אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה נג

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה נג

תשובה נב

בנידון השאלה באשה גרושה מחמת שטענה על בעלה שאין לו גבורות אנשים ועתה שניסת לבעל שני נמצא דם לאחר התשמיש ג' פעמים והיא אומרת שהוא מחמת דם בתולים אם נאמנת בדבר הזה ונסתפק מר הואיל וכתב שו"ע (סימן קנ"ד סעיף ז' י"א) שהיא נאמנת משמע שהפוסקים חולקין וכתב מר דאפשר דכשהבעל שותק כ"ע מודים דנאמנת אלא שנסתפק דשמא אינה נאמנת אלא לענין שיצטרך לגרש אותה אבל לא לענין איסור כרת:

הנה בספר גבורות אנשים להש"ך ז"ל הסכים בפשיטות לרוב הפוסקים דנאמנת משום חזקה דאין אשה מעיזה. גם אין להסתפק דחזקה ודאי מועיל אפילו במקום מיתת ב"ד וכרת דהרי עיקר דין זה מדר' המנונא דכשאומרת גרשתני נאמנת אפי' לכתחלה להנשא ולהוציא מחזקת א א כהסכמות רוב הפוסקים כמבואר בריש (סי' קי"ז) וכן מסיק הש"ך שם להלכתא:

אך בנידון זה ששתק הבעל אשר חשיב מר למעליותא דכ"ע מודים דנאמנת ונהפוך הוא דכשהוא שותק לא שייך חזקה דמעיזה כיון שהוא אינו מכחישה כמ"ש הב"ח (בסי' קנ"ד) ואפי' לדעת הש"ך שם שחולק עליו היינו בענין גט וכתובה דכיון דשתיקה כהודאה הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, משא"כ לענין בעלה שני אף דשתיקה כהודאה לא עדיף הוא ממנה, ואשר יש להסתפק עליה אם נאמנת גם עליו יש להסתפק כן אמנם אם נאמנת בל"ז מטעם דעד אחד נאמן באיסורין, נראה דתלי' בפלוגתת הר"ר יונה והרא"ש באהע"ז (סימן ס"ח) באשת ישראל שקדשה פחות מג' שנים ואומרת נאנסתי לדעת הר"ר יונה היא נאמנת והרא"ש חולק עליו משום דרוב רנון היא כנגדו, ולפ"ז ה"נ להרא"ש אינה נאמנות להוציא את בעלה הראשון מרוב ב"א שיש להם גבורות אנשי דהשתא התם דרוב רצון לאו רוב גמור הוא כמ"ש התוס' בכתובות (דף ט') ואית לה נמי חזקת היתר לבעלה כ"ש הכא דרוב גמור הוא וליכא חזקת היתר די"ל דמעולם היתה בחזקת רואה דם מחמת תשמיש מבעל זה כ"ש דאינה נאמנת אפילו אם לא ראתה מחמת תשמיש בעלה הראשון, מיהו לשיטת הר"ר יונה י"ל דה נ נאמנת מטעם ברי דידה וחזקת הגוף שהיתה בתולה עד שניסת לבעל שני אף דקי"ל דמשנכנסה לחופה היא בחזקת בעולה מ"מ בכה"ג שאומרת ברי שאינו יכול לבוא עליה י"ל דנאמנות מטעם חזקה קמייתא, מיהו לא ברירא מילתא דאיכא למימר דברוב גמור אפילו הר"ר יונה מודה תדע דהא אין ע"א נאמן במקום דאיתחזיקא איסורה וקי"ל דרובא עדיף מחזקה וכ"ש הכא ליכא כ"כ חזקת הגוף ברור כיון שניס כבר שוב היה נראה לענ"ד די"ל דהכא כ"ע מודים דנאמנת דאע"ג דרוב בא"ד יש להם גבורות אנשים איכא רובא כנגדו דרוב נשים אינן רואות דם מחמת תשמיש וא"כ הדרינן לכללא דע"א נאמן באיסורין וכ"ש במקום דאיכא חזקת הגוף בכה"ג כנ"ל:

אך כיון דהכא איכא ריעותא דאפילו בבתולה גמורה הפוסקים אחרונים חולקים על הב"י דאין נותנין לה רק לילה ראשונה אפי' לענין רואה דם מחמת תשמיש אף להרב"י דמיקל ורמ"א דמיקל במרגשת צער בשעת ביאה מ"מ איתרע ליה רובא כיון דרוב בוגרות אין רואות דם אלא לילה ראשונה א"כ ממילא דאינה נאמנת נגד רוב בני אדם שיש להם גבורות אנשים ומ"ש מר דנהגו במדינות אלו להקל כדברי הרב"י בבוגרת דתולין אפי ד' וה' פעמים לא שמעתי מנהג זה וגם היא מלתא דנא שכיחא שתבדוק עצמה כשיעור ושת א"נ עד שלו כמ"ש הש"ך ריש (סי' קפ"ז):

עוד י"ל בנידן דידן דנאמנת במגו דאי בעי אמרה מכה יש לי באותו מקום דנאמנת, אלא י"ל דאינו מועיל מגו במקום רוב כדמבעי' בריש ב"ב כמגו במקום חזקה ורובא עדיף מ"מ נראה לענין ביאה אחת י"ל דנאמנת על לילה ראשונה שהיא דם בתולים וליכא חזקה עדיין ואף דיש לפקפק דכיון דראתה כבר ב' פעמים אלא דאין כל הכוחות שוות עכ"פ איתרע ליה רובא דרוב נשים אינן רואות דם מחמת תשמיש כלל, מ"מ בהצטרף נמי סברת הרמ"א דבמרגשת צער בשעת תשמיש תלינן בדם בתולים ישר להתיר לענ"ד ביאה אחת אמנם לדעתי היה טוב יותר שלא תתחזק, ותפסוק ברפואות הידועים אצל הרופאים לזה כדי שאח"כ תוכל בקל לבדוק עצמה ע"י תשמיש האחד המותר עדיין:

ועל אודות המנהג שנהגו היולדת זכר בשבעה שבועות ונקבה בתשעה אמת היא פלאי, וכבר תמה בס' תפארת שמואל על זה המנהג מ"מ בחדושי לה' נדה כ' דאין ללעוג על מנהג אלו כי נתקנו עפ"י שראו באותן המקומות דרך רוב הנשים שאין יכולין לטהר וטעמא רבא לפמ"ש התוס' דהא דנאמנת שלא ראו דם בימי שבעה נקיים, משום דאינן בחזקת רואה א"כ בימים שהיא עלילה לראות כדמשמע שאף בימי הש"ס בימי דם טוהר עלולה לראות אם כן לדידן שכל הנשים מחמירין בהו דהוי יולדת בזב אין להאמין בימים שהיא בחזקת ראי' דם ע"כ י"ל דאיזה חכם הורה להם לפי מנהג רוב הנשים במדינתו והארכתי בזה בס"ד ע"כ לא יוסיף להקל להם ויניח להם במקומו ואם כבר אחזו בקולא בזכר ג"כ אינו מחויב למחות:

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה