אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה לא

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה לא

תשובה ל

בחודש אלול שנת תקנ"ט לפ"ק בא איגרת מק"ק קעלין מהאדון קאפיטאן מהיוונים שהיו עוברים דרך סטאשוב, והאגרת הנ"ל נכתב לראשי הקהלה, ואב"ד דק"ק סעאשוב, והיה כתוב שם באגרת הנ"ל על ידי הקאפיטאן הנ"ל, בפקודת הבעל האשה שפרה ששמו שרגא פייביל הנ"ל ובזה הלשון איך שרייב אייך אז עס גיפונד זיך אין מיין רעצאמענט איין יהודי מומר ער היישט לע"ע אנדרייז אין דער שם יהודי איז פייביל בן מרדכי מחמעלניק אין ער האט איין ווייב בקהלתכם ק"ק סעאשוב זיא היישט שפרה אין איר משפחה הייסט משפחת רובניק האע דער פייביל מיך גיבעטין אז איך זאל צו אייך שרייבין דעם בריף מחמת ער ליגט חולה אין איז שוין איין מומר ווער ווייס אוב ער שוין ווערט קענין קומין לביתו צו זעהין זיך מיט איהר אין פילייכט קען אשתו שפרה נאך בגליקען ווען זיא ווערט נעמין איין מאן בכן זאלט איהר זעהין צו געבין דער אשה איין גט אן בייא זארגונג אזו האט ער מיך גיבעעין אז איך זאל שרייבין ליהודים שבק"ק סטאשיב אין האט ג"כ מיר גיזאגט אז ער איז גיוועזין מקודם אצל הפרייסין אין ער איז אנטלאפין צו די יוונים ע"כ תוכן האגרת מן הקאפיטאן של היוונים:

אחר זה חודש מרחשוון דהאי שתא שנת תק"ס לפ"ק בא עוד אגרת מקאפיטאן הנ"ל ממקום שקורין רעגינשפורג וכך היה כתוב בו איך שבא מומר אנדרייז לקאפיטאן הנ"ל ושאל אותו אם היה לו איזה ידיעה מק"ק סטאשוב אין אוב מאן שוין דער אשה שפרה גט גיגעבין באשר ער האט שוין גישריבין בריב אין ער האט נאך קיין ידיעה נישט גיהאבט פון סטאשוב בכן שרייב איך ווידער אויב מען האט נאך איהר קיין גט גיגעבין בעט איך זייער אז מאן זאל איהר גט געבין בלי עיכוב אין מיר איין תשובה צו שרייבין על ידי בי דואר המוקדם עכ"ל האגרת של הקאפיטאן בפעם שנית והיה חתום בסופו הקאפיטאן הנ"ל גם המומר הנ"ל חתם א"ע בכתב ולשון היהודים בזה"ל פייביל בן מרדכי יצ"ו דער נאך איזט גישטאנן ווידער בזה"ל ער האט אונז גיבעטין אז מיר זאלין זיך אונטער שרייבין ישראל בן מהו' צבי יצ"ו משה בן מהו' יעקב יצ"ו דאש איז דאש לשון פון די עדות וואש אויף דען בריב זענין גיוועזין גיחתמנת. אח"ז שבא האגרת הזה לק"ק שאשיב כתבנו בתשובה להאדון הקאפיטאן, ובקשנו מאתו אז ער וויל האבין אז די זאך זאל נגמר ווערין אז האשה שפרה זאל בקומען איין גט זאל ער דען מומר דארט פירין לפני כל יודעי דת ודין דהיינו לפני האב"ד הסמוך לשם ובודאי הם יעשו כדת וכהלכה ע"פ הדברים של המומר שאמר לפניהם, גם בתוך האגרת ששלחנו להקאפיטאן הנחנו ג"כ אגרת ליהודים הנמצאים שם במדינה זאת שיעשו עצהיו"ט בדברים עם המומר הנ"ל גם כתבנו ליהודים הנ"ל כל המעשה הנ"ל:

וכהיום יום ג' כ"ד טבת דהאי שתא תק"ס לפ"ק בא עוד אגרת מהקאפיטיין תשובה על אגרת ששלחנו לו מק"ק וגם האגרת ששלחנו ליהודים דשם הוחזר לנו מונח בתוך האגרת התשובה מהקאפיטיין וכך היתה תשובתו בזה"ל איך האב אייער בריב מקבל גיוועזין דען וואש איהר האט צו מיר גשריבין אין גם כן וואש האט גישריבין ליהודים איך וואלט גיוויס אזו גיטאהין וויא איהר האט מיר גישריבען נאר אייער בריב איז שוין צו שפעט אן גיקומען ער איז שוין פריר דער שאסין גיווארין אין פאטיצקע האט ער גילעבט נאך צווייא שעה דער נאך אין איז מת גיווארין אין פון וועגין מעהר וואליר לאזט ער אויש אין זיין בריב אז זיין קומראט האט ער גם כן גיהייסין חתמינן צו איין בצייגינג:

תשובה

הנה בדין אם כתב לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו נחלקו בו הפוסקים אי חשיב כאמירה או כהרכנה בגופו ונראה דהיינו כשהבעל חרש ואינו מדבר אבל אם הסופר חרש שמדבר ואינו שומע יכול הבעל לומר בפה וכותב לו מה שהוא אומר בפה כדמשמע בגיטין (דף כ"ג) הכל כשרים לכתוב הגט אפילו חרש שוטה וקטן ומשמע משום דלאו בני דעה נינהו אבל משום אינו שומע אינו בו חשש והיינו כיון שהבעל אומר בפה ומודיע ע"י כתב וכן משמע שם (דף ע"ב) שישמעו לאפוקי ממ"ד מודה ר"י קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב ולא אמר רב שישמעו לאפוקי סופר חרש משמע דבזה כיון דהבעל מדבר בפיו והסופר מבין אפי' ע"פ כתב או עדים כגון שאינו מכיר לשון הבעל והעדים מתרגמין לו נמי מהני אלא דיש להסתפק בזה לדעת הרמב"ן הביאו הב"י (בסי' ק"ך) דאפי' אם ממנה הסופר והעדים שלא בפניהם אע"פ שעדים מעידין ע"ז אפ"ה הגט בטל א"כ י"ל דהכא נמי כיון שאין הסופר והעדים שומעין דברי הבעל או אינם מבינים לשונו אף שמבינים ע"י עדים אחרים או ע"פ כתבו לא מהני מ"מ נראה עיקר דהרמב"ן מודה בזה דנהי דכתב ידו לא חשיב כהרכנה לענין כתבו אבל כשאומר בפיו כתבו ואין הכתב אלא שידעו הסופר והעדים מה הוא אומר סגי בכתיבת ידו כדמוכח ממתני' דפרק כל הגט כנ"ל:

ונראה עוד אפי' אם נימא לדעת הרמב"ן פסול גם בזה מ"מ בנידון דידן שמינה את הרב והקהל שלא בפניהם בפיו כשאומר להקאפיטיין שיכתוב להם הרי מינה אותם בפה שלא בפניהם וגם חתום א"ע על הכתב א"כ הוי ס"ס ספק אם כתב הוי כהרכנה ואפי' אם לא הוי כהרכנה הרי שאמר בפיו אלא שנודע להם הדבר על ידי חתימתו וכה"ג ודאי הוי כתיבה כאמירה כמו בכל הדברים כדאי' בגיטין (דף ע"א) דאפי' אי נימא דהרמב"ן חולק אף בזה מ"מ ה"ל ס"ס אם הלכה כדבריו כיון דהרא"ה ור"ן חולקים עליו ובלאו הכי כתב בס' גט פשוט דהוי ס"ס אם הלכה כדעת התוס' דפסקו כשמואל דאין הלכה כר"י באומר אמרו אלא כיון דרוב הפוסקים חולקין ע"ז יש להחמיר א"כ הכא דאיכא נמי ספיקא דלמא הלכה כהפוסקים דכתיבה הוי כאמירה ואיכא נמי אמירת הבעל דלדעת הרא"ה והר"ן כשר ואפשר דגם הרמב"ן מודה בזה כנ"ל יש לסמוך ע"ז:

בנידון הספק השני שאין מכירין כתב יד העדים המקיימים וחתמו עליו הנה מ"ש רומעכ"ת דאין לחוש לערער הבעל לומר שהוא מזויף כיון שהנכרי מעיד עליו שמת אף דאין סומכין על עדותו להתירה ע"פ בלא מסל"ת, אבל מ"מ נאמן בדבריו שזה אמת להאי גילוי מילתא דלא ניחוש עוד לערער שלו וכמו שיבואר בב"ש (סי' י"ז ס"ק ל"ח) דמביא שם דעת הת מדלא אמר בגמ' בשומע קולו ולא פריך שם דלמא נכרי הוא ש"מ דנכרי אינו מתכוון להכשיל וסיים שם הב"ש אע"פ דאינו מתכווין להכשיל כל שלא אמר דרך קישור דברים במסל"ת לא הוי עדות דכותי אין עדותו עדות רק במסל"ת חבל מ"מ הוא נאמן בדבריו ע"ש עכ"ל מעכ"ת:

ונלענ"ד דאין כוונת הב"ש שיהי' נאמן הנכרי משום שאינו חשוד להכשיל דודאי כל שאינו מסל"ת מחזיקין לשקרא אנא דלא חיישינן שמא נכרי הוא ורוצה להכשיל כיון דאין דרכו להכשיל אמרי' מסתמא דלאו נכרי הוא אבל אי ידעינן דנכרי הוא פשיטא דאינו נאמן:

אמנם יש לצדד היתר בזה כיון שאמרו גבי מושלך לבור דכותבין אף על פי שאין מכירין ולא חיישינן שמא יבא אח"כ הבעל ויערער שהוא לא הי' ונראין הדברים ק"ו דאין חוששין לזיוף דלא שכיח כלל תדע מדה וכרח הרא"ש להביא ראיה דע"א נאמן בהכרח משום דמילתא דעבידא לגלוי' לא משקרי אינשי משמע דבלא"ה היה צריך שני עדים על הכרה אפ"ה בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין כלל וכ"ש בקיום חתימה שהאמינו חז"ל לע"א לומר בפ"נ משום קיום שטרות מדרבנן כ"ש דבמקום סכנה לא חיישינן לזיוף אף שהסמ"ע בסי' (ל"ה ס"ק ט') והש"ך בסי' (ס"ט ס"ק י"ב) כתבו דבכתיבת יד צריך קיום מדאורייתא כבר כתבו אחרונים דדוקא כשטוען לפנינו שהוא מזויף אבל אם אינו לפנינו לא חיישינן לזיוף מדאורייתא וכ"ש דהכא איכא נמי שני עדים החתומים אלא שאין מכירין אותו וכה"ג ודאי א"צ קיום מדאורייתא ובשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאין מכירין ונראה דאין לך שעת הסכנה יותר מזה כשהוא מזומן לצאת למלחמה נגד המורים וזיקים ועוד שבכתב השני מעיד על כתב הראשון שאמר זה כשהיה חולה אמנם בהעתיק ששלחו אלי מלשונם ללשון הקודש נראה כסותר שבתחילה כתב בזה"ל והאיגרת הנ"ל ניכתב לראשי הקהלה ואב"ד דק"ק סטאשוב ובסוף כתוב אזוא האט ער מיך גיבעטין אז איך זאל שרייבין ליהודים שבק"ק סשטשוב וכפי התחלת הכתב שכ' לאב"ד וראשי הקהלה אז צריכים הם בעצמם לכתוב ולחתום הגט דהיינו אותם אב"ד וראשי הקהלה שהן בשעה שמינה אותם ואף שמשמעות דבריו היו שיכולין לצוות לסופר ועדים מ"מ הרי זו ממש דינא דמתני' דאפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים ילמדו ויכתבו, ואם משמעות האגרת הוא לכל היהודים שבסטאשוב יכולים לכתוב הסופר והעדים שהיה דרים בעת ההוא שבק"ק סטאשוב כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה מפני חומר אשת איש ואני מיראי הוראה עד שיסכימו שנים מחכמי הדור מופלגים בתורת ד' תמימה:

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה