אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה ט

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה ט

תשובה ח

שלומים רבים, כטל וכרביבים, לעץ שתול על מים רבים, ה"ה כבוד מחו' חביבי הרב הגאון המופלג בתורה וביראה, אילן זה מה נאה, כבוד המוכתר בכליל פז עטרת תפארת, והיו למאורות, מיד ולדורות, מהור"ר אברהם נשיא הלוים נרו יהל כשמש בצהרים:

מתק צחות דבריו הערכים מצוף דבש ונופת, ידיו גלילי זהב בספירים מעולפות, אשר כוננו ידיו יפות, הנה ערבו לנפשי ושמחתי משלומו ושלום תורתו כן ירבה וכן ישפות, יגן ד' עליו כצפרים עפות:

אמנם בנידון דידן בהתרת העגונה אשת ר' יאקוב מגאשלר ראיתי לרומעכ"ת שהפליג להחמיר וז"ל לא מצאתי בפוסקים דאם לא יודעים מי הכותב דמהני בעדות אשה דאף אם נאמר דא"צ חתימה עכ"פ צריכין לידע הכתב של מי הוא והביא סייעתא מדברי ספר עזרת נשים שכתב ומה שהוסיף א"ז לומר שנדע מי הוא הכותב וכו' עכ"ל תמיהני מאוד דהרי בספר עזרת נשים גופיה כתב בתחלה וז"ל מ"מ אם יבא אלינו כתב מעיר א' מאיש יהודי שמספר בכתבו דפלוני מת אף על גב דלא ידענו דאותו יהודי הכותב הוא שם ומעולם לא שמענו שמעו אפשר להתיר ע"פ הוראת מרן ז"ל אך מדברי א"ז וכו' וכ"כ אח"כ הלשון ומה שהוסיף א"ז וכו' הרי להדיא דאפילו העזרת נשים הכין מלשון השו"ע דמתיר באין ידוע מי הכותב אלא שכתב שבא"ז הוסיף ובח"מ מפורש להתיר בכתב ישראל ולא שכיחי כותים וכו' תלינן ברוב ישראל הכשרים, הרי להדיא דלא ידעינן מי הכותב רק דלא חיישינן שמא זה פסיל מדאורייתא דתלינן ברוב ישראל הכשרים כיון דאזיל ליה חשש ערבי, וכ"כ בתשובת שם, גם לא ידעתי למה לא מצא מה שכתבתי בתשובת בשם מוהר"א ן' ששון בתשובה (סי' ז') וז"ל ותו שהמעיין בדברי הרמב"ם ג"כ יראה דלא מיירי אלא כשכתוב בשטר פב"פ מת ולא הוזכר שם הכותב ואין שם שום חותם וכמו שנראה מדברי רי"ו ואז בעינן שנדע אם הוא כתב ישראל וכו', כללו של דבר מפורש בכמה תשובות כדברי, וזהו כוונת רמ"א דלא בעינן רק כתב ישראל וכמו שכתב בעזרת נשים שם האופנים שנדע שהוא כתב ישראל אבל עכ"פ לא ידענו מי הכותב:

ואמנם אני לא הוצרכתי בתשובתי להביא דברי מוהר"א ששון אלא משום הגב"ע מהאלברשטאט אבל בגב"ע מגאשלר שכתבו אלי בתחלה העדים בעצמם ואחר כך בגב"ע היה מפורש שהיה הכתב חתום כדרך האגרת אלא שלא ידעו מי החותם, ואמנם כתבתי בתשובתי וכ"כ החו"מ דלכאורה תמוה החומרא בזה, דלמה לן לידע כיון דכל ישראל כשרים להעיד וכיון שהוא כתב ישראל תו ליכא למיחש אלא לצרה וקיי"ל בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין וביותר יש לתמוה על ספר עזרת נשים שכתב שמא אחד מקרובי האשה כתב בשם ישראל אחד דאינו ניכר ואינו בעולם להתיר האשה עכ"ל, ומה"ת ניחוש כן הלא הקרובים בעצמם כשרים להעיד לה, והיה נלע"ד לישב דבריו קצת, והוא דס"ל כיון דאמרינן בש"ס דטעמא משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי וס"ל דהפירוש הוא דמתיירא שלא יתפס בשקרו כשיוודע הדבר ויהיה מוחזק בשקרן וכן מוכח דברי הריב"ש (סימן קנ"ה) הביאו ע"נ (דף י"ב ע"ב) וזה כשידענו מי הוא אבל כשאין ידוע מי הוא אינו מתיירא בכך ולא מהימן לכך חייש שמא אחד מקרובים לא רצה להעיד בעצמו פן יתפס בשקרו, וכתב כתב שלא ידענו שמעו כדי שלא יוכלו לחקור עליו, אבל האמת אינו כן, דאם כן למה התירו בשמעו קול שאמר איש פלוני מת ולא מצאוהו הא לא שייך זה הטעם וגם התירו בעד מפי עד אפילו מפי ערבי מסל"ת הא לא יתפס העד בשקרו שיאמר שהערבי היה משקר וכיוצא באלו אלא ודאי דז"א דאין אדם עשוי לשקר בדבר שיכולים לעמוד עליו אפילו לא יתפס בשקרו כ"ז פשוט לענ"ד ולמה לנו האריכות בזה כיון שכבר יצאה הוראה בענין זה מדברי הרמ"א רק בכתב ישראל ואף העזרת נשים מודה בזה שזה דעתו אלא שהביא דעת הא"ז ובעיגון כזה ושיש נמי עוד צד להיתר כמ"ש רומ"ע פשיטא שאין לפקפק כלל וכלל:

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה