גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה כז
שלום רב לכבוד אהובי מחותני א"נ ה"ה הרב המאה"ג המופלג שתול על מי פלי. החריף ונקי כבוד ק"ש מהור"ר משה מן נ"י:
מה נמלצו לחכי אמרותיו אשר האירו אל מול עבר פני במגילה עפה ובתוכו רצוף קונטרוס בנידון השאלה באשה אחת שאמרה בפני עדים שיקדש אותה במלוה שבידה והוא השיב לה שאין לקדש במלוה בלבד אלא שתתקדש לי במלוה וטקאטין זה תוכן השאלה האריך בפלפול רב בסוגי' דקדושין והנה ערבו לנפשי דברי דודים פלפול נעים אף שיש לישא וליתן עמו בכמה דברים אין העת מספיק מעוצם טרדתי וכבר מבוארים אצלי הדברים בס"ד בביאור הסוגיות וישוב קושיות רומעכ"ת הכל באורך בחדושי קדושין יזכני ד' להוציאם לאורה:
אמנם לדינא נראה לפענ"ד פשוט, דאין לצדד שום היתר להאשה הנ"ל מכבלי הקדושין הנ"ל, להיות נראה מדברי רומעכ"ת שאין האשה מכחשת לומר שלא היה של זהב אלא שעלה על דעת רומעכ"ת דכיון שלא ידעו העדים בשעת קדושין שהיו של זהב ואין בו זיוף הוי כמקדש בלא עדים:
ולענ"ד לא נהירא דדוקא בקידש בדינר של זהב ונמצא של כסף תנן דאינה מקודשת אבל מסתמא מחזיקינן בשל זהב כיון שאמר התקדשי לי בדינר של זהב ואין חוששין לזויף ושפיר הוי כמקדש בעדים, ויותר מזה שנינו דאם אמר ע"מ שאני צדיק גמור אע"פ שהוא רשע חיישינן שמא הרהר בתשובה, ולא אמרינן דהוי כמקדש בלא עדים, שהרי אין העדים יודעין אם הוא צדיק גמור וכן באומר ע"מ שיש לי מאתים זוז חיישינן שמא יש לו כדאיתא בקדושין (דף ס' ע"ב) אע"פ שאין העדים יודעים אם יש לו וע"כ היינו מטעם שכתב הב"ש (בסי' ל"א ס"ק וי"ו) דהמקדש בפחות מש"פ דכיון שהעדים חוששין ג"כ שמא ש"פ במדי הוי כמקדש בעדים, וה"נ חוששין שמא הוא צדיק גמור כדבריו ושמא יש לו כדבריו וכ"ש הכא דהעדים חוששין דמסתמא הוא יהיב כדבריו והוי כמקדש בעדים, וכ"ק מ"ש רומעכ"ת דלא הוי קדושין כיון שאין העדים יודעין אם הוא במשקלו היטב או אם הוא קל, אינו עולה על הדעת כלל כיון דהדבר ידוע דאפי' הוא קל נקרא בשם עקאטין סתם ולא אבד שמו, וכיון שאמר לה מיט דעם טקאטין והיא ראתה אותו וקבלה אותו בידה, ונתרצית בו להתקדש לו פשיטא דהוי קדושין גמורים בעדים:
גם מ"ש רומעכ"ת דכיון שהיא אמרה לו תחילה שרצונה להתקדש לו במלוה שבידה והוא השיב לה שאין לקדש במלוה לבד אלא במלוה ועאקטין א"כ היה דעתה גם על המלוה, ז"א דהא נא חילקו בין עשה לי שירים ונזמים וטבעות ואתקדש אני לך דאפ"ה אם הוסיף לה נופך משלה מקודשת ואין להמציא סברא זו מדעתינו להקל באסור אשת איש גם מ"ש רומעכ"ת דלא סמכה דעתה במחילת המלוה דשמא ביטל המחילה תחילה ע"י מתנה טמירתא אחרת ולכך לא תפסי קדושין הוא דבר זר בעיני דהא גדולה מזו אמרו גבי תלי' וקדש דהוי קדושין ולא אמרינן דלא סמכה דעתה דשמא מסר מודעא קודם ע"כ נראה לפענ"ד פשוט דאשה זו בחזקת מקודשת גמורה ויען כי אפפוני חבילי טרדין מכל צד אמלא כפי קוצר ושנותיו בל יבצר הכ"ד א"נ דשכ"ה: