גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה מב
שאלה אשה אחת שמת בעלה והיה לו אח באותו העיר, וזה עשרים שנה שהלך משם, ולא נודע זכרו והעיד ע"א שזה כמו שנתים כשנשא אותה, ובשעת כתיבת התנאים ראשונים שאל לו הסופר מה נעשה בשטר חליצה והשיב איך האבע מעהר קיין ברודר, ועוד העיד ע"א שהוא שאל אותו ג"כ בשעת שדוכין עם אשה זאת מה תעשה בשטר חליצה והשיב לו איך האב קיין ברודער:
הנה לכאורה היה נראה דדין זה מפורש בשו"ע (סי' קנ"ז סעי' ז') דהיה מוחזק באחין ואמר אין לי אחין אינו נאמן והוא דעת הרי"ף והרמב"ם, ואף דשאר פוסקים חלקו וס"ל דנאמן במגו כסוגיא דקדושין (דף ל"ד) מ"מ קשה להקל נגד דעת הרי"ף והרמב"ם שסתם הרב ב"י כדבריהם, ותו די"ל דסוגיא דקדושין מיירי בהוחזק באחין ולא מוחזק בבנים אבל היכא דמוחזק לנו שאין לו בנים דהוי חזקה אלימתא טובא שזקוקה ליבה אפשר דמודים דלא מהני מגו במקום חזקה אלימתא כי האי ותו דהא דעת הרשב"ם (בסי' קנ"ו סעיף וי"ו) דאם יש עדים שיש לו אח אינו נאמן לומר שיש לו בנים, והיינו משום דהוי חזקה אלימתא לא מהני בו מגו אמנם בנידון דידן שהיה ידוע לכל שהיה לו אח באותו מקום, וע"כ דמ"ש שאין לו אחים דהיינו שמת אחיו, וכן הוא משמעות הלשון העד הראשון ער האט מעהר קיין ברודער וכן אפי' ללשון עד השני כיון שהיה ידוע לכל שהיה לו אח, ואמר שאין צריך לשטר חליצה מפני שאין לו אח משמע שמת אחיו:
והנה הרמב"ן כתב הביאו הב"ש (ס"ק ט') דבאומר אין לו אחים אינו סותר החזקה דנאמן במגו דמפרשי' לי' שמת א"כ י"ל דכשאומר בפי' שמת אחיו עדיף טפי ואפי' הרי"ף והרמב"ם מודים בזה אלא דבאמת צ"ע דמה בכך שאומר שמת אכתי סותר החזקה דמסתמא מוקמינן לאחיו בחזקת שהוא חי, לכאורה היה נראה דס"ל דחזקה זו כיון דלא ברירא כולי האי הוי כמו הוחזק באחין ואמר יש לי בנים אע"ג דהיתה בחזקת זקוקה לחלון אפ"ה אמרינן ביה מגו:
אך לפ"ז אכתי יש להסתפק כיון שיש עדים שהיה לו אחין דבכה"ג אינו נאמן לדעת הרשב"ם לומר שיש לו בנים אף שאינו סותר החזקה א"כ ה"ה דאינו נאמן לומר מת אחיו כיון שיש עדים שהיה אחין:
אך נראה דטעמא דרמב"ן ז"ל דנאמן שמת אחיו מטעם תקנת חכמים שהאמינו לע"א לומר מת בעלה וכן מת יבמה לפי דעת רוב פוסקים דקיי"ל הכי א"כ לא גרע הבעל מע"א, לפ"ז אין סוגיא דקדושין סותרת למשמעות הסוגיא דיש נוחלין (דף קל"ד) דהכא מיירי שאומר שמת אחיו והא דהוצרך אביי לומר דנאמן משום מגו היינו משום דלא נימא דהוי נוגע בעדות כמו שאינו נאמן לומר מת אחי שאכנוס לביתו ה"נ כיון שאמר כן בשעת קדושין הוי נוגע בעדות כדי שתתרצה לו כפי' רש"י בד"ה בשעת קדושין וכו' וע"ז קאמר דמה לו לשקר דאי בעי מפטיר לה בגיטא ולא הוי נוגע, ובזה מתורץ קושית מהרש"א בתוס' ד"ה רבי סבר וכו' דהא בשעת מיתה לא שייך כדי שתתרצה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא לענין אין לי אחים דהיינו שמת אחיו שיש להאמין לו מטעם תקנת חכמים בע"א בזה הוצרך רש"י לפרש דהוי נוגע כדי שתתרצה, אבל ביש לי בנים פשיטא דאינו נאמן אלא מטעם מגו, ועיין בחידושי שם בסוגיא דקדושין שכתבתי שם לפרש מה שדקדקו המפורשים בפ' יש נוחלין לשון הסוגיא הואיל דאי בעי פטר לה בגיטא ובסוגיא דקדושין מה לו לשקר דאי בעי פטר ליה בגיטא וכתבנו שם דיש שני דרכים למיגו זו, אף שרוצה לדור עמה היינו שיתן הגט ע"מ שיש לו אחין כדי להוציא אשתו מחזקת זקוקה, אבל הוא אומר שאין לו אחים ועל דעת זה אין הגט כלום, ויכול לדור עמה ונאמן בזה דקושטא קאמר שאין לו אחים, ויכול לדור עמה משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ועוד דרך אחר דאפילו אם יאמר שיש לו אחין היה יכול לקדש אותה ע"מ שיתן גט סמוך למיתה. ואם יהיה אונס שימות פתאום יתבטלו הקדושין ואפ"ה יכול לדור עמה דלאונס לא חיישינן ומסתמא יגרש אותה כדי שיתקיימו הקדושין למפרע ולא יהיה בעילתו בעילת זנות:
והנה לפמ"ש דבסוגיא דקדושין אינו נאמן אלא מטעם ע"א דלא הוי נוגע משום שיכול לפטור בגט ע"כ אי אפשר לומר בדרך הראשון, דכיון שצריך לומר שמת אחיו כדי שיוכל לדור עמה הוי נוגע בעדות, אבל בסוגיא דב"ב לא שייך בי' טעמא משום ע"א דאין ע"א נאמן לומר שנולד לו בן כמ"ש הראב"ד וש"ע בסי' (קל"ו ס"ח) אלא דנאמן מטעם מגו, בזה שפיר י"ל דרך הראשון שיכול לדור עמה ע"פ דבורו שיש לו בנים, ואפי' שלא בשעת קדושין כפשטות הלשון משום מגו דלא שייך לומר מה לי לשקר, כיון דע"כ צ"ל דיש לו בנים הרי שהוצרך לשקר משא"כ בסוגיא דקדושין דמיירי בשעת קדושין והתנאי הוא על הקדושין אם לא יתן גט סמוך למיתה כנ"ל א"כ א"צ לשקר כלל אפי' אם יאמר יש לו בנים:
אך לפי דעת הרמב"ם בסי' (קנ"ו ס"ח) דע"א נאמן לומר שנולד לו בן, וע"כ צ"ל הא דאינו נאמן לומר שיש לו בנים היינו כמ"ש הה"מ, דבבעל לא שייך חזקה דדייקא ומנסבה א"כ י"ל דה"ה אם אומר שמת אחיו אינו נאמן כע"א מטעם זה שהיא סומכת עליו:
אך נראה דדוקא ביש לו בנים שייך סברא זו היינו משום שאי אפשר להכחישו כמ"ש הה"מ דבבנים בדידי' תליא מלתא, ולא שכיח להעיד עליו שאין לו בן משא"כ באחיו דדייקי פן יבואו עדים שהוא חי עדיין, וכ"ש לפי מ"ש הב"י לדעת הרמב"ם דאפי' יש עדים שהוא אחיו נאמן לומר שהוא בנו י"ל באמת מטעם ע"א אלא דצריך למגו להוציאה מספק נוגע בעדות דשמא לרמות אשתו הוא מכוין משעת קדושין, או אפי' אח"ז נמי שייך כדי לרמות את אשתו להכי אמר שאינו נוגע ובאמת אפי' בעדים נאמן כן נראה לפענ"ד לצדד להתיר אשה זאת מכבלי עיגון ויש לצרף נמי הגביות עדות שהעיד ע"א שזה זמן רב שדיבר עם איש אחד ואמר לו שהוא מק"ק רייבי"ך וגם אמר לו שיש לו אח סופר ואח"כ שמע שזה האיש שדיבר עמו מת, ואף שאין בזה כדאי להתירה כיון שלא אמר לו שמו ושם אביו מ"מ נראין הדברים שזהו האיש שהרי לא נשמע שיצא מן אותו העיר איש שיש לו אח סופר ויש לעשות ממנו סעד להתיר האשה זאת, וגם כי אבד זכרו מכל זה נראה מקום להתיר האשה זאת אך מיראי הוראה אני לזאת אמרתי עם הספר אם יסכימו להתיר אשה זאת שני רבנים מופלגים בתורת ד' יכולין לצרף גם דעתי להושיב ב"ד ולהתיר אשה זאת מכבלי עיגון וד' אמת ינחנו בדרך אמת: