גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה מד
שלמא רבא לגברא רבא רחימא דליבא ה"ה כבוד אהובי, מחותני חביבי, הרב הגאון המפורסם, עומד בין ההדסים, ערוגות הבושם, חריף ובקי משנתו צח ונקי, נ"י ע"ה פ"ה כק"ש מהו' יצחק כ"ץ ני' יהל ויגה שביב אשו, יציץ ציץ נזרו בהלו נרי על ראשו:
מה נמלצו לחכי אמרתו צרופה, יד שלוחה אלי במגילה עפה, מראה כהן שדעתו יפה, והומתק לחכי פריו ועליהו לתרופה, ואף כי אפפוני והקיפוני חבלי טרדין, מן החברים המקשיבין, ובערדא דמצוה להורות ולדון עכ"ז שמתי בין הפרקים, לעיין קצת בדברים המתוקים, וראיתי כי ירה אבן פינתו, ועורר חניתו, והאריך למעניתו:
בנידון סופר המתגורר בק' הקודש ומשחיר עור הבתים בדבק עב בתחילה עד שהדבק שוה עם קו השי"ן וגורר מכל צד עד שהשי"ן בולעת ואחר כך נותן עליו בשי"ן ובבתים בכללן איזה מין שקורין שפירטיס מעורב עם גומא, וע"ז נתעורר מעכ"ת לפסול מטעם שבית החיצון אינו רואה את האויר, וגם כשמדבק בצד השי"ן עד שהדבק שוה עם קו השי"ן הוי כמו חק שי"ן משד"י וגם דאף שמגרר הוי ליה חק תוכות וגם שהשפירטי"ס אף דשניהם שחורים ה"ל כהעביר עליו ד"א ומבטל דיו הראשון ולא ידע רומעכ"ת מה ידין בו דא"א לקולפו מעל השם ופשוט לרום מעכ"ת דאף למ"ד בתים לבנים כשרים מ"מ השי"ן בעינן בדיו דומיא דפרשות וכו' עכ"ל והנה מלאכה זו באמת לא ראיתי ולא שמעתי מעולם אבל אם באנו לדין לכאורה יש חשש זה ח"ו בכל תפילין הנשחרים בדיו למצוה בעלמא כסתימת השו"ע ע"פ הרמב"ם והטור:
ומ"ש רומע"ל דהוא צבע בעלמא עינינו רואין דלאו צבע בעלמא אלא כמו כתיבה כדיו דחוצץ לענין טבילה בדיו יבש ואף לדברי ר"י ומרדכי דהשחרות בבתים הוא הל"מ מ"מ דלמא בא' צבע בעלמא דוקא לפמ"ש המרדכי בשם ר"י דהיכא דניכר יש לפסול טפי לא מבעיא בשל ראש דבעינן לכ"ע שיהיה רואה אויר העולם אלא אפי' בשל יד משום יתור כדמשמע מדברי ר"י שבמרדכי דמיירי בשל יד:
ומ"ש רוכ"ת ע"ז וז"ל אך ז"א דהא פי' כן על מה דאמר שם מעברתא הל"מ וא"כ אף שהוא עור א' וניכר מה מוסיף איכא עכ"ל לענ"ד ז"א דפשע המרדכי ור"י שם משום דלא ברירא הפי' כן בלשון המעברתא א"כ אם באנו לצאת ידי המפורשים כן יש חשש לפסול אליבא פירש"י וערוך משום הוספה ואף אם נאמר דלא קיי"ל בפירוש ציפן זהב כדברי המרדכי מ"מ מנ"ל לחלוק כמ"ש הב"ח והאמת אומר שכבר עמדתי בזה כמה שנים וכתבתי בזה תשובה ארוכה אשר נשאלתי אז מחכמי ק"ק לויצק בנידון ס"ת שנהגו סופרים בגליל ההוא למשוח הקלף בבלייא ווייס עם דבק ויש בו ממשות וכותבין עליו וכבר נתפשטו ס"ת ההם והשבתי להם באריכות (עי' לקמן סי' נ"ו) וביארתי בעזה"י שם כל הפרטים בענייני חציצה במין במינו ובלנאותו בטוב טעם יאריך עלי להביאם ולא הבאתי אלא ראשי פרקים הנוגע לעניינינו וז"ל:
אך כל הנ"ל בביטלו לשעתו אבל בביטלו עולמית נ"ל הדבר פשוט דאין בו משום חשד וכדקיי"ל בדוכתי טובא דביטלו עולמית ה"ל כחד וראיה מפורשת מעירובין (דף כ"ד) בבוזקין מלח ע"ג כבש דקאמר אי דמבטל ליה קמוסיף אבנין אי דלא מבטל ליה הוי ליה חציצה הרי דמפורש דהיכא דמבטל אע"ג דמלח לא חזי לכבש כדקאמר בסוכה (דף מ"ח ע"ב) בבול של מלח לא מפני שכשר וכן מוכח מחולין (דף פ"ג) אלא דהתם א"א להוסיף על שיעורו שהכל בכתב מיד ד' וגומר וכן אמרינן במנורה במנחות (דף כ"ח ע"ב ועיי"ש) דעשאום שפודין של ברזל] וחפו' [בבעץ] ולא אמרינן דחוצץ ובעינן על טהרה של מנורה אלא כיון דבעל ע"ג ה"ל כחד וכהנהו דברים דחשיב במתני' (ב' פ"י) דמקוואות אלו א"צ שיבואו בהן מים כסת עגולה וכו' והארכתי שם בס"ד דטעמא דלנאותו אינו חוצץ הוא ג"כ משום ביטול לגבי גוף הדבר ומ"ש בש"ס מהא דקאמר בפסחים (דף ס"ה ע"ב) שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם והדר מקשי והא איכא חציצה אע"ג דהוי לנאותו ולפמ"ש אין כאן התחלת קושיא דהא חוטי זהב הקשורים לנוי כתב הרמב"ם (בהל' מקואות פ"ב הלכה ה') דחוצצין דז"א דכל הטעם הוא משום ביטול לגבי אבל דברים שדרכן ליפשט בכל עת לא שייך ביטול לגבי' והארכתי בזה וכ"ז שלא תיקשי מ"ש רוכ"ת מנדה שטבלה בבגדי':
ועוד הבאתי ראיה נכונה שם מהא דקאמר בסוטה (דף ל"ה) כיצד כתבו ישראל את התורה וכו' רש"א ע"ג סיד כתבום וכן סתמא דמתני' שם כר"ש וכן סתמא דהש"ס שם (דף ל"ו) ומשמע דהיה ממש שם בסיד לקולפו ואף על גב דכתיב בתורה על האבני והארכתי שם מאוד בסוגיא זו בדברי טעם ואמרי נועם:
ועוד כ' דמוכח מהך גופי' שכתב רוכ"ת מפלוגתי' דר"י ורבנן בגיטין (דף כ' ע"א) במעביר עליה קולמוס ומקדשן ולא אמרי דחוצץ הדיו שלמטה אפי' לרבנן וא"ל דהתם הוי מין במינו ז"א דאכתי קשה לרבה דס"ל בסוכה (דף ל"ז) דמין במינו חוצץ וכן שמואל ור"י ס"ל הכי בזבחים (דף ק"י ע"א) ורב חסדא עצמו משמע דס"ל מין במינו חוצץ במנחות (דף כ"ח) דאל"כ לא הוי צריך לשנוי' רבי לטעמי' וכו' ע"ש ותו דהתוס' כתבו בסוכה שם ובבכורות דהא דבמינו אינו חוצץ אינו אלא במקצת הרחם והכא מעביר על כל האות והארכתי בענין זה:
ומ"ש רומעכ"ת דטעמא דרבנן בא' משום זה דהוי חציצה ולא משום כתב על גבי כתב לא נהירא דהא מדמה לגט ומ"ש רומכ"ת דבגט הוי חציצה דאינו דבר המתקיים ז"א כלל דעכ"פ דבר המתקיים הוא תדע דהא מכשיר בגיטין (דף כ"א) בכתבו על נייר מחוק והיינו שנמחק עליו דיו ואין חילוק בין נמחק פעם א לנמחק ב' פעמים גם מ"ש רומכ"ת דמש"ה אמרינן אין השם מן המובחר משום דס"ל כתב על גבי כתב הוי זה אינו (כלל דעכ"פ דבר המתקיים הוא תדע) ג"כ אף שמצאתי כסברתי' בתשובת שב יעקב דהא כתבו התוס' בגיטין (דף י"ט ד"ה דיו) דהיכא דאין הכתב השני מתקן פשיטא להש"ס בלי חולק דדיו ע"ג דיו לאו כתב הוא ח"כ כיון דלרבנן פסול יהיה מטעם חציצה שוב לאו כתב הוא ומה שהקשה על שב יעקב בהוכחתו מן הש"ס דגיטין (דף נ"ד) דפריך ונעבור עליו קולמוס הל"ל לרבנן למחקו, וע"ז השיב דאינו נאמן למחוק מלבד שאין הדין ברור שיפסיד הסופר והוא אומר שרוצה למחקו ואם אינו מאמין לו פשיטא דכשר מ"מ בדבריהם משמע שהקושיא אהא דקאמר הש"ס בפשיטות שכל ספר תורה שאין האזכרות לשמן אינו שוה כלל משמע באמת דאפי' ידוע שלא נכתב לשמה:
מיהו לענ"ד בל"ז לא קשה מידי דודאי אפילו לא קידש השם במחשבה ובפה אסור למחקה, ודוקא שכתב שלא לשמה כגון לשם יהודא וכדמחלקינן בזבחים בריש פרקין תדע דאפילו כתב שם על ידות הכלים או על בשרו אסור למחקו, אם כן בודאי הסופר שאמר שלא כתב לשמה היינו שלא כיון לשם קדושה אבל לא שכ' שלא לשמן דמה"ת יעשה זה כן וכן הא דקאמר שאין האזכרות כתובות לשמן הכי משמע והיינו דיליף מזה בב"י (סי' ל"ב) דצריך לקדש השם ולא יליף מפלוגתא דר"י ורבנן דהכא שמעינן דבעי לייחד הכתב לשמה ושפיר לרבנן אין לה תקנה ויצא לנו דבזה אין חשש חציצה כיון דמבטלי עולמית הוא בטל לגביה ולא דמי כלל לציפהו זהב או עור דמאן נימא לן דבטל אגב הבית הא זה חשיב כמו זה משא"כ בזה אין שום שכל יורה לומר שזה עיקר הבית אלא שהוא טפל ובטל עולמית לגבי הבית ואינו חוצץ וזה נמי טעם הרשב"א בתחילה בצבע הנשים אלא שאחר כך הוסיף ועוד יראה שאין ממש וכו' משמע להדיא מדבריו ומדברי הרא"ש שם דזולת טעם השני כיון שמבטלו עולמית אין חשש חציצה בזה כלל:
ובזה נדחה נמי מ"ש רומכ"ת דאף דבטל שמו עליו דהוי כמו שני דברים זה ע"ג זה ז"א כמו שהוכחנו לעיל מן מלח על גבי כבש דלולי דאסור להוסיף על הבנין היה בטל לגביה ולא הוי כבש ממין א', ומה שהביא ראיה משופר דעשוי לחזק ולא בטל לענין תקיעה לא דמי כלל דבעשוי' לחזק קאמר בפסחים דבטל מתורת פת ועיסה אבל אין ביטול לכלי להיות כמותו, ומה שדימה לביטל נבילה בשחיטה כל דמיונות אלו רחוקים מביטול דנידון דידן אף אם שווין בשמן, וכבר חילקו חכמז"ל בהרבה דברים זה ביטול מועיל ראשון ראשון, ובכמה מקומות החמירו דחוזר וניעור, וכ"ז אין ענין כלל לנידון דידן, וכן מוכח מהאי דסוטה דהוי על האבנים כנ"ל:
ומ"ש עוד רומעכ"ת דמה שמדבק בצדי השי"ן חושש אני דהוי כמוחק, וסיים דלא ידע מאי אידון בי' כי א"א לגררו אחר המחילה מכ"ת ז"א כלל דקייי"ל ש"ד וצ"ב נמחק, א"כ לא מבעיא לדעת התוס' דדל"ת יו"ד אינו מן השם אלא אפי' לפי' דרש"י הא עדיין לא נעשה וראיה מהא דקאמר בשני של ראש שטולה עור ולא אמר דהוי כמוחק את השם וה"ל למימר שישייר מקום השי"ן, ותו דהא ד"י עצמן מותר להתירן ולא אסור אפי' לפי' רש"י כמ"ש המרדכי ע"ש:
גם מ"ש דאפי' למ"ד דבתים לבנים כשרים בעי השי"ן בדיו ז"א כלל דא"כ כשמשחירו כולו ליכא כתיבה, אלא באמת מה שהשי"ן בקמטין היא כתובה או בדפוס כמו הציץ והרמב"ם דס"ל בציץ כתובה בתחילה, ואח"כ מכה בצד השני כ' כל המפרשים דנפקא לי' מרבויא דקרא והג"פ ס"ל דגם הרמב"ם מודה בציץ ע"ש בג"פ (סי' קכ"ד) ובחידושי אהע"ז הארכתי בזה, אבל בתפילין לא שמענו וכ"ז כ' בתפילין שכבר נעשו דאין לפסלן, ומותר לברך עליהן לענ"ד אבל ידי תיכון עמו דיש לגעור בסופרים ההם, ולמה לנו לחדש דבר שלא נהגו בו אבותינו נ"ע גם יש חשש בחריצים שאין מגיעים לעור הבתים כמו שכתב רומעכ"ת (עיין נו"ב בקמא או"ח סי' א' ששני תשובות אלו היו לשואל אחד ובנידון אחר):