גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה נו
בנידון השאלה אשרי נשאלת על הס"ת שנכתבו על קלף ממורח בבלייא ווייס עם דבק ויש בו ממשות אם יש לפסלם מטעם חציצה בין הספר והדיו ואם יש ללמד ולמצוא מקום להכשירם אמנם מיראי הוראה אני ודרכי להיות נחבא אל הכלים אך לרוב ההפצרה אשר העתירו עלי בשגם כי הס"ת עומדים בקרן זיי' ויש מקום אתי להכשירם חוששתי לי מחטאת אם שויתי ודוממתי ע"כ חלקי אמרה נפשי לחוות דעי גם אני וד' הטוב האמת יורני:
הנה לכאורה בריש כל מראין נראה דהך מלתא תלי' באשלי רברבי בפלוגתי' דר"י ורבנן בסוטה (דף ל"ה ע"ב) ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה ר"י אומר על גבי אבנים כתבוהו שנאמר וכתבת על האבנים וגו' ואח"כ סדוהו בסיד א"ל ר"ש וכו' רש"א ע"ג סיד כתבוהו וכו' הרי דפליגי בעל סיד אי הוי על אבנים דוקא דר"י דייק דהסיד הוי על גבי הכתב מדכתיב על האבנים א"כ ה"נ בנידון דידן כיון דילפינן במגילה מואני כותב על הספר ובדיו משמע דבעינן על הספר ממש אף דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן בכה"ג גילוי מלתא בעלמא היא כדאיתא בריש ב"ק. ותו דלענין ס"ת על הספר מצינו מקרא מפורש בתורה (דברים ל"א) ויהי ככלות וגו' על ספר וגו' ולר"ש ס"ל דסדוהו בסיד ואח"כ כתבו עליהן וקרי לי' וכתבת על האבנים וגו' וא"כ ה"נ בנידון דידן ומשמע שם להדי' דה"ל ממש בסיד לקלפו וגם החוש מעיד על זה:
פי מאי דקי"ל דר"י ור"ש הלכה כר"י הוי מצי למיפשט
ולכאורה לפסולא בנידון דידן אלא מסתמא דמתני' ריש פרק אלו נאמרים כר"ש וכן סתמא דהש"ס שם (דף ל"ו) וסדוהו בסיד וכ' עליהן וכו' משמע דהלכה כר"ש אף דהתוס' כתבו שם ד"ה כיצד בשם ירושלמי ושדת אותם בשיד בין אבן לאבן. מ"מ הש"ס דידן קאמר בהדי' דע"ג סיד כתבו. ותו נראה דר"י ורבנן לשיטתיי' אזלי דפליגו במנחות (דף כ"ז ע"ב) ור"י לימא קרא וכו' ש"מ אל דוקא ורבנן אל לאו דוקא וכו' מתקיף לה ר' יוסף לר"י מדאל דוקא על נמי דוקא וכו'. הרי דפליגי ר"י ורבנן אי על דוקא א"כ כיון דפסק הרמב"ם בפ"ב מהל' ביאת מקדש כרבנן ש"מ דקי"ל על לאו דוקא:
ועוד נראה די"ל דלשיטתיי' אזלי והיא דבאמת מוכח דעל לאו דוקא מדכתב רחמנא (ויקרא כ"ד) על המנורה הטהורה ופירש"י על טהרה של מנורה שמטהרה ומדשנה מן האפר משמע בלא הטהורה ה"א דלא בעינן על טהרה של מנורה וכן בשלחן שם פירש"י על טהרו של שלחן וכ"ת נילף מהנהו זה אינו דהא ה"ל שני כתובין א"כ י"ל דר"י לשיטתיה אזיל דס"ל בסנהדרין דשני כתובין הבאין כא' מלמדין מש"ה יליף דעל דוקא משא"כ לסוגיא דעלמא בכולהו תלמודא דשני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין ואף דיש לדחוק דבשלחן איצטריך קרא דה"א דסניפין הוי מין במינו ששניהם של זהב מ"מ למה לי קרא דמנורה ותו דאפילו אם נימא כאידך דרשא דהשלחן הטהור מכלל שהוא טמא י"ל דה"ל מנורה ובגדי כהונה שני כתובין דמייתר בהו על בשרו ואפילו אי נימא דאיצטריך שיהיה מכנסיים קודם לכתונת אפ"ה הא קאמר בזבחים דבמצנפת דכתב רחמנא ושמת המצנפת על ראשו שלא יהיה חולץ וכו':
ובר מן דין נראה לי דר"י גופא דדייק מעל האבנים שהים על האבנים ממש היינו משום דמייתרא קרא לגמרי דהא כבר כתוב וכתבת עליהם וגומר ומדכפלי' רחמנא ושני בלישנא ש"מ לדוקא וכ"כ התוס' בפסחים (דף ס"ג) ד"ה לא אמרינן וכו' דלמאי דקי"ל כר' יוחנן דלא בעי' על בסמוך לא אמרינן על בסמוך אלא היכא דמייתרא ע"ש ואפשר לפי מה שכתב תוס' שם בשם ירושלמי דשני מיני אבנים הי' ר"ל דהא דבקרא דלעיל כתב סתם את כל דברי התורה הזאת ולא כתוב באר היטב ובהאי קרא כתיב באר היטב י"ל דשני פעמים כתבו התורה באבנים הראשון כ' בלשון הקודש כדמשמע פשטא בכל דברי התורה ובאמת הי' ע"ג הסיד דא"א להעביר הסיד ולמחוק שמות הקדושים ובאבנים שניים נאמר בהן באר היטב שנכתב בשבעים לשון שפיר העבירו הסיד עליהן וק"ל:
ובזה אתיא שפיר מ"ש התוס' שם דבתוספתא ס"ל לר"י ע"ג המזבח כתבי' ובירושלמי ס"ל לר"י דע"ג אבני מלון כתבוהו ולפמ"ש שניהם אמת דקרא דלעיל באבני מלון וסיפא דקרא ובנית שם מזבח וגו' ועלי' כתבו בשבעים לשון וכנלפענ"ד דסוגיא דידן נמי צ"ל לר"י ור"ש דע"ג מזבח כ' דהא קשה טובא למאי דאמר במנחות (דף ל"ד) ת"ר וכתבתם יכול יכתבנה ע"ג אבנים וכו' מה להלן אבנים וכו' אי לאו ג"ש ה"א לכתבן אאבנא וכנ"ל ופירש"י חקק בסכין על האבנים וגו' לפי"ז קשה ל"ל מפרשי קרא דהכא דהיה ע"י חקיקה ואפי' אם העבירו הסיד עליהן בתוך החקק אפ"ה הי' ניכרים האותיות שהיה שקועין באבנים וכ"ת דלבתר דילפינן במזוזה ילפינן כתובה כתובה ממזוזה או מס"ת דבעי' דיו דהתם נמי הוי בדיו דאדרבה נילף כתובה מלוחת שכתב ע"י חקיקה וכה"ג כתבו התוס' בגיטין (דף ך') ד"ה למימרא ע"ש א"נ מגט דכשר ע"י חקיקה אלא ודאי נראה דס"ל לסוגי' דידן דע"ג המזבח כ' ובמזבח א"א ע"י חקיקה דהא נפסל בחגורת צפורן כדאיתא בחולין (דף י"ח) דילפינן מאבנים שלימות תבנה כפירש"י שם והיינו אבנים שלימות דהאי פרשה:
ובזה נראה לפענ"ד לפרש הירושלמי שהביאו התוס' בשלמא למ"ד אבני המלון ניחא ושדת אותם בשיד אלא למ"ד על המזבח מאי ושדת אותם וגו' ואינו מובן קושייתו דהא המזבח נמי הי' מסויד בסיד ונראה דהירושלמי לית לי' הא דקאמר בסוגיא דידן דלמדו ע"י קילוף הסיד אלא באמת מתרץ כמ"ש דהי' ע"י חקיקה והי' על הסיד ניכר בשקוע ולהכי קאמר דניחא למ"ד אבני המלון אבל על המזבח א"א כנ"ל אבל סוגיא דידן ל"ל הא כמ"ש לעיל ואם נאמר כן גם ר"י ס"ל דכתיבה דאבני מלון הי' ע"ג סיד ואפ"ה כתיב וכתבת עליהן אלא דהכא כתוב רחמנת על האבנים דמייתרא למשמעות שהיה על האבנים עצמן ודו"ק:
ועוד נ"ל דע"כ לא קי"ל כר"י בהא דהא דקאמר כמאן אזלא הא דתנן וכו' ופירש"י דלר"י כולן בכלל לא תחי' והרי הרמב"ם בהלכות מלכים בנתגיירו מקבלין אותם וכן פירש"י בחומש ועמש"ל
והנה נראה בפשיטות דהך פלוגתא תליא הא בהא דלר"ש כתבו תחלה בגלוי כדי שיקראו ויקבלו אותם אבל לר"י לא הי' הכתיבה בתחלה בשביל האומות שהרי זיי"ן האומות אף אם יחזרו לא יקבלו אותם אלא היה מגזירת הכתוב לכתוב בשבעים לשון ואח"כ נתן בלבם בינה וכו' דאל"כ מנ"ל לר"ש דלא מקבלין אותם ויש בזה להאריך ודו"ק:
ואין להביא ראי' מתנופה דקאמר במנחות (דף צ"ד) היכי ליעבד לינפו כולהו גבי הדדי קא הוי חציצה ליניף והדר ליניף תנופה א' רחמנא וכו' ז"א דהתם לא כתיב על אלא הדרשה מדכתבה התורה ידיו תביאנה את אשי וגו' דמייתרא דהוי ל ל יבוא. ואדרבה משם ראי' להיפך דהא דקאמר התם דבחוברין לא משכחת תנופה והרי מצינו דכתבי' רחמנא במלואים ושמת הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו וקשה היכי ליעביד ליניף והדר ליניף הא כתוב גם כן והנפת אותם תנופה ולא תנופות אלא ע"כ שהי' זה תחת זה ואפ"ה קרי רחמנא על כפי אהרן ועל כפי וגו' ואין לדחות דשמא הי' זה בצד זה ז"א דנ"ל דהא דדייק רש"י ז"ל הביאו התוס' במנחות (דף ס"א ע"ב) בד"ה כהן וכו' דתנופות כהן הוי ממש תחת יד הבעלים ולא חיישינן בי' לחציצה דבאמת קשה לי' לרש"י ז"ל למה לא משכחת בחוברין שנים או שלשה שיניחו ידיהם זה בצד זה אלא כיון דהכהן צריך להניח ידו תחת יד בעלים ממש א"כ אי אפשר בחוברין שיניחו ידיהם זה בצד זה דהאיך יעשה הכהן שיהיו ידיו תחת יד כולם וע"כ זה תחת זה והוי חציצה וע"כ דבכהן גופי' לא חיישינן לחציצה (ועמ"ש לקמן בס"ד) א"כ ה"נ קשה דכתב בי' והנפת אותם תנופה וע"כ זה תחת זה ולא חיישינן לחציצה אע"ג דכתיב על וק"ל:
ועוד נ"ל דמוכח מדרשי' דלא קפיד קרא וזימנין כתוב על העצים אשר על האש אשר על המזבח וזמנין כתוב ויקטר על המזבח כמו בפר כהן המשיח ובשמיני במלואים שני פעמים ש"מ דעל לאו דוקא.
והנה באמת מצינו דאיבעיא להו לחזקי' במנחות (דף ך"ו ע"ב) באברים שסידרן וסידר עליהן את המערכה וכו' על העצים דוקא אמר רחמנא או דלמא כיון דכ' קרא אחרינא אשר תאכל האש את העולה על המזבח וגו' ונראה דצ"ל דהא דלא מייתא מקרא דפר כהן משיח הקודם משום דלא מייתרא אבל הכא דמייתרא לגמרי דכבר כתוב הוא העולה על מוקדה על המזבח מספקא להו דלמא קרא לאכשורי איברים תחת העצים:
ועוד נראה די"ל דר"י ור"ש לשיטתיי' אזלי דבאמת י"ל דעל דווקא ובשלחן הטהור מכלל שהוא טמא אלא דכיון דצ"ל דעיקר קרא לאשמעינן דמגביהין אותם לעולי רגלים להראות חיבתם וכו' והתוס' כתבו במנחות (דף צ"ו) דהך דרשא אינו אלא למ"ד שהי' חם ואופין אותו בשבת ע"ש:
והנה מצינו במנחות (דף צ"ה ע"ב) דר"י ור"ש פליגי אי תנור מקדש וידוע דאי תנור מקדש אפייתו דוחה שבת ושפיר מצי למדרש טהור מכלל שהוא טמא ור"ש לטעמי' דלא דחו שבת כיון דאין תנור מקדש א"כ דקי"ל אנן דלא דחי שבת ע"כ קרא לטהרו של שלחן:
יצא לנו דאין לנו מקום לפסול ולומר דעל דוקא בסמוך ואדרבה וכח מכמה דוכתא דעל לאו דוקא אם לא היכא דמייתר
ונראה דאף הרא"ש ז"ל דכתב בתפילין דעל ידך ולטוטפות בין עיניך דוקא היינו דס"ל נמי מיתורי דעל ידך ובין עיניך כמה זימני ובמקום דלא מייתרא י"ל דעל לאו דוקא:
ועוד נראה לפע"ד דמוכח מהאי גופא מפלוגתי' דר"י ורבנן בגיטין (דף כ') בכ' יהוד' וטעה ולא הטיל בו דלי"ת דס"ל לר"י דמע ביר עליו בקולמוס ולא אמרינן דהדיו הראשון הוי חציצה ומה שכתבו דהתם ה"ל מין במינו ז"א דאכתי קשה לי' לרבה דס"ל בסוכה (דף ל"ז) דמין במינו חוצץ וכן מוכח להדיא דס"ל לשמואל ור"י דמין במינו חוצץ כדאיתא בזבחים (דף ק"י ע"א) פיסקא המקריב קדשים ואמאי הא איכא חציצה וכו' וכן משמע במנחות (דף צ"ח) דס"ל לר' חסדא גופי' דמין במינו חוצץ דאל"כ לא הוי צריך לשנוי' רבי לטעמי' וכו' ע"ש. ונשמע לדידן נמי מדרבה דע"כ ס"ל דהכא לא פסלה חציצה אפי' לר' יהודא ותו דהתוס' כתבו בסוכה שם ובבכורות דלהא דקאמר מין במינו אינו חוצץ אינו אלא במקצת רחם אבל בכולו איבעיא להו בכרכתו אחותו ע"ש והכא הרי בהעביר עלי' הקולמס כל האות נכתב בחציצה ודוחק גדול לומר שמעבהו האותיות יותר בהעברה דאינו במשמע כלל:
ונראה לי ראי' לדבריהם ז"ל מדפריך ביבמות (דף ע"ח) בכותית מעוברת שנתגיירה וכו' מדרב כהנא וכו' קשה הא ה"ל מין במינו דאינו חוצץ כדס"ל לרבא גופי' אלא ודאי דכולו חוצץ אפי' מין במינו ונראה דזה גופי' טעמי' דרב כהנא דאמר כולו חוצץ והיינו בנקשר שערו כולו אחת אחת דסתמא קאמר וכן פירש"י בנדה (דף ס"ז) ואמאי הא הו"ל מין במינו בשלמא ברובו המקפיד לק"מ דכיון דמקפיד ודאי חייץ אפילו במין במינו כמו שנתבאר בס"ד אבל באינו מקפיד ע"כ צ"ל משום דכולו חוצץ, (ובזה מתורץ קצת מה שהקשו התוס' שם על רש"י ז"ל דבבשרו אפי' רובו חוצץ משום דהמ"ל דמין במינו שאני) וכן מוכח מהא דקאמר בריש פרק חומר בקודש דכבידו של כלי חוצץ ואמאי הא ה"ל מין במינו כדאיתא בזבחים (דף כ"ד) וביומא (דף נ"ח) בנותן מזרק תוך מזרק אלא ודאי דכולו חוצץ ועמ"ש לקמן בסמוך:
אמנם כ"ז היכא דאין מבטל לשעתו אבל היכא דמבטל לשעתו אפי' כולו אינו חוצץ כדאיתא ביומא שם במזרק תוך מזרק דאינו חוצץ משום דה"ל מין במינו אע"ג דהוי כולו והכי קאמר התם להדי' בע"ג רגל דאינו מבטל לי' ופירש"י דאינו מבטל אפי' לשעתו ולפי"ז יש לומר דהיינו דמשני ביבמות שם דהיינו רבותי' והוי כמבטל לשעתו ולהכי אינו חוצץ דה"מ מין במינו ולפי"ז אין לנו ראי' ללמוד במקום אחר לדמות להיינו רבותי' משום דהתם ה"ל מין במינו וכדקאמר ביומא שם דסגי במבטל לשעתו ובהכי ניחא דבמקצתו אפי' היכא דאינו מבטל לשעתו לא ה"ל חציצה כמו בשני זכרים בבכורות (דף ע') וכן רב"ח גופי' דמבעי' לי' ביומא (דף נ"ח) פשיטא לי במסולקין ע"י אבנט בזבחים (דף י"ח ע"ב) דכשר ולא הוי חציצה משום דהוי לי' מין במינו ומקצת ורובו דמקפיד שאני כיון דוודאי מקפיד:
אבל לאחר העיון נראה לפענ"ד דע"כ ביבמות דקאמר היינו רבותי' לאו מטעם מין במינו הוא דהנה לפי הדברים שכתבנו אכתי לא נמלט מדוחק דנאמר דהא דרב כהנא ס"ל דכולו חוצץ בקשור שערו א"א אע"ג דהוי מין במינו משום דפשיטא לי' דכולו חוצץ במין במינו ובאמת איבעיא להו בכרכתו אחותו וכן פשיטא לי' בחגיגה דכבדו של כלי מכביד וחוצץ ותו קשה לי הא דקאמר בנדה (דף ס"ז) בקפצה פיה ועצמה עיני' דחששו לחציצה אף על גב דהוי מין במינו ומקצת הניחא לדעת הרי"ף ז"ל דס"ל באמת דלא אמרו אלא לתרומה אבל לא קי"ל הכי:
אמנם הנראה לפענ"ד לחלק דבאמת הא דבמין במינו אינו חוצץ היינו משום דמינו בטל לגבי' כשאינו מקפיד וכמו שנבאר לקמן בס"ד דהכל בביטול תליא מילתא א"כ צ"ל דהיכא ששניהם צריכות טבילה לא שייך שיתבטל זה לגבי זה וזה לגבי זה ובזה מתורצים כל המקומות הנ"ל שזכרנו דבכל המקומות שהזכירן מין במינו כגון גבי מזרק ובבכורים ובלולב הכל אין צריך אלא לגבי א' משא"כ בשערות קשורי' או בקפצה פיה ועצמה עיני' דלא שייך שיתבטל א' לגבי חבירו דשניהם צריכין טבילה:
ובזה מתורץ מה שפירש"י בר"פ חומר בקדש במטביל כלי בתוך כלי ששניהם טמאין שתמהו התוס' דז"א אלא לרב אילא אבל לרבא ע"כ בחיצון טהור כדמשמע שם ולפמ"ש הוכרח רש"י ז"ל לפרש כן דאלת"ה ה"ל מין במינו אלא כיון דשניהם צריכין טבילה לא שייך להתבטל ובזה אתי' שפיר בבכורות הא דקאמר נהי דאי אפשר לצמצם הא הוי חציצה משמע דאם אפשר לצמצם פשיטא קשה דלהוי חציצה והיינו מטעם דכיון דשניהם יוצאין כא' אינו שייך להתבטל א' אגב חבירו ואביי באמת ס"ל לריה"ג דמקצת רחם מקדש אבל אי כולה רחם מקדש אי לאו קרא דהזכרים לריה"ג לא הוי קדיש כלל:
וכן נראה לפענ"ד דא"ש בזה דקשה מאי קמ"ל רבא בכותית מעוברה דבנה אין צריך טבילה הא מוכח מקרא כמ"ש תוס' בכתובות (דף י"א) דלא משכחת מן התורה גר קטן א"א צריך לחזור אחריו אם יש לו יורשין אלא במעוברת שנתגיירה ותו קשה דאי ס"ד דצריך טבילה א"כ כל זמן שלא טבל ה"ה ככותי א"כ למה אסור בשאר האם כדאיתא ביבמות (דף כ"ז) ע"ש ולמה ריבתה תורה לכמה דברים כגון במוציא שם רע וכיוצא בהן, ולפמ"ש אתי שפיר דה"א דלא משכחת הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אלא בטבלה שני פעמים דודאי סלקא טבילה כיון דהוי מין במינו ועיקר חידושי' דרבא דבכותית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ובזה עצמה בטבלה לגירות מהני אע"ג דלא שייך מין במינו כיון ששניהם צריכין טבילה אפ"ה מהני משום דהוי רבותא ודוק היטב בכל זה כי הדברים ברורים:
אך כל הנ"ל בביטלו לשעתו אבל בביטלו עולמית נ"ל הדבר פשוט דאין בו שום חשש חציצה וכדקי"ל בכ"מ דביטלו עולמית הוי כחד וראי' מפורשת מעירובין (דף כ"ד) בבוזקין מלח ע"ג כבש דקאמר אי דמבטל לי' קמוסיף אבנין אי דלא מבטל לי' הוי חציצה הרי דמפורש דהיכא דמבטל לי' ליכא חציצה אע"ג דמלח לא חזי למזבח כדאיתא בסוכה (דף מ"ח) והביאו בול של מלח לא מפני שכשר וכן כה"ג בחולין (דף פ"ג) כדקאמר שם בריש פרק כיסוי הדם ע"ש והיינו טעמו כיון דמבטלו הוי כחד וכהנהו דברים דחשיב במתני' פרק יו"ד דמקוואות אלו שאין צריך שיבואו בהן מים כסת עגולה והכדור וכו' כיון דמבטל עולמית הוי כחד וראיה עוד מכלים המצופין באבר דצריכין טבילה ואין בהם משום חציצה משום דממ"נ אם הצפוי עיקר הוי כחד וסלקא לי' טבילה שפיר דלא חייץ ואי גוף הכלי עיקר בטל הציפוי ולא בעי טבילה כלל וכן אמרו במנורה במנחות (דף כ"ח) בחשמונאי דעשאום שפודין של ברזל וחיפום בבעץ הרי אע"ג דכתוב המנורה הטהרה שיהי' על טהרת של מערה אפ"ה חיפום בבזק וה"ה במנורה עצמה, וכן בכמה מקומות יאריך ביאורם:
והנה לכאורה משמע מדברי התוס' שבת (דף ע"ט ע"ב) ד"ה ותפילין אגוויל וכו' דפסול דגוויל בתפילין אע"ג דאיכא נמי קלף היא משום שכתוב מצד השער, ובמזוזה אע"ג דאיכא דוכסוסטוס הוא משום חציצה שהקלף חוצץ ולא שיהי' פסול מצד שהוא גוויל מין בפני עצמו שהרי תירצו בתחלה דפסולי' היא משום טעמא זה לפי שאינו בקלף מ"ש ואח"כ הק' מנייר דפסול בשניהם והיינו משום דנייר פסול בפני עצמו אבל גוויל אינו פסול בפני עצמו אלא מטעם חציצה הרי מוכח מתירץ התוס' דחציצה פסולה אפי' מין במינו:
אך זה אינו דלא שייך שיתבטל הקלף אגב הדוכסוסטוס כיון שזה חשוב כמו זה מה"ת ובטל א' את חבירו וכמו שיבואר לקמן:
ומזה האיר ד' עיני ללמד זכות על חדשים מקרוב באו לפסול במה תפילין במה שמצאו תחת איזה אות קצת הבסוסטום, ותמה עליהם שלא חפשו כן בס"ת ומזוזות וטעמם דהם כשרים על הדוכסוסטוס וטעותן גדולה בידם דהא נכתב על הדוכסוסטוס במקום כשר, וחי ח"ו היה חשש כזה לא מצאו ס"ת אחת מאלף שלא יהי' בכולו קצת דוכסוסטוס כמו שמוצאין בתפילין:
אמנם הנראה ללמד זכות דאין חשש במעט שנשאר כיון דאין הפסול אלא משום המציצה ומשום שדוכסוסטוס חשוב בפ"ע כמו שכתבנו אבל במעט קנו שנשאר כמעט אין רשומו ניכר ודאי שהיא בטיל אגב הקלף ביטול עולמית ואין חשש בזה:
ועוד נ"ל ראי' ממ"ש הפוסקים ראשונים ואחרונים דמצות שיהיה הבתים שחורים אעפ"י שאינם הלכה למשה מסיני וכבר נהגו כל ישראל כן להשחיר הבתים בדבר שיש בו ממש עד שברוב הימים היא נקלף מעט מעט, והנה במתני' סוף מגילה ובפוסקים דצפהו זהב הוא דרך החיצונים רחמנא ליצלן מדעתי' דידהו ואמאי לא ששנו זה הדבק השחור שיש בו ממש לצפהו לדבר א', אלא בודאי זה פשוט דדוקא בזהב וכיוצא שהוא דבר חשוב לא שייך שיתבטל, או עור בהמה טמאה משא"כ בדבק שמבטלו על העור והיא טפל ובטל ביטול עולמית עליו אין בזה שום חשש ומיחוש בעולם, ועכשיו שזכינו לזה נלענ"ד דהא דאמר רבא כל לנאותו אינו חוצץ, לאו סברא חדשה היא דמנ"ל לרבא הא אלא משום דס"ל דכיון דלנאותו היא בטל לגבי' והוא כמו דבר א' דמבטלו עולמית, ה"נ אי בסתמא דלנאותו הוי כמבטלו עולמית:
ובזה נלענ"ד לתרץ מה שהקשו בש"ס מהא דקאמר בפסחים (דף ס"ה ע"ב) שבח היא לבנו אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם והדר מקשה והא איכא חציצה, והנה לכאורה היה נראה לי דקושית הש"ס אליבא דר"י דלא משמע לי' הך סברא דשבת וכו' אף ז"א דע"כ הקושי' לרבנן מדלא מקשי בל"ז על ר"י אלא נראה לי דהא בל"ז קשה על ר"י לפי מאי דקאמר בספ"ק דשבת (דף ט"ו) איתבי' ר"נ לעולא נשפך מן הכלי לרצפה ואספו כשר וכו' במקום עברון וכו' ולכאורה תקשה קושי' זו על ר"י ג"כ למ"ד לא אפשר לתקוני, וע"כ צ"ל במקום מדרון דלגוואי לא עייל. ואפי' למ"ד דאפשר לתקוני, הא לא מצאנו לר"י שיצטרך להוליך לכתחלה הדם בכל העזרה לחזור ולתקוני הולכה שלא ברגל אלא ודאי צ"ל כתירץ הש"ס שהי' במקום מדרון ששם הלך הדם לבראי דמזבח, וא"כ לא הי' במקום הכהנים המקבלין ומושיטין למזבח שום דם וליכא חציצה וכן הי' אפשר לומר אף לרבנן אלא דמקשי אהא דקאמר שבח היא לבני אהרן שילכו וכו', ולפי"ז קושית הש"ס אלימתא היא:
אך אחר המחילה מכבוד תורתו ז"ל אין כאן התחלת הקושי' דהא יותר תקשה הא דכתוב הרמב"ם בפ' דחוטי זהב מקושרים לנוי חוצצין ואמאי נימא כיון דלנאותו אינו חוצץ אלא ודאי ז"א והיא הדבר שכ דטעמא דלנאותו היא בטל לגבי' וז"א שייך אלא בדבר שיש לומר כן משא"כ בחוטי זהב שדרכן לפושטן וללבשן בכל פעם הרי דלא מיבטלא לגביה מה בכך דהוא לנאותו, א"כ מכ"ש דאין שייך לומר דהדם שבעזרה מבטלין לגבי כהנים לכל כהן וכהן בכל מקום שהולך בעזרה, וא"כ מה בכך דלנאותו, וזה פשוט וברור בעיני לפענ"ד:
יצא לנו מכל הנ"ל דאין לנו הכרח שיהי' חציצה פוסל ואדרבה כמה ראיות מוכיחים דלא פסלה חציצה היכא דכתיב על סתמא אלא דכתב דמדברי תוס' בדוכסוסטוס משמע דפסלא חציצה אבל בנידון דידן דמבטלו עולמות ליכא שום חשש כמו שהארכנו בראיות יתנו עידיהן ויצדקו ע"כ נלע"ד להצטרף עם המתירין ומכשירין ס"ת הללו לקרות בהן בציבור ולברך עליהן ברכת ה' אלקינו אשר נתן לנו תורת אמת, ואלקים אמת, ינחינו בדרך אמת, כתורה ובמצות לעמת עד ינחינו ד' קוממיות, נכון יהי' בית ה' בראש מרומות, אמנם לכתחלה צריך להזהר הסופרים עצה"ט שלא יעשו עוד כן, הכ"ד המדבר לכבוד התורה, וד' יערה רוח הבורא: