גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה נד
שלום לה"ה אהו' הפורני המופלג, עושה פלא לשם ולתהלה כהר"ר זיינוויל אונגרשם יצ"ו:
הנה הגיע דאפי לידי משמע שלו' ובתוכו רצוף אהבה אשר שאל שאלתא אם לאחר ימי המניקה צריכה לחוש לוסת שאינו קבועה ומחמת כי אפפוני חבילי טרדין דמצוה לא היה העת להשיב מפני הכבוד עד כי הזכירני אחיו המופלג יצ"ו:
ואמנם שאילה היא. ולכאורה יש מקום מוציא להתיר הא' מלשון הב"י במקומו סוף (סי' קפ"ט) וז"ל ולפי דעת רבינו שקפיצות קובעת וסת אף בלי הרכבת ימים ה"ה אם היה לה וסת דקפיצת שלא בהרכבת דימים שבפעם הראשונה שתקפוץ חוששת שמא תראה משמע להדי' דדוקא לדעת הטור דס"ל שיש קביעת וסת לקפיצות אבל לדעת רבוותא החולקין אינה חוששת והרי כ' לעיל בשם הנמיי' והובא בדברי הגהות רמ"א דמ"מ חוששת כמו לוסת שאילו קבוע משמע דבוסת שאינו קבוע אינה חוששת אחר ימי המניקה ועוד ראי' מדברי הגמיי' הביאו השו"ע (בסי' קפ"ז סעיף יו"ד) הרואה דם וכו' מיהו מיחש חיישא וכו' וא"צ לפרוש ליל של טבילה שלישית וכו' הרי דאף די"ל שלא ראתה בליל טבילה שני' מפני שלא שמשה אפ"ה תו לא חיישינן והטעם בזה לכאורה דכיון שיש הפסק זמן ועדיין לא הורגלה בקביעות תו לא חיישא וה"ה הכא אמנם לאחר העיון נ"ל דאין לתלות החשש בתשמיש וטבילה חדא דהא אמר בהדיא דאין כל הכוחות שוות וא"כ למה תאסור בטבילה שני' ותו דאי מחמת גרם תשמיש הוי כמו לימים ולקפיצות דאינה מועיל אם קפצה ולא ראתה בינתיים וה"נ למה יועיל הטבילה בלא תשמיש אלא התם טעמא משום טבילה לחוד. ובחדושי הלכות נדה הארכתי בדברי טעם בזה א"כ שפיר מועיל הפסק טבילה א'. וגם ראיה הראשונה מלשון הב"י יש לדחות קצת דאין לדמות חששא דקפיצות אף שכ' הגמיי' דחיישא בג' פעמים מ"מ א"א לה שתקבע לה וסת בהן משא"כ בנידון דידן י"ל שתקבע וסת בהן. ולפי שלא הוזכר בהדיא חילוק זה בדברי הראשונים בין וסת קבוע לשאינה קבוע נכון להחמיר כלענ"ד (עי' נו"ב תניינא חיו"ד סי' פ"ו):