אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה מה

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה מה

תשובה מד

ששאלתם במנהג קריאת ההלל דעו שהיא מלתא דתליא במנהגא ובימי הש"ס היה מנהגים אחרים כמבואר במס' סוכה (דף ל"ח), ונשתנה המנהג ברוב ישראל מקומות ששמענו שקוראין ההלל ביחד בקול שמחה זולתי בהודו ואנא שהש"ץ אומר בקול רם והקהל עונין בהודו הודו לד' כי טוב וגו' ובאנא עוני' אחריו מה שהוא אומר כמבואר בטור ושו"ע ומנהג עירכם הוא חלוק, מ"מ הכל הולך אחר המנהג אפי' מנהג עיר א' כמ"ש מהרי"ק (בשורש ט'). ואמרינן במנחות (דף ל"ב) רב אזיל בתר מנהגא וכו' ואמר אם יבא חלי' ויאמר שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם וכו', ואמר בברכות וכמה מקומות פוק חזי עמא דבר וכבר הזכירו חכמי המשנה בפ' מקום שנהגו שלא ישנה אדם וכו', אמנם דעו כי רשות ביד הציבור לשנות מנהגם מקדם בהסכמת רוב הציבור תדע מקריאת ההלל עצמו שנשתנה ממה שהיה המנהג בימי חכמי הש"ס ובכה"ג אזלינן בתר רובא כמ"ש התורה אחרי רבים זולתי בקבלת ש"ץ שאינו נעשה שליח בע"כ כמבואר בשו"ע (סי' י"ג) וכ"ש במקום שיש חששים גדולים שתינוקות קטנים יאמרו בקול נעים, וכל הציבור יאמרו בלחש, כי חלילה מהיות כזאת בישראל שיסמכו על הקטנים כמ"ש חז"ל בקטן מקרא שעונין אחריו מה שהוא אומר ולכך היה המנהג בימי הש"ס וגם היום באנא שאומרים אחריו מה שהוא אומר והיינו שיאמרו זה הפסוק עצמו אח"כ, אבל שיאמרו בלחש בשעה שהתינוקות ממזרים איכא חששא טובא דאיכא למיחש טובא לרבים מעמי הארץ שיסמכו על שמיעתם, והרי רבינו האי והרשב"א מנעו שאין לקרות ק"ש בקול רם אולי יבטח א' על השמיעה ולא יקרא בעצמו (עסס"י ס"א) ואפי' לדעת החולקים מ"מ בכה"ג שכל הציבור יתאפקו וימנעו את קולם והתינוקת מנעימים קולם איכא חששא טובא שלא יסמוך א' על השמיעה וכ"ש לפי מ"ש בשאלה דרבים מעמי הארץ מפסיקים ומדברים באמצע ההלל אוי לאותה בושה, א"כ אם יסכימו רוב הציבור להעביר זה המנהג, וכמנהג רוב ישראל ברוב המקומות שקוראין כל הקהל ביחד בקול שמחה קול ששון מה רב טובם, ואין לחוש שלא להוציא לעז על הראשונים כמ"ש בריש גיטין, וכ"ת אעבד לחומרא א"כ אתה מוציא לעז על הראשונים ז"א חדא דכבר כתבו הרא"ש בתשו' ומהריב"ל והרב פר"ח באו"ח (סי' תצ"ו) במקום שיש חשש איסור יותר יש לחוש מלחוש ללעז מכ"ש בנידון דידן ליכא לעז כלל שבדורותם היה העם נזהרין לקרות כל תיבה ולא היו מפסיקין, ועתה דלא אכשיר דרא בדבר זה, ומפסיקין ראוי לגדור גדר ולאחוז במנהג רוב ישראל ומכ"ש אם יסכימו רוב הציבור שיקראו התינוקת פסוק אחד ואח"כ יאמרו כל הקהל אותו הפסוק עצמו בקול רם מה רב טובם שמקיימים מנהגם ויוצאין ידי חובתם בלי פיקפוק ובזה ממילא ימנעו מלהפסיק כיון שיהיה עסוקין בקריאתם כל פסוק ופסוק והכלל יבחנו הקהל והציבור מה שיש יותר תקנה לגדור הפרצה שיקראו כל הציבור ולא יפסיקו כן יקום:

אמנם אם יסכימו הציבור כפי מנהגם בקריאת התינוקת לבד ותהיה השאלה אם מחויב למחות בידם ולכוף אותם כיון שיש חשש איסור, לכאורה נראה מן הש"ס דמנחות הנ"ל שאפי' יבא עליה וכו' דלא מחי' במנהג וכן אמרינן בתענית נהגו אורוי לא מורינין ואי עבדי לא מחינן בהדיי' וכבר האריך בזה מהרי"ק בשורש הנ"ל, ומכ"ש במילי דרבנן דהלל מדרבנן כמ"ש בספר באר שבע וס' משא מלך לחלק בזה, אך הרב בעל פ"ח חלק עליהן, ויש בזה להאריך, אמנם כל זה במקום דאיכא פלוגתא ונוהגין כדעת הא' אף דנוטה יותר להלכה כדעת השני וכמ"ש בירושלמי כל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג, אבל בדבר שיש בו איסור אין הולכין אחר המנהג כמ"ש בראש השנה ובמקום דאיכא איסורא מי שבקינן להו וכמ"ש הרדב"ז בתשובה בשם הריטב"א והביאו בעל פ"ח וז"ל במנהג להקל לעולם אין חוששין לו ואפי' הי' על פי גדולים שבעולם כל שנראה בו צד איסור לחכם בעל הוראה שיהיה בימים ההם, אין לך אלא שופט שבימיך וכו' וסיים פ"ח פשוט זה ואין צריך לפנים מ"מ בנידון דידן צ"ע כי אולי ימצאו איזה קילקול שיקראו כל הציבור ולא יפסקו הא לאו הכי אפי' לא יסכימו רוב הציבור מחויב למחות אשר יש בידו כח למחות, אך אם יודע שלא יקבלו ממנו בכי הא מלתא דרבנן אמרינן בריש פרק המביא מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וכדאיתא (בסי' תר"ח) בביאור ע"ש אף דיש לומר דהכא איכא חשש דאורייתא כיון שמברכין על קריאתה על ההלל ואם אינם יוצאין בשמיעת התינוקת ח"ו איכא ברכה לבטלה דלדעת הרמב"ם ז"ל הוא דאורייתא עיין (סס"י רט"ו), מ"מ לדעת תוספות והרא"ש הוא מדרבנן שב ואל תעשה עדיף ויראה לתקן הקלקול ולהודיע לרבים מעמי הארץ שלא יסכימו על קריאת התינוקת ולא יפסיקו בו מ"מ מסתמא גם הציבור יתכוונו לשם שמים ולעשות הדבר על נכון וד' הטוב יהיה בעזרתם ועל אשר הממונה ענה בקול דם נגד המ"ץ ויש בו זלותא להרב החכם המורה באמת כבר אמרו שמנדין על כבוד הרב וכמבואר ביו"ד ואף שאין לנו ת"ח בזמנינו לענין ליטרא דדהבא מ"מ ראוי לגדור גדר ולעמוד בפרץ להשיב חימה מהשחית ח"ו ואמרו ביומא כל ת"ח שאינו נוקם וכו' ועיין במ"א (סס"י קנ"ז) שכ' שהוא נא ינקום בעצמו רק אם אחרים נוקמי' ישתוק ובאמת על הציבור לגדור ולעשות סייג מ"מ כיון שמתנצל כמו שבא בשאלה ואומר שלא היה כוונתו ח"ו לזלזל בכבוד הרב כבר אמרו חז"ל שאין חיוב על הבושת עד שיתכוין ומוטל על הקהל לבחון בשכלם האמת כן ואיך שיהיה ראוי לתקן עכ"פ עויתו ולפייס ולבקש מחילה ברבים להרב המורה, והרב לא ימנע טובו מלמחול כמבואר (בסי' תר"ח) כ"ז כתבתי הנלענ"ד ויען טרידנא טובא בטרדא דמצוה דשמיא ודציבורא קצרתי:

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה