אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה עה

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה עה

תשובה עד

יהודא יעלה המפואר בפאר ותהלה, כבוד אומר כולה, ה"ה כבוד ידידי הרב המאוה"ג המופלג חריף ובקי, זך ונקי כמהור"ר יהוד' ליב ני' יהל ויופיע המשכיל יזהיר כזוהר הרקיע:

שיחו נאה ואמרותיו מעולפת ספירים האירו אל מול עבר פני במגילה עפה מזה ומזה הם כתובים והתענגתיו מזיו מעשה ידיו המבשרים שלומו ושלום תורתו ואף כי אפפוני חבילי טרדין הקיפוני מכל צד מאין הפנות שמתי ריוח בין הפרקים לעיין קצת בדבריו הנעימים ומתוקים:

ולענין השאלה בהכחשה שיש בין המלמד לבעה"ב שהבע"ב טוען שמחל לו ויצא מביתו והמלמד טוען שגירשו מביתו ולא מחל לו והאריך רומעכ"ת בדין זה ושאל מאתי לחוות דעתי:

והנה לפענ"ד הדין פשוט דאין הבעה"ב נאמן דטענת מחילה טענה גרועה הוא ואינו נאמן אלא במגו דפרעתי ומבואר בחו"מ (סי' ע"ח) דתוך זמנו אינו נאמן לומר מחלת לי כיון דאין לו מגו דפרעתי וכן מוכח להדיא מדברי התוס' פרק מי שמת (דף קנ"ח) דבמת פתאום א"צ שבועה על כתובתה אע"ג דבכלל השבועה הוא שלא מחלה כדאיתא באה"ע (סי' צ"ו) אלא דאין טענת מחילה מועלת אלא במגו דפרעון וכיון דמת פתאום דליכא משום פרעון דהוי תוך זמנו א"צ לישבע על מחילה וכן מוכח מחו"מ (סי' קע"ו סעיף י"א) דחזקה דאין אדם מפסיד שלו וכ"ש בכה"ג, ונראה דאפילו שבועה א"צ המלמד כמו שהכריע הרמ"א בחו"מ (סימן ע"ח סעיף ב) ואף שהש"ך מסיק דישבע היסת אחר הפרעון כמ"ש המחבר (רסי' שי"ז) נראה דזה דוקא בפרעון עצמו אבל במחילה במגו דפרעון הא כתב הב"ש (בסי' צ"ו ס"ק ח') דאין אומרים מגו להשביע:

ועוד כתבתי בחידושי דמשמעות הש"ע (בסי' שי"ז) או יטעון עליו בדמים שנתן וכו' דאין להשביע היסת לאחר הפרעון אל כשחוזר ותובע אותו הא לאו הכי אין להדיין להשביעו ונתתי טעם לשבח דהא אמרי' בשבועות דהא דתיקן ר"נ שבועת היסת הוא משום חזקה דאין אדם תובע אא"כ יש לו עליו והיינו כשבא להוציא וטוען אבל במה שטען בתחלה פרעתי לפטור עצמו לא שייך חזקה זו להכי צריך שיטעון עליו אח"כ מ"מ הי' ראוי שיקבל המלמד בחרם שכדבריו כן הוא:

אך יפה כתב רומכ"ת דאף לפי דברי הבעה"ב אין המחילה מועלת כיון דא"י למחול שיעבוד של הנער וכל דבריו בזה נכונים מיהו זה דוקא באינו מצוי מלמד אחר לשכור מיד כפי ערך שכר שפסק לראשון כמ"ש הש"ך שם (בסי' של"ג סעיף ה'):

ומ"ש רומעכ"ת עוד בדמיון אי אפשי (בסי' רמ"ה) ומ"ש (מסימן של"ה) בהגה"ה לענ"ד קשה הדמיונות להעלות המדומה בדינים אלו:

ומ"ש להקשות דברי רמ"א (בסימן של"ה סעיף א') בהג"ה שני' בעה"ב ששכר מלמד עם מ"ש הרמ"א (בסי' רנ"א) דהוא ספיקא דדינא אם הלכה כר"נ דלק"מ דהא קי"ל כר"ג בכתובות (דף י"ב ע"ב) דברי ושמא ברי עדיף היכא דאיכא חזקה וכ"ש הכא דידוע לפנינו ורוב מלמדים יודעים כמ"ש הר"מ שם דבכה"ג עדיף מחזקה דהא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וכיון נמי דאיכא ברי ושמא דאין הבעה"ב טוען ברי דלא ידע ודאי דהמלמד נאמן משא"כ (בסי' רנ"א) דה"ל ברי וברי ואף דשם איכא ע"א שלא ידע אין ברי של אחר מועיל וראיה מכתובות (דף ע"ה) וכן בטוען א"י אם פרעתי אף דע"א מעיד שפרע נשבע ונוטל וכן בדר"ג אין הבעל פטור עד שיביא שני עדים ותו לא מידי ומאפס הפנאי ההכרח לקצר ושנותיו יאריכו מחסד נוצר:

הכ"ד אוה"נ ד"ש וטובו כ"ה

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה