גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה נז
בענין השאלה בספר תורה שנקנה בעיר ציריך מיד כוסי הנה הש"ך בי"ד (סי' רפ"א) כ' (בס"ק ה') וז"ל ואם הוחזקו שבזזן כותי וכו' ונ"ל דה"ה במקומות שאין העכו"ם יודעים לכתוב דאמרינן מסתמא בזזו אותן עכ"ל נראה לפרש דבריו דודאי א"א לומר דמיירי שבדקו בכל המקומות ההם ולא נמצא מי שיוכל לכתוב דלא מסתבר הכי ותו אם כעת אינו בנמצא שמא בשנים הקודמים הי' שם מומר או כותי שיכול לכתוב אלא סברתו הוא דאם אין לחוש שאותו כותי שנמצא בידו כתבו אף שיש לחוש שמא כותי אחר כתבו ממילא אזלינן בתר רוב סופרים ישראל כדקי"ל בי"ד (סי' ק"י) גבי ט' חניות וכו' דנמצא ביד כוסי הלך אחר הרוב וקי"ל נמי דאפי' רוב וקרוב הלך אחר הרוב וכן נראה לפרש דברי הב"י שכ' באו"ח (סי' ל"ט) לתרץ דברי הטור שכ' בהס"ת נמצא ביד כותי כשרים ובי"ד (סי' רפ"א) כ' נמצא ביד מין או ביד כותי יגנז ואין קורין בו ותירץ הוא ז"ל דוקא גבי ס"ת שכותים עשוים לכתוב ס"ת לצורך עצמו להתלמד בו הלכך איכא למיחש שמא כתבו כותי ומשום הכי אמרינן יגנז אבל תפילין שאין הכותים עשוין לכתבן לפי שאין צריכין להם לא אזלינן בהו לחומרא אלא נקטינן כמאן דמכשר וצ"ל דהא דלא חיישינן שמא כתבו אפיקורס כמ"ש שם דדרך אפיקורס לכתוב היינו משום דכיון דהוא לא כתבו בעצמו ממילא אזלינן בתר רובא דרוב סופרים ישראל נינהו כנ"ל לפרש דבריהם:
אבל באמת צ"ע גדול דנא דמי לע' חניות דכיון דאסור לישראל למכור או ליתן במתנה ס"ת או תפילין לכותי וע"כ צ"ל שגנב או גזל מישראל או ישראל אבד והוא מצאו יותר יש לחוש שקנאם מאפיקורס או מכותי שיכול לכתוב ובל"ז תירץ הב"י דחוק מאד חדא דאין דרך לכתוב ס"ת בגלילה להתלמד ותו דאם יהי' מותר לקנות תפילין מן הכותי יש לחוש שכתבו כדי למכור לישראל:
ועוד נראה כיון דאסור לישראל למכור או ליתן ס"ת לכותי וע"כ דנימא שגנבו או גזלו או מצאו אבידה א"כ כיון דקי"ל דסתם גזילה לא הוי יאוש בעלים וכ"ש לפמ"ש הרמב"ם דבכותי אפי' בגניבה לא הוי יאוש בעלים עיין בחו"מ (סי' שס"ח) ובב"ש (בר"ס כ"ח) א"כ בס"ת אסור לקרות בו לצרכו אלא לצרכה כדין מצא אבידה בספרים:
ובזה נראה לפענ"ד הא דכתב הרי"ף והרא"ש כלישנא דיגנז אף דפשטא דמתניתין משמע דקונה ספרים כדי דמיהן לקנות כדאמר רב בודיא לרב אשי בגיטין (דף מ"ה ע"ב) ורב אשי לא אמר אלא בלשון דיחוי דלמא כמ"ש הה"מ בה"ת פ"א בטעם הרמב"ם ז"ל היינו משום דס"ל דרב אשי לשיטתו דס"ל בב"ק (דף קנ"ד ע"א) בלסטים כותים הוי מסתמא יאוש ושייך שפיר לפרש לשון המשנה כפשוטא דלוקחין לקרות בו כיון דתלינן שכתבו ישראל והוא גזלו או גנבו מסתמא הוי יאוש בעלים כדס"ל רב אשי בב"ק שם להכי אמר לי' דלמא לגח בלשון דיחוי אבל לפי מאי דקי"ל כר' יוסף דפליג בב"ק שם על רב אשי דבכותי לא מיאש בין בגניבה בין בגזילה ממילא א"ת לפרש מתני' כפשטא דלוקחין לקרות דהא אסור לקרות בו לצרכו, ודוחק לפרש לקרות בו לצרכה דאין זה משמעות לשון המשנה ותו דהא דקורין בה לצרכה היינו משום מצות השבת אבידה והיינו דוקא באבידת ישראל אבל הכא דאיכא למימר שהוא של כותי לא מחייב בספק לטרוח בשביל צרכה וגם אינו מחויב לקנותה דשמא של כותי הוא, וע"כ דצריך לקנות משום שלא יהא הספרים ביד כותי כדאי' בשו"ע א"כ כמו כן יש לפרש המשנה לוקחין כדי לגנזן:
ובזה נראה לענ"ד לפרש דעת רש"י ז"ל שכ' שם בד"ה ואמרי לה קורין בו דס"ס היא וכו' ולא פי' כמ"ש התוס' משום דאיכא למיתלי טפי שישראל כתבו דאין דרך כותי לכתוב, ותו יש לדקדק דלא פירש"י הכי לעיל בדברי רב בודיא דאמר ש"מ קורין בו ולפי מ"ש אתי שפיר דס"ל לרש"י ז"ל דאי נימא דטעמא משום דתלינן בישראל ע"כ צ"ל שגזלו או גנבו מישראל א"כ אסור לקרות בו לצרכו משום דקי"ל דבגזלן וגנב כותי לא מייאש לכך צ"ל משום דהוי ס"ס א"כ אין בו איסור לקרות משום דחשש שמא מישראל הוא ולא מייאש כיון דספיקא הוא שמא של כותי היא שכתבו למכור לישראל דלית לי' האי דינא כל שישנו בקשירה, וכמ"ד שם כתבו כותי קורין בו לא חיישינן לגזירה מישראל, ואף דכתבו כותי יגנז משום דשמא לשם ע"ז כתבו מ"מ בנמצא איכא נמי ספיקא שמא של ישראל הוא, אף דלענין ממונא אין צריך לחוש משום גזילה מ"מ לענין איסורא מצטרף להיות ס"ס. והיינו דלא פירש"י הכי לעיל בדברי רב בודיא ורב אשי דכבר כתבנו לר"א דס"ל דסתם גזלן כותי מייאש יש לפרש כמ"ש התוס' דטעמי' משום שיש לתלות יותר בישראל ואין הכרח לפירש"י:
ונראה דהיינו טעמא שכ' הרמב"ם בפ"א מה"ת נמצאו ביד כותי כשרים ולא כתב קורין בו כלשון הברייתא כדרכו בכל מקום משום לפי מאי דקי"ל כל שישנו בכתיבה וכו' כמ"ש שם בתחלה לא שייך טעמא דס"ס כפירש"י, ולפי מאי דס"ל הרמב"ם ז"ל דבגזלן או גנב כותי לא מייאש כנ"ל אסור לקרות בו לצרכו וגם אין מצוה לקרות בו לצרכה כנ"ל לא שייך לישנא דקורין בו לכך כתוב שהוא כשר כיון שזכינו לזה נראה לפרש דברי הטור דלא סתרי אהדדי שהרי דקדק הב"ח בלשון הטור בי ד (סי' רפ"א) נמצא ביד כותי יגנז ואין קורין בו דאינו מובן כלל כיון דאמר יגנז, מאי האי דקאמר אין קורין בו, ונראה דס"ל להטור ג"כ דטעמא דיגנז ולא תנינן בשל ישראל היא משום דלישנא דקורין בו כבר כתבנו טעמו משום דלית לי' האי דינא דכל שישנו בכתיבה וכו' אבל לפי מאי דקי"ל כל שישנו בכתיבה עובר הטעם דיגנז ולא תלינן בשל ישראל משום דאפי' אם היא של ישראל אין קורין בו משום דלא הוי יאוש בעלים, אבל גבי תפילין דקי"ל דהמוצא תפילין שם דמיהן ומניחן דתפילין בי' בר חבו משכח שכיחא שפיר כתב דכשרים הם להניח, ואפשר דגם דעת הרי"ף והרא"ש כן ואין כאן מחלוקת כלל כן נלענ"ד:
יצא לנו דאין לסמוך על היתר שכתב הש"ך אלא העיקר כמ"ש הר"ן, והביאו הש"ע שם ואם הוחזקו שבזזו עכו"ם ספרי ישראל וכו' דבענין זה בודאי הוי יאוש בעלים יצא לנו בנידון דידן כיון שידוע שבזזו ספרי תורות ונתייאשו הבעלים אם אין ניכר מתוך הקלף והספר שהוא חדש ויש לתלות שהוא מן אותו זמן שבזזו כשירות הס"ת קרות בו: