אור ברסלב
גבעת הלבונה סימן נד

גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך

סימן נד

סימן נג

א) ובעומדי בהאי דממשקה ישראל נסתפקתי אי בשעיר המשתלח בעינין ג"כ ממשקה ישראל ונ"מ אף דבל"ז בעינן שיהי' ראוי לשם כגון בנולד בו האיסור אחר הגרלה. והנה בטרפה אין ספק דהרי כתב רמב"ם בפ"ה מעביוה"כ הי"ח דפסול מקרא דיעמד חי וכתב המל"מ דצריך קרא לנטרף אחר הגרלה. ואמנם הספק בשאר איסורים כגון אם אחר הגרלה נדרו כל ישראל מאכילת שעיר המשתלח באופן דחל הנדר כגון בכולל ונמצא דאסור באכילה חוץ איסור הקדש אם פסול מטעם ממשקה ישראל דיש לומר דקרא בקרבן מיירי ומשתלח אינו קרבן. והנה לכאורה מוכח מהא דקאמר בחולין י"א וכ"ת מאי נ"מ יהא אין הגורל קובע ולא קאמר דגם מצד עצמו פסול. דל"ה ממשקה ישראל ובע"כ דמצד עצמו א"צ ממשקה ישראל אמנם באמת אין ראי' משם דהרי לכאורה מוכח ג"כ מהרמב"ם שהצריך להביא קרא דיעמד חי מוכח דא"צ בזה ממשקה ישראל, אמנם נראה דכבר הקשו הלח"מ והמל"מ שם דמדוע לא הביא הש"ס הקרא דיעמד חי בחולין שם. וראיתי להגאון מוהרצ"ח בהגהותיו בחולין שתירץ כיון דמיעוט חיות הנה וא"כ בס"ד דהש"ס דל"א בת"ר גם זה נקרא חי כיון דמיעוט חיות והרמב"ם כתב למסקנא דאזלינן בת"ר יעו"ש. ובמחכתה"ג אזיל בתר איפכא והכי אם לא אזלינן בת"ר עדיף כח המיעוט מהרוב והרי אדרבה אם ל"א בת"ר מכ"ש בתר מיעוט ואיך נאמר דנקרא חי משום המיעוט וראוי לומר דנקרא חי רק אם כולו חי ואין בו שום מיעוט שאינו חי ואם אזלינן בת"ר שפיר נקרא חי אם רוב חי אבל איך נאמר דנקרא חי בשביל המיעוט. אולם יש לומר בדרכו דאם לא ניזול בת"ר בעכצ"ל דפירושא דחי אינו למעט טרפה דהרי לא יצויר חי באופן הזה דיש לספק שמא מהמיעוט טרפות היא דמאין נדע הדבר ורק בתר דאזלינן בת"ר נוכל לפרושי חי ע"ש העתיד וממעט טרפה אבל אם ל"א בת"ר בע"כ דפירושא דחי אינו ממעט טרפה ומיושב הקושי' הנ"ל בדרכו של הגרצ"ח. אבל יותר נראה דהרמב"ם נקט קרא הפשוט יותר דכן דרכו וגם בפ"ב מ"ה תומ"ס ה"ב כתב הלח"מ דכיון שאין נ"מ לדינא הביא הרמב"ם הכתובים שנראה הדרש פשוט יותר וא"ש וכן בפסול טרפה לקרבן כתב בפ"ב מאיסורי מזבח טעם דהקריבהו שאינו בגמרא ותמה הכ"מ שם וע"כ דהרמב"ם נקט הלימוד הפשוט שהי' מוכח זה אף אם לא הי' הקראי שהביא הש"ס וכמ"ש הכ"מ שם ועיין בנובי"ת חאו"ח קל"ד מזה וה"ה כאן נקט הרמב"ם הקרא דיעמד חי דמזה נשמע יותר בפשוט. ובאמת קרא דיעמד חי אינו מיותר דאתי להא דיומא מ' ע"ב שצריך להביא אחר במת יעו"ש ואין ראי' מזה לטרפה רק הרמב"ם נקט הקרא הפשוט. והא דהקשה המל"מ שם למ"ל קרא דיעמד חי אין הכונה על גוף הקרא דלמ"ל רק על הרמב"ם דלמ"ל להביא הקרא וכמ"ש הראש יוסף בחולין י"א בכונתו יעו"ש. וא"כ אין ראי' מהרמב"ם דאין פוסל בשעיר ממשקה ישראל כיון שגם בקרבנות לא הביא זה ורק הקרא הפשוט וא"כ גם מסוגי' דחולין אין ראי' דהביא ב"כ דבר הפשוט יותר דראוי לשם. ועוד יותר דלכאורה מוכח דבשעיר ל"ב ממשקה ישראל דאם בעינין א"כ נצטרך לומר דשעיר יש לו דין קרבן ממש וא"כ כל הפסולים בקרבן פוסלים בשעיר וכיון שכן הא דקאמר בכמה דוכתי בש"ס אין הגורל קובע אלא בראוי לשם אינו מובן דהרי בשעיר פוסל בל"ז מצד עצמו כל הפוסל בקרבן. ונראה דבל"ז כבר הקשה הלב ארי' בחולין שם בהא דיליף הש"ס מהא דאין הגורל קובע הרבה קושיות ופירש דהפירוש הוא אין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם דכמו שבשם פוסל טרפות פוסל ג"כ במשתלח יעו"ש שפירש לדרכו דהלימוד מיעמד חי. ולענ"ד באמת נוכל לומר דנלמד ממשקה ישראל והש"ס קאמר רק דבמשתלח הדין כמו בשל שם וא"כ אין ראי' מזה לשום צד ודוק:

ב) אכן מצאתי בעזה"י הדבר מפורש בתוס' חולין ק"מ הנ"ל שכתבו תימה הא נמי נפקא מדתבר"י דכיון דאסורים לא קרינן בי' ממשק"י יעו"ש והכונה דהרי ילפינן משעיר המשתלח ובעינין ממשקי"י כמו במשתלח. ומפורש דבשעיר המשתלח בעינן ממשק"י. והגם דהלב ארי' שם כתב ליישב קושייתם דכיון דהא דבעינין בשעיר ממשק"י הוא משום דבעינין ראוי לשם וא"כ כיון שאינו מצד עצמו בזה לא ילפינין מכשיר ממכפר יעו"ש. אכן באמת דברי התוס' מוכיחין להדיא דבעינין בשעיר מצד עצמו ממשק"י ומשו"ה הקשו שפיר. ומפורש הספק הנ"ל:

אמנם עדיין צ"ב מנ"ל באמת לתוס' זה והרי קרא דממשק"י מיירי בקרבנות לגבוה במזבח ומנ"ל דגם במשתלח כן. ונראה בשיטתם דהרי מבואר ביומא ס"ג דיש ב' קראי בשעיר לבע"מ ומחו"ז וקאמר ואיצטרך למיכתב בע"מ ומחו"ז יעו"ש והכונה כיון דכבר גילה קרא באחד שפסול בע"כ דהשעיר יש לו דין קרבן ממש א"כ ממילא נשמע דכל הפוסל בקרבן פוסל בשעיר ומשני דצריכו ולא ילפינן זמ"ז. עכ"פ מבואר דמזה שפסלה תורה בשעיר דבר א' כמו בקרבן ראוי ללמוד דכל הפוסל בקרבן פוסל בה ורק משום דב' דברים אלו א"א ללמדם זמ"ז נכתבו תרוייהו וא"כ דון מינה לבתר דכתבה תורה קראי לבע"מ ומחו"ז ותרוייהו צריכי שוב ילפינין מזה לכל הפסולים דכי פרכת מה למחו"ז דלא מטי זמני' אני אומר בע"מ יוכיח מה לבע"מ שכן מאוס מחו"ז יוכיח הצד השוה שבהן שפוסלים בקרבן ופוסלים בשעיר ה"ה כל הפוסל בקרבן פוסל בשעיר וא"כ גם לענין ממשק"י דין השעיר כמו קרבן וזה מקור נאמן לדברי התוס':

ג) ובזה נפתח לנו פתחא רבא בעזהי"ת ליישב דברי רש"י בחולין ק"מ שם בהא דפריך טרפה מדתבר"י נפקא דעשה מכשיר כמכפר פירש"י שעיר המשתלח דאסור במום משום דבעי ראוי לשם שבאיזה שיפול הגורל לשם יהי' ראוי יעו"ש. ודבריו תמוהים מאוד דהש"ס מיירי מטרפה ובע"מ מאי בעי הכא ומהרש"א הרגיש בזה וכתב דקושטא הוא דבע"מ נמי נפק"ל מהתם יעו"ש ודבריו תמוהים מאוד כמו שתמה הל"א שם דאדרבה בע"מ נפק"ל מקרא דלה' ביומא ס"ג שם. אכן בדרכינו נראה ליישב בעזה"י. דכבר הבאתי בשם הל"א שהעיר דהאיך נוכל ללמוד מכשיר ממכפר לענין טרפה הרי טרפה אינו פסול מצד עצמו רק משום שא"ר לשם ול"ש ללמוד מכשיר ממכפר. ולענ"ד קשה עוד יותר כיון שעיקר פסול טרפה משום דא"ר לשם וא"כ בנטרף אחר הגרלה כשר וא"כ מנ"ל להש"ס דילפינן מכשיר ממכפר שקודם הגרלה דילמא ילפינן ממכפר שאחר הגרלה דכשר בטרפה ומשו"ה צריך קרא בצפורי מצורע לאסור ומה הקשה מדתבר"י נפקא והקושי' עצומה. והי' נראה לכאורה דמזה הוציא הרמב"ם שיטתו דטרפה פסול מקרא דיעמד חי ופסולו מצד עצמו וממילא פסול גם אחר הגרלה ושפיר ילפינן מכשיר ממכפר. אכן עדיין קשה דהרי פירש"י בפירוש התורה בקרא דיעמד חי מת"ל לכך נאמר יעמד חי עמידתו חי עד שישתלח מכאן ששליחותו למיתה יעו"ש וביומא ד"מ פליגי אי עד וידוי או עד מתן דם יעו"ש עכ"פ אחר זמנים האלו כשר בטרפה אם הלימוד מקרא הזה וא"כ דילמא ילפינן ממכפר אחר זמנים האלו קודם דחייתו לצוק שאז עיקר כפרתו. ולכן נראה דכיון דגלי קרא בבע"מ ומחו"ז דפסול א"כ מזה נשמע לכל הפסולים וכמ"ש וגם טרפה בכלל דנלמד מבע"מ. ובע"מ דמיעט קרא בע"כ גם אחר הגרלה כדקאמר הש"ס ביומא שם וממילא דפסול עד דחייתו לצוק וא"כ ה"ה טרפה והוה פסולו מצד עצמו ושפיר פריך הש"ס מדתבר"י נפקא. ומעתה לזה כיון רש"י בפירושו שלא תאמר דבשעיר מה שפוסל בו טרפות הוא משום דאין הגורל קובע או מקרא דיעמד חי דמזה לא נשמע שפסול עד אחר קיום מצותו ואין ללמוד מזה מכשיר. ולזה פירש דבע"מ פסול בו והיינו מקרא דלה' ואולם שמא הטעם ג"כ משום הגרלה ולזה הוסיף בביאורו דלזה א"צ קרא משום דאין הגורל קובע כו' וע"כ דקרא פוסל גם אח"כ כמבואר ביומא שם ובתמורה ד"ו וממילא גם בטרפה כן ושפיר נוכל ללמוד מכשיר מזה ומה שלא הזכיר מחו"ז הוא הואיל וטרפה הוא מעין בע"מ כמ"ש תוס' בע"ז ד"ו ולזה הזכיר בלשונו רק בע"מ ולא מחו"ז ומבוארים דברי רש"י שכיון בדבריו הקצרים לכל מ"ש בזה ולשון חכמים מרפא ודוק:

ד) ועוד נראה בטעם התוס' דגם במשתלח בעינין ממשקי. דכבר כתבתי דלכאורה מוכח מסוגי' דחולין דל"ב ממשק"י במשתלח מדהוצרך לומר שאין הגורל קובע ולא קאמר בל"ז מטעם ממשק"י. וגם דכל הכלל הזה דאין הגורל קובע היא ללא צורך כיון דמשתלח מצד עצמו צריך להיות כמו קרבן ממש. וע"כ דבמשתלח אינו פוסל הדברים הפוסלים בקרבן וכנ"ל באות א'. אכן נראה דאדרבה מסוגי' זו ראי' לדברינו דמשתלח יש לו דין קרבן לכל הדברים הפוסלים בקרבן. ונקדים לבאר הסוגי' שם אתיא משעיר המשתלח דרחמנא אמר ולקח שני השעירים שיהי' שניהם שוים וליחוש דילמא חד מינייהו טרפה היא וכ"ת מאי נ"מ לן מינה והא אין הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם יעו"ש. ודברי הש"ס המה כחידה בלי פתרון לכאורה דהביא ב' דרשות א' שיהי' שניהם שוים והא דאין הגורל קובע וכבר תמה בזה במעה"ח הובא בהגהות מהרצ"ח שם ועמ"ש בזה אחי מו"ר הגאון ז"ל באה"י ח"ר סי' נ"ה וגם אנכי כתבתי בזה בתשובה. וביותר תמוה לשון הש"ס וכ"ת מאי נ"מ מינה שאין לו שום פירוש ומר אחי ז"ל פירש שם כיון דאינו מעכב בדיעבד. ואולם לדעתי לא יוצדק ע"ז הלשון מאי נ"מ מינה והכי אם הוא רק מצוה לכתחלה אין נ"מ הלא נ"מ גדולה בזה לקיום המצוה לכתחילה והול"ל דאין מעכב ולא בלשון מאי נ"מ בזה. אכן נראה בביאור השיטה. דהנה בהא דקאמר הש"ס והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם הביא בהגהות מהרצ"ח שם בשם המעה"ח שהקשה דהרי מזה אין ראי' דהרי באמת בודקין אח"כ את השעיר ואם נמצא כשר נתברר דהגורל הי' כדין והרי בל"ז מוכרחין לבדוק את שעיר החטאת לסברא דהשתא דל"א בת"ר וא"כ אין מזה שום הוכחה וזה קושי' עצומה. וכן הקשה הל"א שם ביתר שאת דהרי אין קרא ע"ז דאין הגורל קובע ורק מסברא כפירש"י וא"כ זה רק בידוע שהוא טרפה אבל בספק כיון שאינו ידוע לטרפה שפיר נוכל להגריל עליו ואם יעלה עליו הגורל לה' יבדוק אותו יעו"ש בלב ארי'. ולכן נראה דהנה כבר הקשיתי בתשובה הנ"ל בהא דקאמר הש"ס שיהי' שניהם שוים ודילמא חד מינייהו טרפה ואינם שוים דהיכן מצינו זה דבעינין שניהם שוים לענין טרפה דהרי ביומא ס"ב מבואר רק דצריכים להיות שוים במראה וקומה ודמים והביא ג' קראי ע"ז אבל לענין כשרות לא נזכר ואין קרא ע"ז. ואין ומר דאם הוא טרפה אינו שוה בדמים דהרי אין טרפותו ניכר ושוה בדמים. וכתבתי דבאמת דורש הש"ס הך דשניהם שוים למראה וקומה ודמים ומ"מ נלמד גם לטרפה דכבר פלפלו תוס' ביומא ס"ב שם לר"ש דיליף דין השעירים זמ"ז לענין כפרה מנ"ל דבעינין שוין במראה קומה ודמים ותירצו דאין היקש למחצה יעו"ש. וא"כ סובר הש"ס בחולין כיון דהוקשו למראה קומה ודמים ולר"ש גם לענין כפרה שוב אין היקש למחצה וילפינן ג"כ לענין טרפה והארכתי בזה [עיין לעיל בסי' ב' מזה] אולם עדיין יש להעיר להמבואר בנדרים ס"ט ע"א באיבעיא אי יש שאלה בהיקם בר"ן שם כיון דמצד הסברא ל"ש שאלה בזה ל"ש אין היקש למחצה והמלוה"ר במערכת היקש אות י"א הוציא מזה דהיכא דבלמד אין סברא ושייכות לומר הך דינא כבמלמד ל"ש בזה אין היקש למחצה יעו"ש. ובאמת הדבר מפורש ג"כ בקידושין ט"ו ע"א איצטרך סד"א מוכר עצמו דלא עביד איסורא יעו"ש. וכן בזבחים צ"ח ע"א ואיצטרך למיכתב חטאת ומנחה וברש"י שם ד"ה מה חטאת יעו"ש דכל דיש סברא דל"ש בלמד ל"ש אין היקש למחצה ולפלא שהמלוה"ר לא ראה זה. ומעתה לפ"ז בנ"ד בשלמא לענין מראה קומה ודמים דהוא דבר הנראה לעינים ואין סברא להצריך בזה יותר מבזה שפיר בעינין שוים אמנם לענין טרפה אין שום סברא להשוותם דבשלמא השעיר שהוא קרב לה' פסול בטרפה דהקריבהו נא לפחתך ועוד ממשק"י. אבל במשתלח שהוא לעזאזל ונדחף לצוק ונעשה ממילא טרפה איזה סברא יש לנו בזה לאסור טרפה ובפרט טרפות שאינה ניכרת וא"כ כיון שאין סברא בלמד להצריך הך כמו במלמד ל"ש בזה אין היקש למחצה ושוב אין לימוד להצריך שניהם שוים בכשרות. אכן נראה כיון דבעינין הגרלה ולא נדע איזה להשם וא"כ ממילא צריכים שניהם להיות כשרים שיהי' ראוים לה'. וא"כ כיון שיש סברא גם בזה להצריך שלא יהי' טרפה שוב ממילא נשמע מקרא דשני השעירים שיהי' שוים דאין היקש למחצה דל"ש לומר דאין סברא להצריך בלמד כמו במלמד דהרי יש סברא טובה. וכיון דנלמד מקרא דשניהם שוים שלא יהי' טרפה א"כ טרפה פוסל בו מצד עצמו עד דחייתו לצוק כיון דגילתה תורה דצריך להיות כשר הוא פסול מצד עצמו ופוסל עד דחייתו לצוק. ועתה תחזה איך דברינו אלו המה תפוחי זהב במשכיות כסף בדברי הש"ס בחולין הנ"ל דרחמנא אמר ולקח שני השעירים שיהי' שניהם שוים ודילמא חד מינייהו טרפה וכ"ת מאי נ"מ והיינו דהרי שעיר לה' יכול לבדוק ושעיר המשתלח אין סברא להשוותו בענין זה ואין נ"מ בין כשר לטרפה במשתלח ול"ש בזה אין היקש למחצה וכנ"ל ע"ז קאמר והא אין הגורל קובע כו' וא"כ איכא גם בזה סברא גדולה דצריך שיהי' כשר דוקא וממילא שייך גם בזה אין היקש למחצה ומבואר דברי הש"ס בישוב כל הקושיות והדקדוקים ודוק. ובזה מיושב ג"כ מה שהעיר אחי הגאון בספרו שם דהרי הגרלה אינה מעכבת ובפרט לשיטת ר"ש וא"כ אין ראי' מהא דאין הגורל קובע דהוא רק למצוה. ולהנ"ל מיושב דכיון דעכ"פ לכתחילה בעינין ראוי לשם א"כ יש סברא בזה כמו בזה שוב ממילא פסול מכח ההיקש וכנ"ל:

ומעתה גם לענין ממשק"י שפיר כתבו תוס' דצריך גם במשתלח ממשק"י משום דדינו כמו השעיר של שם וא"כ הפסול מצד עצמו ושפיר נוכל ללמוד מזה מכשיר ומיושב קושית הלב ארי' באות ב' ג'. ויצא לנו דאדרבה מחולין י"א ראי' לדברינו דכל הפוסלים בשל שם פוסלים גם במשתלח מצד עצמו ודוק:

ה') ובזה נראה ג"כ ליישב שיטת הרמב"ם הנ"ל בה' עביוה"כ שכתב הטעם בטרפה דיעמד חי ובש"כ קאמר טעם אחר. דהנה לכאורה נראה ראי' להיפוך מדברינו מהא דיומא ס"ו בחלה המשתלח מה שירכיבהו על כתפו ומשמע דגם חולה כשר במשתלח והרי חולה פסול לקרבן כמבואר בבכורות מ"א ומוכח דבמשתלח א"צ כמו בקרבן וזה קושי' גדולה לכאורה. והגם שי"ל דהרי הדבר ברור דהא דחולה פסול הוא רק בחולה ממש אבל חולה קצת אינו בכלל וא"כ יש לומר דשם מיירי בחולה ברגליו וא"י לילך אבל אינו בגדר כזה שיופסל משום חולה. ואולם אם כן מדוע קאמר הש"ס חלה שפירושו נחלה פתאום ולא אמר חולה מה שירכיבו על כתפיו וע"כ משום דבאמת הרי בעינין שיהי' ראוי לשם וא"א בחולה דפסול לשם ויצויר רק בנחלה אחר הגרלה ולזה קאמר חלה והיינו אחר הגרלה דמצד שעיר המשתלח כשר ומוכח לכאורה שלא כדברינו. אכן נראה דהנה לכאורה קשה ג"כ מהא דיומא ס"ג הנ"ל דבעי ב' קראי לבע"מ ומחו"ז והרי לפמ"ש דנשמע מהא דשניהם שוים דדין השעיר המשתלח כמו של שם וא"כ בע"מ ומחו"ז דפסול בשל שם פסול ג"כ במשתלח ומוכח להיפוך מדברינו. אולם נראה דבאמת גם בלא הני קראי נשמע דבע"מ ומחו"ז פסולים משום דבעינין שניהם שוים. ומה דצריך קראי נראה. דהנה נסתפקתי בהא דקיי"ל דבקדשים בעינין שינה עליו הכתוב לעכב כמבואר בכ"מ ובודאי דגם בשעיר המשתלח הדין כך כמבואר ביומא ס"ב שם בצפורי מצורע דבעינין קרא לעכב וא"כ ה"ה במשתלח דלא גרע מצפורי מצורע. וא"כ האיך הדין בהא דבעינין שניהם שוים ומזה נשמע דכל הפוסל בשל שם פוסל במשתלח אם הדברים הפוסלים בשל שם בדיעבד פוסלים גם במשתלח דיעבד כיון דהוקשו להדדי. או כיון דבעינין שינה הכתוב לעכב ובמשתלח יש רק קרא דשני השעירים ולא שינה לעכב אף דבשל שם פסול בדיעבד משום דבשל שם כתיב חוקה וגם דלא גרע משאר קרבנות דשינה בהו הכתוב לעכב. אמנם במשתלח דלא כתיב גבי' חוקה ואינו קרבן ורק משום דצריך שיהי' שניהם שוים א"כ הרי בזה לא שינה הכתוב לעכב ולא קאי ע"ז חוקה אחר הגרלה לכ"ע כמבואר ביומא ד"ס בין לר"י ובין לר"נ וא"כ הא דשניהם שוים מועיל רק על לכתחילה ולא אדיעבד כיון דליכא בזה קרא לעכב והוא ספק מושכל:

והנה לכאורה הי' נראה דהדבר תלוי במחלוקת דלכאורה הספק מפורש ביומא ד"ג ע"ב אמר לי' ר"ל לר"י מהיכא קא ילפת לה ממילואים אי מה מילואים כל הכתוב בהן מעכב בהן ה"נ כל הכתוב בהן מעכב בהן וכ"ת ה"נ והתנן כו' מפורש דהלמד צריך להיות כולו שוה להמלמד אף דהוא בקדשים ולא שינה הכתוב לעכב ורק במלואים איכא קרא דככה או שארי קראי המבוארים ביומא ד"ה ע"ב שם משא"כ ביוה"כ דליכא קרא לעכב רק הלימוד ממילואים ומנ"ל לעכב ומה הקשה הש"ס וע"כ דצריך שיהי' שוה להמלמד אף לענין דיעבד וזה ראי' גדולה לכאורה. אכן נראה דהרי קשה מאוד דר"ל הקשה זה לר"י ור"י לא השיב מאומה ובאמת הקושי' עצומה על ר"י ומה יענה ר"י ע"ז ולא מצינו כעין זה בש"ס שאינו מתרץ קושי' של בעל מחלוקתו ואינו חוזר מדבריו. אכן בהנ"ל יש לומר דבאמת זהו טעמו של ר"י דאף דילפינין מהקישא מ"מ הרי בהלמד לא נמצא שינה לעיכובא והוה רק ככתוב פעם אחד ומשו"ה אינה מעכב ורק לכתחילה ילפינין מהקישא וזהו, מקור מחלוקתם של ר"י ור"ל ודוק בזה. אמנם נראה דאין ראי' מכאן להיפוך ואדרבה מקושיות ר"ל מפורש דבה"ג גם דיעבד מעכב והא דר"י לא חייש לה הוא מטעם אחר דהרי קאמר אח"כ לר"ל אלא מר מהיכא יליף מסיני כו' הזאה בסיני מי איכא כו' אמר ר"י הא לא קשיא דתני ר"ח נכנסו מים תחת דם והקשו תוס' דמנ"ל הא דילמא באמת צריכים דם ותירצו דעיקר הדרשה אסמכתא היא יעו"ש. וא"כ בזה מתורץ ג"כ קושית ר"ל דליעכב כיון דעיקר הקרא אינו לזה ואסמכתא בעלמא היא משו"ה אינו מעכב ור"ל הרי סובר דדרשה גמורה היא דהרי הקשה דליבעי דם משו"ה הקשה ג"כ דליעכב אכן ר"י דסובר אסמכתא היא כדתני ר"ח נכנסו דם תחת מים לק"מ ובתירוצו שתירץ כדתני ר"ח תירץ לו ג"כ הקושי' הראשונה ודוק:

ו) אמנם נראה דאף דבכל מקום צריך להיות הלמד כמלמד גם בדיעבד כדמוכח ביומא הנ"ל מ"מ בנ"ד כיון דמבואר ביומא ס"ב שם דהא דשניהם שוים הוא רק לכתחילה לענין מראה קומה ודמים א"כ כיון דהך הקישא לא נאמר לעיכובא רק למצוה א"כ גם הא דשוים לענין כשרות אינו מעכב בדיעבד אף דבשל שם פוסל בדיעבד מ"מ במשתלח דידעינן רק מהקישא והיקש הזה נאמר רק למצוה א"כ גם בזה אף שבשל שם מעכב מ"מ במשתלח דהוא רק מטעם דצריך להיות שוה לשל שם וזה אינו מעכב שפיר כשר בדיעבד. ומעתה נראה הנה לכאורה קשה מאוד בהא דפסק הרמב"ם ז"ל בעביוה"כ שם דמום ומחו"ז פסול במשתלח ומשמע דאף דיעבד מדלא ביאר דזה רק לכתחילה כמ"ש בהא דשוים במראה וקומה ודמים דהוא רק למצוה ובזה כתב פסול דמשמע בדיעבד והרי ליכא קרא לעכב דהרי הש"ס הקשה ביומא ס"ב בהא דצריך קרא להכשיר אינם שוים בקומה בדיעבד דלמ"ל הרי ליכא קרא לעכב וא"כ במום ומחו"ז דליכא קרא לעכב מדוע פוסל בדיעבד והקושי' עצומה ולא ראיתי מי שהעיר בזה. אכן נראה דקושי' זו עם קושיתי הראשונה מתורצת כ"א בירך חבירתה דמשו"ה צריך קרא בבע"מ ומחו"ז דאי לאו הקרא ורק מחמת דבעינין שניהם שוים הי' כשר בדיעבד וצריך קרא בבע"מ ומחו"ז דאף בדיעבד פסולים דשינה הכתוב לעכב ומיושבים הקושיות הנ"ל. ומעתה לפ"ז יוצא דכל הפסולים דפוסלים בשל שם אמנם פוסלים גם במשתלח אבל רק לכתחילה הואיל ולא שינה הכתוב לעכב ורק בבע"מ ומחו"ז דשינה הכתוב לעכב פסול גם דיעבד. וא"כ בחולה דליכא קרא מיוחד במשתלח ורק מה דהוקש לשל שם א"כ הוה רק מצוה לכתחילה כמו הא דשניהם שוים וא"כ נהי דלכתחילה אסור חולה במשתלח אמנם באם הי' בריא בעת הגרלה ואח"כ נעשה חולה שוב הוה דיעבד וכשר ומשו"ה קאמר הש"ס חלה והיינו שאחר הגרלה חלה דהוה דיעבד וכשר ומיושב קושי' הנ"ל.

אמנם לפ"ז כיון דההיקש הוא רק על לכתחילה קשה בחולין י"א הנ"ל דפריך דהרי בעינין שניהם שוים ודילמא חדא מינייהו טרפה היא והרי מבואר בע"ז מ"ח ע"ב הא דליכא דרכא אחרינא והיינו דבליכא עצה מותר במקום שאסור רק לכתחילה דזה הוה דיעבד וכ"כ תוס' בפסחים ד"ל דבכ"ח דא"א בהגעלה הוה דיעבד. וא"כ במשתלח כיון דא"א לבדוק הוה כדיעבד ובדיעבד כשר גם באינם שוים ומה פריך הש"ס והאיך מוכח מזה דאזלינין בת"ר. ולכאורה מוכח מזה דגם בהיקש זה בעינין שיהי' שוה בכל מילי לשל שם וכמו שבשל שם מעכב דיעבד גם במשתלח מעכב. אמנם נראה דבטרפה דיש קרא דיעמד חי כמ"ש הרמב"ם דממעט טרפה ורק דיש לומר ג"כ דהוא רק למצוה ולזה הביא הש"ס ג"כ הך דשניהם שוים וא"כ למצוה נדע מהקישא ושוב הך דיעמד חי הוה שינה הכתוב לעכב ושפיר פריך הש"ס מהך דשניהם שוים דסמך אקרא דיעמד חי ולא הוצרך להביא זה דזה פשוט לכל והביא הא דשניהם שוים דמשניהם יחד מוכח דפסול בדיעבד והרמב"ם לא הוצרך להביא הקרא דשניהם שוים דכבר הובא בגמרא והביא קרא דיעמד חי ודברי הש"ס ורמב"ם יחדיו יהי' תואמים ומשני המקראות יבורר הדין דפסול בדיעבד והוא כעין שתירץ הטו"ז ביו"ד כ"ט דברי הטור בקרא דזאת החי' יעו"ש. ועכ"פ מיושבים דברי הש"ס והרמב"ם מכל הקושיות:

ז) הנה נתבאר דגם בשעיר המשתלח בעינין ממשק"י. ובזה יתייישב הא דיומא ס"ד דרבא תירץ שם דצריך קרא דמחו"ז פסול במשתלח כגון שהי' חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביוה"כ וזה איזה שנים נשאלתי מהרה"ג מו"ה אליעזר לאדיער ז"ל

האבד"ק

סטרי דהרי רבא בעצמו אמר בחולין פ"א היא חולין ובנה עולה פטור דאכילת מזבח ל"ש אכילה וא"כ רבא לשיטתו האיך יתכן כאן דצריך קרא בכה"ג דהוה מחו"ז והרי במשתלח אף אם נימא דחייתו לצוק זהו שחיטתו מ"מ אינו בר אכילה כמו עולה וא"כ ל"ש בזה איסור דאו"ב עכ"ק הרה"ג הנ"ל. והנה אז השבתיו בפשוט דלא מיבעיא למ"ש המנ"ח בקומץ מנחה מצוה קפ"ה דמשתלח כיון דדחייתו לצוק זהו שחיטתו מותר באכילה בודאי דא"ש כיון דמותר באכילה אסור משום או"ב. ואף אם לא נימא כדבריו מ"מ ג"כ ניחא דהרי לכאורה צריך להבין מדוע נאיד רבא מתירוצא דרב יוסף שם ביומא דאמר הא מני ר"ש הוא דאמר הגרלה אינו מעכב ונראה דרבא רוצה לתרץ הקרא אליבא דכ"ע בכדי שלא יוקשה למאן דלית לי' כר"ש קרא למ"ל וע"ז מתרץ הוא כגון שהי' לו חולה. ומעתה הנה הא דחולין פ"א הוא רק אליבא דר"ש דאמר שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה כמ"ש רש"י שם וא"כ כיון שעיקר התירוץ דרבא נצרך רק לרבנן דר"ש שפיר מתרץ רבא אליבייהו כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו ואי דלר"ש בה"ג פטור משום או"ב הרי לר"ש בל"ז מיושב בתירוצא דר"י וממ"נ מיושב בין לרבנן ובין לר"ש ומיושב הקושי' הנ"ל.

ח') אכן בדרכינו הנ"ל נראה ג"כ ליישב. דהנה יש לדקדק בחולין שם דקאמר רבא פטור ומשמע דאסור לכתחילה ובאמת לפי הטעם דלאו שמה שחיטה ראוי להתיר לכתחילה ובשלומא בהא דשלמים דאמר לשון פטור דהפטור משום דהתר"ס הוא שפיר אסור אבל בעולה דל"ש שחיטה ראוי שיהי' מותר לכתחילה. ובשלומא במשנה דקתני פטור משום דשוחט ונמצא טרפה או נתנבלה בידו דבשעת שחיטה לא ידע שינבל או ימצא טרפה וכיון שכן אסור לכתחילה וכיון שהמשנה חושב שם ג"כ נמצא טרפה משו"ה אמרה לשון פטור דל"ש לומר מותר. אמנם כאן דרבא אמר זה לבד וא"כ מדוע ל"א מותר. אמנם נראה עפ"מ שנראה לחדש דהא דבעינין בקרבן ממשק"י אין הכונה דוקא שיהי' מותר לישראל לאכול רק ה"ה אם א"א לישראל לאכול רק שיעבור מקודם באיסור אם הי' הדבר חולין שוב ל"ה ממשק"י שהתורה הקפידה על קרבנות שלא יהי' כאלו שבחולין אסורים וא"כ ה"ה אם בחולין א"א לאוכלם בלתי ע"י איסור שיעבור קודם האכילה אף שכעת בגבוה אין זה איסור מ"מ ל"ה ממשק"י. ואל תשיביני מקרבנות הקריבים בשבת דג"כ א"א בחולין לאוכלם בלתי אם יעבור מקודם באיסור שבת דז"א דבזה קאמר הש"ס במנחות דף ה' שכן מצותה בכך. אמנם בדבר שאין המצוה דוקא להיות כך ובדבר שבחולין א"א לאכלו רק ע"י איסור שיעבור שפיר אף שבקרבן אין איסור בזה מ"מ ל"ה ממשק"י וז"ב לענ"ד. ומעתה לפ"ז בנ"ד כיון שזה הבהמה שהוא מקריב כעת לעולה אסורה להדיוט לשחוט משום או"ב א"כ אף דבעולה ל"ש האיסור דאו"ב משום דא"ר לאכילה מ"מ כיון דבחולין א"א לבא לאוכלה בלתי שיעבור באיסור או"ב א"כ גם לקרבן אסורה משום ממשק"י וזה דבר חדש וברור לענ"ד. וא"כ כיון שרבא נקט ג"כ הדין דשחט מקודם חולין ואח"כ עולה ובזה ל"ש לומר דמותר לשחוט השני לעולה דאסור משום ממשק"י ונהי דאין איסור מצד לאו דאו"ב אבל אסור משום ממשק"י ונהי דאם שחט מקודם העולה מותר אח"כ לשחוט החולין אכן כיון דנקט ג"כ שחט מקודם חולין משו"ה נקט פטור ולא מותר כמו שנקטה המשנה פטור משום דבאחדים מהם שחשבה ל"ש לשון מותר כמו כן נקט רבא פטור. ומעתה מיושב קושית הרה"ג הנ"ל דהרי כבר העליתי דגם במשתלח בעינין ממשקה ישראל וא"כ כיון דבהמה זו נשחטה אמה היום ובחולין כה"ג אסורה באכילה כיון דא"א לשוחטה דהוה או"ב א"כ גם להשתלח אסורה משום דל"ה ממשק"י והוה עי"ז מחו"ז וקמ"ל קרא דפסול דמצד האיסור דממשק"י היא רק מכח ההיקש דשני השעירים והי' כשר כדיעבד וכנ"ל באות הקדום וצריך קרא מיוחד למחו"ז כדי שיהי' שינה הכתוב לעכב ופסול אף בדיעבד וכנ"ל ומיושב קושי' הנ"ל. ומ"מ שפיר הקשה הש"ס ביומא שם והאי לאו שחיטה היא משום דזה אף בחולין מותר ואי דהוי נבילה בזה שוב מצותו בכך ומשני זהו שחיטתו וא"כ שפיר בחולין אסור ושייך ממשק"י ודוק.

ט) ובהיותי בזה ראיתי להלב ארי' בחולין ק"מ שם הניח בצ"ע דברי הש"ס בתמורה ו' שם דפריך דלמ"ל קרא דפוסל בע"מ במשתלח הרי אין הגורל קובע ודחיק לתרץ כגון שהומם וחיללו על אחר דאמאי לא מתרץ דצריך קרא לאחר הגרלה דפסול בע"מ יעו"ש. ולפי דבריו דברי הש"ס בל"ז תמוהים מאוד דהרי הא שתירץ שהומם מיירי אחר הגרלה וא"כ למה הוצרך לומר שחיללו על אחר הרי צריך קרא עליו גופא כיון שהומם בע"כ אחר הגרלה וחידוש שלא העיר בזה. ואולם באמת דברי הש"ס נכונים דקושית הש"ס על איסור מקדיש משתלח בע"מ היכי משכח"ל דזה בע"כ קודם הגרלה וא"כ בל"ז אסור משום דאינו ראוי לשם עיין ברש"י שם שפירש שפיר דמי לאקדושי' וכן בתירוצא דש"ס פירש"י ג"כ דעיקר התירוץ על לאו דמקדיש וכ"כ תוס' שם בד"ה וקרא דקושית הש"ס ותירוצו הוא על לאו דמקדיש וא"כ לק"מ קושית הל"א ולפלא עליו שלא עיין בסוגי' וז"פ:

תוכן העניינים

גבעת הלבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה