גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה כג
הבחור כהור"ר אייזיק בכהור"ר יהודא קולפא בא לפנינו והגיד בתורת עדות באם לא יגיד ונשא עונו אז ער האט גיזעהן אצל ר' גימפיל בכ"ה מיי' צווייא לעבר פלעקין אויף דעם אחור מצד שמאל אין דער מיהט איינש לאנג אונ איינש רונד בחייו אין נאך דעם טויט האט ער אויך זיא גזעהין אבר ניט אזו טינקל אז בחייו:
אין כארין אויף דער ברוסט האט ער לפעמים אויך גיהאט בחייו אבל לפעמים איזט אוועק גיוועזין ולאחר מיתה האט ער ניט גיסאט נאר רויא איזט גיוועזין שיינט ארויש טיפכר אלץ וויא פלעקיכר:
איבר דעם אחור מצד ימין במקום חגור האט ער גיהאט בחייו פלעקכר דרייא פיהר מיט עיפכר ומראה לעברכט ולאחר מיתה האט ער אויך גיזעהן אין ניט פר ענדרט:
אויף דער לינקה זייט איבער דעם אחור אויף דעם ריקען מצד שמאל האט ער פלעקין גיזעהן לאתר מיתה כמו בחייו:
בצד ימין אויף די זייט איבר דו שליסל זעק האט ער בחייו גיהאט איין טאל מיט איין טיפכה בחייו האט הקדוש גיזאגט דאש וואר איין לונץ ולאחר מותו האט כ אייזיק אויך גיזעהן דאש טאהל עם הטיפכה אבר ביזכה העלר אבר אויף דעם נעמליכה פלאץ:
אונד וויא ער הקדוש גיבאדין האט האט ער צו אנדרי לייט גיזאגט זיכט וויא איך דא' אין דעם טאהל איין לינץ האב אין האט זייא גוויזין ואחר כך האט כ' אייזיק הנ"ל צו דעם קדוש גיזאגט ווייז מיר עש אייך האט ער אים אויך גיוויזין:
ה"ה כ' אייזיק בן כהור"ר משה מנידר האפין, הגיד בפנינו ב"ד בתורת עדות באליונ"ע שהיה אתמול בהעכשט בבוקר אום זיבין אוהר איז איין לערמין גיוועזין אז איז איין ראש גיפונדין גיווארין מתוך מים בין איך גלייך ארויש גילאפין אן מים וויא איך אן מים בין כיקומין בין איך אין שלאס נילאפין וויא איך אין שלאס בין גיקומין איז ליב ווייל דא גיוועזין זאג איך דאש איז דער ראש פון פ"פ זאגט ליב צו איהם בלייבט דא אונ איך וועל נאך פ"פ ניהן בין איך פון שלאס ארונטר אין מים אונ האב דעם ראש גיזעהין אונ האב אים אן זיין פנים דער קאנט דאש איז גימפיל מיי איזט דש זיין בערטכה אונערן קיהן אונד מנד ימין איזט חתימות זקן ברייטר אלש מצד שמאל אונ שפיץ חוטם אונ אב איך שונט קיין גרושה קונזאנש מיט איהם האב דורך אי אן זעהניש אויפט אין די גאש קאן איך דאך אונ ער זאגט בייא זינגליגה איזט ער גיפונדין ווירדין אונ זאגט דש אליש צו זאמין האט חני שעה ניט גיווערט פון דעם אנש דער ראש אין העכשט גיקאמין ביז ער איהם גיזעהין דער נאך איזט גיקומין שלמה ב"י אופנהיים לערך צוועליף אוהר אונד הוט אויך אן גיזעהין אונ האט אויך גלייך גיזאגט צו קלמן ווייס ווייל דאש איזט גומפלכה גוויש:
ה"ה הבחור כהור"ר לייב ווייל הגיד לפנינו דאש ער אין העכשט איז גיוועזין וויא הראש איז גיפונדין גיווארין אונ האט כהור"ר ליב גיהערט פון איין שיפר מסיח לפי תומו דאש פר איין רביעית שעה איזט גיפונדין גיווארין אונ דער נאך האט איהם גלייך אייזיק נידר הופין גיזעהן קיין פירעיל שעה דער נאך:
ה"ה התורני כהור"ר משה אויך הגיד לפנינו בת"ע באליונ"ע שאותן סימני' ועליכה אויף דעם צעטליכה שטייט וועלכה הקדוש קודם מותו בראשו אן איהם גיוועזין זעלביגן האט ר"מ הנ"ל ג"כ היום הראש גיזעהין וגם כהור"ר משה הגיד לפנינו עש דיכט מיך ער האט נאך איין קאהל פלעקיכה צעבין דעם גיזעהין קלעניר וויא דאש אנדרי אבר קיין רעכטר טביעת עין בראש גיהאט:
וגם הבחור כהור"ר נטע בהור"ר אברהם אופעין דארף הגיד בפנינו בתו"ע אליו"ע שהיה ג"כ עם ר"מ הנ"ל וראה ג"כ בראש הסימנים כמו שראה ר"מ הנ"ל:
ושאלו העדים הנ"ל את אשת הקדוש אויב זיא וויישט פון דעם אנדרין פלטקיכה שהיה בחייו והשיבה זיא האט ניט אכטונג גיגעבין:
וכהור"ר אייזיק ב"י קולפא אמר ער האט איין מאהל להקדוש דעם קאפף גשארין הוט כהור"ר גימפיל ז"ל גיזאגט טר האט איין פלעקין וויא קיין האר וואקסין ועל זה השיב כהור"ר אייזיק איהר האט דא אויך איין פלעקין ופלפל עמו ע"ז זויא דענקט כהור"ר אייזיק אבל בבירור קאן ער ניט זאגין:
בנידון השאלה בא' שיצא מביתו ולא חזר וכשראו קרוביו ביום שלאחריו במזכרת חובותיו שאתמול היה זמ"פ של כותי א' הלכו אצלו ומצאו דם והכותי ברח וחפשו ומצאו גוף בלא ראש וידים ורגלים והוכרו במקצת סימנים כמבואר בגביות עדות הנ"ל גם מצאו בבית הכותי ממש כל בגדיו וטלית קטן ובאמתחת בגדו מצאו כמה כתבים שלו שנזכר בו שמו ועסקיו ויצא הקול שאמר הרוצת שאחר כך חתך ראשו וידיו ורגליו והשליכם במים וחפשו ולא מצאו לאחר כמה ימים מצאו בכפו רחוק מהעיר צדי דגים ראש וכמה איברים וכשמצאו הראש היה שם יהודים בכפר ושמע א' מכותי הצד דגים שאמר שלא הי רבע שעה משמצאו ויהודי אחר הכירו בטביעת עין ממש וגם ראה שהיה קרח בהתחלת דאשו ואחר כמה ימים שבא הראש לכאן ע"י השררה יר"ה ראו אותה אנשים והכירו ע"י סימנים שידעו הקרובים שהיה קרח כמו ד' אצבעות ברוחב בהתחלת הראש וגם מאחוריו היה בו קרח עגול אבל כבר לא היה ניכר בו שום טביעת עין מחמת שנתפח הרבה מאוד:
הנה בתחלה נדרוש לסימני הגוף, הנה הט"ז (סי' י"ז ס"ק ל"א) הסכים ברושם היכא דפרט וצימצם ממש המקום באיזה מקום באבר הוי לי' סימן מובהק דמהני אפילו ללישנא דסימנים דרבנן וכדאיתא בש"ס יבמות (דף ק"כ) בשומא סי' מובהק קמפלגי ודימה אותו לנקב בצד אות פלוני דמהני בגט אלא שהמ"ב השיג עליו דכיון דאמרינן בלישנא קמא בשומא עשוי להשתנות קמפלגי אם כן כיון דעשוי להשתנות לא מהני אפילו צימצום:
ולפענ"ד נראה דיש להוכיח מן הש"ס דפרט וצימצם מהני אפילו בסי' גרוע דעשוי להשתנות דהא קאמר בלישנא דסימנין דאורייתא בשומא עשוי להשתנות קמפלגי, ובלישנא דסימנין דרבנן הוצרך הש"ס לומר היפך מלישנא קמא דפליגי דאפילו סימן מובהק הוא, קשה דהא פי' רש"י בשומא באיזה אבר, ר"ל דזה ודאי אם לא פרט באיזה אבר דלאו כלום הוא, וע"כ צ"ל דאף בברייתא סתמא קתני, מ"מ מוקמינן ליה דמיירי שפרט האבר, א"כ הוה ליה למימר בלישנא בתרא דמיירי שפרט וצימצם המקום באותו אבר ובהא פליגי דמ"ד דאין עשוי להשתנות ה"ל כנקב בצד אות פלוני דה"ל סי' מובהק ביותר ומ"ד דעשוי להשתנות הוי ליה סי' גרוע ולא מהני כלל פרט וצימצם אלא ודאי דבפרט וצימצם אפי' אי הוי עשוי להשתנות מהני לכ"ע כיון דעיקר הסי' מחמת המקום שפרט וצימצם, ותו דנקב בקלף סי' גרוע טפי ואפ"ה מהני כשצימצם:
ועוד נראה דאפי' נימא דלא הוי סימן מצומצם כל כך סי' מובהק עכ"פ הוי לי' סי' אמצעי ותו דהא מחזירין אבדה על פי סימני המקום, וכיון דכתבו האחרונים דיש להתיר ע"י צרוף ב' סימנין אמצעים, ואין להקשות דהא בלישנא דמתני' אע"פ דיש סימנים משמע דאפילו שני סימני' לא מהני למ"ד סימנין דרבנן וי"ל דסימנין קאי על גופו וכליו ר"ל אחד בגוף ואחד בכליו דיש לחוש נמי לשאלה:
ובזה מיושב קושית מהר"ל מפראג שהביא הבית שמואל (ס"ק ס"ט) אהא דתנן במתני' אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו דמאי ארי' סימנין בכליו אפי' עדים לא מהני בכליו דחיישינן לשאלה, ולפי מאי שכתב הב"ש, דאע"ג דחיישינן לשאלה הוי ליה סי' אמצעי, א"כ אי הוי עדים על הכלים ה"ל ב' סימנים מצטרפין, וכבר הארכתי בזה בתשובה ראיות וסמיכות לסברא זו (עי' סי' כ' וכ"א), עוד יש מקום למצוא היתר ע"י עד שמעיד שהכירו בטביעת עין:
ולכאורה היה נראה דלא דמי להא דקאמר בש"ס ריש פרק האשה שלום (דף קט"ו ע"ב) וחזינהו לאלתר וקאמר סימנין דמשמע דבלא סימנין אמרינן דאמר בדדמי, וכן הוא בהגהת רמ"א ז"ל (סי' י"ז סעיף כ"ח) ע"ש דהתם שאני דכשראה שנטבע במים שאין להם סוף אמרינן בדדמי שבוודאי זהו ואפי' שמע, מ"מ כיון שבודאי השמועה אמת י"ל דאמר בדדמי דלא אסיק אדעתי' שיצא מן המים במקום רחוק, אבל הכא אף שיצא הקול שגימפיל מיי' נהרג לא נימא דשמא שקר הוא הקול רק העד מחמת קול השקר דימה שהוא אמת, ואמר בדדמי:
שוב נראה דזה אינו, דהא לדעת המקשה דבעי למפשט מהך דשני ת"ח שהיו באין וכו', דהוי סבר שהעידו על הטביעה, ואפ"ה הוי ס"ד דכמלחמה דמי וסובר שבודאי נטבעו ולעולם שקר הוא, הרי דדמי ממש להכא, וכה"ג ראיתי בכמה תשובות בכה"ג כשיצא הקול אמר בדדמי ושמא שקר הוא.
והנה ראיתי בתשובת ראנ"ח דאפילו ארוך וגוץ דהוי סימן גרוע מהני לטביעת עין דלא נימא דאמר בדדמי ולכאורה היה נראה ראיה לזה דהא בעובדא דדגלת יבמות (דף קכ"א ע"א) שהיה בו סימנין גרועין, דהא ללישנא קמא (דף ק"כ) ס"ל לרבא סימנין דאורייתא וא"כ בסימנין לחודי' סגי, ולמה הוצרך רבא לטביעת עין וא"נ שלא ראה הטביעה לדעת הרא"ש או גופו שלם לדעת התוס', דאכתי תיקשי להני פוסקים דס"ל דבכה"ג לא בעינן לאלתר, א"כ ע"כ דהתם לא מיירי בכה"ג, וכמו שכתב הב"ש (בסעיף ק' פ"ז) דצ"ל דלא היה שם סימנין מובהקין א"כ ללישנא דס"ל לרבא סימנין דאורייתא, צ"ל שהיה שם סימנין גרועים ואפ"ה מהני בצרוף טביעת עין:
מיהו יש לדחות דשמא הסוגיא דקאמר וה"מ דחזיא בשעתו אזלא ללישנא דסימנין דרבנן, אבל ללישנא דס"ל לרבא סימנין דאורייתא, ע"כ דלא ידע הטביעה או כשגופו שלם, ובאמת להאי לישנא לא בעינין דחזי' בשעתו וראי' איפכא מסוגיא דשם ריש פרק האשה שלום גבי האי גברא דאפקיד שומשמי וכו', אמר ליה רבא מי דמי התם קאמרי סימנין הכא שומשמי מאי סימנא אית ליה, ודקאמרי כן וכן אימר חושבנא איתרמי וכו' הרי דבודאי חושבנא ה"ל סימן אמצעי דקיי"ל דמנין ומשקל הוי סי' להחזיר אבדה ואפ"ה אמרינן דהכא לא מהני להוציא מחזקת הנפקד, משמע להדיא דסימנין דהכא דשני תלמידי חכמים עדיף מסי' אמצעי ואף למ"ש התוס' בד"ה אתרמויי וכו' דמיירי שדרך בני אדם להצניע כן, מ"מ משמע מיירי הכא בסי' ארוך וגוץ, דא"כ נימא נמי דאתרמוי' אתרמי, נמצא דע"כ היינו סימנין אמצעי ואף דיש לחלק דהכא איכא נמי טביעת עין, מ"מ אי אפשר לכוין לשון הש"ס דקאמר התם קאמרי סימנין אלא בסימנין אמצעים דהא לא קאמר התם איכא טביעת עין:
מיהו יותר נראה דאתיא שפיר לטעמא שכתבו התוס' (דף קט"ו ע"א) ד"ה טעמא דהאיבעיא הוא שמא העד משקר, ולפע"ד דחיית הפשטות הוא, די"ל דקאמר סי' מובהק שלא ראו בחייו כמ"ש הב"ש בס"ק קמ"ג באורך והכי קאמר מאי אית לך למימר דאפילו בלא משקר צ"ל דאסקינהו לאלתר ואית בהו סימנים גרועים, וא"כ ה"נ יש לומר שראו בו סי' מובהק דליכא למימר דמשקר ובאמת אין צריך לטביעת עין א"כ יש לומר דסוגיא זו דרצה רב חסדא לדמות הך דשומשמי להך דשני ת"ח אזלי לאוקומתא דמיירי בסימן מובהק למוד, אבל לשנוי' דאלתר אין צריך אפי' סימנים אמצעים, ואפילו בגרועים מצטרף דלא אמר בדדמי ואכתי זה דחוק קצת מ"מ אפי' יהא כן הכא נראה דהוי סי' אמצעי ודאי מה שהיו קרח בהתחלת ראשי ערך ד' אצבעות אלא דאכתי יש לפקפק ממשמעות דברי הב"ש בס"ק קמ"ג דהא דמצטרפין סימנין לטביעת עין היינו כשהטביעת עין הוא מחמת סימנין, ולפ"ז בעינן שאותו עד שהכיר אותו בטביעת עין ראה אותן סימנין בחייו, ומתוך אותן סימנין הכיר אותו, משא"כ הכא שאותו עד לא ידע בחייו שהיה קרח אפשר דאינו מצטרף:
אך דבריו בזה אינו מוכרחים כמ"ש בעצמו, דא"כ איך דחו הפשטות דאמרינן שמא משקר דע"כ דלא ראה בחייו, וכוונת התוס' כפשטי' דמצטרף טביעת עין עס"י ס"י, ואין לפקפק דהוי כמכה כיון שנחתך צוארו דהא רוב הפוסקים ס"ל דדוקא מכה בפנים עצמו:
ותו דהא כתב הב"ש בתשובה דדוקא שהיה המכה בחייו אז שייך מיא מרזו מכה אבל לאחר מיתה לא, א"כ הכא שנמצא הראש לבד ע"כ שהרגו ביבשה וזרקו למים ואין לפקפק דשמא נחתך ראשו בתוך המים בחיים חיותו, דהוא חששה רחוקה מאוד, ועוד דהא כיון דכתבו הפוסקים להקל בספק ג' ימים, אם לא כשיצא קול על איזה הרוג קודם שלשה ימים א"כ הכא בנידון דידן, כיון דהעד הכיר אותו בטביעת עין וסימנין מאן לימא לן שהיה במים כלל דאין כותי נאמן במסיח לפי תומו להחמיר ונימא שנהרג בלא מים כלל, ע"כ צ"ל משום שיצא קול לפני ג' ימים שנמצא גוף ושמא מאותו גוף שהוא נהרג קודם שלשה ימים, וא"כ אם זה הקול אמת, שהראש מאותו הגוף ע"כ לא נחתך בעים, יצא לנו כיון שהעיד העד שהיה בו טביעת עין וסימנין והיה בתוך שעה כשהעלוהו מן המים, כמו שהעיד עד מפי הכותי במסיח לפי תומו ואפי' בספק מסל"ת מהני באומדנת מוכיחות, ואין לך אומדנות מוכיחות יותר מנידון דידן, שנמצאו הבגדים עם הכתבים שבתוכו, ואף שכתב הב"ש דכל שאינו לבוש בהן אינו סי' כמ"ש בסעיף קטן ס"ט מ"מ ודאי דאומנות גדולים הם ופשוט בעיני כל העם שהוא נהרג, כי לא נודע מקומו איו ואבד פתאום, וכ"ש דאיכא תרתי התירא דצירוף סימנין שהתירו כמה אחרונים כמ"ש לעיל ע"כ אין לעגן האשה הזאת וכבר יצא הדבר בהיתר: