אור ברסלב

גדולת מרדכי· רבי מרדכי רבינר

סימן ה

יורה דעה סימן ד

אחר דרישת שלומו באתי להשיב מה שנראה לפענ"ד לפי הצעת השאלה השואלים ממני והצעת השאלה אין צריך לחזור ולשנותה שכבר כתובה באר היטב ת"י רומכ"ת ע"כ לא באתי רק לבאר התשובה וזהו. הדין פשוט ביור"ד קהל שהטילו איסור שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר י"א ששחיטתו אסורה ע"כ וע"ש בש"ך וכתב עוד הש"ך דמשמע מדברי הרא"ש ורי"ו שם דאפילו בלא איסור אסור כיון דהקהל פסלו שחיטת הכל ע"ש כי הב"י לא הביאו בשלימות:

אך הת"ש הביא בשם הפר"ח שכתב וז"ל (ר"ל של הרא"ש) נראה דדרך חומרא וקנסא בעלמא פסק כך דאין בכלל הטלת איסור פיסול השחיטה בדיעבד וגם לא מיקרי חשוד לאותו דבר לכן יש להתיר בהפסד מרובה עכ"ל ולכאורה איך עברו האחרונים כולם הב"י והש"ך והט"ז וסתמו באיסור סתמא וכי לא ראו סוף לשון הרא"ש דחומרא בעלמא הוא. אך להבין אעתיק דבריו בלי חסר ויתר. וז"ל הרא"ש בתשובה וששאלתם קהל שהטילו איסור שלא ישחוט זולתי טבח של הקהל והלך אחר אחר האיסור ושחט יראה דאסור לאכול משחיטתו שהרי הקהל פסלו שחיטת הכל חוץ משחיטת הטבח בשביל שלא יקפוץ כל אדם וישחוט אף שלא יהי' מומחה ורשאין הציבור להתנות ולהסיע על קיצתן וליתן לזה ממון חבירו ע"פ קיצתן ואין בו משום גזל וכן לאסור המותר משום מיגדר מלתא ומה שאוסרין אסור לכל בני העיר וכ"ש זה שעבר על האיסור ושחט ראוי לדמותו למומר לאותו דבר כיון שעבר על האיסור כדי לשחוט ואע"פ שלא חשוד לאכול דבר איסור מ"מ מכוער הדבר וראוי לקונסו שלא יאכלו משחיטתו עכ"ל אות באות:

והנה באמת קשה דבריו שתחילת דבריו מראין איסור שכתב יראה שאסור לאכול משחיטתו כו' וכן לאסור המותר משום מגדר מילתא ומה שאוסרין אסור לכל בני העיר ע"כ. ואח"כ כתב מכוער הדבר וראוי לקונסו שלא יאכלו משחיטתו דמשמע קנסא בעלמא:

ועיין בשבת (ד' ג' ע"ב) תוס' ד"ה מי קנסוהו רבנן כו' נראה דגרסינן אסרוהו ולא גרסינן קנסוהו דלקמן בסמוך כי מוקמית דלאו ככרמלית דמי אמרינן דאסור להחזירה משום קנס ושמא מה דאסרו הוי נמי קנסא ונ"מ דאסור בשוגג מבע"י עכ"ל התוס'. הרי בכרמלית שהוא למגדר מילתא שלא יחליף בר"ה שייך לשון איסור ואי לא הוי משום איחלופי אלא מחמת שעשה שלא כהוגן שייך לשון קנס למקנסיה על מה שעשה וכן כאן מה שכתב הרא"ש לאסור המותר וכן שארי לשון איסור שהזכיר הרא"ש מוכח שאיסור מוטל עליהם למגדר מילתא שלא יפרוץ לשחוט אף שאינו מומחה ואח"כ כתב רק מכוער הדבר וראו לקונסו משמע משום שעשה שלא כהוגן. ויש נ"מ גדולה ביניהם דאי מחמת איסור מיגדר מילתא אף ששחט בשוגג אסור לאכול משחיטתו ואם באת לאוסר משום קנס בשוגג אין לקונסו כמו המבשל בשבת כו'. או לענין הפ"מ כסברת הפר"ח. אך לפי המסקנא של התוס' ושמא הא דעבדוה ככרמלית נמי הוי משום קנסא אפשר. לומר דפעמים עושין חז"ל חומר הקנס כמו איסור גמור וכן כאן אף דסיים ראוי לקונסו ר"ל בחומר איסור ממש כמו שאמר בתחילה וא"כ אף אם שחט בשוגג אסור ואף בהפ"מ וא"כ הוא דלא כט"ז ביו"ד (סי' א' ס"ק כ') שכתב עלה דההיא ומש"ה אם שגג בדבר שלא ידע מהאיסור אין איסור. הרי שכתב בפשיטות להתיר בהפ"מ. אך דאין סברא זו חזקה דהתוס' לא כתבו כן אלא דרך שמא א"כ לא ברירה הוא ואיך יהיה זה בפשיטות להרא"ש ונראה דהנה באמת יש להקשות על תחילת דברי הרא"ש כסברת הפר"ח דאין בכלל ההטלת איסור איסור השחיטה בדיעבד דאם היה כוונת התקנה לפסול השחיטה היה להם לתקן ששחיטת. הכל פסול בלתי טבח הקהל ומדלא הי' לשון התקנה כך רק אקרקפתא דגברא שלא ישחט אדם כו' מנ"ל פיסול השחיטה. אך מצינו בגיטין פ' השולח בראשונה היה עושה ב"ד במקום אחד ומבטל התקין ר"ג הזקן שלא יהיו עושין כן ופליגי בגמרא בברייתא ביטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר אין יכול לבטל כו' שא"כ מה כח ב"ד יפה ושם בע"ב פסק רבא אמר ר"נ הלכה כרבי מדפריך ולית ליה לר"נ מה כח ב"ד יפה כו' והא תנן יתומין שבאו לחלוק כו' הגדילו כו' ור"נ דידיה אמר הגדילו אין יכולין למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה ומה הועילו בתקנתן אלא משום דהתם איכא אפקעתא דאיסורא א"א לומר מה כח כו' וא"כ בנידון הרא"ש שאין בדבר הפקעת איסורא והוא למגדר מילתא שלא יקפוץ אדם לשחוט ואף שאין מומחה אף שהוא אקרקפתא דגברא ע"כ פסלו השחיטה שאם יעבור וישחוט שחיטתו פסולה כיון שהתקנה היה למגדר מלתא ואי יעבור וישחוט יהא שחיטתו כשירה אין כאן גדר ומה כח ב"ד יפה ומה היה תועלת בתקנתם אע"כ כיון שהוא למגדר מלתא ועבר ושחט שחיטתו פסולה. ומה שסיים וכ"ש זה שעבר על האיסור כו' הוא להגדיל חומר הדברים גם בשוחט. אבל עיקר האיסור הוא משום סברא ראשונה כיון שהוא למיגדר כו' ואי עבר ושחט שחיטתו פסולה ולפ"ז י"ל דפסול אף בהפסד מרובה דלא כהפר"ח ואפילו בשוגג כיון דלא משום קנס הוא וא"כ ה"ה בנידון דידן גם כן הוא ופשיטא לרבינו הרמ"א (בח"מ סי' ב') שהעלה וכן נוהגים בכל מקום שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול כו' והפקרן הפקר כפי המנהג אע"פ שיש חולקין כו' מ"מ הולכין אחר המנהג ובתשובה כתב רבינו הרמ"א ע"פ הוכחה גדולה. דדבר שמתקנין ע"פ הדת כו' זהו רשות לקהל לתקן כפי חפצן ורצונם, ואע"ג דאיכא פסידא ליחידים בדבר וכן לעשות דבר שהוא למיגדר מלתא כו' והרשות ביד ישראל לתקן דבר לפי ראות עיניהם ולפי צורך השעה עכ"ל וקצרתי דבריו הישרים שלא יהיה למשא לעין הקורא והרוצה לעיין בדבריו יעיין בתשובה עצמה. ומי לנו גדול ממשה אשר מימיו אנו שותים ודבריו כמסמרות נטועים ומנהגיו כדרבונות אשר לא נטה ימין ושמאל ממנהגיו בכל רוססלאנד ואשכנז הרי מה שעשו טובי העיר למגדר מלתא וגזרו אומר ע"פ רוב טובי העיר גזירתם קיימת כי פשוט שעיקר תלוי בזה וזה ודאי פשוט שאין נחשב למנין בענין הדת רק בעלי הדת בין בטובי העיר ובין באסיפת העדה. ועיין בסנהדרין (ד' כ"ו ע"א) והוכחת הגמרא שם משבנא וסייעתו סוף דבר הכל נשמע מכל הנ"ל שמבלעדי השו"ב שנתמנו ע"פ טובי העיר אפי' לבדן אסור לשחוט וכ"ש לפי מה שכתבתי שהוא מנהג קדום כנ"ל וכ"ש לפי מה שכתבתי שהשו"ב עצמם נתקיימו מכל העדה שהשתיקה כהודאה נ"ל ונתקיימו מראשי הקהל שלעת עתה במעמד אנשי העיר בפרסום שהכל ראו שהם הולכין ושוחטין ולא אחר ולא היה פוצה פה ומצפצף הוא קבלה והסכמה ויש כח ביד טובי העיר להכריחם אחר הסכמתם בתחילה ואי אפשר להם לשנות ולחזור. והכל סובב על קוטב אחד תשובת הרא"ש והרמ"א הנ"ל.

תוכן העניינים

גדולת מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה