גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר
סימן טו
שאלה מהרב המאוה"ג המפורסם מ' צמח נ"י מ"ץ דק"ק זאגר חדש.
אל הארז אשר בלבנון. אדיר באדירים. גבור בגבורים. ארי במלחמתה של תורה ה"ה הרב המאור הגדול. מעוז ומגדל. חו"ב סוע"ה המפורסם בתורתו ויראתו. מו"ה מרדכי במ' אברהם זלה"ה. מ"ץ וד"ץ דק"ק בוסק.
בת"כ פרשת ויקרא על פסוק אדם כי יקריב כו' אדם לרבות את הגרים כו' והקשה הרב בקרבן אהרן תיפוק לו מאיש איש כו' ותירץ לולא אדם הייתי אומר שהחלק שממעט מישראל מהמיעוט של מכם טל גרים כו' ולא על כופרים כו' יעו"ש ע"כ. ולדידי קשה טובא. הלא באמור איתא הוא (בויקרא כ"ב) איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב מבואר בהדיא דהגר הי' מביא קרבן נדבה. ומזה הטעם הוא דתלינן האיש איש על נכרים ולא על גרים דגרים כתיבי בהדיא ולולא דברי הרב הנ"ל היה נראה לפענ"ד לפרש כפשוטו דלמעלה דרשינן בת"כ בני ישראל ולא העובדי כוכבים דקאי על וסמך ב"י סומכין ואין העובדי כוכבים סומכין. דלא נוכל לומר כפשוטו בני ישראל מביאין קרבן ואין העובדי כוכבים מביאין קרבן. דאיתרבו מאיש איש לכך דרש אסמיכה וע"ז קאי אדם לרבות הגרים לסמיכה. דהגרים היו סומכין כישראל:
עוד שאלה מה ששאל הרב הנ"ל למ"ז נ"ע. ברש"י פ' כי תזריע וילדה וגו' כימי נדת דוותה וגו' ואפילו נפתח הקבר בלא דם עכ"ל וכוונתו מבוארת דת"ל דהיא טמאה מחמת דם לכך פירש ואפילו אם היה לידה יבישתא וקשה לי דלרבי יהושע דס"ל (נדה כ"א ע"ב) דא"א לפתיחת הקבר בלא דם לדידי' האיך ניחא האי קרא. ונראה לפע"ד דר"י ס"ל דהאי קרא אתיא להיכי דילדה בתחלת זיבתה דאמרינן לקמן (נדה ל"ו ע"ב) דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד דמחמת דמה היתה טהורה אתיא האי קרא דהיא טמאה מחמת לידה:
ומדי דברי בהאי ענינא אציגה נא לפני מכ"ת מה דקשה לי טובא על הרב בעל משנה למלך (בפ"ד מה' אסורי ביאה) בד"ה כל דם שתראה היולדת בביאורו על הירושלמי ועשה גירסא אחרת ומסקנת דבריו שמה דלגיורת אף דאין לה דמים טמאים יש לה דם טוהר. ובזה עולה יפה הרמב"ם כו' יעו"ש הוא תמוה דבבכורות (מ"ו ע"ב) איתא להדיא ת"ר גיורת שיצא פדחת וולדה בהיותה כותית ואח"כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן כו' ולענין קושייתו מה שהקשה קושיתו הראשונה במילת ויאות נוכל לפרש בלשון תמיה וקושייתו השניה מה שהקשה ועוד מה שתלוי דמים טמאים בטהורים לא ידעתי היכי רמיזא. יתורץ לפמ"ש תוס' (נדה ד' ע"א) ד"ה הלכתא כרב לחומרא כו' הקשה הרב רמב"י כו' וי"ל דאין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה איכא לאוקמי לענין שאם ראתה ביום ז' לזכר או ביום י"ד לנקיבה דהוי תחלת נדה דאין טומאת לידה עליו עכ"ל ולפ"ז שפיר תליין זה בזה:
זאת ועוד אחרת ברש"י סוכה (י"א ע"א) ד"ה לפירזומא כו' דקסבר לילה זמן ציצית וראיתם אותו פרט לכסות סומא עכ"ל וכן הוא בספר העתים הביאו הב"י בא"ח (סימן ח') יעו"ש הוא תמוה דבהדיא איתא מנחות (מ"ג ע"ב) ורבנן האי אשר תכסה כו' ופירש"י לרבות כסות סומא לא אצטריך דהשתא מה כסות לילה מחייבי כ"ש כסות סומא עכ"ל דברי רש"י סותרים זה את זה: