גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה ל
שלום רב לכבוד אהו' נ"ד ידידי ה"ה הרב המופלג ומופלא עושה פלא חריף ושנון זית רענן יפה פרי תואר שמו מפארים מהו' מרדכי צבי הלוי נרו יהל לדור דורים:
שיחו ואמרתו האירו אל מול פני, ואמנם בפנותי מטרדת הזמן ימים האדירים, עיינתי בדין זה וברוך נותן חכמה אשר הצליח דרכי וכתבתי תשובה באריכות מופלג בדברי טעם ואמרי נועם לענ"ד בדברים ישרים למוצאי דעת של תורה מכרעת, ואין הזמן מסכים עמדי כעת להעתיקן ואי"ה אראה להעתיק הדברים ולשלוח אליכם וקראתי דבריו הנעימים:
והנה ראי' ראשונה שכ' מהל' קדושין היטב אשר דבר ומה שכ' בתו' ריש ב"מ כבר מבואר בחידושי תשובה הנ"ל, דלא נהירא לפענ"ד שיהי' פי' תוס' דבעינן בכהן שאמר לכהן ג"כ לפני עור ומזה הכריחו דמיירי בתרי עבר' דנהרא, דלא נרמז זה בדבריהם, ותו דלרבא דאינו לוקה אא"כ בעל א"כ עיקר האיסור נגמר בביאה ובקדושין ליכא שום עבירה כדאיתא להדיא בסוטה (דף מ"ד) אלא דצ"ל דאיסורא איכא משום חצי שיעור וכמ"ש (בכתובת קעקע) מ"מ כיון דנגמר בביאה, א"כ יכול לקדשה בכסף או בביאה עצמה. ואמנם הנראה לי דלולי דברי הריטב"א ז"ל אמינא דלא דמי כלל להא דאמרינן בעלמא בתרי עברי דנהרא דוקא, משום דהתם מושיט לו דבר האיסור והבחירה בידו לאכול או לא, ובעי' דוקא שיקרב הדבר שלא היה בידו ליטלו ולאכול להיות בידו משא"כ הכא שהאיסור נגמר על ידו כשהוא מקדש עובר הכהן א"כ אף שיכול היה לקדש מ"מ מה"ת נימא שיקדש אפשר יחזור בו והוא גומר העבירה אין לך מכשול גדול מזה ותו דמאן לימא לן שהוא רוצה לעבור לכך ליכא מכשול דלמא הוא לא יקדש, ולא ציוהו אלא משום דאין שלד"ע דהאוי שלא ישמע לו, תדע שמפורש כן ביו"ד (סי' ק"ס ס' ט"ז) דמותר לכתחילה לסמוך על זה להלוות בריבית ע"י שליח משום דאין שלד"ע והתם הוי ממש ככהן שאמר לכהן, ולא מיירי בתרי עברי דנהרא, ובתשובתי הארכתי בזה:
ואמנם לרבא דאינו לוקה עד שיבעול י"ל דדמי לשם דהברירה בידו ובאמת צ"ל דלא בעינן לפני עור רק דהוקשו שם התוס' לאביי דאז בודאי איכא לפני עור כנ"ל, ומ"ש להקשות על הש"ך (סי רנ"ב) לא ידעתי מאין פשיטא ליה דבגנב שרוצה לחסרו והגבי' כולה אדעתי' דהכ' דלא נתחייב באונסין על כולה ולמה לא ניליף מש"ח שלא קיבל עליו רק שמירת פשיעה ואף שצד"ע הוי ילפינן אילולי דהוי שני כתובים כדאיתא בר"פ האיש מקדש, מיהו בר מן דין הא בקרא דעל כל דבר פשע דמינה ילפינן שליחות היינו בתשלומי כפל בטוען טענת גנב ואינו משלם כפל על מה שנאנס ע"י שליחות יד כ"א על מה שנמצא שגנב, וא"כ שפיר חייב השליח לפ"ד, אבל בל"ז דבריו צ"ע ואין כאן מקומו והכי ה"ל להקשות דהא איצטריך לחייב המשלח בכפל דהשליח אינו משלם כפל שלא גנבו מרשות בעליו ולא נשבע ומה שכתב ליישב דבריו משום דעל המותר לא הוי בר חיובא ז"א כלל דאכתי שייך דברי הרב וד"ת משום זה המעט וראיה מטביחה דחשביה לשליחות בדבר עבירה, ואמאי הא בודאי אין הגונב אחר הגנב חייב בכפל וד' וה' כדאיתא במתני' ריש מרובה וא"כ נימא דהשני לא הוי בר חיובא על דו"ה וכ"ת דאיצטריך לקרן שיתחייב המשלח דהא כבר נתחייב בקרן משעת גניבה אלא ודאי דז"א:
ולענ"ד קשה טובא על הש"ך דאי ס"ד דהשליח חייב א"כ איך שני לי' שני כתובים דהא במעילה השליח פטור אף ששניהם שוגגים ואי ס"ד דהכא חייב השליח אם כן ליכא למילף חדא מחברתה ולא ה"ל שני כתובים:
אמנם הנראה לפענ"ד דיש לפרש דברי הסמ"ע, דבאמת בשליחות יד כיון דצריכה חסרון א"כ נהי דילפינן דיש בש"י שלד"ע אבל באותו המעט שגזל לא שמעינן שנאמר בו יש שלד"ע אדרבה מדחזינן בעלמא בגניבה וגזילה אין שלד"ע מסתמא ה"נ כן וא"כ לא ריבה רחמנא חיובא אלא במותר אבל בחסרון עצמו השליח חייב ולא משכחת שיהיה המשלח חייב אלא היכא דאינו בר חיובא או שאין לו לשלם דאף על גב דאמרינן אין שלד"ע מ"מ חייב מטעם פשיעה דאין לך פשיעה גדולה מזה שציוה לו לחסרו ואם כן בחסרון גופיה חייב מטעם פשיעה והמותר חייב מטעם שליחות כן נ"ל לכאורה ליישב דעת הסמ"ע:
ומחמת אישון לילה וטרדתי מרובה קצרתי והי' בזה שלום רב מאד"ה:
(עיין בנו"ב תניינא סי' קי"ב)