גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ
תשובה ה
אלמנה אחת אחר שנתים שמת בעלה נמצאת הרה לזנונים ורבים הוי שכיחי אצלה ולא נודע ממי נתעברה וילדה בת ולא נודע מי אביה, ואחרי כמה שנים מתה האם מבלי תגיד בת מי היא, וגם בספרי הקהל לא נעשה שום זכרון ממי נולדה הבת ההיא, ויהי היום ותלך הבת ההיא וקבלה קידושין בפני עדים מבלי תשאל את פי מורה צדק אם הותר הדבר אם לאו, וכשמוע הרב הקידושין הנ"ל שדי בהו נרגא וחוכך בהם להחמיר משום שלכאורה יש לה דין שתוקית כאשר הובא באה"ע (סימן ד') כ"ש שאביו של הארוס היה בעיר המזנה ואיכא למיחש כי היכי דדיימא מכ"ע ה"נ דיימא מיניה ודלמא אח נושא אחותו ופוגע בערוה דאורייתא באופן דאסורה לבא בקהל ישראל ואין לה היתר לינשא כי אם לגרים, ומדרבנן אפילו נישאת תצא והכא ליכא תקנתא כי אם שיתן לה הארוס גט מספיקא אבל לא יוכל לקיימה כל ימיו, ואף על גב דאיכא חששא דנפיק מיניה חורבא, בראות הארוסה הזאת שאין לה קידושין עם ישראל תיזיל ותפקיר את עצמה לזנות, מה יש לנו לעשות יקוב הדין את ההר, ליפוק מאי דליפוק ולא ירבו ממזרים בישראל, כן נראה לדון ע"פ התורה הקדושה ודיניה, ומינייהו לא נזוע, ויראה דלזאת יתרא שתוקית ממש, וזו הלכה למעשה היא וצריכה לפנים לתשובתו של מעכ"ת אצפה מתי תבא, ושכרו יהיה כפול מן השמים, ע"כ השאלה:
תשובה
האי מלתא תליא באשלי רברבי כמו שיבואר בס"ד, ותחילה נאמר דעכ"פ רוב כשרים אצל הולד להכשיר לקהל, דהא קיי"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ולא נחלקו הרמב"ם והרא"ש אלא אם פגום לכהונה, אלא דמסקינן סוף פ"ק דכתובות דמעלה עשו ביוחסין ובעינן תרי רובי, דהיינו רוב סיעה ורוב העיר ומהני אפילו באינה אומרת ברי, כמ"ש התוס' שם בתירץ קמא דהסוגיא מיירי באומרת שמא, והיא דעת הרא"ש והטור, אלא דלפי תירץ ב' שכתבו התוס' דמיירי הסוגיא באומרת ברי, לכתחלה בעינן תרי רובי והיא דעת הרמב"ם ז"ל כמבואר בש"ע (סוף סימן ו'), מ"מ הרמב"ם מודה בתרי רובי מהני אפילו בשמא בדיעבד, כמבואר בסי"ח וכן הוא הסכמת רוב הפוסקים זולת הרז"ה דס"ל דלר"ג דקיי"ל כוותיה אפילו בחד רובא מכשיר אפילו בשמא, והרשב"א בתשובה (סימן ס"א) דמחמיר לדעת רש"י ז"ל דאפילו תרי רובי לא מהני בשמא:
והנה הב"ש כתב דלדעת הרמב"ם אפילו לכתחילה בתרי רובי ושמא תנשא דהא במתני' נקט תינשא לכתחילה, דלא כב"י וכן משמעות הרמב"ם ז"ל, ולענ"ד ז"א דהא באמת צריך להבין מנ"ל להרמב"ם ז"ל בשמא דמהני תרי רובי אפילו בדיעבד, כיון דמפרש הסוגיא באומרת ברי ולכתחלה, ונראה דנפקא ליה מהא דקאמר אבל פירש אחד מצפורי וכו' הולד שתוקי, ואמרינן לעיל (דף י"ד) בסוגיא דארוס וארוסתו דלענין הולד לפוסלו ה"ל כדיעבד, אם כן אי ס"ד דמיירי באומרת ברי. נצטרך לומר דכל זו ההיא דלא כהלכתא, דהא לר"ג ובדיעבד קיי"ל כוותיה נאמנת אפילו ברוב פסולין, ע"כ צ"ל דמיירי בשמא, ואין זה דוחק דהא קיי"ל בכל שתוקי שבודקין את אמו כדאיתא פרק בתרא דקידושין נמצא דלשון שתוקי היינו שלא נבדקה אמו, ואפ"ה קאמר דוקא דליכא תרי רובי משמע דבאיכא סרי רובי מהני בדיעבד, אבל מתניתין מיירי באומרת ברי, נמצא דאין לנו ראיה בשמא ותרי רובי דתינשא לכתחילה, ואדרבה משמע מדנקיט דוקא בולד דה"ל דיעבד, משמע דלכתחילה לא מהני בתרי רובי ושמא:
ובזה תירצנו הסוגיא בחידושינו בס"ד דבתחלה קאמר משום גזירה רוב סיעה אטו רוב העיר ואזלה איהי לגבייהו, ובתר הכי מקשה מי בעי תרי רובי וקאמר משום מעלה עשו ביוחסין, ונראה משום דבאמת י"ל דאף דאזלה לגבייהו מכל מקום השתא דכבר פירשה האשה והולד, נימא מרובא פריש כדקיי"ל בכל קבוע, ולא דמי למ"ש התוס' שם דאשה הדרא לניחותא, דהתם באשה שנתקדשה קאמר דהדרא לניחותא והאיסור במקומו, משא"כ באשה זו האיסור הוא הפסול וכבר פירשה וצ"ל דה"ל כנמצא ביד פיקח דה"ל קבוע, אם כן לפי"ז כשהאשה אומרת ברי בודאי נאמנת דמה תאמר שמא משקרת אם כן ה"ל כנמצא ביד חשוד דקיי"ל מרובא פריש, ולפמ"ש דבסיפא באומרת שמא מיירי, דאי בברי ה"ל דיעבד לענין הולד, אם כן שפיר י"ל דה"ל קבוע כנמצא ביד פיקח ואינו יודע באיזו מקום לקח אבל ברישא אי אפשר לומר הכי כיון דמיירי באומרת ברי, אם כן ע"כ צ"ל משום תרי רובי ביוחסין ומעלה בעלמא, ולפ"ז היה הדין חלוק דקיי"ל בנמצא ביד חש"ו אמרינן כל דפריש כו' לא הוי צריך חרי רובי, והרמב"ם ז"ל כתב דאף בזה צריך תרי רובי וצ"ל דלמסקנא דקאמר מעלה וכו' אפילו בולד אמר כן, ואין להאריך כאן כי לענ"ד להרמב"ם ז"ל שיטה אחרת בזה כמו שיבואר:
הנה פליגי הרמב"ם ז"ל והטור אה"ע (סוף סימן ו'), בנבעלת בעיר אי מהני תרי רובי כמבואר בשו"ע (סוף סימן ו'), וכמ"ש הב"י וכ"מ משמעות דברי הרמב"ם, והוא דס"ל דפירש אחד מצפורי היינו בנבעלה בעיר לא מהני תרי רובי, ונראה דנפקא ליה מסוגיא הנ"ל, והוא דע"כ צ"ל לשיטתו דהא דקאמר דלמא אזלא איהי לגבייהו היינו בנבעלת בעיר, דחיישינן דלמא אזלא איהי לגבייהו במקום קביעותם, או בראינוה שנתעברה בעיר דאמרינן כאן נמצא כאן היה כמ"ש הב"ש (סוף סימן ו' ס"ק ל"ד ע"ש):
ונראה דקשיא ליה קושיא הנ"ל דבתחילה קאמר הש"ס דטעמא משום דחיישינן דאזלה לגבייהו והוא טעמא מדינא כמבואר בקידושין (דף ע"ג), דאי לאו דקיי"ל ספק ממזר מותר מן התורה הוי חיישינן מדאורייתא דלמא אזלא איהי לגבייהו, ובתר הכי פריק ומשני משום מעלה וכו' ונראה דהא דקאמר בתחלה לאו טעמא קא יהיב להא דבעינן תרי רובי, דעל זה לא משני מידי דלמא אזלא איהי לגבייהו, דהא מיירי בקרונות שבשדה אלא טעמא קא יהיב להא דפירש אחד מצפורי, ר"ל דבעיר לא מהני תרי רובי דגזרינן אפי' היכי דאיכא נמי רוב סיעה אטו רוב העיר לחודא, וברוב העיר יש לחוש דאזלא איהי לגבייהו, והא דלא קאמר בפשיטות דמשום דלמא אזלא איהי לגבייהו בטל רוב העיר וליכא תרי רובי, ז"א דכיון דתרי רובי משום מעלה בעלמא הוא ביוחסין לא הוי מחמירינן מספיקא דלמא אזלא איהי לגבייהו, אלא משום גזירה, זה נלע"ד ברור בשיטת הרמב"ם ז"ל ובחדושינו בס"ד הארכנו בטוב טעם בשטה זו ומהרש"ל בתשובה (סי' י"ח) כתב שבחיבורו הסכים לדעת הטור דאפילו בעיר מהני:
וגם לענ"ד משמעות הרמב"ם ז"ל דלא מיירי כלל בסיעה דאתי מעלמא אלא ברוב העוברים, ורוב העיר שהעוברים באים משם, ועיין בי"ד (סי' א') דאזלינן בתר המקום השוק הנמצא, ואף רוב העיר ערביים ע"ש, ובענין זה מיירי הרמב"ם ז"ל, אבל היכא דאיכא רובי דעלמא השכיחים שם כולי האי לא מחמרינן, דהא קאמר בש"ס וכ"ת בשאין דלתות מדינה נעולים משמע דאי הוי הכי הוי תרי רובי ומועיל אפילו בעיר, אף דיש לדחות זה, מ"מ כיון דעיקר מלתא דרבנן, דשתוקי מן התורה כשר כדאיתא בש"ס דקדושין, ובזה גם כן אינו אלא משוה מעלה או גזירה יש להקל:
עוד יש להסתפק בהא דקאמר בש"ס קרונות דמשמע דוקא ביום השוק וכ"כ בספ"י ס"פ קמא דכתובות, והיינו דנאמר דרובא דאתי מעלמא יהיה נגד רוב העיר כדי לבטל ספק קבוע דעיר, אבל לענ"ד ז"א, דאם כן בנתעברה בעיר כיון דאין ידוע זמן הבעילה, נהי דכתב הב"ש דלא מחזקינן איסור ממקום למקום, אכתי הא מחזקינן מזמן לזמן, ונצטרך לומר שכל ספק משך אשר יסתפק בזמן העיבור שהוא ערך שלשה חדשים היה הכל ימי השוק, וזה אינו במשמעות הטור והפוסקים, גם לשון הש"ס והוא שהיתה סיעה של בני אדם עוברת שם, ולשון הש"ס בתשע חניות שאין דלתות מדינה נעולות משמע דכל שאינן נעולות כבר איכא רובא דעלמא:
ועתה נשוב לנידון דידן, הנה הב"ש כתב (בסימן ד' ס"ק ל"ט וס"ק מ"ג) דכל זה היכא שידוע ממזר קבוע בעיר שנמצא שנתעברה, ופירש בזה תשובת מהרי"ו שהביא הד"מ, והטעם בזה פשוט וברור דכל שאין ממזר ידוע קבוע בדירה שם, מהיכי תיתי שנחזיק פסול בעיר, ואפילו אם נתערב ממזר בעיר לא ה"ל קבוע דאורייתא כמבואר באורך דברי הרשב"א והרא"ה והאחרונים ביו"ד (סימן ק"י), אבל חלילה כלל להחזיק פסול בעיר אם כן כיון דקיי"ל הלכה רווחת נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אף דלא נמנע דאיכא פסול בעולם מ"מ בזה בודאי אמרינן כל דפריש מעלמא מרובא פריש, ולפ"ד הב"ש ע"ז סמך מהרי"ו בתשובתו ונראה דעל זה סמך נמי מהרש"ל בתשובה (סימן י"ח), דלא נסתפק בהוולד אלא לכהונה דהרמב"ם והרא"ש פליגי בנכרי ועבד כנ"ל, אבל לקהל לא עלה בדעתו כלל להסתפק מ"מ לענ"ד קיצר הב"ש והי"ל לפרש דליכא נמי שום קרוב קבוע בעיר שהולד ממנו ממזר דהא פירש רש"י בקידושין (דף ע"ג) מיעוט פסולין ממזר או קרוב, וצ"ל שלא היה קבוע בעיר בעת שנתעברה שום קרוב הן קורבא דגופא או על ידי קידושין שהולד ממנו ממזר דאם כן הדר הו"ל חשש קבוע, ואין להקשות דלמה לא נוקי הקרובים בחזקת כשרים, ולכאורה י"ל דרש"י פירש כן למ"ד המכשיר בה פוסל בבתה דחזקת כשרות דאם אינו מועיל לולד, וה"נ אין חזקת כשרות דקרובים מועיל לולד, אבל למה דקיי"ל כמאן דמכשיר אפילו בבתה י"ל דמוקמינן לקרובים בחזקת כשרות, מיהו לפ"ז קשה דאפילו בממזר נוקי לאם בחזקת כשרות, ואפ"ה לא סמכינן באינה אומרת ברי, ויותר נראה בדברי מהרי"ו ז"ל דכתב סתם דבפנויה אין חשש, ולא חקר על הקרובים, משום דהכשיר מטעם אחר דה"ל רוב עיר ורוב סיעה כשרים, אבל דברי מהרש"ל אי אפשר לפרש כן למעיין בדבריו שם, ע"כ צ"ל דעובדא דידיה היה שלא יהיה קרוב קבוע בעיר:
והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפט"ו מהלכות איסורי ביאה (דין ט"ו) ומנין אני אומר שאין השתוקי אסור בכל האשה שאפשר שתהיה ערוה עליו וכו', ומהר"מ מינץ בתשובה (סי' ציה) האריך להוכיח כדבריו מכמה סוגית אמנם כל דברי הרמב"ם ז"ל נראה לענין לאוסרו עליו כשהיה קבוע קרובו כגון אביו בעת שנתעברה דאיכא למימר דאזלא לגבי' כדחייש בקידושין (דף ע"ג) בקרוב דידה אבל אם לא היה קבוע אין צריך לראי' דכלל גדול בתורה דכל דפריש מרובא פריש ואף דמן הראי' שכתב הרמב"ם ז"ל ממה שאמרה תורה ומלאה הארץ זמה אין כל כך ראיה דאיכא למימר דהתם בלא הי' קבוע קרובו בעיר, אי נמי בידוע שהיא קבוע במקומה והנואפים אזלו לגבה, מ"מ משמע ליה להרמב"ם ז"ל דלאו בהכי דוקא מיירי קרא, ותו דבכה"ג כיון דרובא מדאורייתא וליכא חשש קבוע כלל היתר גמור הוא ולא אמרה תורה ומלאה הארץ זמה, אלא ע"כ במקום דאיכא חשש ואפ"ה לא חיישינן לקרובים, וכן הוא משמעות פשטות מסוגיא בקדושין (דף ע"ג) אלא מעתה שתוקי שתוקות לא ישא ולא מפליג בין קרוב קבוע באותה עיר או לא, וכ"כ הב"ש (בסי' ד') דלא חיישינן לאחותו:
נמצא פסקן של דברים בנידון דידן אם אין ממזר ידוע שהיה קבוע בעיר בעת שנתעברה וגם אין קרוב שלה באופן שהולד יהיה ממזר קבוע ידוע בעיר בעת הנ"ל אין שום ספיקא כלל שמותרת לינשא לאדם שלא היה לו קרוב ידוע קבוע בעיר שיהיה חשש הולד ממנו ערוה עליו:
אמנם בנתקדשה בנידון דידן לאדם שהיה לו קרוב קבוע בעיר בדיעבד שכבר נתקדשה נראה דיש לסמוך על הרמב"ם ז"ל ומהר"ם מינץ וב"ש שסתמו דבריהם להתיר וכמ"ש דמשמעות הסוגיא כן כן דעתי נוטה אם יסכימו עמי הגדולים אשר בארץ הגאונים נ"י ואם היה ממזר קבוע או קרוב שלה קבוע באופן שהולד ממנו ממזר, נמצא הדבר צריך חקירה במקום שנמצאת מעוברת אי הוה רוב העיר ורוב סיעה דאתו מעלמא אם הוא מקום שווקים דרבים שכיחי מעלמא ואף שלדעת הרמב"ם לפי מה שפירש הב"י דבריו לא מהני תרי רובי כבר כתבתי שהמהרש"ל הסכים לדעת הטור וכתב דאפשר בכה"ג אף הרמב"ם מודה וכ"ש לפי הלשון הבא בשאלה ורבים היו שכיחי אצלה ולא נודע ממי נתעברה משמע שהיה ידוע בעיר שהנואפים היו הולכין אצלה ועיין בב"ש (סס"ו ס"ק ל"א) דבכה"ג מודה הרמב"ם דסגי בחד רוב כיון שידוע שזינתה עם כשר לא חיישינן שמא זנתה עם אחר ג"כ והנה ה"נ בנ"ד יש לומר כיון שידוע שהנואפים הלכו אצלה מהיכי תיתי ניחוש שמא הלכה ג"כ לאיזו פסול כיון דאיכא רוב סיעה אבל הדבר צריך חקירה היטב אם הוא במקום דאיכא רוב סיעה דהיינו מקום שווקים. כן דעתי הקלושה נוטה אם יסכימו עמי גאונים אשר בקרב ארצנו. וד' הטוב יראני האמת בתורתו, ויצילני משגיאות, ויראני מתורתו נפלאות, עד יוחש לטובה אות. בקץ הפלאות: