גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה נה
בנידון השאלה באשה אשר באיזה ימים לפני וסתה הקבוע ואינו קבוע כדרך רוב נשים בזמנינו שהוא א' לד' שבועות רגילה למצוא כתמים וגם מרגשת ומוצאת בבדיקה דמים ואח"כ בא ווסתה בשפעת דם לפעמים עשרה ימים ואח"כ פוסקת איזה ימים ואח"כ חוזרות ומרגשת ומוצאת בבדיקה איזה ימים שכהה מראיתו שקורין בלשון אשכנז בלאס. וכמה פעמים מעורב בליחה סרוחה שקורין מאטערייע ותמיד היא מרגשת כאב נגד חגורה ובגבה והרגשה שמרגשת שלא בשעת וסתה אינה מרגשת אלא בזובה בעלמא כדרך הזב אבל הרגשה שבשעת וסתה מרגשת פה"ק ממש ונחלקו בה הרופאים אחד אומר שהיא ברור מכה המוציאה דם והיא מכה שקורין שערוס בלשון לעיין וענינו מכה שנתקשה אחת אל אחת ותחלתה מכות קטנות שמוציאות ליחה במורסא ודם ומתקבץ יחד ומתקשה עד שלסוף ח"ו יביא לידי מה שקורין בל"א קרעפ"ס ומ"מ היא עדיין כמה ראיות שרואה מעורבין במראה האודם עם תערובת ליחה סרוחה ואמר הרופא שזה שעדיין בכל יום מתרבי' מורסים קטנים כאשר בתחלה והם ניתוספי' והולכים להצטרף ולהקשות ומאלו המכות יוצאין ליחה ודם הרופא השני אמר שהמכה הקשה שבבטנה מעכב מוצא הדם שבמקור ומבקש הדם דרכים אחרים וע"כ שותת והולך אנה ואנה וזו שמוצאת בין וסת לוסת:
וזאת אשר הושב על שאלה הנ"ל:
שלמא רבא ונפישא לגברא טהר וקדישא ה"ה כבוד אהו' ידידי הרב המאה"ג המופלג בתורה וביראה החריף ובקי זך ונקי כבוד שמו מוהר"ר יהודא ליב נ"י שפתותיו שושנים מור נוטפות בספירים מעולפות האירו אל מול עבר פני ושמחתי בשמעי משלו' ושלום תורתו ואמינא יישר חילי' לפעלא טבא וחזינא בי' הויות דאביי ורבא להיות כי אפפוני חבילי טרדין בטרדת הישיבה וצרכי הציבור אשר לא יכולתי מלט משא עד כי שמתי ריוח בין הפרקים ואשר הורוני מן השמים אחוה דעי:
הנה בתחלה נלע"ד אף לפי דברי הרופא מומחה דכיון שאמר שהמכה הקשה שבבטנה מעכב מוצא הדם מ"מ אף אם הוא כן הא כתב השב יעקב בשם מהר"ם מלובלין דאפילו הדם שבמקור אם אינו יוצא דרך הגידין כדרכו אלא מבקש דרכים אחרים י"ל דלא טימא התורה אלא כדרך אשה לראות וא"כ אפשר דהכא נמי אף לפי דבריו כיון שאין דרך אשה לראות בדרכים אלו אין בזה דם שטימא התורה מ"מ אף לפי דברי שני הרופאים אין לסמוך על זה דבר ברור שמכה מוציאה דם וצריכין לסמוך על דעת הב"ח דשלא בשעת וסתה תלינן במכה אף שאינו ידוע שהמכה מוציאה דם אף שהאחרונים הט"ז והש"ך החמירו בזה וכן משמע לשון הרמ"א ז"ל שלא התיר אלא לרואה מחמת תשמיש דאיירי ביה וכן ע"ש הרמ"א שם דאם הוא ספק מן הצדדים ה"ל ס"ס היינו נמי דוקא לרואה מחמת תשמיש אבל בראתה בלא תשמיש אין סברא לתלות בצדדין כיון דסתם דמים מן המקור ודוקא ברגילה לראות מ"ת שנתברר לנו שאין הדם בא אלא על ידי מיעוך תשמיש שפיר דיש להסתפק אם הוא מיעוך מן המקור או מן הצדדין וכל זה בנתחזקה מחמת תשמיש אבל בלא תשמיש שהדם בא דרך מקרה אין שום סברא להסתפק בצדדין תדע דהא בנמצא על עד שלו חייבין בחטאת ולא תלינן בצדדים והוא מבואר אצלי באורך בחדושי הלכות נדה והזכרתי קצת מזה בספרי בקונטרס אחרון (בסי' קי"ז) הרי נתברר דהרמ"א מיירי דווקא ברואה מחמת תשמיש מ"מ יש להקל בנידון דידן ולסמוך על דברי האחרונים להתיר לתלות במכתה שלא בשעת וסתה אף דהכא איכא חשש איסור דאורייתא כיון שמרגשת שזב ממנה ואיכא למימר דלא התירו לתלות במכתה חלא בנמצא לאחר תשמיש ולא הרגישה בשעת מעשה אבל הכא כיון דמרגשת איכא ספיקי דאורייתא ומ"ש ר"מ כיון שאשה זו דרכה בהרגשה יותר בשעת ושתה א"כ זה לא נקרא הרגשה לא נ"ל דאטו מה שאחז"ל בריש פרק הרואה כתם לעולם דהרגישו ואימא דהרגשת שמש הוא או עד הוא מיירי דוקא באשה שאף בשעת וסתה אינה מרגשת יותר מהרגשת שמש ועד הא סתמא קתני וע"כ איכא למימר דאף באשה אחת פעמים מרגשת יותר ופעמים מעט ומ"מ יש להקל כיון דמראה הדמים משונים במראים ומעורבין בליחה נראין הדברים דדם מכה הוא:
ועוד נראה דיש לומר דדוקא כשרואה שלא בשעת וסתה דאיכא הוכחה כיון דאין דרך האורח לבא שלא בזמנו אבל כתוך ז' נקיים י"ל דחזקת טמאה היא ומ"ש ה"ה אב"ד דק"ק בון בשם ש"ב הגאון מור"ח אב"ד דל"ב זצלה"ה ראיה מתוספות [ביבמות (דף פ"ח) ובריש גיטין (דף ב') נהי דעכשיו ראתה אינו בחזקת שתראה לעולם היינו דכוונתם שם דאף דאין ע"א נאמן היכי דאיתחזק איסורא מ"מ זה לא מיקרי חזקת איסור דאינה בחזקת שתראה לעולם אבל אינה בחזקת היתר שלא תראה עוד וליכא חזקה לא לאיסור ולא להיתר והכי י"ל כן בכל ז' נקיים ולא דמי לראיו' אחרות דשלא בשעת ווסתה דאיכא חזקה דאין דרכה לראות שלא בשעת ווסתה להכי תלינן במכה אם כן י"ל דאין ראיה להתיר בתוך ז' נקיים דהא הצריכה חז"ל בדיקה ערבית ושחרית בתוך ז' נקיים משמע דגרוע טפי משאר אשה שאין לה ווסת וכ"ש באשה זו שרגילה להפסיק ב' או ג' ימים וחוזרת ורואה דם דאיכא למימר דאין הוכחה משום דהוי שלא בשעת וסתה כיון דבכל פעם דרכה כן איכא למימר דקבעה ווסת בתוך ווסת דלהחמיר אמרינן דיש קביעת ווסת אפילו בתוך ימי זיבה ועיין בטור וש"ך שם סוף (סי' קפ"ט) מ"מ כיון דאם נחוש לזה לא תמצא היתר לעולם יש לסמוך ולתלות במכה בצירוף ההוכחות מסברות הרופאים ושינוי מראות הדם כנ"ל ובהיות דדחיקא מילתא טובא נלע"ד גם כן דאין להקל בג' ימים הראשונים וכמו שכתב ה"ה אב"ד דבון וגם נראה לי כיון דמפורש בברייתא דאם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה בה א"כ כיון שאשה זו אין מראה הדמים שהיא רואה מתוך מכתה דומים למראה נדתה שבשעת ווסתה כמו שכתב ר"מ וע"ז סמכנו לטהר אותה ולתלות במכתה א"כ כשהיא רואה לפעמים דם שמראיתו כמראה דם ווסתה היינו הדין ממש המפורש בברייתא דאין תולין בו:
ונראה עוד דצריכה לראות בכל פעם שתראה ומרגשת שזב הימנה דם אם מראה הדם דומה לדם וסתה ואף לדעת הרא"ש דאין צריך לחקור אם דם מכתה משונה מדם ראיתה היינו בתחלה אבל כיון שיודעים שאין דם מכתה שוה כבר חייבת לראות בכל פעם שזב הימנה דם אם שוה למראה דם המכה או למראה דם הוסת תדע דהא בעי למימר לעיל (דף י"א) בבתולה שדמי' טהורין שצריכה להיות בודקות שמא נשתנה מראה דמי' אלמא דאע"ג דהתם איכא מכה ברורה שמוציאה דם אפ"ה כיון שאין מראה הדמים שווין היתה צריכה להיות בודקת אם לא נשתנה:
אך נ"ל שמה שהחמיר אב"ד מק"ק בון שתראה לחכם בכל פעם שתראה הדם והוא דבר בלתי האפשרי כמ"ש ר"מ נראה דיש להקל לה שתראה בעצמו כמו שכ' הרא"ש בפ' התינוקות דאין צריך לזה ראית חכם להבחין בין שנוי שני מראות דמים ע"ש דודאי האשה עצמה נאמנת ע"ז שהרי נאמנת לומר כזה ראיתי ואבדתי וכן משמע מהאי דלעיל (דף י"א) בבתולה שדמי' טהורין דאם היתה צריכה להיות בודקת אם נשתנה הדמים היתה נאמנת ע"ז בעצמה כנלענ"ד: