אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה עא

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה עא

תשובה ע

שאלה זה שנתיים ימים נפטר איש אמיד א' בהוכנעמס ושביק לנו ולרבנן ולכ"י חיים והניח אחריו ברכה בסחורות וכסף וזהב ואבנים טובים וכדומה כמבואר ברשימה של אינפטוריום, וגם חובות הרבה לתבוע מן סוחרים ע"י ח"כ אבל רוב סך עשרו היה על חובות ואבליגאצייאן לתבוע מבני כפרים על המדינה באשר שהיה חייב לאלפים ולרבבות לאחרים לסוחרים ובאנקעהר וחשבונות יותר ממה שנמצא בעין ושוה כסף והניח אחריו לירד לנחלה שני בנים וארבע חתניו לוקחי בנותיו והיה אחד בתוך הבאים מן חתניו שהיה בידו שטר ח"ז עם שטר הרשאה כדינו וכנהוג ולאחר שנעשה האיפענטאריום שראו כל היורשין עד היכן הדברים מגיעים מה שהוא בעין ומה שחייב העזבון ומה שחייב האחרים מכרו שלשה חתניו שהמה דרים במקומות אחרים את חלקם לבנו הגדול ר' ליב הנתבע והיה התובע תתנו ר' יוסף שוואנגין מכר את חלקו ג"כ לר' ליב הנ' בעשרים וחמשה מאות זהובים לשלם בארבעה זמנים רחוקים ונתן ד' ח"כ ע"ז בזמנים הרשומים על הח"כ לשלם על הארדרי הבעל ר' יוסף הנ"ל ונוסף לזה הוקם ביניהם שטר מכירה בין ר"ל הנ"ל ובין ר"י הנ"ל ומקיימי אותן שטרי מן ב"ד שהיה שם באותו הפעם ובתוכם נזכר ג"כ שמכר ר"י הנ"ל את חלקו בכח שטר ח"ז מן אשתו מה שירש מאבי' ע"י כח הרשאה שלה נגד זה נתן לו ר' ליב ארבע ח"כ כ"א סך כך וכך ומבואר ג"כ בתוכו כל זמן של כל ח"כ וח"כ לשלם נגד זה יהי' שייך כל חלק של האשה הנ"ל בסחורות ושאר דברים יהי' מה שיהיה מכרה לר"ל אחי' וחזר כ"א לביתו וכמעט עבר הזמן חצי שנה לאח"כ טרם שבא הזמן גוביינא ח"כ הראשון נפטרה האשה של חתנו התובע המוזכר ולא הניחה אחרי' זרע קיימא ומסר בעלה הנ"ל לסוחר אחד לגבות הח"כ בזמנו אבל גיסו ר' ליב לא היה משלם ומעקל אותה ע"י שררה יר"ה במקומו מן ר' ליב הנ"ל ומשאר יורשי' כמ' מאיר ז"ל ובאו בטענותם אצל השררה יר"ה ואמרו לו שבאו הח"כ הנ"ל מכח ירושת אחותם אשתו מה שיורשת מאביה ז"ל ונפטרה בלי ז"ק בכן הוא ר' ליב וצרופו יורשין אותה ולא בעלה וגם היה חולקים אם יש לשטר ח"ז דין ח"כ או רק כ"י דהיינו התובע קרא שמו ח"כ והנתבע הכי קרא שמו כ"י באומרו לפני השררה שלא נכתב במקום שיש וועקסילרעכט וגם מקום התשלומין נמי כה"ג ע"כ:

הנה הספיקות אשר יפלו בנידון הלז ספק א' אם נימא דאין הבעל יורש כלום משום דה"ל ראוי או נימא כיון שנתנו לו האחין חילוף כתב על שמו תו לא הוי' לי' ראוי ספק השני אם יש לחלק בין המטלטלין שנשארו בעזבון אביהם ובין החובות שהיה לו אצל אחרי ואחוה דעי בישע ד' רועי. גרסינן בב"ב (דף קכ"ה ע"ב) א"ר פפא הילכתא אין הבעל נוטל בראוי וכו' וכ' הרא"ש דאם הלותה האשה מנכסי מלוג שלה כשהיתה תחת בעלה ומתה ירית בעל שהרי לא כדין וכו', ולא עדיף ממכירה שהתקינו באושא וכו' וכ"ש אם הלותה וכו', נראה דאין לטעות בדבריו דדוקא אם הלותה שלא כדין משום הפירות דע"כ לפי מאי דיליף ממכירה שהתקינו באושא וכו' אע"פ שלא מכרה כ"א הגוף וכו' אפ"ה הבעל מוציא מיד הלקוחות ובאמת אין ענין תקנת אושא תקנת הפירות, תדע דהא כתב התוס' בכתובות (דף נ') דלמ"ד דס"ל קנין הפירות כקנין הגוף דמי לא משכחת לתקנת אושא אלא בשכתב לה דין ודברים אין לי בפירות נכסייך וכן להיפך במקום דמכרה ונתנה קיים אע"פ שיש לו לבעל פירות אפ"ה ה"ל ראוי דהא כ' הרשב"א בתשובה והביאו הב"י (סי' צ') בכתב לה בעודה ארוסה דו"ד אין לי בהן והלוותה לאחרים ה"ל ראוי, ולא התנה שכתב דו"ד אין לי בהן ובפירותיהן כדקתני במתני' דר"פ הכותב, ודוחק לומר דלישנא קייטא נקט כענין שכ' התוס' פ' חזקת (דף מ"ט ע"א) ד"ה כתב לה דבדברי פוסק לא שייך זה משמע ודחי כיון דמכרה ונתנה קיים ולא ה"ל כלוקח ראשון מתקנת אושא שפיר הוי ליה ראוי ועיקר דברי הרא"ש הנ"ל דכיון דאלמוהו רבנן לכת הבעל להוציא מיד הלקוחות ולא דמי לשאר יורש שאינו יורש אלא בשעת מיתה, א"כ כיון שהיה שעם אחת בעין כבר נעשה עליו לוקח שיכול להוציא מיד לוקח שני ומכ"ש דלא ה"ל ראוי דהרי כבר זכה בהן:

ומעתה נראה פשוט דבמלוה שתחת יד הבעל מקודם שנשאה אפילו לא כתב דין ודברים אין לי בנכסייך או שהיה הבעל חייב למורישי' ומתו מורישי' ואח"כ מסה היא דלעולם לא היה שעה אחת בעין הו"ל ראוי כמ"ש הרדב"ז (בסי' קס"ח), והביאו הכה"ג והסכים עמו להלכה בפשיטות וכן היא דעת הרשב"א בתשובה הנ"ל כמ"ש החלקת מחוקק בשמו באה"ע (סי' צ' סק"ח), וכ"ה בתשו' ראנ"ח אף שהב"ש שם (ס"ק ט') השיג על החו"מ בכוונת הרשב"א וז"ל ואם הוא חייב לה קודם שנשא' משמע מתשובת רשב"א שהביא הב"י דכשנשאה זכה בהם ולפענ"ד נראה דלא ראה אלא כפי ההעתק התשובה בב"י שכתב שם וכ"ש אם הלויתה קודם שנשאת שהרי זכה בהם מתחלה. ופירש מתחלה היינו כשנשאה וז"א דע"כ הוא טעות דמוכח דאיך שייך לומר ע"ז כ"ש דודאי כשהלויתה אח"כ עדיף טפי שכבר היה בעין וזכה בהם הבעל כמ"ש בתחלת התשובה, ועיינתי בגוף התשובה המיוחסת להרמב"ן (סי' ס"ג) שכ' שם כ"ש אם הלויתה אחר שניסת שהרי זכה בהם מתחילה והיא נוסחא אמיתית ר"ל שזכה בהם מתחלה כשהי' בעין קודם שהלויתה והמשך לשונו ומלוה שיש לה אצל הבעל ר"ל קודם שניסת וע"ז כתב כ"ש אם הלויתה לאחר שניסת דאין כאן שאלה שהרי זכה בהם מתחילה לגמרי אלא אפי' בחלוקה זו אם כתב לה דו"ד דהוי כהלואה קודם שניסת אפ"ה הבעל יורש מחצית כדין מלוה שעמו ובלי ספק אלו ראה הב"ש דברי רדב"ז לא הי' חולק עליו בפשיטות אף דדברי רדב"ז מיירי שם במלוה שהיה חייב הבעל למורישיו נראה דכ"ש הוא כשלוה ממנה קודם שנשאת דהרי כשנפלו לאחר נישואין עדיף טפי לבעל כדאיתא ר"פ האשה שנפלו רישא בזכותה נפלו סיפא בזכותו נפלו ואפי' אם הב"ש חולק הרי לנו הרדב"ז וכנה"ג וחו"מ והראנ"ח קיימי בחדא שיטתא וכ"ש אם יורשי' מוחזקין דמצי לומר קים לנו ככל הני רבוותא:

ולרווחא דמלתא נלפע"ד דבזה מתורץ מה שהקשה הרמב"ן הביאו בספר שיטה מקובצת בכתובות (דף נ"ג) בהא דקאמר קבורתה תחת כתובתה דהיינו תחת ירושת נדונייתה וז"ל וקשה לי כיון דכי שקיל בעל נדוניא ירושה הוא היאך אמר קבורתה תחת כתובתה והלא אף נכסי מלוג הוא יורש ועוד למ"ד ירושת בעל תורה הוא היאך תיקנו להחזירה במקצת עכ"ל:

ולפמ"ש יש ליישב דבאמת חוב נדונייתה הוא כשאר חוב בכל מילי כמ"ש הפוסקים בכמה דוכתי וכיון דהוא מקבל הנדוניא קודם הנישואין ח"כ ה"ל כמלוה שעמו מקודם הנישואין וכיון דקי"ל דמצוה שעמו פלגא שפיר הי' תקנת חכמים שיהיה שלו לגמרי ויתחייב בקבורתה:

ומעתה נשוב לנידון דידן הנה נראה לע"ד פשוט דאין לדמות הך מילתא למ"ש בשו"ע חו"מ (סי' ס"ו ס"ח) דאם זקף עלי' במלוה דינו כגבה או למ"ש הט"ז באה"ע (סי' נ"ו) בממרני דהוי כגבוי דכל זה אין ענין לביטול דין ראוי כל זמן שאינו בעין ממש אלא דכל זה אי הוי ידעינן בודאי דכשכתב הח"כ על שם הבעל היה התנאי בפירוש שיהי' החוב בתורת נכסי מלוג שיהיה הקרן שלה והבעל יאכל פירות ואז אף שנכתב על שמו מ"מ עיקר בעל השטר הוא האשה כמ"ש בשו"ע חו"מ (סי' ס' סעיף ח') אבל מסתמא כיון שנכתב הח"כ על שם הבעל ולא נזכר בו שום רמז ששייך להאשה ולא היתה האשה יכולה לתבוע את היורשין אנא הבעל ה"ל כאילו לוה הוא את המעות מן האשה ואלו הגיע זמן פרעון בחיי' היה הוא גובה לעצמו והוא היה בעל חוב שלה ונמצא הו"ל ממש הדין של הרדב"ז וכנה"ג במלוה שעמו שלא הי' בעין אפי' שעה אחת והדין הוא דפלגא כדאיתא בב"ב שם וכבר כ' דאפי' להוציא וכ"ש להחזיק די"ל קים לי כהני רבוותא הנ"ל גד הב"ש ואפי' לדעת הב"ש דכשנשאה זכה בו מתחלה היינו דוקא במלוה שקודם הנשואין לפי מה דמפרש תשו' הרשב"א שזכה בו מתחלה היינו מתחלת נשואין אבל בנידון דידן ליכא מאן דפליג וגם נלע"ד דאין לחנק בין הסחורה שהי' בעין ובין החובות הכל נקרא ראוי דהוא מחוסר גוביינא מן היורשים ואף דכתב הרמ"א בחו"מ (סי' רפ"א) דדינו כירושה בעלמא היינו לענין בע"ח אבל עכ"פ העיזבון הוא בחזקת בני' הזכרים וכ"ש לפי מנהג שלנו שכותבין השטר ח"ז עפ"י התחייבות חוב והברירה ביד היורשים לסלק החוב אף שנתרצו ליתן חלק ח"ז אינו קנין בגוף מטלטלין וא"ל שקנתה הבת מטלטלין בעד מחילת החוב שלהם כיון דלא הי' להם משיכה ותו דהא קיי"ל דמלוה אינו קונה במכר אם לא שאמר בפירוש בהנאת מחילת מצוה כמבואר בחו"מ (סי' ר"ד) ותו דכיון דהי' ג"כ חובות אף דנתרצו ליתן בעד החוב חצי חלק זכר ה"ל כמו קני את וחמור ועיין בחו"מ (סס"י ר"ג) וא"כ מעולם לא היה הדבר בעין שנוכל לומר עליו שזכה בהן הבעל שוב מצאתי בתשובת חות יאיר (סימן קכ"ב) שכתב להדיא דאפי' נתרצו ליתן להם חלק ח"ז מ"מ כל כמה שנא נתנו לה ומתו אין הבעל יורש והביאו ג"כ בתשובת שב יעקב והסכים עמו להלכה וכתב ג"כ דאין ראי' מדברי רמ"א (בסי' רפ"א) כמ"ש לעיל ע"כ נלפענ"ד דהכל נכלל בכלל מלוה שעמו והדין נותן שיחלוקו יורשי האשה עם הבעל בכל סך הח"כ שנתנו על שמו ונראה דאפי' אם יטעון הבעל שהאשה נתנה לו במתנה או שפרע לה לא מהימן דודאי בתחלה כשבא בהרשאה לא היה נאמן להוציא מחזקתה וכן אין להאמינו שפרע לה אח"כ או שנתנה לו במתנה במגו דפרע לה דהא קיי"ל חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכ"ש בכה"ג דעדיין לא גבה להבעל דאיכא חזקה טובא שלא פרע לה ומעתה לפענ"ד יציבא מלתא דנא שיחלוקו האחין עם הבעל אם לא שמבורר מתוך הכתב שנתן הבעל לאחין שהח"כ הוא לנכסי מלוג אין לבעל כלום:

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה