גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה כד
הנראה לפענ"ד בשריותא דהאי איתתא ע"פ מ"ש הב"ש (בסי' י"ז ס"ק פ"ד), ואם פ"פ שלם ולא נחבל יש להתיר ומצרפין בכה"ג דעת ר"ת כשיש ספק אם הוא תוך ג' ימים וכו' ואין לחוש במה שאמר העד דוד שבא להם השמועה ביום ד' שנהרג ביום ב ולחוש לקלא שהוא לאחר ג' ימים זה אינו חדא דמלשון יום ב' אינו מוכרח שנהרג קודם שקיעת החמה דבלשון הלועזים אף לאחר שקיעת החמה קורין אותו יום ב' ואפשר שמצאוהו ביום ג' בבקר וחשבו שנהרג ביום ב' ואינם יודעים את היה ביום או בלילה:
ועוד דלפי מ"ש הט"ז לפרש מ"ש בש"ע (סעיף כ"ז) ומיהו אם יצא קול וכו' מותרת לדברי הכל היינו אפי' לדעת המחמירין בספק ונראה הטעם בזה משום דדעת המחמירין הוא משום דהוי תרתי לריעותא כדאשכחן גבי מקוה וסביות בקדושין (דף ע"ט) די"ל העמיד את הנאבד על חזקתו שהוא חי עדיין, ואין לומר דאדרבה העמיד זה ההרוג הנמצא על חזקת חי עד תוך ג' ימים הרי הרוג לפניך אבל כשיצא הקול על הנאבד שנהרג איתרע חזקת חי של הנאבד כדאיתא בכתובות (דף כ"ו) דקול מרע לחזקה והדר מוקמינין ליה לזה ההרוג בחזקת חי עד תוך ג' ימים ואף דקול היא שהוא לאחר ג' ימים אהא קאמר דממ"נ מותרת ודעת המתירין בספק ע"כ לאו משום דמעמידין שההרוג בחזקת חי עד תוך ג' ימים דהא הוי תרתי לריעותא אלא דס"ל כיון שהעדים מעידין בבירור שמכירין אותו הוי כמעידין שהוא תוך ג' ימים, ואין להכחיש העדים להחזיקם בטועים, אלא א"כ ברור הדבר שהוא לאחר ג' ימים, אבל כל שהוא ספק הוי כמעידין שהוא תוך ג' ימים:
ולפ"ז מאן לימא לן דקול שנהרג מרע להעדים שאומרין שמכירין אותו ממש וע"כ היה בתוך ג' ימים, ותו דבעינין קלא דאתחזק בב"ד כדאיתא (בסי' וי"ו ובסי' מ"ו), ועוד דאמרינין לקמן (בסי' מ"ו) דכל שאינו יוצא הקול שנתקדשה היום לאו קלא הוא, א"כ מה שיצא קול ביום ד' שנהרג ביום ב' לאו קלא הוא:
ועוד נראה לפי מ"ש הב"ש (בס"ק ע"ג) בשם תשו' מהר"מ דוקא סימנים גרועים לא מהוי הצרוף אבל סימנים אמצעים מצטרפין דע"י הצרוף נעשה סי' מובהק ביותר, וכבר הוכחתי בתשובה מן הסוגיא כדבריו ז"ל באריכות, א"כ יש לומר דמה שהי' ראשו כפוף והיה לו חסרון שבירה הוי סימנים אמצעים, יש להצטרף אותם להתירה, גם כסי' התהלים שהיה חתימתו עליה דאפילו אי נימא דיש לחוש לשאלה, דאפילו למ"ד סימנין דרבנן כמ"ש הב"ש (בס"ק ס"ט) מ"מ מהני להצטרף עם סימנים שבגופו וכ"ש הפאס שהיה נכתב בו שמו דלא שייך ביה שאלה:
ועוד נראה דאע"ג דקיי"ל דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אפילו בקורבה דמוכח, מ"מ כה"ג שידענו שהוא הלך באותו דרך באותו יום, ואם באנו לחוש לאיש אסר שהיה לו כל סימנים אלו עכ"פ אין שייך לומר בלך אשר הרוב, דמיעוטא דמיעוטא הוא שהיה לו כל סימנין אלו וא"כ יש לצרף גם הקורבה, שזהו האיש שהלך בדרך הזה באותו יום, כנפלע"ד לצדד להתיר, אמנם מיראי המראה אני וביותר בחומר אשת איש אך אם יסכימו להתיר עוד שני חכמים מופלגים יכול להצטרף גם דעתי להתיר האשה מכבלי העיגון וד' ינחנו בדרך האמת: