גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך
סימן נה
ב"ה ה' חקת תרצז"ל סאמבר יצ"ו. יצו ה' את הברכה. כשואל כענין ומשיב כהלכה. כבוד ב"ג חביבי הרב הגדול החו"ב בחדרי תורה. קולע אל השערה בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה יוסף שמואל
שמעלקא האלענדיר שליט"א האבד"ק
ריגליטץ יצ"ו
אחדשה"ט כמשפט. יקרתו הגיעני בזו השעה ובהיות הדבר נוגע לשיהוי מצוה אמרתי להשיבו כרגע:
בדבר השאלה בתינוק בן ז' שלא מהלוהו בזמנו להיותו נולד רך וכחוש ופקדו הרופאים להמתין וכעת הוא בריא כאחד הילדים ורצו הוריו להמתין עד יום הפדיון בכדי שיהי' הברית מילה והפדיון כאחד. וכת"ה מפקפק בזה שאין כדאי להשהות המילה. ועוד דיום הפדיון יהי' ביום ה' ובזה דעת התשב"ץ דמילה שלב"ז אין למול ביום ה' ואף דהש"ך ביו"ד רס"ו חולק עליו זהו רק בנתרפא ביום ה' אבל להמתין עם הב"מ עד יום ה' בודאי אין להקל. ואף דהמג"א בסי' של"א כתב דהאידנא ל"ש דברי התשב"ץ. ע"ז כתב כת"ה דלטעמו של הטו"ז ביו"ד שם משום צערא דינוקא שייך גם האידנא. והביא ג"כ דעת הנובי"ת חיו"ד סי' קס"ו שאוסר בזה להמתין באופן שיחול ביום ה' ואף בדיעבד אם לא מהלוהו עד יום ה' אוסר למולו יעו"ש עכ"ד כת"ה בקצרה:
א) הנה כל דברי כת"ה המה מכוונים להלכה ואין שום מקום לעכב המילה עי"ז. וכמובן טעם הורי הילד בכדי שלא יצטרכו להוציא הוצאות על ב' סעודות ולזה רצונם שיהי' המילה והפדיון ביחד. ואני אומר ע"ז מה דקאמר בריש כתובות מרי' דאברהם תלי תניא בדלא תניא שזה מצות מילה להכניסו בבריתו של אאע"ה היא מצוה דאורייתא והסעודה שעושין בברית מילה לדעת הש"ע בסי' רס"ה סי"ב היא רק מנהגא ואף להסוברים דחיובא היא מ"מ זה רק בזמנה אבל שלב"ז כתב בשו"ת אור נעלם הובא בשע"ת או"ח תקנ"א דאין לה שורש ועיקר בש"ס. ואיך אפשר לדחות מילה שלב"ז מחמת הסעודה וכבר כרב בשע"ת שם דבעיכבו המילה שלב"ז ע"י הסעודה אסור לאכול על הסעודה שגרמה איסור שהיית מצוה יעו"ש. וא"כ בודאי אם אין ידו משגת לעשות סעודה עדיף יותר לעשות המילה בלא סעודה ובעת הפדיון יעשו הסעודה ויוכלו ג"כ לצאת קצת יד"ח המצוה של סעודת ברית מילה אף שהיא איזה ימים אחר המילה דאין הסעודה חובה לאותו יום דוקא וכמ"ש הפת"ש ביו"ד רס"ה שם בשם חמודי דניאל דיכול לעשות הסעודה ביום אחר. ובאמת מוכח כן מדברי הש"ך ביו"ד סי' ש"ה סקי"ב דנהגו לעשות הסעודה בלילה וכ"כ המג"א בסי' תקס"ח והוסיף דבזמנינו עושין כל הסעודות בלילה יעו"ש. הרי דא"צ לעשות באותו יום דוקא. וכן נהוג בכמה מקומות לעשות סעודה ביום שלישי למילה ואסמכוהו על הקרא דביום הגמל דהיא הג' היינו שלישי למילה. ומצאתי בתשובות חות יאיר בסי' ע' כתב שם לענין סיום מסכתא וז"ל וה"ה יום של אחריו כנהוג שהרי שלמה המע"ה עשה משתה ז' ימים ואפשר שגם אחר אחריו כמ"ש גבי ז' ברכות מחמת הילולא. ואף שכתב שם בתשובה וסעודת שלישי למילה לא הוה סעודת מצוה שאינה רק מנהג. זה רק משום שכבר עשה סעודה ביום המילה ואין המצוה רק פעם א'. אבל אם לא עשה ביומו שפיר גם בימים שאחריו מקיימים המצוה כדברי החו"י הנ"ל:
ב') ונראה להסביר הדבר ביותר דבסעודת ברית מילה מקיימין גם איזה ימים אח"כ עפ"מ שנראה לענ"ד לומר בטעם הדבר שסעודת ברית מילה היא מה"ת לכמה שיטות מה שאין כן בשאר המצות אין חיוב סעודה בקיומם. והנראה, דהנה המילה היא ענין קרבן ועיין בנובי"ק חיו"ד סי' פ"ו הקשה על רבינו פרץ שכתב דמילה היא קטורת דהרי היא קרבן ותירץ עפי"ד המדרש דעלה ריחה כקטורת. אבל עכ"פ הרי מבואר שם במדרש וכעולה שהיא כליל יעו"ש בנוב"י. וא"כ כיון שהיא קרבן עולה וא"כ הרי עולה בעי מנחה ונסכים ואיך יקיים מנחה ונסכים. ואולם כבר אמרו חז"ל ביומא ע"א הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח יין. ובזה נראה לבאר הא דפירש"י בפ' ויגש והוא ממגילה ט"ז בקרא דויפול על צוארי בנימין אחיו דהיא על המקדשות שעתידין להחרב יעו"ש. ואינו מובן איזה רמז יש להמקדשות בצוארי יוסף ובנימין. ונראה עפ"מ דמבואר במד"ר בשה"ש בקרא דכמגדל דוד צוארך דקאי על ביהמ"ק. וג"כ אינו מובן. אכן עפ"י ש"ס דיומא הנ"ל דממלא גרונם של ת"ח יין הוא כנסכים ע"ג המזבח א"כ הרי דצוארי ת"ח יש להם דין ביהמ"ק ממש. וזהו הכונה בהא שאמרו חז"ל שלחנו של אדם מכפר. ומעתה זהו הכונה בהא דכמגדל דוד צוארך דהצואר יש לו דין מקדש דהוא מגדל דוד. ומעתה מובן שפיר דכיון שיוסף רצה לרמז על החורבנות לזה בכה על צוארי בנימין אחיו והיינו דרומז דיהי' זמן שיחרב ביהמ"ק ונצטרך לכפר בצוארן של ת"ח ודוק בזה. ומעתה משו"ה הצריכה תורה סעודה לברית מילה דהמילה היא עולה והסעודה והמשתה שעושין היא במקום מנחה ונסכים. ובזה יש לרמז מה שדרשו חז"ל גבי אברהם ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל שהי' שם גדולי הדור שם ועבר יעו"ש במד"ר וברש"י ואינו מובן מה רצו בזה. ובהנ"ל מבואר דהרי עיקר המשתה היא בעבור נסכים וזה רק אם ממלא גרונם של ת"ח יין ואז בזמנו של אברהם לא הי' ת"ח ומה צורך בהסעודה. ולזה רימזה תורה שהי' שם על הסעודה גדולי הדור שם ועבר והמה הי' ת"ח ויצא בזה. וזה טעם חדש בעזהי"ת. ומעתה לפ"ז הרי קיי"ל בכ"מ ומהם בזבחים ח' מנחתם ונסכיהם אפי' למחר ומביא אדם זבחו היום ונסכיו אפי' מכאן עד עשרה ימים וא"כ שפיר הסעודה זמנה גם איזה ימים אח"כ כמ"ש בעזהי"ת. ועכ"פ לעכב הברית מילה ע"י הסעודה זה ממש כמו מרי' דאברהם והיינו שכל עיקר הסעודה נלמדת מאברהם וכן המילה היא בריתו של אאע"ה תלי תניא דהיא מילה בדלא תניא דהיא סעודה שלב"ז וכנ"ל. וא"כ צדקו דברי כת"ה שאין לאחר הדבר. זולת אם יאמרו הבקיאים שיש איזה סברא להמתין שיש חשש שהילד חש כח ע"י שנולד בשביעי בזה יעשו כדבריהם וכמבואר בתשובת צ"צ בסי' קכ"ח בלשון השאלה בזה"ל בבכור פט"ר לאמו שנולד לשבעה חדשים ויחששו למולו עד אחר כלות ב' חדשים אי חייב לפדותו יעי"ש. מבואר ע"י שהי' פט"ר ובן ז' חששו למולו עד ב' חדשים ובתשובה שם לא ערער ע"ז כלל והשיב לענין הפדיון. וא"כ גם בנ"ד שהילד בכור לאמו ובן ז' אם יאמרו הבקיאים שיש בזה מעליותא להברות הילד נכון להמתין. אולם בהיות כפי מכתב כת"ה שהילד כעת בריא כאחד הילדים וא"כ אם אין שום קפידא לדברי הרופאים אין להשהות המצוה כלל וכדברינו וכמ"ש כת"ה:
ג') ומעתה כיון שאסור להשהותו אם עבר והשהה בזה כתב הנוב"י שם דאין למולו ביום ה' משום דאתה מכשילו לעתיד לבא. והגם דדבריו תמוהים לכאורה לפמ"ש הכלבו והובא בד"מ יו"ד רס"א דהאב עובר בכל יום בעשה אף אח"ז. וא"כ האיך ביכולתינו לגזור שלא למולו ולבטלו מעשה בכל יום והגם דחז"ל יכולים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת זה רק. חכמי התלמוד אבל כל שלא גזרו הם אין בכח הבאים אחריהם לעקור דבר מה"ת אף בשוא"ת והדבר לפלא לכאורה. אמנם נראה דדבריו יש להם מקור בהלכה ואינם גזרה בעלמא רק שורת הדין כך הוא דהרי הוא מיירי שהמתינו עד ער"פ וערער על הדבר מטעם דאין להשהות המצוה וגם דמילה שלב"ז אין למול בער"ש ויו"ט וכדברי התשב"ץ ואף דאם אירע שלא הי' אפשר למולו קודם מותר אבל להשהות לכתחילה אסור יעו"ש בדבריו. ומעתה לפ"ז אמינא דשפיר כתב דבה"ג אף בדיעבד אם עבר והשהה אסור למולו. דהנה כבר תמה הש"ך שם על התשב"ץ משבת קל"ז דלדבריו הו"ל לצייר אם חל ר"ה ביום ב' ג' דאין מלין עד יום ט"ו יעו"ש. [והך ט"ו בודאי ט"ס וצ"ל י"ד כמובן. ולפלא שהגה"ק בדרך פקודיך במצוה ב' הביא בשם התשב"ץ דגם ביום ו' אין מוהלין ותמה ממשנה דשבת הנ"ל. ודבריו תמוהים דבתשב"ץ אסר רק ביום ה' כמ"ש הש"ך שם. ובקושיתו כבר קדמו הש"ך במקומו]. והנה ראיתי בספר שם אהרן על ש"ס בחידושים לשבת שם כתב ליישב הקושי' בדרך פלפול. דהתויו"ט בפ"ק דר"ה הביא קושי' מדוע בספק קה"ח מחללין שבת ולא במילה. וכתב הוא ליישב דכבר הקשה הר"ן מדוע לא גזרו במילה שמא יעבירנו כמו בשופר. אמנם נראה עפמ"ש הר"ן דגזרה דרבה היא רק משום דלא בקיאין בקביעא דירחא אבל במילה ל"ש שמא יעבירנו דהמצוה ודאי. וכ"ז בודאי אבל בנולד ביה"ש דהמצוה ספק שפיר גזרינין שמא יעבירנו. וזה רק במילה אבל בקה"ח דהותרה הוצאת מקלות ל"ש לגזור שמא יעבירנו ומיושב קושית תויו"ט. וא"כ כ"ז בשבת אבל ביו"ט דל"ש שמא יעבירנו שפיר ספק שלב"ז דוחה יו"ט ושפיר מלין ביו"ט ואף דקיי"ל בש"ע דגם ספק שלב"ז אינו דוחה יו"ט הוא משום דאנן קיי"ל דאפי' יו"ט שני לא דחי ובע"כ דס"ל דאפי' ספק אינו דוחה ולקושית תויו"ט נצטרך לומר כתירוצו. אבל שם במשנה דציירה רק יו"ט של ר"ה שפיר יש לומר דס"ל דנולד ביה"ש מלין ביו"ט דהיא ספק ולזה ציירה רק ר"ה וא"כ שפיר בה"ג מלין ביו"ט ומיושב קושית הש"ך עכ"ד בקצרה. אכן לענ"ד צדקו דברי הש"ך בראייתו. דהנה לכאורה דברי השם אהרן תמוהים דהרי בפירוש מבואר במשנה דבב' ימים טובים של ר"ה מלין לי"ב הרי דגם ספק מילה שלב"ז אינו דוחה יו"ט. אמנם אין זה קושי' דהרי במשנה מיירי שבשבת הי' ספק מילה שלב"ז וביו"ט שאחר השבת כבר הי' ודאי שלב"ז. ורק לציורו של הש"ך דבר"ה הי' ספק זמנו שפיר כתב השם אהרן דבה"ג באמת דוחה. אמנם כן שוב צדקו דברי הש"ך דהמעיין בש"ך שם יראה שכתב דמפורש במשנה ב' ימים של ר"ה שחלים לפני השבת מלין בי"ב יעו"ש ולכאורה הדבר תמוה דהרי זה לשון המשנה יו"ט לאחר השבת נימול לי"א ב' יו"ט של ר"ה נימול לי"ב מפורש לכאורה במשנה דחל ר"ה אחר השבת ומדוע העתיק הש"ך בהיפוך. אמנם נראה ונקדים לבאר דברי רש"י בחולין פ"ד ע"ב בהא דאין ספיקה דוחה יו"ט שהביא ממשנה דשבת הנ"ל. ותמה מהר"ם מלובלין שם דהרי שם מיירי בודאי שלב"ז ומשו"ה אינו דוחה אבל ספק שלב"ז מנ"ל דאינו דוחה ועיין בלב ארי' שם שכתב בדרך רחוק. אכן לענ"ד נראה לבאר דבריו. דהנה כבר כתב הצל"ח בפסחים נ"ח ע"ב דאף לשיטת רש"י דבזמן שהי' מקדשין ע"פ הרא' הי' גם בד"ו פסח מ"מ אד"ו ראש לא הי' גם בזמן שקידשו בראי' והביא ג"כ בשם הלח"מ בפ"ז מתמו"ס שכ"כ יעו"ש ולפלא ששניהם לא ראו שהדבר מפורש ברש"י סנהדרין י"ז ד"ה ולעברי' שכתב דבזמן הראי' לא השגיחו על בד"ו פסח לפי שהי' יכולים לעבר אח"כ שלא יאורע אד"ו רא"ש יעו"ש ומפורש כדבריהם. וא"כ לפ"ז בע"כ הפירוש במשנה דשבת ב' ימים טובים של ר"ה היינו שחלו קודם השבת דאחר השבת א"א דלא אד"ו ראש וא"כ בר"ה הי' ספק זמנו ואעפ"כ אינו דוחה ושפיר מבואר במשנה דספק שלב"ז אינו דוחה יו"ט וכונת רש"י דמסיפא דמתני' מוכח זה ומיושבים דברי רש"י בחולין [אמנם לפ"ז צ"ע דברי רש"י בעירוכין ח' שפירש ולא יותר על י"ב ואם חלו ב' ימים של ר"ה אחר אותו שבת יעו"ש ומדוע צייר בה"ג והרי לא יצויר בה"ג דלא אד"ו ראש ויותר הו"ל לצייר שחלו קודם השבת והגם דמשכח"ל כאחרים וכמ"ש תוס' פסחים נ"ח שם אמנם הרי לא קיי"ל כאחרים וכמ"ש הר"ח בפירושו בסוכה שם ותוס' פסחים שם וכמשמע ג"כ מרש"י סנהדרין הנ"ל. וכן בעירובין י"ג ע"ב פירש דכי מיקלעי שבת ור"ה בהדדי מיבקר האי דשלישי בשבת בע"ש ומשמע ג"כ דפירש דהי' ר"ה אחר שבת. וקצת יש לומר דמשמע לי' מלשון המשנה כדי לשבת וליו"ט של ר"ה משמע דשבת חל קודם ומבואר דמשנה זו סוברת כאחרים הנ"ל ועיין במשנה כריתות י"ט מבואר דר"א ור"י ור"ש ורבי יוסי ס"ל דמשכח"ל אד"ו ראש ומוכח דס"ל כאחרים וכדס"ל ג"כ לרבי ישמעאל בהא דחלבי שבת ביוה"כ וא"כ משו"ה פירש ג"כ המשנה בעירוכין כאחרים דידוקדק לשון המשנה דנקטה שבת קודם ר"ה. ועיין במנחות מ"ט ע"ב משמע בש"ס שם בתחילה דפירש המשנה דעירוכין דר"ה חל קודם השבת ובסוף שם משמע דמפרש המשנה דחל אחר השבת יעו"ש וצ"ע בכ"ז ולא אוכל להאריך בזה כעת שלא לאחר מכתבו ויגרום שיהוי מצוה ועכ"פ אף דבעירוכין פירש"י המשנה דחל ר"ה אחר השבת היא דמשניות דעירוכין שם נשנו בזמן הבית דמיירי בקרבנות ועיין בתוס' שם בדי"ג בד"ה משמרתו ובהגהות שטמ"ק דנשנית בזמן בית ראשון וא"כ אז שפיר יש לומר דלא השגיחו ע"ז והי' אד"ו ראש אבל המשנה דשבת דאינה אותה המשנה דעירוכין כמבואר בשינוי ואריכות לשון שיש בין משנה דשבת למשנה דעירוכין ונשנית אחר זמן הבית א"כ בע"כ דמיירי שר"ה הי' קודם השבת ושפיר הוכרח רש"י מהמשנה דספק שלב"ז אינו דוחה יו"ט דאם דוחה א"כ לא יצויר רק י"א ולא י"ב דאחר שבת אינו חל ובחל קודם השבת נימול בר"ה וע"כ דספק ג"כ אינו דוחה יו"ט וצדקו דברי רש"י בחולין] ומעתה שפיר כתב הש"ך דחלים ב' ימים של ר"ה קודם השבת והוכיח מזה דלא כהתשב"ץ דא"א לומר כמ"ש השם אהרן דבה"ג מלין ביו"ט דמפורש במשנה להיפוך. והש"ך כיון כ"ז בדבריו הקצרים דמבואר במשנה חלו ב' יו"ט של ר"ה לפני השבת וכנ"ל. ועוד תמוהים דברי השם אהרן שכתב דהמשנה ציירה ר"ה ולא ב' י"ט של גליות דסוברת דספק נדחה, דהרי א"כ מדוע פסקינין בש"ע להיפוך מהמשנה וכי כח בידינו לחלוק על המשנה. ובפרט דהרי מפורש ג"כ בחולין פ"ד ע"ב דספק שלב"ז אינו דוחה יו"ט. ועוד דהאיך אפשר להוכיח מהמשנה מדציירה רק בר"ה משום דסוברת דביו"ט של גליות ספק דוחה דהרי המשנה נתחברה בא"י ושם ליכא ב' י"ט של גליות רק ר"ה ועיין בב"י יו"ד רס"ו בשם תשובות הרא"ש שכתב כן דהמשנה מיירי בא"י וא"כ דברי השם אהרן תמוהים. ועוד דלפי דבריו יוצא דהא דספק זמנו אינו דוחה שבת הוא מגזרה דשמא יעבירנו ובאמת הדבר מפורש בשבת קל"ה דנלמד מקרא דערלתו ודאי ולא ספק ויעו"ש ברש"י דגם לנולד ביה"ש ילפינין מזה ותוס' כתבו דא"צ קרא כלל לזה יעו"ש ועכ"פ מבואר דמה"ת היא. והתויו"ט שם הביא רק הקושי' מדוע בקידוש החודש ספק דוחה שבת אבל אין הקושי' מדוע מילה אינו דוחה שבת ונסתר כל בנינו של השם אהרן במחכתה"ג. וא"כ דברי התשב"ץ תמוהים מקושית הש"ך הנ"ל:
ד') אכן ראיתי להגאון ביד שאול בסי' רס"ב שם כתב דהש"ך לא ראה דברי התשב"ץ. ובאמת בתשב"ץ מבואר דהי' אפשר למולו גם ביום ד' והמתין עד ה' בזה אסר דהוה כמתנה לחלל השבת וא"כ שם במשנה דלא הי' אפשר למולו קודם שפיר מותר ביום ה' ומיושב קו' הש"ך עכ"ד ותורת אמת היתה בפיו. ולענ"ד נראה להסביר הדבר יותר דהנה בגוף דברי התשב"ץ העירותי זה כבר עפמ"ש הרמב"ן בשבת פראד"מ ביניקא דאשתפיך חמימא דמותר למולו בשבת אף שיודע שיצטרך לחלל שבת משום דאז יהי' פיקו"נ ומותר יעו"ש ובר"ן. וא"כ מדוע אסור למולו ביום ה' הרי אם יצטרך לחלל שבת יהי' פיקו"נ ושרי ומצאתי כעת ביד שאול שם שהעיר בזה והקושי' עצומה. ונראה ליישב דהנה יש לדקדק בדברי רמב"ן שם מדוע נקט דינו רק בינוקא דאשתפיך חמימא ולא בלא הכין כלל חמין מאתמול רק על קודם המילה ולא ראיתי מי שיבאר הדבר. ונראה דהנה הישויע"ק באו"ח ח של"א כתב דמחלוקת הרמב"ן והרז"ה תליא אי שבת הותרה אצל פיקו"נ או דחוי' דאם דחוי' איך יעשה לכתחילה דבר המביאו לחילול שבת יעו"ש. אמנם נראה דדעת הרמב"ן דבאמת גם הוא יוכל לסבור שבת דחוי' אצל פיקו"נ ועכ"ז אין זה מתנה לחלל את השבת כיון שמצות מילה חובה עליו א"כ אף דהיא רק דחוי' מ"מ אין לו עצה אחרת ואף אם דחוי' מותר ועיין בב"י או"ח סי' י"ב מה שמחולק עם ר"י בענין עדל"ת היכא שכעת אין לו עצה בהיתר ובשו"ת ברית אברהם חאו"ח מזה. אמנם, נראה דזה רק אם לא נעשה הדבר ע"י פשיעתו. אכן אם לא הכין חמין מאתמול א"כ הוא פשע בזה אף שכעת אין לו עצה בהיתר מ"מ אסור לו לגרום לכתחילה פיקו"נ שיצטרך לחלל שבת כיון שהוא רק דחוי' כעין דברי התוס' בעירובין ד"ק בענין עשה דפשיעה. והדבר דומה ג"כ לביטול איסור לכתחילה דאסור גם בדיעבד וה"ה בנ"ד אם לא הכין חמין ובפשיעתו גרם ועיין רש"י מגילה ז' ע"ב פירש אפשר מעיו"ט שנפגמה מעיו"ט וא"א מעיו"ט פירש שנפגמה ביו"ט יעו"ש מבואר דאם נולד היום דבר כמו בנשפך חמימי זה הוה א"א. וא"כ לפ"ז בלא הכין וגרם שיצטרכו לחלל שבת שפיר אסור ונהי דאם כבר מל מותר דאין דבר עומד בפני פיקו"נ אבל לכתחילה אסור הואיל והוא רק דחי'. ומעתה מובנים דברי הרמב"ן דרק באישתפיך חמימא והוא הכין א"כ לא פשע כלום שפיר באם אין לו עצה מותר לגרום חילול שבת בפיקו"נ אכן אם לא הכין כלל וא"כ אפשר הי' לעשות בהיתר ורק ע"י פשיעתו נצטרך לחלל שבת שפיר אסור כיון דרק דחי' היא ומובנים דברי הרמב"ן בטעמם. ובזה יתיישב ראיות הרז"ה מהא דכיסוי דאם אין לו דקר נעוץ אסור לשחוט אף דאם שחט יחפור בדקר ויכסה יעו"ש בר"ן. ובהנ"ל מתורץ כיון שלא הכין דבר נעוץ שפיר אסור וכנ"ל וזה דבר חדש בעזהי"ת. ומעתה מיושב הקושי' על התשב"ץ. כיון דמיירי בפירוש דהי' יכול למול ביום ד' וא"כ הי' אפשר בהיתר ופשע שפיר הוה מתנה לחלל את השבת משא"כ בהך דשבת קל"ז הנ"ל דלא הי' אפשר בהיתר שפיר גם בדחי' מותר כדברי היד שאול הנ"ל. וא"כ כיון שאין קושי' על התשב"ץ מהא דשבת שפיר צדקו דבריו לדינא דאם הי' אפשר למולו קודם אסור למולו קודם השבת. וא"כ צדקו דברי הנוב"י דאם עבר והמתין אין למולו קודם יו"ט וכדברי התשב"ץ ואין הדבר מטעם גזרה רק דינא היא וכדברי התשב"ץ וז"ב בעזה"י:
ה') ובזה נראה לענ"ד לפרש דברי הילקוט הובא בנועם מגדים בפ' תשא אקרא דושמרו בנ"י את השבת ר"א אומר לעשות את השבת דבר שהברית כרותה לו ואיזהו זה מילה עכ"ל. ותמה הנוע"מ דהרי אדרבה מילה דוחה שבת יעו"ש והיא תמוה. ובהנ"ל נראה לפרש בדרך הפלפול. דהנה בנדה ל"ח מבואר דחסידים הראשונים לא הי' משמשים מטותיהם אלא ברביעי בשבת שלא יבאו לידי חילול שבת. ובהגהות מוהרצ"ח הקשה מזה לשיטת הרמב"ן הנ"ל דמותר למול באישתפיך חמימי וא"כ גם בנ"ד הרי אם יצטרך יהי' פיקו"נ והביא מזה ראי' לשיטת הרז"ה. ולענ"ד נראה בדרך הפלפול דאדרבה מזה מוכח כרמב"ן. והנה לפמ"ש לעיל דשיטת הרמב"ן היא במילה דוקא משום דזמנה קבועה ומוכרח הוא למול ואף אם דחוי' הוא מותר בל"ז מיושב דהרי בקיום מצוה דפ"ו אין זמנה קבועה היום דוקא ושפיר גם להרמב"ן אסור וכדברי הישויע"ק ואקצר] דהנה הש"ס הקשה שם ברביעי ותו לא ומשני אימא מרביעי ואילך ופירש"י דאדרבא דכ"ש אם מעברא בה' או בו' לא מטי יום לידה בשבת. והנה לענ"ד קשה קושי' עצומה שם בש"ס לשיטת הבה"ג והרא"ש בפ"ק דגיטין דהא דיולדת כל ג' ימים מחללין עלי' את השבת היא ג"י מעל"ע ודלא כהתה"ד במג"א או"ח סי' ש"ל] ובתשובות בית אפרים יו"ד סי' ט"ז ובמטה אפרים סי' הרי"ז פוסק כן להלכה. וא"כ שפיר יש לומר דדוקא ברביעי אולם אם תתעבר בה' וא"כ הלידה ביום ד' ויהי' שבת בתוך הג"י מעל"ע כי אם תלד בבוקר מיום ד' יהי' כל ליל שבת בתוך הג"י ובפרט אם תלד בערב. ומשו"ה שימשו רק ברביעי בכדי שתלד ביום ג' לכל היותר ויהי' שבת אחר הג"י. ולכאורה ראי' גדולה מזה להתה"ד דל"ב מעל"ע וא"כ גם אם תהי' ביום ה' ג"כ לא יחלל שבת כיון דתלד ביום ד' ויהי' שבת אחר הג"י ויוקשה מאוד לשיטת הבה"ג והרא"ש. ולכן נראה לתרץ דהנה כבר הבאתי בשם הישויע"ק דמחלוקת הרז"ה ורמב"ן תליא אי שבת הותרה או דחי' וכנ"ל. והנה כבר כתב הישויע"ק שם דאף אם שבת הותרה בפיקו"נ מ"מ במילה שבת רק דחי' יעו"ש. ולדעתי נראה ראי' לדבריו מסוגי' דעלי' דרצה הש"ס להוכיח דעדל"ת שיב"כ ממילה דדחי שבת ותירץ משום שנכרתו עלי' י"ג בריתות ומדוע לא הוכיח מפיקוח נפש דדוחה שבת וע"כ דרק במילה דדחי' היא שפיר הוכיח אבל בפיקו"נ דהיתר הוא שפיר אין מזה ראי' לעדל"ת. ותדע דהרי בזה ל"ש התירוץ דמשני הש"ס במילה ואעפ"כ דחי וע"כ משום דהותרה. ומעתה נראה דבאמת סובר הש"ס כרמב"ם ואולם רק במקום שיצטרך לחלל שבת ע"י פיקו"נ בזה שרי דהותרה אבל אם יצטרך לחלל שבת במילה דרק דחי' הוא בזה גם הרמב"ן מודה דאסור. וא"כ שפיר פריך הש"ס ברביעי ותו לא ומשני מרביעי ואילך והיינו דבאמת אף אם יצטרך לחלל השבת ע"י פיקו"נ זה שרי לכתחילה ורק קודם ד' יש חשש דהלידה תהי' בשבת ונהי דמצד הלידה אין קפידא אבל הרי אם יהי' הולד זכר יהי' גם המילה בשבת וזה רק דחי' לכ"ע ואסור לגרום חילול שבת בזה וא"כ מיושבים ב' הקו' הנ"ל כ"א בירך חבירתה ויהי' אדרבה מסוגי' ראי' לרמב"ן דאל"כ יוקשה לשיטת בה"ג הנ"ל. ואף דהש"ס קאמר שלא יצטרכו נשותיהן לחלל שבת והיינו בלידה כמובן. נראה דזה רק בס"ד דהש"ס דקאמר רק ברביעי והיינו כמו שפירשתי דביום ג' יהי' חילול שבת בזה שפיר קאמר נשותיהן. אולם למסקנת הש"ס דמד' ואילך שפיר הוה משום המילה דוקא ודוק:
והנה כבר דקדקו בקרא דושמרו בנ"י את השבת דהלשון מיותר מהו ושמרו את השבת לעשות את השבת דהי' די בא' מהם וגם למ"ל ב' פעמים את השבת ועמ"ש בזה האמרות טהורות בתהלים קי"ט פסוק צ"ח מזה. ולתרץ זה הביא הילקוט מאמר זה. דהנה הגרצ"ח שם בהגהותיו הקשה עוד בהא דקאמר הש"ס אלא ברביעי בשבת דהרי מיעקר תקנת עזרא יעו"ש. אכן לענ"ד לק"מ דהרי באמת הש"ס קאמר מרביעי ואילך וגם לילי שבת בכלל. ואי דקושיתו על הס"ד דש"ס. הרי הש"ס דחי לה. ואדרבה בזה יתיישב מה שהקשיתי בהא דפריך ברביעי ותו לא הרי יש לחוש שנצטרך לחלל שבת בתוך הג"י לשיטת הבה"ג. ובהנ"ל יתורץ דהקושי' ברביעי ותו לא הוא כקושית הרב הנ"ל דאיך יוכלו לעקור תקנת עזרא ואין הכונה דכ"ש אח"כ כפירש"י דע"ז שפיר יש לומר כנ"ל ורק הכונה משום תקנת עזרא ואקצר. ועכ"פ אותם הת"ח המקיימים תק"ע ירויחו חוץ לזה שמקיימים תק"ע מקיימים ג"כ הך דחסידים הראשונים שאינם באים לחילול שבת ונהי דלידה הותרה אבל המילה היא רק דחי'. והנה חז"ל דרשו קרא דלסריסים אשר ישמרו את שבתותי דקאי על ת"ח המסרסים עצמם כל ימי השבוע וממתינים לשבת וישמרו לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר. ומעתה נראה דהילקוט מפרש הקרא דושמרו הנ"ל באופן הזה ושמרו בנ"י את השבת היינו דממתינים לשבת ומזה יוצא לעשות את השבת לדורותם. וע"ז מפרש הילקוט דבר שהברית כרותה לו וזה מילה דדחי שבת משום שנכרתו עלי' בריתות כדקאמר בש"ס ומזה מוכח דשבת דחי' אצל מילה כנ"ל. וא"כ עי"ז שממתינים לשבת נצמח דישמרו את השבת שלא יצטרכו לחלל במילה וזהו לדורותם דבר שהברית כרותה לו וכנ"ל ומיושב הילקוט הנ"ל בדרך הפלפול ודוק:
ו') וחוץ לדרכינו נראה לבאר דברי הילקוט הנ"ל. דרבי אליעזר בעל המימרא שם אזיל לשיטתו. דהנה בקרא הנ"ל יש לדקדק מלבד הדיקדוקים הנ"ל דמהו לעשות את השבת והרי שבת קביעא וקיימא מא ובפרט דלשון עשי' משמע דבר דצריך לקדש כבבכורות נ"ו ע"א בכור ליתי' בעשי' דברחם קדיש ויעו"ש ברש"י וה"ה דלשון עשי' ל"ש בשבת ויותר הי' טוב לקיים את השבת וגם מהו לשמור ומהו לעשות ואינו מובן. ולכן פירש ר"א לשיטתו הקרא הנ"ל ע"פ המבואר בשבת ק"ל ר"א אומר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה ובעי הגמרא טעמא דר"א משום חביבי מצוה או משום חשדא ופשיט משום חבובי מצוה. ומ"מ אין הכונה דל"ש חשדא רק דגם חבובי מצוה שייך בזה ונ"מ דגם עפ"י עדים אסור מכוסה אבל מ"מ גם משום חשדא שייך דהרי ראיות הש"ס היא רק דשייך גם חיבובי מצוה אבל שלא בעדים בודאי שייך ג"כ חשדא. וראי' מד' רש"י בשבת שם בד"ה ומשני שכתב דלאפוקי מחשדא בעלמא היא מבואר דאף לבתר דמסיק הש"ס משום חיבובי מצוה הטעם ג"כ משום חשדא דהרי זה כבר בתר דפשיט הש"ס חיבובי מצוה וז"ב. ומעתה זהו הכונה ושמרו בנ"י את השבת. היינו דגם באופן הזה שומרים בנ"י את השבת אף לעשות את השבת היינו אף שעושים מלאכה בשבת והיינו לדורותם דבר שהברית כרותה לו זה מילה שדוחה שבת א"כ בזה שמביא הסכין מגולה וכל העם רואים בזה גופא שומר השבת שלא יחשדוהו שמחלל השבת וזה גופא הוא שמירת שבת שמראה שהוא שומר שבת ורק נושא הכלי לצורך מילה ולשיטתו אזיל בזה ומבוארים כל הדיקדוקים בקרא הנ"ל ומבואר ד' הילקוט הנ"ל:
ז') ונחזור לשאלתינו הנה כאמור אין להשהות המצוה ואם הילד בריא ואין שום חשש לבריאתו עפ"י הרופאים אז יצוה כת"ה לבל לאחר המצוה ואולם בהיות שמכתבי הזה יגיע בש"ק ויצטרכו למול ביום א' הנני להודיעהו ששמעתי בשם רבותינו הגאונים הקדושים
מבעלזא זצלל"ה שנהגו שלא לעשות מילה שלב"ז ביום א' וטעמם עפ"י המבואר בתענית כ"ז ע"ב דאנשי מעמד לא התענו בא' בשבת מפני שאז חלושים או מחמת ג' ליצירה או מחמת נשמה יתרה וא"כ גם הילד חלוש אז ואין למולו שלב"ז ביום א' כך שמעתי משמם. והנה לכאורה תמהתי ע"ז מהמשנה דשבת קל"ז שם חל יום תשיעי להיות בשבת נימול לעשרה דהיא ראשון בשבת מפורש דמילה שלב"ז עושין ביום א' ולכאורה היא פליאה גדולה. אמנם נראה ליישב דבריהם הקדושים דבאמת אין זה חולשה כ"כ לדחות המילה בשביל זה ורק אם סיבת הדבר שנימול שלב"ז היא מחמת שהילד הי' חולה אז שפיר אמרינין אף שנראה שנתרפא ביום א' מ"מ עדיין אינו בריא לגמרי הואיל ויש בו חולשה מצד המבואר בתענית הנ"ל. ויש להסביר הדבר יותר ע"פ המבואר ביומא נ"א מפני טומאה דחיותו ויעשה בטומאה יעו"ש. וה"ה בזה כיון שנדחה בזמנו מפני חולשה א"כ גם כעת אין לעשות המילה בעוד שיש בו קצת חולשה ובפרט דבעינין שיתרפא לגמרי ומקודם אסור למולו וכאן ביום א' א"א שיתרפא לגמרי והוא בחזקת חולה בעינין שיצא לגמרי מחליו ויהי' בריא אולם וזה אינו ביום א' דחלש קצת אכן שם במשנה דשבת הנ"ל דנדחה מזמנו לא משום חולשא ורק משום שבת שפיר נוכל למולו ביום א'. וא"כ בנ"ד לכאורה הרי כבר הבריא קודם ורק שהמתינו מטעם אחר שפיר יש למולו ביום א' לכאורה. אולם לפמ"ש הטעם מחמת הא דמבואר ביומא נ"א מפני טומאה דחיתו וא"כ כאן ג"כ נדחה מזמנו מחמת חולשה ושפיר יש לומר דאין למולו ביום א' אף בהבריא מקודם הואיל ונדחה מזמנו ע"י חולשה אין למולו רק כשאין בו שום חולשה וכנ"ל:
והנה הרבה פלפולים עלו ברעיוני מדי עוסקי בזה אך יען הדבר נוגע לשיהוי מצוה הנני חותם כעת מכתבי הזה בכדי שלא לעכב המצוה ועוד חזון למועד אי"ה והנני הדוש"ת באה"ר וכותב בנחיצה:
נפתלי הירץ באמבאך ראבד"ק הנ"ל