גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה עז
ב"ה יום ג' ח"י שבט תק"נ לפ"ק פ"פ דמיין יע"א
שלמא רבא ונפישא לגברא טהור וקדישא אבן הראשה, נהיר כשמשא ה"ה כבוד אהובי הרב המאה"ג המופלג בתורה וביראה במעלות ובמדות איש חמודות לו עשר ידות כק"ש מהו' רפאל נ"י:
האירו אל מול עבר פני בשבוע' העברה מעשה ידי אצבעותיו הטהורי' מגילה עפה ואמרתו צרופה ועניהו לתרופה:
בנידון השאלה בתנאים ראשונים וכתוב בהן שנוי ויהודה אחיו באו בכח והרשאה מספקת מאחיהם שמעון שבא בכח הרשאה ספקת מבתו הבתולה ובשאלת פיה וכו':
והנה ראיתי לרומעכ"ת שנושא ונותן בענין אונס רחמנא פטריה ובלשון התרגום בפסוק ולנערה נא תעשה דבר והנה כבר מבוארים הדברים על מכונם בספרים ובספרי בכתובות (דף נ"א ע"ב) בסוגיא דאבוה דשמואל ע"ש גם י"ל דפשטא דקרא קמ"ל דסתם הנבעלת בשדה הוא באונס כמ"ש הרמב"ם ז"ל:
אמנם עתה אין לנו עסק בזה בנידון דידן כיון דכל החיוב על שמעון אינו אלא משום שהתחייב עצמו בח"ח בקנס ומצד דמי בושת א"כ אם הוא האמת כדבריו שנפשו חשקה כאז כן עתה לקיים השידוך אלא שהוא אונס מחמת מיאון בתו א"כ אפי' אם יהיה האמת כדברי בתו שלא נתנה הרשאה לאביו והוא מדעתו עשה כן מ"מ הא בודאי לא היתה כוונתו באותה שעה לבייש בשעת כתיבת התנאים ואדרבה אנן סהדי שהיתה כוונתו לקרב או שהאמת הי' כן שנתנה לו כח הרשאה ולא מפי אנו חיין או שהי' לבו בטוח שתתרצה לדבריו שהרי הדברים מוכיחין שקיבלה את החתן בסבר פנים יפות ושלחה מתנות ואגרות זל"ז וגם היו ביחד באהבה ורעות על חתונה אחת הרי חזינן שהשלים את כוונתו בשעת כתיבת התנאים באמת וצדק ומה שהיא ממאנת עתה אין לך אונס גדול מזה ואפשר בזה גם הנ"ש מודה כיון שאנו רואין הדברים מוכיחין שנתרצה בתו בשדוכין:
אמנם מחמת שנראה כעת שיש חשש ערמה בדבר ראוי להשביע את שמעון הנ"ל שהוא אנוס בלי ערמה ומרמה כלל ועוד נראה שצריך לכלול בשבועתו שמה שנא נתרצה לעשות החתונה בזמן הכתוב בתנאים כי אם על האופן שבדה מלבו זה היה הכל מחמת אונס בתו שמיאנה אז כפי טענתו אבל אם צד החתן תבעו אותו לעשות החתונה בזמן הכתוב בתנאים והוא מיאן בדבר ורצה לשנות מן התנאים ראשונים בלי שום אונס מחמת בתו כבר נתחייב בקנס מיהו זה דוקא כשתבעו אותו לעשות חתונה בזמנו אבל בלא תביעה נא מחייב וראיה לדבר דאיתא בחו"מ (סי' ע"ג סעיף ו') בסמ"ע שם דאפי' אם נשבע לפרוע ביום פלוני אינו חייב אלא כשתבעו ואף שהט"ז שם חולק עליו לענין שבועה והביא שם מתשובת הרלב"ח בשם הרשב"א ז"ל היינו משום דס"ל להרשב"א ז"ל דאפי' במרויח לו חבירו הזמן מדעתו אפ"ה אינו נפטר מן השבועה א"כ זה דוקא לענין שבועה אבל כ"ע מודו דבלא תביעה הוי כמרויח לו זמן ויש להחמיר בשבועתו כפי הענין אמנם בתו שנתרצה מתחלה להחתן כמבואר במכתבו ואח כ בגדה בו אף אם יהי' כדברי' שלא הי' לאביה ציווי ממנה מ"מ מהראוי לחייבה בדמי בושת אף אם לא נכתב על פיה:
אך כבר אמרו חז"ל שהאשה פגיעתה רעה וכ"ש שטוענת מאוס עלי ע"כ אין לנו אלא שבועה שתשבע שהאמת כדברי' שהוא מאיס בעיני' ולא השיאו אותה אחרים ויכול להחמיר בשבועתה כפי שיראה רומעכ"ת כפי צורך הענין ואם יש חשש שלא יחמירו בשבועתם במקומם יוכל לשלוח לשם שני אנשים שיעמדו אצל השבועה שיהי' בכל החומרות שיחמיר עיני רומעכ"ת ומחמת כי אפפוני חבילי טרדין מכל צד לא היה הזמן מספיק להשיב בשבוע' העברה והיה בזה שלום כ"ד א"נ דשכ"ה הק' פנחס הלוי איש הורוויץ: