גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר
סימן י
תשובת הרב הגדול מבוסק ע"ז:
הנה אדמיהו ואכנהו ולא ידעתיו אך ממעשיו הכרנוהו שהולך כהלכה ואף שאיני כדאי להכריע אך אשיב מפני הכבוד ולא להיות מן המנצחין לצד השני אך האמת והשלום אהוב ומה שנלע"ד אכתוב. אודות השאלה בסירכא בין אונה לאומה שנהגו במקומו להסיר במיעוך ומשמוש ובנפיחה ע"פ המורים כדין שלא כסידרן כו' כעת אירע שנבדקה כנ"ל ובצבצה וטרפה השוחט כמנהגו מקדם וכעת חדשים מקרוב באו ורוצים להכשיר אותה בהמה באמרם שבין אונה לאומה מיקרי כסידרן ומה שבצבצה כיון שאין צריך בדיקה כאלו לא נבדקה כתב כת"ר שאין ברור לו ההיתר דבין אונה לאומה היא מחלוקת ראשונים ואחרונים ומי יכול להכריע ובפרט במקום שנהגו ובמעשה העשוי ומבואר בהר"ן (פ' מקום שנהגו) דמנהג שאינו בטעות באיזה עיר ע"פ איזה פוסק כל העיר חייבין בו מן הדין גדולה מזו אפשר לומר שאף להמכשירין בין אונה לאומה בדיקה בעי בעודה הסירכא על הריאה אלא שלא כסידרן לית ליה בדיקותא אך לדידן הבדיקה ע"י מיעוך אמרינן דאינה סירכא ובכסידרן לא בעי מיעוך ואף שבאמת היא סירכא כשירה בנפיחה בעוד הסירכא על הריאה ובדיקה מיהו בעי ומבואר בב"י דהי"א שבטור שצריך בדיקה היא דעת רש"י ולדעתו אין להכשיר כ"א בבדיקה ואף דלא קי"ל כן מ"מ בנידון דידן דההכשר הוא לדעת רש"י ולדעתו אין להכשיר כ"א בבדיקה דהלא מצריך בדיקה ואם לר"ת וסיעתו הרי לדעתם הוי שלא כסידרן ואיך לדחות דברי ר"ת וסיעתו במעשה העשוי ובמקום שנהגו כו' שהאריך וקצרתי כידוע לכת"ר ע"כ. ואף שזה פשוט שאין לשנות המנהג ע"פ המורים ע"י איזה פוסק ובפרט להקל ובדבר שנעשה בו המעשה אך שלא יהי' התשובה בלי סברא אשיב דרך פלפול קצת כפי שנלענ"ד שמה שכתב כת"ר כיון דההכשר הוא לדעת רש"י אין להכשיר בלא בדיקה דהלא מצריך בדיקה כנ"ל. לפ"ז תקשה על הש"ע שפוסק בין אונה לאומה כרש"י דכשירה ופסק בפירוש אפי' בלא בדיק' תקשי הלא לדעת רש"י והלא מצריך בדיקה אע"כ אף שפוסקין כותיה דכשר אין הכרח לפסוק כותיה דצריך בדיקה ואפ"ל דאנן סוברין כהפוסקים דיש סירכא בלא נקב ובשלא כסידרן טריפה שסופה להתפרק וכמ"ש התוס' בחולין (ד' מ"ז) בד"ה היינו רביתייהו כו' ובאונה לאומה ס"ל כרש"י דכסידרן הוא ואינו מתפרק וס"ל דכשר אפי' בלא בדיקה ואיה איפה ההכרח לדידן דמכשירין בין אונה לאומה הוא דוקא ע"י בדיקה ומפורש להיפך וביותר שאף שהסמ"ג כ' כן לדעת רש"י דמצריך בדיקה לכאורה התוס' אין סוברין כן שכתבו בסוף ד"ה היינו רביתייהו כו' ואנו ממקום שפשט היתר של רש"י בסירכא מאונה לאומה ע"כ ואם ההיתר לרש"י ע"י בדיקה והוא בעוד הסירכא על הריאה כמו בבדיקת ר' נחמיה והא התם כתבו התוס' ועתה נוהגין להטריף ואין בודקין לא בדופן ולא בפשורי ע"כ דאין אנו סומכין על בדיקתינו ואיך כתבו שפשט התיר של רש"י הא לרש"י צריך בדיקה והא כתבו דנוהגין להטריף ואין בודקין כו' אך אפילו תימא דלרש"י אין צריך בדיקה קשיין אהדדי דהכא כתבו שפשט התיר של רש"י והתם כתבו דנוהגין להטריף כל סירכות כו' ונראה בפשוט שלקמן כתבו ועתה נוהגין להטריף כו' ועתה דייקי דמשמע ולא מקודם דמקודם הי' פשיט התיר של רש"י להתיר ע"י בדיקה כמו שכתב' לעיל וזהו אנו ממקום שפשט היתר של רש"י כנ"ל אך מה נ"מ שאנו ממקום התיר של רש"י כיון שעתה אין נוהגין כן אפ"ל דלמה שכתבו ועתה נוהגין להטריף כל סירכות כו' בכללן יש הסירכות שמן הדין טריפ' כגון שלא כסידרן ויש שמחמירין שאין בודקין לא תהא עולה על הדעת שמטריפים מאונה לאומה שסוברים כר"ת דהוי שלא כסידרן דהוי דאורייתא א"כ בספיקא לחומרא כדין איסור דאורייתא אלא דכאן פשט התיר של רש"י ומה שנוהגין להטריף דמחמירין כמו באונה לאונה דאינו אלא חומרא וספיקא לקולא דהבדיקה גופא חומרא היא כמ"ש בדיבור הנ"ל דבדיקת ר"נ חומרא היא שהחמיר ע"ש הוכחתם ועתה מחמירין עוד יותר ונוהגין שלא לסמוך על בדיקה ופשיט' שספיקו לקולא ולפ"ז אפשר לומר דלרש"י בעי בדיקה אפי' להתוס' וגם מדכתבו שרבינו גרשון ורבינו נחשון גאון כו' כולם מתירים מאונה לאומה ולעיל כתבו שבהלכות רבינו גרשון כו' שמצריכין נפיחה ע"ש הרי דעתם שוה לדעת רש"י ואפשר שגם בזה שמצריך גם הוא נפיחה. אך מה שהקשיתי בראשונה קשה על דברי כת"ר וגם זאת לדעת שהרא"ש לא ס"ל כהסמ"ג דבכסידרן בעי נפיחה לרש"י דהנה הרא"ש לא הביא כלל סברת התוס' דיש סירכא בלא נקב אלא דסופו לנקב רק שכתב שהסירכא באה מחמת נקב כו' והרי הסכים לרש"י ואפ"ה הסכים לרב האי גאון דלא בעינן נפיחה ע"ש ולהרא"ש לא הושוו עם ר' גרשון כו' אלא בהתיר בין אונה לאומה ולא לענין הנפיחה וא"כ אין מוכרח דלרש"י צריך בדיקה וזה שכתב בש"ע להתיר בין אונה לאומה בלא בדיקה יכול להיות אף לרש"י וכהרא"ש ובודאי דהפוסקים שמצריכים נפיחה מוכרח דס"ל כרש"י דאין סירכא בל"נ אבל רש"י אין מוכרח דס"ל דצריך נפיחה ובפרט שלא הזכיר נפיחה כלל בזה אך באמת נלענ"ד שמה שהכשירו הבהמה ולא חשו להבצבוץ וכתב כת"ר שטעמם כיון שלא היה צריך בדיקה ובדקו כאלו לא בדקו תמיה לי דהש"ע כתב בס"ד אונה הסרוכה לאונה או לאומה כו' כסידרן כשירה אף בלא בדיקה והגיה הרמ"א מיהו אם בדקוהו ונמצא נקב שם עריפה ע"כ הרי הש"ע דלא כדבריהם ואף דהתם בנפיחה בעוד הסירכא על הריאה דאין זכרון לראשונים ענין המיעוך כמבואר בטור וב"י ע"ש דלא הסכימו למעך על כל זה יש ללמוד כמו בבדיקתם אף דלא צריך אם בדק ונמצא טריפה כן לדידן אף להסוברים דלא צריך מיעוך ונפיחה מיהו אם מיעך ונפח ובצבץ טריפה וכמו בדיקת ר"נ דמן הדין אין צריך לבדוק ואינה אלא חומרה ואם בצבץ טריפה הכא נמי כן הוא. אך אפשר דלא דמי דהתם בעוד הסירכא על הריאה אם נפח ובצבץ חזינן דלא נסתם הנקב וטריפה משא"כ היכא דבצבץ אחר המיעוך והסרת הסירכא אפשר בהיות הסירכא עליה היה נסתם ולא היה מבצבץ ולא איכפת לן מה שעתה מבצבץ אך זה אינו כיון שנתמעך אנו אומרים שהוא ריר בעלמא ולא סירכא כמבואר בפוסקים ובהגהת רמ"א וא"כ כאן כשבצבץ כשנתמעך הטבה זו רעה הוא דע"כ לא פליגי רש"י ור"ת וסיעתם אלא בסירכא דקרום הוא ולא בריר אלא דס"ל אף דנתמעך קרום הוא דאין נזכר בדבריהם ענין המיעוך כלל אבל לדידן שמחזיקין בנתמעך לריר בעלמא ואינה סירכא אי אפשר להתיר כשבצבץ לא בין אונה לאונה ולא לאומה וכי ריר בעלמא סותם והגע בעצמך לענין שלא כסידרן אם נתמעך על ידי המיעוך לפי הדין כשר אפי' בלא נפיחה דאמרינן ריר בעלמא דהנפיחה אינו אלא לחומרא כמבואר באחרונים ולא הזכירו הרמ"א בהג"ה וכאן אם נפח ונמצא נקב נאמר דסירכא וקרום הוא וסותם תרי קולי דסתרי אהדדי כו' וכ"ת דשאני כאן דלרש"י סומכין דאם היתה הבהמה בחייה הי' הריר הולך וחזק למהוי שרירא וקיימא משום שכסידרן רגילות להעלות קרום משא"כ שלא כסידרן דאין רגילות כמ"ש הרא"ש. זה אינו דהר"ן הקשה א"כ דכשיש נקב בריאה אפשר דהדר בריא כו' מחיתוך לחיתוך א"כ אפילו ליתא לסירכא כלל ואית ביה נקב היכא מתסרא לעולם והא אמרינן דבית מנשיה מחו בכוליתא כו' ומסיק הגמרא דאי מבדרה לה סמא חיי כלומר שאם חובשין סמים במכתה מתרפאת אע"ג דהשתא ליתנהו להני סמים מ"מ מכה זו אין בה כדי להמית כיון שיש להעלות ארוכה ה"נ כיון שאותו נקב יכול לבא לידי היתר בסירכא אפילו אין בה סירכא אינו בדין שיהא טריפה כו' ותירץ הר"ן דכל שאפשר להיות לה תקנה אינה טריפה וכל שנטרפה אין לה היתר אלא שאין הנקבים שווין יש נקב שאין ראוי שתעלה בה סירכא ויש נקב שראוי לעלות סירכא בכסידרן וכל שהוא כן כיון שיש לה תקנה לא נטרפה מעולם ואילו היינו בקיאים בכך אפילו קודם שתעלה היינו מתירים אלא מפני שאין אנו יודעים אם ראוי שתעלה בו סירכא אם לא אנו אוסרים כל נקב מחמת ספק אפל בשעלתה בו סירכא הוברר הדבר שלא נטרפה מעולם עכ"ד. הרי בעלה בו סירכא הוברר אז הוא הבירור סירכא דייקא ולא ריר ובנתמעך כתב הרמ"א אינה סירכא אלא ריר וא"כ איך אפשר לדידן להכשיר כאן בנתמעך דאינו אלא ריר ואכתי דבר ברור לא הוי וריר לא קרוי סירכא כדמוכח וא"כ טריפה הוא בנמצא נקב אחר המיעוך:
ולכאורה זהו להר"ן אבל להרא"ש דתלי ברגילות הא יש לחלק כנ"ל אך זה אינו כמו שאכתוב ומקודם אעתיק דברי הרא"ש שהקשה כיון שאין סירכא בלא נקב כו' מאי נ"מ דהקרום הא אמרינן דקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום (והוא קושית התוס') וי"ל דהא דאמרינן אינו קרום היינו בנקב דאין רגילות להעלות קרום כגון שלא כסידרן ואם לפעמים יעלה קרום סופו להתפרק אבל כסידרן רגילות להעלות קרום לפי ששוכבות זה על זה וגם אינו נפסק ע"כ ולהרא"ש שכתב אבל בכסידרן רגילות להעלות קרום וגם אינו נפסק קשה עליו קושית הר"ן א"כ אפילו בנקב שלא העלה כיון שרגילה לעתיד לבא אינו בדין שיטרפוה אף בהיותה עדיין בלא קרום כי תולין ברגיל ומצוי אפילו לקולא כמו בשיגרונא נקיט וכמו בספק קניא ובספק שונרא תולין בקניא שהוא מצוי וה"נ כיון דרגילה. ומוכרח לפרש דבאמת הרא"ש נמי כהר"ן ס"ל דיש שני מיני נקבים כנ"ל ואין מבורר לנו שהוא נקב שראוי להעלות קרום וארוכה להמכה אלא אחר שהעלה הקרום. ולפ"ז שיעור דברי הרא"ש שכתב היינו בנקב משמע דתלי בנקב כמ"ש הר"ן וא"כ כך הוא דבריו בתירוצו דהא דאמרינן דאינו קרום אף בהעלה היינו בנקב שאינו רגילות כו' כגון שלא כסידרן משום דהרפואה והסם להעלות ארוכה הוא האונה השניה השוכבת אצלה מגינה כפרש"י ובנסרך למקום שאין שוכבות אצלה אין הרטיה והסם שוכבת על המכה האיך ירפא ויעלה קרום ארוכה ורפואה להמכה ואם לפעמים יעלה קרום סופה להתפרק כיון דאין הסם עליה להחזיקה ולאמצה אבל כסידרן ר"ל אם העלה קרום כסידרן אז מבורר שרגילות להעלות קרום לזה הנקב מחמת האונה שאצלה לפי ששוכבות זה על זה וגם אינו נפסק לפי שהסם הוא על המכה. אבל באמת תליה גם בנקב דיש נקב מקולקל שאין מעלה ארוכה אף בכסידרן שהסם עליה ומקודם לא ידעינן אלא לאחר שהעלה אז נתברר. ולפ"ז דברי הרא"ש הוא כתירוץ הר"ן ולא קשה מידי. ותירוץ הר"ן אינו תירוץ בפני עצמו אלא לסברתו פירוש הגמרא כך הוא אבל כסידרן היינו רביתייהו ר"ל אם הקרום שעלה הוא כסידרן אז נתברר דהיינו רביתייהו שהנקב הי' ראוי להעלות קרום מהאונה שאצלה שרגילה להרפאות וזהו פירוש היינו רביתייהו שרגילה ממילא אנו מבינים מה שאמר שלא כסידרן לית להו בדיקותא משום דלאו רביתייהו דאין הסם עליה לאמצה ומתפרקת וכהר"ן והרא"ש הכלל הוא דכל הפוסקים מוכרחים לדברי הר"ן דאל"כ תקשה עליהם קושית הר"ן וסירכא קאמר ולא ריר וכן בגמרא הני תרתי אוני דסריכן דווקא ולא ריר ולדידן היכא דנתמעך אמרינן דריר הוא ולא סירכא כמ"ש בהגהת רמ"א ממילא אכתי לא נתברר כנ"ל וגם כמ"ש לעיל דהוי תרתי קולי דסתרין אהדדי כו':
היוצא מדברינו אם בצבצה לאחר המיעוך והסרה אפילו אי ס"ל כרש"י טריפה אך לפענ"ד לא מטעם כת"ר כנ"ל אלא משום דלדידן ריר בעלמא הוא ואינו סותם כנ"ל וכ"ש היכא דהמנהג כר"ת וסיעתו שחשיב כדין שלא כסידרן ואסור לשנות המנהג על תטוש תורת אמך כו' כמבואר בפסחים ובתוס' ורא"ש ושאר פוסקים כל זה כתבתי לפי דברי כת"ר שכתב אלי לפי קט שכלי וח"ו אין דעתי להיות מן המנצחים ואם יעלה דבר להשיב יכתבו לי אולי אמצא מענה בפי ובאם לאו אודה על האמת ולכת"ר אני כותב אולי יש מחלוקת בקהלתו עי"ז יש להתרחק מן מחלוקת שלא לש"ש שלא יהי' ח"ו איזה פניה כל מחלוקת כו' זו מחלוקת הילל ושמאי דווקא שהוא האמת והשלום אהבו:
ואחר כותבי עלה בדעתי דלכאורה יש לבעל דין פתחון פה להשיב דלדעתי דאין סירכא בלא נקב וריר וודאי אינו סותם וכתבתי היכא דנתמעך ריר הוא ואינו סותם היכא דבצבץ דצריך שיהא מבורר שסירכא סתמה א"כ אף בין אונה לאונה צריך למעך דשמא יתמעך והוא ריר ואין סותם הנקב אך זה אינו הנה בכסידרן כשנתמעך מן הדין כשר אף בלא נפיחה והטעם דמצוי אפילו מריאה שלימה להוציא לחות ונקב אין מצוי כל כך ואם נתמעך תולין בלחות הריאה וא"כ ממ"נ בכסידרן אין לבדוק למעך דאם. יתמעך כשר כנ"ל ואם לא יתמעך הרי סירכא שרירא וסותמת וק"ל. מרדכי ב"ר אברהם פה בוסק: