווז. ולקח הא"י הנ"ל האווז לעצמו והנשארים מכר ליהודי הנ"ל ובא לשאול אם יוכל לשחוט אותם. והנה לפי השקפה הראשונה היה נראה דמותרין הם הנותרין. דהיכא אמרינן דפצע נפיש רוגזיה וחיישינן לאידך. היכא שהמה במקום צר או בכלוב שלהם אבל במקום רחב מתירין אף בפצע ולא הרג. וא"כ כאן שהוא מקום רחב כגינה מותרים. אך זאת עלה על דעתי לספק אם נאמן הוא בכאן במסיח לפי תומו כי במילי דאורייתא היא כמו גבי בכור (בסי' שי"ו). ולדעת הט"ז באם מפסיד מקחו נאמן אבל אין הנידון דומה לראיה ששם יודע שפרה ילדה טובה משני דברים האחת שהיא ילדה ויהיה לה כמה וולדות. וגם יקבל יותר בדמיה והיה לו לבקש טובתו ומפסיד א"ע בעיקר המקח. אבל בכאן אדרבא הוא אומר שהרג הדרוסה לעצמו. ומשביח מקחו בדעתו שאומר שהדרוסה איננה. ואפשר שגם הדרוסה הוא מוכר לו. ואנן אינם בקיאים בבדיקה. ואפשר היה לי להביא ראיה מגמרא דחולין (דף ס"ג ע"ב) דאתמר שם לוקחין בצים כו' ומקשה הגמרא ודלמא ביצת נבלה או טרפה עד שמסיק שיאמר מעוף כו'. ומקשה שם בתוספות מאי מקשה הגמרא דלמא ביצת נבלה כו' לימא דאזלינן בתר רובא ורוב עופות טהורים ומיישבים דבמזרח איכא רוב טמאין עכ"ל התוספות. וא"כ נאמר טעמא דאיכא רוב טמאין הא לאו הכי ניזל בתר רוב ואע"ג דלא אמר מעוף פלוני וטהור רק מעוף טהור וא"כ בנידון דידן נמי נימא רוב בעלי חיים אינם נדרסין. גם מזה אין לי הנאה. אחרי דאיכא כאן חזקה כנגדה דבחייה בחזקת איסור עומדת עד כו'. אך מצאתי בפרי מגדים (בסי' נ"ז) מעשה בא"י שמכר פרה לישראל והיתה בה חבלה בגופה. ושאלו אותו ואמר שהזאב פגע בה יותר משלש שנים וכתב הפרי מגדים לכאורה יש ס"ס ספק קניא. ושמא אין דרוסה לזאב ועוד דתולין בקוצים כו'. אלא מאחר דהש"ך כתב דקודם שמכרה נאמן במה שבידו ה"ה כאן נאמן לומר דזאב פגע. וכ"ת ממנ"פ אי נאמין לו נאמין לו לכולא מילתא ויהי מותר מחמת שהוא יותר משלש שנים וטריפה אינה חי' כו'. ואף בוודאי דרוסה מהני י"ב חודש [עיין ביו"ד סי' כ"ט בדגול מרבבה מה שמיישב שם דברי הרמב"ם ומסיק שם דבוודאי דרוסה אינו מועיל י"ב חודש עי"ש. מבש"ר נין ונכד המחבר] י"ל שבנה"כ השיג על סברת הט"ז (ס"ס מ"ח) במסמר שהראה הא"י לישראל יע"ש בע"ז. וסוף דבריו אי כבר לקחה והמוכר אינו רוצה לחזור ויש ה"מ כדאי הט"ז ושארי האחרונים להקל בהפ"מ עכ"ל ואפשר היינו יכולים לומר ג"כ כאן לסמוך על סברת הט"ז הנ"ל. אך מחמת שזה דומה לדברים החשובים שנתערב ברוב ומזה נתערב א' ברוב אחר דהיינו בשני תערובות דכאן בתערובות השניה ספק אם בא לשם איסור או לא ואת"ל שבא שמא לא זו היא שאוכל והוא מדבריהם דמדאורייתא בטל ברוב בתערובות ראשון ומותרים. אלא מדרבנן להש"ע אסורים עד שיתערב תערובות ב' ולהש"ך מותרים בתערובו' ב' והאחרונים מחמירים ומחלקים בין הפ"מ ובין הפסד מועט. עיין בחכמת אדם ופרי מגדים וגם לאכלן א' א' וכאן ג"כ כמו ב' תערובות ספק בא או לא ואת"ל שבא שמא לא זו היא שאוכל. ויש כאן חומרות האחרונים. וע"כ אני אומר עיקר ההיתר שלי מחמת אמירת הא"י דנאמן בכולה. וכנ"ל:

תוכן העניינים

גדולת מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה