אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה יד

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה יד

תשובה יג

שאלה ענין רע הנעשה פה קהלתינו ק' לעתוויץ איש אחד שמו מוהר"ר יהודה ליב במהו' הילל תושב קהלתינו יצ"ו אשר הרחיק נדוד למצוא טרף לביתו לאוקריינא ושהה שם זמן רב והניח בביתו אשה שמה חיי' וחתנו זיסקינד ויצא הקול בעיר שהאשה הנ"ל היא הרה לזנונים מחתנו זיסקינד הנ"ל ולאזני לא הגיע ובליל מוצאי שבת אשמורת יום א' דסליחות באשמורה בלילה באו אלי ה"ה התורני המופל' מהו' חיים במהור"ר יצחק וה"ה הרבני המופלג מהו' משה מעשיל במהור"ר אלקנה בשליחות מהור"ר יהודה ליב הנ"ל והגידו לי לאמר כי הנואף והנואפת שניהם מודים בדבר וכריסה בין שיני' והיא אומרת שהוא כמו ששה או שבעה חדשים להריונה כדת מה לעשות והשבתי להם לזו יש עדים שהרי כריסה בין שיניה ולית דין צריך בשש שצריכה גט ובבוקר אחר סליחות קודם התפלה בא אלי ה"ה מהרי"ל הנ"ל בעצמו והגיד לי בעצמו שהיא מודה על כל הדברים שזינתה במזיד וכריסה בין שיני' ונודע לו הדבר מה שהיתה חוגרת עצמה ואמרה לפניו שהרופא ציוה לה כן וכהיום נודע הדבר כי עשתה להעלים הריונה. ואמרתי לו אם כן איפוא זאת עשו קח לך דיינים וסופר ועדים לביתך ויסדרו לך הגט כי בל"ז אין דרכי לסדר הגט ובפרט בימים נוראים לא הייתי מופנה מכל צד. אחר זה בעת התפלה באמצע כתיבת הגט באו קרובים והשיאו אותה שלא תקבל הגט והלכה עמהם והיתה נחבאת בבית אינו יהודי כל היום ובערב ברחה מן העיר. אחר זה במוצאי שבת תשובה בא אלי כי הנחץ השיאו פלס דרכו לאוקריינא והוכחתיו על פניו שצריך לגמור הדבר הנ"ל והשיב כי אין ברירה מחמת פסידא רבה בעסקיו אם לא יפקח עליהם עת הזאת ובימים לא כביר ישוב לביתו לגמור הדבר. ובכל הדרך שנסע באוקריינא סיפר כל המאורע לפני כמה אנשים. אח"ז בסוף מרחשון שלחה לו האשה שליח. ועקב רוח אחרת היתה עמו ובא לביתו ומכחיש כל הדברים הנ"ל הוא והיא כמבואר בגביית עדות. ועדים מעידין על הודאתו והודאתה וכריסה בין שיניה ועדי כיעור כמבואר בגב"ע. וקלא דלא פסיק בכל סביבותינו שילדה ולד בכפר קאשלאק בבית דודה ר' בנימין וכן נודע לנו בבירור גמור ואמת מן המילדת שילדה נקבה והיה על ידיה. ועתה צריכין אנו לעיין אם אסורה היא לבעלה או יש צד להתירה:

תשובה

הנה בריש כל מראין הי' נלפע"ד כי הדבר א"צ לפנים כמפורש בשו"ע אה"ע (סי' קט"ו), אלא שראיתי שיש לה מתירין כאשר באו בכתובים. הוצרכתי להאריך ולברר טעמי ונימוקי:

הנה בשו"ע סימן הנ"ל אשה שאמרה טמאה אני לך אינה נאמנת וכתב רמ"א דוקא שאין רגלים לדבר אבל ביש רגלים לדבר נאמנת ע"ש ופשוט הדבר שכופין להוציא וכמו שהיה הדין במשנה ראשונה כפירש"י שם ע"כ של בעל. דהא חזרו משום חששא דעיני' נתנה באתר משא"כ ברגלים לדבר חזר הדבר לקדמותו מדינא דנאמנת וכופין אותו להוציא וז"פ:

ומה שרצו לדקדק מדלא כתב רמ"א הך דינא דרגלים לדבר בסיפא במאמינה אין כופין אותו הוא טעות דאם כן ה"א דבעינן רגלים לדבר ומאמינה כמו שנראה באמת מכתביו אבל זה אינו דרגלים לדבר מהני להאמינה וכופין אותו. ובפרט לפמ"ש הט"ז במחיקת טעמו דאין כופין משום דאין אנו יודעים אם לבו מאמין כמ"ש באריכות שם. א"כ הדבר פשוט דזה אינו אלא בטעם נאמנות דמהימנא ליה אבל בטמאה אני ורגלים לדבר דהטעם דאין מאכילין שנים לקחה את אבר שלו בידה והיתה מתחככת בו עד שהוציא זרע וזה נעשה מהם כמה פעמים אבל לא ידע באיזה יום ובאיזה חודש. ועוד פעם אחד היה רוצה לבעול אותה אמנם מסופק הוא אם הערה בה שהכניס העטרה לגופה אם לא כי היא אמרה בזה הלשון וואש גידענקסטו דיר אונד איהם וועג גישטאסען. ושבר על שבר וכו' חטא הנ"ל עוד עם אשה אחרת בשמה לאה שהיא אחות הכלה המשודכת לו בתנאים ראשונים. וזה סמוך א' שנה ומחצה שבא לביתה כפעם בפעם וגם עמה חטא באופן הנ"ל שלקחה את אבר שלו בידה. ולפעמים התחילה האשה עמו בדבר אמנם כיון שעבר ושנה נעשה כהיתר ולא זו אף זו חטא חטאה גדולה שבעל אותה ג' או ד' פעמים והכניס אבר שלו לתוך גופה ונתן זרעו לגופה. וגם ג' או ד' פעמים הערה בה אמנם כשעשה מעשה הרשע הזאת התחיל עמה והיא היתה שותקת ולא דיברה כלום. והנה איזו ימים אחר הדברים האלה שלחתי אל האשה לאה וחקרתי אותה מעמד זוגתי הרבנית תחי' והיתה יוצאת בהכחשה אמנם איימתי עלי' שתתן תודה לד' ואם לא תודה אין לה חלק וכו' וגם אעמיד את הבועל נגד פני' ואגלה את נבלותה לעין כל וגם שאר איומים שאיימתי עלי' ועי"ז צווחה בקול מר בבכי' רבה שאמת הדבר שכמה פעמי' לקח הנער את ידה להוצי' זרעו וגם ג' או ד' פעמים היה רוצה לבעול אותה נגד רצונו אמנם לא הערה בה בהכנסת עטרה מעולם רק מכח שיצרו הי' תוקפו מאד שפך את זרעו תיכף ומיד בשעת השקת אבר באותו מקום אמנם לא הערה בה וקללה גם כן את הנער בקללות נמרצות באומרה שהי' עושה נגד רצונה ושאלתי אותה למה לא צעקה והשיבה הואיל שהוא גיסה לא רצתה לבייש אותו. ועתה האשה לאה הנ"ל ילדה בן זכר לכן מוכרח אני להיות שואלין ודורשין על שלשה פשעי ישראל:

א אם מחק החיוב לגלות הדבר לבעלה של אשה הנ"ל לידע אם הוא מאמין בדברים אלו:

ב אם הוא מחויב להוציא את אשתו בגט כריתות אם לא:

ג אם יש חשש בולד זה הואיל שכפי מאמר הבועל בעל אותה קודם שנתעברה:

ד אם רשאי ליקח את בת גילו המקושרת לו כי היא אחות לאה הנ"ל:

ה להורות להבועל ולשתי הנשים הנ"ל תשובה לכל חד וחד כפי מה שחטא:

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה