אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה נב

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה נב

תשובה נא

הנני נותן בריתי שלום, ליקר מנופך ספיר ויהלום, שכיות גנזי אוצרות בלום, פאר תואר יופי מכלולים, ה"ה כבוד א"נ ואיש בריתי, פליתי וכרתי. הרב המאה"ג המופלג בתורה וביראה החריף ובקי, זך ונקי, הנגיד ומפורסם כש"ת מ' נפתלי הירץ נ"י:

אודה לד' חסדו כי הצליח דרכי בהליכה וחזרה לטובה זה שבתי הבית מעט ואיני מופנה מכל צד כי יבא אלי לדרוש לשלום ואיש איש מבוקשו ואפפוני טרדותי וכיס על גדתי' שמתי מקום בין הדבקים להשיב מפני הכבוד בין הפרקים עיינתי קצת בדבריו המתוקים לגרגרותי' כענקים:

ועל סדר כתבו בראשונה יבאר אשר הקשה על שיטת ר"ח שהביאו התוס' בנדה (דף י"ד ע"ב) ד"ה ור' מטהר וכו', מיהו ר"ס פי' וכו' והקשה רומעכ"ת דע"כ סוגיא דר"כ האשה שעושה צרכי' ס"ל דמשום כתם אתמר מדהוכיח ר"ל דהיא היא מדלא קתני ר"מ ור"י מטהרין ואס"ד משום נדה אתמר דלמא ר"מ באיש ואשה אינו מטמא אלא משום כתם ור"י מטהר לגמרי עכ"ד:

ולענ"ד אם באנו לדקדק בזה אפילו אם נימא דר"מ משום כתם קאמר ברישא כיון דהש"ס דייק מיתורא דאפילו לכתחלה מטהר ר"י וא"כ אכתי יש לומר דלמא ר"מ ס"ל דווקא דיעבד ולא מצי למתני ר"מ ור"י מטהרין דהא ר"י מטהר לכתחילה ור"מ ס"ל דיעבד דווקא:

מיהו העיקר בזה דאף דהש"ס קאמר דר"ש כפל דבריו במס' כדי לטהר לכתחלה בין לפירש"י בין לפי' ר"ח מ"מ התנא דנקט בלשון א' ברישא וסיפא ומשמע ליה לשון טהרה לפי' התוס' אפינו טמאה משום כתם ה"נ הוי מני למיתני ר"מ ור"י מטהרין. ובאמת נדע דר"י דמטהר אפילו בספק אחד ע"כ מדכפל בס"ס הכא טהורה לכתחלה ולר"מ אין הכרת ויכול להיות טהורה מנדה כלישנא דרישא תדע דברישא קתני לר"מ יושבת טהורה ועומדת טמאה ור"י אומר בין כך ובין כך טהורה ובודאי לר"מ ביושבת טהורה לגמרי כמו שכתבו כל הפוסקים (בסי' קצ"א) ולפי' ר"ח בעומדת לר"י טמאה משום כתם ואיך כלל התנא בין כך ובין כך והדינים חלוקים אלא הוא הדבר שכתבתי דהתנא אינו מדקדק וטהורה משום נדה כלל לי' בהדי טהורה לגמרי ואין זה דומה כלל למ"ש התוס' ד"ה מדלא קאמר וכו' דלא מצי למיתני ר"מ ור"י משום דהתם פליגי לגמרי ביושבת ע"ש:

מיהו אי קשה הא קשה לי לכאורה לשיטת ר"ח דר"י ס"ל דטמאה משום כתם א"כ לכאורה הא חומרא יותר מטמאה משום נדה דאסורה לבעלה ומקולקלת למניינה ולטהרות לא אוכלין ולא שורפין, משא"כ אי משום נדה אינה מקולקלת למניינה א"כ מאי קאמר ר"ל כח דהתירה עדיף אדרבה חומרא הוא, ומזה נראה לענ"ד כמשמעות הפוסקים והביאם הב"י (בסי' קצ"א) לשיטת ר"ח דלטהרות מטהר לגמרי רק לבעלה אסורה והוי שפיר כח דהתירא לטהרות מיהו מלשון התוספות לא משמע הכי אלא דלגמרי ספיקא משווי ליה:

ויותר נלענ"ד לפי' ר"ח דבאמת ר"ל דס"ל דהיא היא וכח דהתירא קמ"ל ס"ל דלר"מ משום כתם איתמר ור"י מטהר לגמרי אבל מדחזינן לר"י דפליג על ר"ל ודייק מרישא דר"מ מודה בס"ס בהא קמפלגי דס"ל דר"י אינו מטהר לגמרי וכדס"ל לר' חייא בעד שאינו בדוק דמדמי ליה הש"ס לעיל ול"ל כח דהיתרא קמ"ל:

ובהא נלענ"ד דניחא הא דקאמר תניא כוותיה דר"י וכו' אע"ג דמצי ר"ל לאוקמי ברייתא ביושבת דמודה ר"מ ברישא ואשמועינן לכתחלה כמו שצ"ל לר"י בעומדת הכי נמי נימא לר"מ ביושבת אלא דקשה ה"ל להברייתא לאשמועינן מלתא דר"מ ור"י באשה לבדה דה"ל כת דהתירה ד הא ביושבת ודאי טהורה לגמרי כמ"ש כל הפוסקים משא"כ לר' יוחנן דמוקי בעומדת דבאשה לבד טמאה משום כתם וליכא כח דהתירא שפיר קמ"ל באיש ואשה דאפ"ה מטמא ר"ש ור"י מטהר לגמרי ולר"מ אין הכרח כו ודו"ק:

ומ"ש להשיב על הפר"ח (ביו"ד סי' י"ג ס"ק י"ג) בישובו על הרמב"ם השמיט הא דר' משרשיא בחולין (דף ע"ה ע"ב), ותירץ הפר"ח דס"ל להרמב"ם כשיטת רש"י דרב משרשיא ל"ל ד' סימנים אכשר' רחמנא ותמה עליו רומעכ"ת דהא פסק בהוציא עובר את ידיו דחלב העובר אסור, ויפה כתב רומכ"ת לפמ"ש התוס' שם ד"ה בן פקועה, אכן אין בזה תפיסה עליו דוודאי רש"י ז"ל מודה דהך סוגיא דלעיל אפילו למאי דקימ"ל דארבעה סימנים אכשר רחמנא דהא מדמי ליה לשריפה, וע"כ דלא שייך ביה שחיטה, והיינו דלא כפירש"י שם כלל צ"ל הא דד' סימנים וכו' וסילוק זה כתב הב"ח לענין ולד בן פקועה שבא על הבהמה ע"ש (בסי' י"ד) בש"ך (ס"ק י"א) אף דהפר"ס בעצמו נחלק היינו נדינא אבל רש"י ז"ל ודאי דמחלק בהכי וס"ל דכן הוא דעת הרמב"ם גם כן, ואין לתמוה על הרמב"ם שהשמיט לדר' משרשיא וזה פשוט:

ומ"ש רומעכ"ת לפרש דברי הרמב"ם שהביא השו"ע (סימן כ"ד סי"ג) ואם דרס או החליד בין בשליש הראשון ובין בשליש אמצעי דכוונתו נאסור אפי' במיעוט קמא דקנה מטעם החילוק שכ הב"י בשם תשובת אשכנזי נכון הוא וכן משמע דמפרש ליה הר"א ששון ועיין בכ"מ:

אך מה שכתב הרמב"ם פסולה ולעיל כתב החליד במיעוט סימנים הוי ס' נבילה היא דוחק גדול לומר דסמך אדלעיל כמו שהאריך בזה הריב"ש שם ולולי דבריהם ז"ל היה נלענ"ד דאתי שפיר לפמ"ש הטור בדעת הרמב"ם בהחליד במיעוט סימנים דהיינו שהחליד תחת מיעוט קמא ושחטו ממטה למעלה, ח"כ לא נעשה בו (אלא) חלדה אלא מחמת ששחט המיעוט ממטה למענה, וכמ"ש הב"ח דמיירי ששחט וחתך העור בתרנה עיין ש"ך (ס"ק י"א) משמע אבל חלדה במיעוט קמא נח קמיבעי' ליה כלל וה"ל נבילה וכן בשהה במיעוט סימנים פי' הרמב"ם ז"ל בשיעור שהיה במיעוט סימנים אבל שהיה בוושט במיעוט קמא ס"ל בפשטות דנבילה דמה חילוק יש בוושט במיעוט קמא ולא ניחא ליה בחילוק ר"ת שכתב התוס' וממילא במיעוט קמא דקנה ס"ל דכשר בשהי' וכן בחלדה גמורה במיעוט קמא דוושט לא קמיבעי' ליה כמ"ש הב"ח דלא כמ"ש הש"ך (ס"ק י"א) אנא הבעי' הוא משום ששחט ממטה למעלה:

ולפ"ז נראה לי להוציא מזה לפסול חכינו בקנה במיעוט קמא כסברת שחיטות אשכנזית מדקאמר במיעוט סימנים לשון רבים משמע דקאי אקנה וושט וכי היכא דבושט הבעי' שהחלדה נעשית ממיעוט הסימנים ששחטו בהחלדה ממטה למעלה ה"נ בקנה דהא בחד לישנא קאי אתרווייהו ש"מ שחלדה גמורה כושלת בקנה אף במיעוט קמא בשעת שחיטה:

ובזה ניחא מה שדקדק הראב"ד ז"ל בדברי הרמב"ם דהבעי' בחולדה במיעוט סימנים לח דמו נבעי' בשהה סימנים ולפמ"ש נכון כי היכא דהתם הפירוש שהשהי היה במיעוט סימנים ר"ל שפסול השהי' היה בערך שהי' שחיטת מיעוט סימנים ה"נ החלדה היה בחלדת מיעוט הסימנים ששחטו ממטה למעלה אבל חלדה גמורה במיעוט קמא פשיטא שפסול:

ועוד נראה לפענ"ד דמ"ש הטור (בסימן כ"ג) בדין השהי' והרמב"ם פי' במיעוט קמא ובאמת נא נמצא זה ברמב"ם ז"ל כלל אלא כשיעור שהי' מיעוט סימני' נר' דהעור מפרש דברי הרמב"ם ז"ל כי היכ' להחליד מיעוט סימני' פירושו ששחט מיעוט קמא בחלד' מיעוט סימנים ה"נ מפרש התם ששהה במיעוט קמא כשיעור שחיטת מיעוט הסימנים:

ובזה א"ש דמ"ש הרמב"ם בתחלה דבעי שיעור שחיטה גמורה היינו בין סימן לסימן ומ"מ איך שיהיה נלע"ד נכון בהחליד במיעוט סימנים כפי' הב"ח דלא מיבעיא אלא משום ששחט ממטה למענה אבל חלדה גמורה במיעוט ס"ל דנבילה ומדבעי' בסימנים משמע דקאי גם אקנה הוציא מזה דמיעוט קמא דקנה ששחטו בחלדה גמורה הוא נבילה כן נראה לפענ"ד נכון ודו"ק:

מ"ש רוכ"ת ליישב קושיות מהרש"א ז"ל בע"ז (דף ט"ג) דלא משני באיסורא לגו מיא התירא בב"א משום דאם כן אפינו רישא דיין ביין נמי באמת לפמ"ש התוס' ד"ה ת"ש יין במים וכולו דעיקר הקושיא מרישא דמשמע דיין ביין גרע דאפילו פחות מכדי נ"ט הוי נסך אבל התוס' בעצמם כ' ד"ה כי אמא ר"ד וכו' בסוף הדיבור דלפירש"י היכא דנפל בקנוח א' נא אמרינן קמא קמא בטיל כמתני' דיין שנפל גבור א"כ שפיר הק' מהרש"א דה"מ לשנוי באיסור' לגו היתרא בקנוח דביין במים בעינן כדי נתינת טעם וביין ביין נאמר אפי' בפחות:

מיהו בדברי הר"ן שכ' בפירוש דביין ביין באיסורא לגו היתרא בעי' לרד בכדי נ"ט שפיר הקשה דאיך כתוב אחר כך דה"מ לאוקמי באיסורא לגו היתרא בבת אחת אבל הר"ן לא ניחא לי' לאוקמי דהקושיא מרישא ושפיר משני דמסיפא גופא צריך לשנויי בהיתרא לגו איסורא כי היכא דלהוי מלתא דפסיקא ייע"ש קצרתי ברומכ"ת לפי ארך המשיג סכינא חריפא דעתו יפה ואת והב בסופה ויאמצהו ד' ממעל בהוספת חילו ואומץ ולא ירפה יגן ד' עליו כצפרים עפה ולא ימוש מעשות פרי ועלהו לתרופה עדי יכונן ד' ויקיים חזון צופה כי על כבוד חופה כ"ד:

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה