אור ברסלב
גבעת פנחס תשובה ב

גבעת פנחס· רבי פנחס הלוי הורוויץ

תשובה ב

שאלה

בענין מ"ש בספר נודע ביהודא (בקמא חלק אה"ע סי' א') בשהה עשר שנים ורוצה לעלות לארץ ישראל דכופין ממ"נ, דאם אין מצוה מפני סכנת הדרכים אין לתלות בחטא חוץ לארץ ע"ש, ולענ"ד פשוט, דמה שאדם עושה מרצונו ממש, אף דמוכרח ואנוס גם כן, מכל מקום מיקרי רצון, וע"כ לא הוצרך הרמב"ם ז"ל ליתן טעם בגט מעושה על ידי ישראל דכופין אותו עשה מה שישראל אומרין לך, דשם אין רצונו אלא ע"י כפייה, אבל אם רוצה ממש ודאי דמהני, ובזה תירצו לקושיית התוס' ריש כתובות (דף ג') זמנין דאניס ואמר דלא אניס ר ל שיאמרו דלא מחמת עיכוב האונס אלא דבלא זה לא בא מחמת רצונו וכן כתב בחידושי גיטין, וכן מה שכתב בריש כתובות הגיע זמן באחד בשבת היינו באונס בתקנתא דרבנן ורוצה ליש ברביעי, אבל אם אינו רוצה כלל להשיאה עד זמן מה לא יפטור מחמת שאם היה רוצה לא היה יכול והיינו דקתני סתמא הגיע זמן ולא נשאו, וכה"ג אמרינן בפרק כל שעה דלא אפשר וקא מיכוין אסור והכי קיי"ל דאזלינ' בתר כוונה, וכה"ג אמרינן בכתובות (דף נ"א) חיישינן שמא סופה ברצון אף על גב דמוכרחת היא ועמ"ש שם:

ואל תשיבני מהא דאמר רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא, אף על פי שרצו, דכבר כתבו התוס' די"ל דאלולי שכפה, לא היו מקבלין מחמת יראה שהרי אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה וגו', ואם כן אין טענת סכנת הדרכים, אלא באינו עולה מטעם זה, אבל מי שאין דעתו כלל בל"ז מחמת חן מקומו יש לתלות בחטא זה, גם מה שראיתי שהשיגו על מהר"י מינץ שכתב דמוכח מן הש"ס דלמ"ד כל הנושא אשה על אשתו יוצא ויתן כתובה דחרם דר"ג אף במקום מצוה, ותמהו עליו כל האחרונים, הא התם מדין כתובה מיירי, לענ"ד לק"מ דהא קיי"ל דאינו מחוייב ליתן כל אשר לו, בשביל מצות עשה כדאיתא ביו"ד (סי' קנ"ו) מהא דר"ג שנתן אלף זוז לקנות אתרוג, א"כ ממילא נמנע מן המצוה, דאם אין לו אלא כדי כתובתה אינו מחויב ליתן כל אשר לו לפרעון כתובה ואינו יכול להוציא דאם כן יתחייב ליתן כתובה, וממילא נמנע מלישא, הרי דהעמידו דבריהם ז"ל אפילו במקום מצוה ולק"מ על מהר"י מינץ (וכ"ש לדעת הפוסקים דכל היכא דאין לו כדי כתובתה אינו יכול לגרש עיין באה"ע (סי' קי"ט) אם כן באין לו לשלם לא יוכל לגרש ונמנע מן המצוה):

ומתוך זה לא נהירא מה שראיתי כתוב לאחד מן הגדולים דגזירת רגמ"ה היה שמחוייב לרצותה בכל אשר לו אפילו למ"ד דלא גזר במקום מצוה, דז"א דאם כן הדר ה"ל במקום מצוה דאינו מחוייב ליתן כל אשר לו בעד מצות פ"ו, מ"מ אין נראה נמי דעת נ"ב דאין מחויב רק כדי כתובתה אפילו פ"א דאטו תרקבא דדינרי תלי לה, דז"א דודאי לא שייך בזה כל מדות חכמים כן הוא וכו', אלא דמשערין כמה ראוי ליתן לפי ערך עשרו בעד מצות פ"ו דאין הדבר תלוי במ"ע אלא לפי ערכו, וזה השיעור הוא ג"כ שמחוייב ליתן לה לרצותה ובזה אין ביטול מצות פ"ו דהרי מחויב ליתן זה אם היה מזדמן רופא לרפאותה:

גם נלע"ד מ"ש הפוסקים דאם יש לו ולד חי אפילו לא קיים פ"ו אין מחויב לגרש י"ל ראיה מהא דדברו במשה כששמעו שפירש מאשתו ולא קודם, אך דכבר עברו עשר שנים שלא ילדה וה"ל לישא אחרת וי"ל לפמ"ש התוספות דידעו מואתה פה וכו' אלא שאמרו בדרך שאדם רוצה לילך כו' מיהו יש להביא ראיה מאהרן עצמו שלא מצינו שנשא אף דלא היה לו בת, מיהו י"ל דהם לא דיברו אלא במצות עונה שקדמה וע"ז אמרו הלא גם בנו דבר, ואף על גב דאשה אינה מצווה כל שכן שהיא משועבדת לבעלה מקדם, משא"כ שישא אשה אחרת לא היה רשאי אף לפי דעתו:

תוכן העניינים

גבעת פנחס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה