אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה כא

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה כא

תשובה כ

האמנם לא אוכל לבא בשערים המצויינים בפסקי דינים בתשובת ראשונים ואחרונים כי הספרים אינם עמי לעת כזאת ואם כה אומר אמנע לדבר מצוה זו לא אוכל לגודל הפצרת ובקשת מוכ"ז השליח ר' אהרן בשגם אשר הראה לפני מכתב כבוד גיסי הרב המאה"ג המופלא מהו' אשר אב"ד ומו"צ דק"ק בארשטשוב אשר פתח בהיתרא דהאי איתתא ע"כ אמרתי לכתוב קצת סברות אשר העלה ד' בלבי לפום רהיטא:

הנה לכאורה היה נראה קצת דיש לפקפק בהיתר השומא במקום המצומצם וכן במ"ש לצרף ב' סימנים אמצעים דאע"ג דהפוסקי' אזלי למאי דקי"ל סימנין דרבנן ה"ל שומא סי' אמצעי כמו שכתב הב"ש דאע"ג דהטור כתב דעשוי להשתנות היינו דמשום זה לא הוי סימן מובהק מ"מ נראה לכאורה לפי פי' רש"י שהצבע של השומא משתנה משחור ללבן מ"מ משמע הכל דמיירי שידוע צבע השומא בחייו ובמותו אחד הוא אלא דה"א דחיישינן שנשתנה משא"כ בנדון דידן שאין ידוע כלל נבע השומא מאן לימא לן דלמא בהא כ"ע מודים דהוי סימן גרוע אע"ג דמדברי הב"ח בתשובה משמע ג"כ דמיירי בנדון דידן היינו דלשיטתי' אזיל דהוא פירש פירוש אחר בסוגיא שמא עשוי להשתנות וכיון שלא נשתנה גרע טפי דע"כ אינו זה אך המ"ב כ' בפירוש כפי' הפשוט בסוגיא דחיישינן להשתנות:

אך לכאורה נראה דאפי' בסי' גרוע מהני במקום צימצום דאי ס"ד דוקא בסי' אמצעי קשה דל"ל למימר בבא מציעא (דף כ"ז ע"א) בסוגיא דשומא בשינוי דסימנים דרבנן דכ"ע ס"ל דאינו עשוי להשתנות הוי ליה למימר דפליגי בעשוי להשתנות אלא דמיירי שפרט וצמצם המקום דבל"ז צריך לומר שפרט האבר כמו שפי' רש"י אף שאינו מפורש בש"ס דאל"ה בודאי סי' גרוע הוא כמ"ש כל הפוסקים א"כ יותר הוה ליה למימר שצימצם לגמרי ופליגי דלרבנן דהוי סימן גרוע לא מהני צימצם א"ו כיון דפרט וצימצם אפי' בסי' גרוע מהני, ותו נראה לי דכיון דפרט וצימצם לא גרע מסי' אמצעי הוה ליה שני סימנים אמצעים, ונהי דמ"ש גיסי הרבני דמה שהיה לו חוטם פלאטשין הוי סי' אמצעי לא מוכרע לן, מ"מ נראה לי מטעם אחר, משום שכ' בג"ע דק"ק הוש שמצאו אצלו סוס שהיה בלא שפה התחתונה, וכן היה לו שם בעיר, ולפי דברי השליח הזה סוס זה נתן לו דודו בק"ק בארשטשוב, א"כ נהי שכתבו הפוסקים, דאף למאי דקי"ל סימנין דרבנן אפ"ה חיישינן לשאלה. דתו לא הוי סי' מובהק מ"מ הוי סי' אמצעי, ובצרוף השומא הנ"ל הוי לי' ב' סימנים אמצעים, וכן לפי מיש הגאון בתשובת חכם צבי (סי' קל"ד), דזה הוי כמו שאלה דיחיד שצ"ל שהשאיל לאדם כיוצא בו שהיה בו שומא באותו מקום, ונהי דיש לענ"ד לדין בדבריו, מ"מ מה שכתב נכון דהוה ליה ב' סימנים אמצעים, ובזה נראה לי לתרץ קושית הפוסקים, דכיון דחיישינן לשאלה א"כ למה קאמר אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ה"ל למימר בכליו רבותא טפי דאפי' עדים לא מהני.

ולפמ"ש אתי שפיר והוא דיש לדקדק הא דקאמר אפי' שיש סימנים לשון רבים ובאמת כתבו הפוסקים דשני סימנים אמצעים מהני, דה"ל כמו סי' מובהק ונראה לענ"ד דאדרבה הכי קאמר דאפילו שיש סי' בגופו וסי' בכליו וה"ל ב' סימנים והראוי היה שיועיל בצרוף, אלא דסימן דכליו לאו סימן הוא, דחיישינן לשאלה משא"כ אי הוי עדים על הכלים, אע"ג דחיישינן לשאלה מ"מ ה"ל סימן אמצעי והוי ליה עם סי' דגופא ב' סימנים, וע' בבא"ה שמביא בשם כה"ג דמצטרפין סימנין דכליו עם סימנים דגופו אמצעים, וכן אתי שפיר לדברי תשו' חכם צבי דה"ל שאלה דיחיד משא"כ כשאין עדים על הכלים ולא אתיא עליה אלא מטעם סי' איתרע ליה משום דחיישינן לשאלה, נמצא דאדרבה מזה ראיה לדברי הפוסקים, דאע"ג דסי' דרבנן חיישינן לשאלה מלישנא דסימנין נידוק:

ובזה נלענ"ד דיש לתרץ הא דמקשי בב"מ ואי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף איך מהדרינן וקשה לפי שיטת הפוסקים הנ"ל הא בל"ז קשה אפילו למ"ד דסימנין דרבנן דהוי ליה סימן שאינו מובהק משום דניחוש לשאלה כיון דהם כתבו זה מצד הסברא, ולפמ"ש אתי שפיר דעל צד סימנים דרבנן לא קשה משום די"ל דהכי קאמר היכא שיש סי' בחמור גופיה אלא דלא סמכינן עליו מדאורייתא אלא בצירוף סימני אוכף ר"ל עדי אוכף כדקאמר לעיל דה"ל ב' סימנים, או לפמ"ש הגאון ח"צ דה"ל שאלה דיחיד משא כ למ"ד סימנין דאורייתא. א"א לומר שיש עוד סי' דא"כ בל"ז מהדרינן, וע"כ דליכא אלא סי' דאוכף א"כ שפיר קשה דניחוש נשאלה ודו"ק יצא לנו דבכה"ג שיש סי' בגוף וסי' בכלי הוי ליה סי' מובהק דהוי כעדים אנא מחשש שאלה. מ"מ הוי ליה ב' סימנים וזה הסי' של הסוס בודאי הוי סי מובהק שלא ימצא אחד מאלף שלא יהיה לו שפה התחתונה, ואין לפקפק בזה דכיון דקי"ל ובחו"מ (סי' ע"ב) כדר"ל דאמר הגודרת אין להם חזקה א"כ הכא נמי נימא דגריע טפי ואין לסמוך, זה אינו דהא גם בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר קי"ל דאין להם חזקה ואפקינן אפי' מיתמי ואפ"ה קיי"ל דהוי סי' אמצעי, ולא חלקו הפוסקים אפי' בדברים העשוים להשאיל לכתחילה כמו היורות הגדולים שכתב הרמב"ם דבכה"ג בודאי לכ"ע אין חזקה במטלטלין, וכאן לא מצינו חילוק וטעמא דבאמת מש"ה כתבו הפוסקים, דגם הכא חיישינן לשאלה, אבל בצירוף מהני:

ויען כי סברא זו דשני סימנים מצטרפין לסימן מובהק לא כתבו שום הוכחה אלא מצד שכלם הרחבה מני ים ולפמ"ש מצינו סמוכין מסוגיא ומלישנא דמתני ואע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו כמ"ש אפרש בס"ד יתר הדקדוקים המתורצים ונכונים על פי דברינו אלה, והא די"ל הא דביבמות מקדים קושיא דמצאו קשר ושנוי' ואי בעית אימא בחיורי וסומקי והוא המשך הנכון דבתחילה מקשי על שנוי' דשאלה ומתרץ עד דמסיים, והדר קאמר שנוי א' ובב"מ מהפך דבתחילה משני אב"א כלי' בחיורי וסומקי והדר מקשי ואלא הא דתנן וכו' תו יש לדקדק למה לא מסיק ביבמות כונה גרי תא או שמנחו בין כליו. כדמסיק בב"מ כיון דע"כ צריך לתרץ ג"כ בכלים דלא מושאלי כמו שכתבו תוס' ויש לדחות בדוחק, ובתחילה נלענ"ד די"ל הא דמקשי מכיס וארנקי קשה דלמא הסי' הוא זה גופא מה שמונח בתוך כיס וארנקי, כדקיי"ל בחו"מ (סי' ס"ה), אלא דז"א דהא כתב הב"י שם בחו"מ דכיס וארנקי הוי דוגמא דחפיסה דלא הוי סימן דידעה כל מה דאית ליה בחפיסה מונח ה"נ דרך הוא להניח בכיס וארנקי וטבעתו דרך להיות קשור בכיסו ע"ש, א"כ יש לומר דלא קשה ממצאו בין כליו די"ל דזה גופא הסי' שמונח עם אותן הכלים דמנא ידע שמונח עם אותן כלים ודו"ק:

מיהו נלע"ד לתרץ קושית התוס' דמקשי ללישנא דסי' דרבנן מברייתא דמצאן קשור די"ל לפי מאי דקיי"ל דקשר הוי סי' אם אומר סי' האיך נקשר, א"כ יש לומר דה"נ הקשר הוא סי' וסי' דכיס שאומר הוי ב' סימנים אמצעים דהוי סי' מובהק, ומדוקדק לישנא דברייתא, מצאו קשור בכיס וארנקי ר"ל דוקא בכיס וארנקי בעינן קשור כי היכי דלהוי ב' סימנים, או שמצאו בין כליו, ר"ל דבין כליו כיון שאין דרך להניח שם, הוי הא גופא סימן שהוא בין אותם כלים, וסי' דכנים ה"ל ב' סימנים:

אך לישנא דס"ל סימנין דאורייתא והוכרחו ממתני' דמצאו קשור ס"ל דקשר לא הוי סימן, וליכא ב' סימנין ושפיר הוכיח דסימנין דאורייתא, וכיון דס"ל דקשר לא הוי סימן שפיר מקשי הש"ס שם דוקא מכיס וארנקי דניחוש לשאלה, אבל ממצאו בין כליו לא קשה מידי, דהמציאה גופא הוי סימן, וכל זה לסוגיא דיבמות דאיכא תרי לישני, מר סמיך אמתני' דאע"פ שיש סימנין ומר סמיך אברייתא דמצאו קשור, אבל בב"מ דהוא סתמא דש"ס, ודאי אזלי למאי דקיי"ל קשר הוי סימן, לכך לא מצי לאקשויי מידי, אם אמרינן סימנין דאורייתא, דאיכא למימר דטעמא משום דקשר סימן:

אך עיקר הקושיא נ"ל דקאי למ"ד סימנין דרבנן וע"כ צ"ל לדידיה דה ל ב' סימנים, סי' הקשר וסי' דכלי או בסיפא, המציאה בין אותן כלים וסי' דכלים ושפיר מקשי על שניהם דאיתרע ליה סי' דכלים משום דניחוש לשאלה ולא ה"ל ב' סימנים כמו שפירשנו לעיל אליבא מתני' דאע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו לכך נטר עד דמסיים אליבא סברא דסימנין דאורייתא ומקשי אלא הא וכו' ונפשוט מיניה דסימנין דאורייתא וע"כ משום שני סימנין וניחוש לשאלה ודוק היטב כ"ז כתבתי לפשוט פי' הסוגיא:

אבל היוצא לנו בנידון דידן דעכ"פ בפרט וצימצם הוי סי' אמצעי ובהצטרף סי' הסוס ה"ל ב' סימנים ולא חיישינן לשאלה ומכ"ש לדברי הגאון ח"צ ה"ל שאלה דיחיד ויותר מזה בהצטרף סברת הרא"ש מה שהלך עם הסומא הידוע וניכר במקום שנמצאו וכן מפורש בתשובת מ"ב סברא זו גופא דלדעת הרא"ש כשניכר אחד מהן סגי והחזיק סברא זו ג"כ מהר"י בן לב בתשובתו ועשו מעשה עפ"ז נמצא בהצטרף כל זה ואף שבכתב מגיסי הרב לא כתב אלא שבק"ק בארשטשוב ידוע שמו ולא שם אביו ולא שם עירו וא"כ עד ק"ק בארשטשוב מי יעיד עליו כי הוא זה אך בפי' שמעתי מגיסי הרבני שר הזמין ד' דרכו דרך פה ששם הכירו אותו בשמו ושם אביו ושם עירו כי דודו היה שם א"כ לפי כל הנ"ל הי' ראוי להתיר אלא מיראי הוראה אני ובפרט בעוה"ר לעת הזאת שנשרפו בשריפת העיר רוב הספרים ואין לפני כ"ע הש"ע והגמרא לא רציתי להכניס עצמי רק יאתיו דברי אנה לפני רבנים מובהקים בתורת ד' לאמיתה של תורה הם יגמרו בכי טוב למצוא היתר לעגונה הלזו שוממה זה כמה שני וד' יאיר עינינו בתורתי יקרה מפנינים ויבנה היכלו ומקדשו נוה שאננים היכל ד' ולפני ולפנים:

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה