אור ברסלב
גבעת הלבונה סימן נח

גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך

סימן נח

סימן נז

א) והנה מהאמור בסי' הקדום עלה בידינו שאין ראי' מהך דהמול לו כל זכר הנאמר בק"פ דהאב מחויב למול בנו בהיותו אחר שמנה ימים וא"כ שוב צדקו לכאורה דברי המחה"ש הנ"ל בפתח דברינו. ואולם יוקשה לפ"ז הסוגי' דשבת קל"ב הנ"ל ודברי רש"י דנפק"ל מקרא דהמול לכם כל זכר דגם אח"כ חובה על האב. והנה לכאורה רציתי לומר דכונת רש"י עפמ"ש בסי' הקדום אות א' דעכ"פ מחויב האב בתורת בי"ד דכל ישראל חייבים בזה ונלמד מהמול לכם כל זכר ורק שכתבתי שם דהבי"ד וכל ישראל חייבים רק בתורת ערבות ואם אין מצוה על האב ליכא בזה ערבות וגם ישראל פטורים. ומעתה נראה דבאמת מקרא דהמול לכם כל זכר נשמע דחובה על הבי"ד כמבואר בקידושין כ"ט שם ורק דממילא נשמע מזה דבע"כ גם האב מצווה בתורת אב דאל"כ ל"ש לחייב הבי"ד כיון שהולד בעצמו קטן. וליכא עליו חיובא ליכא בזה ערבות וכנ"ל בדברינו שם. וא"כ באמת זה כונת רש"י דנפק"ל מהמול לכם כל זכר דכיון דהבי"ד חייבים בע"כ דגם האב מחויב כן הי' נראה לכאורה. אבל עדיין יוקשה דכיון דבקרא הנאמר לחייב האב ליכא שום רמז מזה האיך אפשר שבקרא יהי' חובת הערבים ולא חובת האב גופי' וזה יהי' נשמע רק מחובת הערב זה מעין יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא:

ואשר ע"כ נראה לומר בזה דגוף דברי המקנה והמחה"ש שטרחו למצוא חיובא דאב אחר ח' תמוהים. ובאמת הדבר מפורש בקרא להמעיין. דהנה בקרא הנאמר לאאע"ה שטחות הכתובים המה כך זאת בריתי כו' המול לכם כל זכר ונמלתם את בשר ערלתכם כו' ובן שמנת ימים ימול לכם כו', ובש"ס קידושין שם יליף דהמצוה על האב מקרא דוימל אברהם ולא הביא מקרא דהמול לכם והטעם כמ"ש הפ"י דמביא ראי' דמל אותו בתורת בן מדכתיב יצחק בנו יעו"ש. ומעתה לבתר שהביא הש"ס הך דוימל אברהם את יצחק בנו כאשר ציוה אותו ה'. והנה ה' ציוה רק הדברים הנאמרים בקרא שם דהיינו המול לכם כל זכר כו' ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר דהיא הציווי וקרא דוימל היא העשי' וכיון דבעשי' כתיב כאשר ציוה ומוכח דהציווי הוא בתורת אב כמ"ש הפ"י מיתורא דתיבת בנו וכן כתיב בציווי המול לכם כל זכר ומיני' ילפינן ג"כ דהבי"ד חייבים למולו כמבואר בקידושין שם וא"כ כמו כן הקרא דבן שמנת ימים ימול לכם כל זכר הוא ג"כ על האב ועל הבי"ד דהרי הלימוד דש"ס דעל הבי"ד חובה בודאי דהוא מתיבת לכם וא"כ הרי גם גבי ובן שמנת ימים כתי' לכם. וא"כ הקרא דהמול לכם כל זכר הוא אחר ח' ימים והקרא דבן שמנת ימים הוא מצוה דבשמיני ומזה ילפינן דהמצוה על האב בתורת אב וגם על הבי"ד וכמו כן הקרא דהמול לכם כל זכר דמיירי אחר שמנה א"א לומר דהמצוה רק על הבי"ד דהרי כבר הבאתי דבקרא כתיב ג"כ את ישמעאל בנו בהעשי' ומוכח דגם בבן י"ג המצוה בתורת אב כמ"ש בסי' נ"ו אות ח' וא"כ מוכח דגם אחר שמנה שנלמד מקרא דהמול לכם כל זכר בזה ג"כ המצוה על האב דהרי אין שום ציווי אחרת ואין לומר דרק בבן י"ג דהרי בקרא סתמא כתיב ובשלמא שמנת ימים כתיב בקרא וע"כ דהמול לכם כל זכר הוא אחר שמנה והמצוה מתחלת משמנה ימים ונמשכת לעולם ומשו"ה כתיב בישמעאל ג"כ בנו דגם בזה המצוה על האב ביחוד בתורת אב ועל הבי"ד בתורת בי"ד וכיון דכתיב גם בישמעאל תיבת בנו ומוכח דהקרא דהמול לכם הוא על האב אחר שמנה א"כ ממילא דמפורש בקרא דגם אחר שמנה המצוה על האב בתורת אב. ובש"ס יליף דהמצוה על האב מהעשי' מקרא דוימל ולא מהציווי דבן שמנת ימים משום דבעשי' מפורש דהוא בתורת אב וכיון דמקרא דעשי' נשמע דהציווי הוא בתורת אב א"כ כל הציווי הוא בתורת אב ובתורת בי"ד ונשמע דבכל עת וזמן החובה על האב בתורת אב [ובאמת שצע"ק דברי הש"ס דעל האב הביא הקרא בעשי' דהיא לשמנה ימים ועל הבי"ד הביא הקרא דהמול לכם דהוא אחר שמנה ימים והרי גם בשמנה המצוה על הבי"ד דבזה כתיב ג"כ ובן שמנת ימים ימול לכם כמ"ש] ובחנם דחקו בזה והדבר מפורש בקרא. וא"כ רש"י ז"ל במתק שפתיו רמז לזה בשבת קל"ב שם דנלמד מהמול לכם כל זכר דזה הקרא נאמר על אחר שמנה. ובאמת המעיין בעינא פקיחא יר דהדבר מדוקדק בקרא. דלכאורה מדוע לא אמר, השי"ת מקודם ובן שמנת ימים ואח"כ המול לכם כל זכר דהוא לאחר שמנה דהרי מקודם נעשה הילד בן שמנה. ואולם כשנאמר לו המצוה לא הי' לו אז ילד בן שמנה דיצחק נולד אח"כ ואברהם וישמעאל וילידי ביתו הי' גדולים ומשו"ה אמר השי"ת מקודם המצוה דהמול לכם כל זכר דהוא אחר ח' ובזה חייבים תיכף ואח"כ המצוה דבן שמנת דיקוים אח"כ כשיולד יצחק. וזכינו דמבואר בקרא דבין בשמנה ימים ובין אח"כ האב מצווה ובחנם נדחקו בזה ומקום הניחו לי בזה בעזהי"ת:

ב) שוב מצאתי במנ"ח במצוה ב' האריך ג"כ בזה דמנ"ל דהאב חייב אחר ח' דבקרא מבואר בן שמנת ימים כדברי המחה"ש והעלה דנשמע מק"פ דמעכב כדברי המקנה ולא ראה דברי המקנה והמחה"ש הנ"ל ותלי"ת בדברינו נתבאר הדבר כל הצורך והמנ"ח לא מצא מקור אחר רק מק"פ ומשם אין ראי' כמ"ש בסי' הקודם ובעזה"י נתבאר הענין היטב. ואולם ראיתי שהמנ"ח שם דעתו דאע"ג דהאב מחויב גם אח"כ מ"מ החיוב רק עד היות הבן בן י"ג אמנם כשנעשה בן י"ג שוב אין המצוה על האב יעו"ש. ואולם זה רק לשיטתו דעיקר הדבר נלמד מק"פ וא"כ בגדול דאינו מעכב באכילת האב בע"כ דאינו מוזהר עליו אולם לפ"מ שביארתי דהלימוד מקרא דהמול לכם כל זכר א"כ הרי קרא סתמא כתיב והוה ממש כמ"ש המנ"ח שם בשם החינוך לענין מצות פדה"ב דכתיב וכל בכור אדם בבניך תפדה החיוב גם כשהבן גדול וה"ה בזה דכתיב המול לכם כל זכר המצוה על האב גם כשנעשה גדול. ונראה ראי' גדולה לזה דהרי כבר כתבתי דכמו דהוכיח הש"ס דהחובה על האב מקרא דאת יצחק בנו כמ"ש הפ"י כמו"כ כתיב ג"כ במילת ישמעאל בנו וא"כ הרי ישמעאל כבר הי' אז בן י"ג וא"כ מוכח מאברהם וישמעאל דגם כשהוא גדול האב מחיוב כמפורש בקרא וזה ראי' גדולה בעזהי"ת:

ג) ונראה עוד יותר דגם מק"פ ראי' דגם כשהוא גדול מחיוב האב למולו אף שהוא ג"כ מחויב (מצד עצמו דבירושלמי יבמות פ"ח ה"א איתא בזה"ל ר"א ור"א בשם רב הושעי' לא אמר כן אלא וכל עבד איש מקנת כסף עבדך איש אתה מוהלו בע"כ בנך איש אין, אתה מוהלו בע"כ ויעו"ש בק"ע שמפרש דהקרא קמ"ל דאם בנו גדול לא נימול אין מעכבו לאכול בפסח אלא העונש חל על הבן ורק עבדיו הגדולים מעכבים לאכול בפסח יעו"ש. וראיתי להק"ע בש"ק שם חמה מדוע לא ימול בנו הגדול בע"כ לכופו לקיים מ"ע שיב"כ ותירץ דאין חיוב מצוה זו על האב יותר מכל ישראל יעו"ש. ומוכח לכאורה דעד היותו גדול המצוה על האב וכשנעשה גדול נפקע החיוב מהאב וכדברי המנ"ח הנ"ל, אולם לענ"ד אדרבה אם נאמר דאין המצוה על האב למ"ל קרא דאין מעכבו בפסח מדוע יעכבו אם אין עליו חובה כלל. ולכן נראה דאדרבה מכאן מוכח ג"כ דהמצוה על האב גם בהיות הבן גדול וכמ"ש ורק הקרא מגלה בזה דאם נעשה גדול שוב אין חובה למולו בע"כ ואף דעל קיום מ"ע מכין עד שתצא נפשו מ"מ לפמ"ש רש"י בחולין קל"ב החילוק בין מ"ע דמכין עד שתצא נפשו ובין ל"ת דבל"ת עונשו בתורה כרת או מלקות יעו"ש. וא"כ במ"ע דפסח ומילה דמפורש בקרא כרת בביטולם שפיר אין כופין כמו במצות ל"ת ומשו"ה אין מחויב לכופו ע"ז. ואי דהאב מחויב לקיים המ"ע למול בנו לא מצינו בשום מקום שאם אחד צריך לקיים מ"ע יוכל לכוף לאחר ע"ז וה"ה כאן כיון שמשום המ"ע של הבן בעצמו אין כופין ממילא אין לכופו בשביל מ"ע של האב. וכיון שאין כופין שוב אין מעכבו בפסח כיון שאין בידו לכופו ורק קודם היות הבן גדול דאינו נענש הבן אז מחויב האב לכופו ולא בהיותו איש וא"כ מדברי הירושלמי ראי' גדולה דהמצוה על האב גם כשהבן גדול מדצריך קרא ע"ז ודוק. ועכ"פ זכינו דדעת הרמב"ם בה' ק"פ דמילת בניו מעכבים בפסח רק בקטנותן ובעבדים מעכב גם כשהם גדולים מפורשים בירושלמי הנ"ל דרק אם הבן כבר איש אין ערלתו מעכבת האב בפסח אבל עד היותו איש האב מעוכב על ידו והמנ"ח במצוה ב' שם האריך בביאור שיטת הרמב"ם ותמה עליו ולא העלה דבר ברור ובאמת מקור מקומו טהור של הרמב"ם ז"ל הוא מירושלמי הנ"ל ואקצר. ובזה מיושב ג"כ המדרש הנ"ל ביצחק שבהיות עשו בן י"ג עיכב ולא רצה למול וקשה מדוע לא מל אותו יצחק בע"כ הרי הי' ברשותו. ובהנ"ל מיושב דכשהוא גדול שוב אין לכופו אף שהאב מחויב בדבר, מ"מ אין לכופו וכנ"ל:

ד) והנה אחרי עלות בידינו כ"ז דמקרא דאברהם נשמע גם דאחר ח' המצוה על האב א"כ שוב נסתרה דרכי בסי' נ"ו בישוב דברי הכ"מ הנ"ל דהרי גם מצוה זו הוה עשה דקודם הדבור וא"כ שוב קשה מדוע הוצרך ללמוד מק"ו מיו"ט הרי הדבר מפורש במשנה. אכן נראה בדעתו דבאמת מהני מקומות שהבאתי בסי' הנ"ל מהמשנה דנימול לי"א ומש"ס דממעט תשיעי מוכח רק דמצות האב אינו דוחה שבת שלב"ז ועדיין יש לומר דרק בזה שהוא עשה גרידא אינו דוחה שבת אכן גדול המל עצמו דבזה הוה עשה שיב"כ שפיר דוחה שבת דרק במילת האב דמצד הדין ראוי שלא ידחה שבת דאין עשה דוחה ל"ת שיב"כ ורק דגלי קרא דביום השמיני דדוחה בזה אמרינן דרק בזמנו אבל גדול המל עצמו דגם העשה יש בה כרת וראוי שידחה לאו דשבת כדקאמר הש"ס ביבמות ה' מפסח שכן כרת (ואף דהש"ס קאמר שם ג"כ ממילה ופסח שכן כרת היא משום דבמה הצד פרכינן פירכא כ"ד כמ"ש הריטב"א שם דבמילת האב אין בה כרת יעו"ש] וא"כ שפיר יש לומר דדוחה שבת אף דהוא שלב"ז ואין ראי' לזה מהמשנה ומהגמרא. ולזה הביא ראי' מיו"ט דמבואר דשלב"ז בשום פעם אינו דוחה יו"ט ומשמע אפי' מילת עצמו ובע"כ משום דהפירוש בקרא יום השמיני למעוטי תשיעי היינו וכן לעולם דחוץ שמיני שום מילה אינו דוחה שבת וצדקו דברי הכ"מ הנ"ל:

ה) אמנם באמת טעמא בעי מדוע מילת גדול אינו דוחה שבת ובפרט יו"ט והרי עשה שיש בה כרת היא ודוחה עשה ול"ת ובפרט לשיטת הראב"ד בה' מילה דבכל יום עובר בעשה שיש בה כרת וחייב כרת בכל יום בודאי דקשה. ובפרט הואיל ואין לנו מקרא מפורש ע"ז דמילת גדול אינו דוחה שבת ויו"ט מנ"ל לדרוש הקרא דממעט אף גדול בעוד שיש לומר דקרא ממעט רק מילת אב לבנו הקטן דרק עשה גרידא ולא מילת גדול וכנ"ל. אכן נראה בישוב הקושי'. דהנה חתני אהובי הרה"ג המובהק מו"ה יוסף

מרדכי שליט"א האבד"ק

גאליגורא כתב לי קושי' שהקשה אותו הרב מו"ה ישראל קערנקרויט שליט"א הדומ"ץ בק' באבוב בגוף הדבר דמילה דוחה שבת דהרי מילה היא אות כמבואר בשבת קל"ב וא"כ כמו דאמרינן בתפילין בעירובין צ"ו דמשו"ה אין מניחין בשויו"ט משום דהמה גופייהו אות וא"כ גם במילה ראוי לומר שבת גופי' אות ולא לידחי שבת עכ"ק. אכן אנכי השבתיו דבאמת הדבר ברור דאות היא רק על הנימול בעצמו ולא במילת בנו ובקרא כתיב אות אקרא דונמלתם בשר ערלתכם דזה מדבר במילת עצמו כאשר אבאר בעזהי"ת בסימנים הבאים אבל מילת בנו אינו אות דאינו על גופו ואף דבשבת קל"ב שם רוצה לומר דדוחה שבת משום זה שם קאמר רק דכתיב בי' אות והי דבמילה כתיב אות וילפינן מגז"ש כמבואר שם אבל הדבר ברור דמילת בנו אינו אות על האב וא"כ שפיר ל"ש הא דקאמר הש"ס בתפילין דהמה גופייהו אות דזה לאו מטעם אות היא ומיושב הקושי' הנ"ל וז"פ. וחתני שליט"א כתב לי אח"ז שגם הוא העיר בזה בתשובתו להרב הנ"ל והאריך בזה בפלפולים נחמדים. ומעתה זה רק מילת בנו אבל מילת עצמו שפיר בל"ז אינו דוחה משום דהיא גופי' אות כמו בתפילין וכקו' הרב הנ"ל ואף דהש"ס בשבת קל"ב שם קאמר גדול דכתיב בי' ברית לידחי שבת היא רק משום דהוה גז"ש. אבל מצד דחי' ליכא למימר בזה דאדרבה ומיושב הכל בעזהי"ת:

ו') והנה העירני ידידי הרב החריף ובקי מו"ה אברהם משה גערטנער שליט"א מפה"ק דגוף הקושי' שהקשיתי על הכ"מ קשה ג"כ על רש"י בשבת קל"ב ע"א בד"ה דכתיב שכתב והאי קרא בגדול כתיב מדמחייב לי' כרת כו' ואנן אמרינין לקמן דאפי' יו"ט אינו דוחה רק בזמנו עכ"ל. הרי דדברי הכ"מ מפורשים ברש"י וקשה גם על רש"י כמו על הכ"מ וג"כ נצטרך לומר כמו שכתבתי דהו"א דגדול דחייב כרת העשה שלו דוחה הלאו לזה הוצרך ללמוד מיו"ט ועכ"פ אין קושי' על הכ"מ דדבריו מפורשים ברש"י עכ"ד ידידי הנ"ל. אכן האמנם דיפה העיר מדברי רש"י אבל באמת דברי רש"י אין להם ענין לדברי הכ"מ דהרי רש"י כתב שם לפרושי הקושי' שהקשה הש"ס לס"ד דמשו"ה דוחה שבת משום דכתיב בי' ברית וע"ז הקשה דגדול דכתיב בי' ברית לידחי ג"כ. ולכאורה קשה מדוע הקשה הש"ס מגדול ולא הקשה גם מקטן אחר יום השמיני דשלב"ז אינו דוחה שבת ואמאי והרי גם בקטן שלב"ז נאמר ברית ואטו ברית דקרא קאי רק אמילה בזמנו ומדוע הקשה רק מגדול וע"כ דבאמת אין הקושי' משלב"ז דבזה ידע הש"ס המיעוט דשמיני למעט תשיעי דהפירוש דתשיעי אינו דוחה וכמו שהארכתי בסי' נ"ו ולזה הקשה מגדול דבזה ליכא מיעוט והוצרך רש"י להביא דמנ"ל להש"ס באמת דאינו דוחה אם המיעוט לא קאי עלי'. אבל למסקנת הש"ס דמשו"ה דחי שבת משום דכתיב וביום א"כ אין שום חילוק בין קטן לגדול שלב"ז דרק יום השמיני דוחה שבת ושוב נשמע מכל המקומות שהבאתי ולזה שפיר הקשיתי על הכ"מ ושפיר הוצרכתי לתרץ כל האמור:

ואולם אחר כל התירוצים עדיין דברי הכ"מ תמוהים מסוגי' דשבת קל"ב הנ"ל דמפורש בש"ס גדול דכתיב בי' ברית לידחי שבת ומבואר דבאמת אינו דוחה וא"כ הדבר מפורש בש"ס ואמנם האמת דרש"י כתב דילפינין מיו"ט אבל עכ"פ זה רק טעמא דש"ס אבל הרמב"ם א"צ ללמוד הדבר מיו"ט מאחר דהדבר מפורש בש"ס ואמאי כתב הכ"מ דהרמב"ם למד הדבר מיו"ט ובזה לא יוצדקו כל התירוצים שכתבתי בזה ואין בידי לתרץ והשי"ת יאר עיני במאור תורתו הקדושה:

תוכן העניינים

גבעת הלבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה