אור ברסלב
גבעת הלבונה סימן נג

גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך

סימן נג

סימן נב

הנה בתשובתי הקודמת הבאתי שפלפלתי בקונטרס מיוחד בהא דמנחות ה' בענין טרפה להקרבה וכדי שיהי' הענין שלם אציג פה הקונטרס הזה:

א') שם בש"ס מן הבקר להוציא את הטרפה. והנה הרמב"ם בפ"ב מאיסורי מזבח ה"י כתב דטרפה אסורה להקרבה משום הקריבהו נא לפחתך כו' והכ"מ תמה דהרי בסוגיין ילפינן לה מקרא ותירץ דכונת הרמב"ם אפי' אי לא הי' בו איסור מקרא הי' אסור מהא דהקריבהו נא יעו"ש. וכ"ז שייך רק לתרוצי דברי הרמב"ם אבל עדיין יוקשה למ"ל מן הבקר הרי בל"ז פסול משום הקריבהו נא ולכאורה נראה משטחות לשון הכ"מ שם דפסולא דהקריבהו אינו מן התורה רק מד"ק מקרא דמלאכי וא"כ שפיר צריך קרא כדקאמר הש"ס בכ"מ וביומא ע"א עד דאתי יחזקאל מאן אגמרינהו וצריך הקרא שיהי' פסול מה"ת וגם עד דאתי מלאכי ולק"מ על הקרא ורק בהיפוך קשה. על הרמב"ם למ"ל קרא דמלאכי ובזה שפיר תירץ הכ"מ. אכן באמת א"א לומר כן דהאיך אפשר לומר בדעת הכ"מ דפסולא דהקריבהו אינו מה"ת דא"כ הרמב"ם פסול מפורש בתורה ומביא דברי קבלה ובשלומא לתירוץ ראשון של הכ"מ דדרשת הש"ס רק סמך בעלמא שפיר נוכל לומר דמשו"ה הביא קרא דמלאכי. אבל בתירוץ השני הרי סובר הכ"מ דבאמת דרשה גמורה היא ואיך נוכל לומר דהרמב"ם הביא קרא דד"ק לכונת אפי' לא נאמר בקרא הרי אדרבה זהו מד"ק והקרא הוא מה"ת:

ולכן נראה דהנה באמת כמעיין בקרא דמלאכי שם יראה איך הנביא הוכיחם בשם ה' שמגישים לחם מגואל ואמר להם ואמרתם במה גאלנוך וכו' וכי תגישו פסח וחולה כו' הקריבהו נא כו' אמר ה'. הרי דהנביא הוכיחם בשם ה' על שהקריבו פסח וחולה ואמרו שאין רע ושאלם אם יקריבו כזה לפחתך. ולכאורה הרי איסור זה הוא רק אחר שאמר להם דברים אלו וקודם שהודיעם זה לא הי' בו שום פסול ומדוע הוכיחם לומר שהשלחן מגואל. ובשלמא פסח יש לומר דמיירי שהבהמה בע"מ שכבר הוזהרו. אבל חולה הגם דבבכורות מ"א ילפינין מקרא דמן הצאן להוציא חולה אמנם לסברת הכ"מ הנ"ל דדרשת מן הבקר לטרפה היא רק מדרבנן א"כ מכ"ש דדרשה להוציא חולה היא מדרבנן וא"כ קודם שאמר להם מלאכי זה לא הוזהרו ע"ז עדיין. וגם על פסת קשה לומר דהכונה על בע"מ דבזה לא הוצרך לשאול הקריבהו נא לפחתך דהרי בפירוש הזהירה תורה ע"ז. ובאמת נראה לפרש בזה הקרא דמלאכי שם וכי תגישו פסח או חולה ותאמרו אין רע והיינו עפ"מ דקאמר בבכורות י"ד דרע היינו בע"מ. ותאמרו שאין זה בע"מ שאסרה תורה וע"ז שאלם הקריבהו נא לפחתך. ואף דבסוכה ד"ל דריש להך קרא דפסח שהיא מום היינו הקרא השני שם במלאכי. אבל קרא הראשון שפיר י"ל דמיירי בפסח כזה שאינו בכלל פסח האסור משום בע"מ ואקצר. ועכ"פ לשיטת הכ"מ קשה דאיך הוכיחם הקריבהו נא אם לא נדע עדיין שהוא אסור. ולכן נראה דבאמת כל הנלמדים מקרא דמלאכי המה מה"ת ואף שאינם מפורשים בקרא מ"מ היא ממילי דסברא דהוה כמפורש כמבואר בכתובות כ"ב ע"א למ"ל קרא סברא היא ובקידושין י"ג סברא הוא וביומא פ"ב ורוצח גופי' סברא הוא מבואר דכ"כ אלים כח הסברא. וא"כ גם זה היא סברא הקריבהו נא לפחתך הירצך ומצד הסברא אין להקריב לגבוה דבר שאינו מרוצה לשלטון וא"כ מאליהם הי' יודעים שפסול והוה מה"ת ממש ושפיר הוכיחם ע"ז וז"ב לענ"ד. ואף דמלשון הכ"מ שכתב אפי' אי לא הי' בה איסור מן התורה הי' לנו לפוסלה מקרא דהקריבהו נא משמע קצת דמשום הקריבהו אין האיסור מה"ת. בע"כ דאין כוונתו רק אם לא הי' לנו איסור שנלמד מקרא מ"מ הוה ג"כ מהא דהקריבהו אסור דאורייתא ומצינו בקדמונים שנשתמשו בלשון אינו מה"ת לדבר שלא נלמד מקרא אף שהוא מן התורה ממש ולדוגמא עיין בתו"י הנדפס בגליון ש"ס ווילנא יבמות צ"ג ע"א דבכל מקום דאמרינין אדם מקנה דשלב"ל לא משמע שיהא מדאורייתא דאי הוה דאורייתא לית מאן דפליג יעו"ש ובע"כ דאין הכונה דמה"ת אדם מקנה דשלב"ל ורק מדרבנן לא כמובן. ורק דהכונה דאין לימוד ע"ז מקרא אבל הוא מסברא ובאמת הוא דין תורה יעו"ש ותבין. וגם הכ"מ כיון לזה דאינו מפורש בקרא אבל אה"נ אף אם נימא דדרשה דמן הבקר היא אסמכתא מ"מ מטעם הקריבהו נא פסול מה"ת ממש ורק דאין מפורש בקרא והוא מסברא וז"ב:

ומצאתי בעז"ה ראי' גדולה לדברי דאיסור הקריבהו הוא מצד הסברא ומה"ת היא ממקרא מפורש בפ' אמור אשר יהי' בו מום לא יקרב כו' כי כל אשר מום בו לא יקרב ופירש"י כי כל אשר בו מום אינו דין שיקרב כמו הקריבהו נא לפחתך יעו"ש וברא"מ שזה נתינת טעם כיון שיש בו מום א"כ אסור מטעם הקריבהו נא לפחתך יעו"ש מפורש דזה סברא ומן התורה היא ומשו"ה נתנה תורה טעם להאיסור בסברא זו. וא"כ שפיר תמה מלאכי הקריבהו נא לפחתך דזה באמת איסור תורה וראי' גדולה למ"ש בשיטת הכ"מ דאפי' אם דרשה דמן הבקר אסמכתא היא לדעתו מ"מ פסול דהקריבהו הוא מה"ת. ובזה מיושב מה שהקשה השעה"מ בפי"א מה' שחיטה ה"ו כמה קושית על הכ"מ משום דסובר בדעת הכ"מ דגם בתר קרא דמלאכי הוא דרבנן. ובדברינו מיושבים כל הקושיות דבאמת היא דין תורה גמור וגם החת"ס בחיו"ד סי' ע"ב פלפל בדברי הכ"מ ותלי"ת ביארתי דבריו בטוב:

ב') ומעתה כיון שעלה בידינו דאיסור דהקריבהו הוא מן התורה שוב יוקשה קושיתי הנ"ל דלמ"ל במנחות שם קראי דטרפה פסול הרי בל"ז פסול ובזה ל"ש תירוץ הכ"מ. ואמת הדבר דשם במנחות ובתמורה כ"ט ילפינין מג' קראי ממן הבקר וממשקה ישראל ומכל אשר יעבור. והנה קרא דממשקה ישראל נצרך להרבה דברים ג קרא דכל אשר יעבור דקאי במעשר נצרך דמעשר לא נלמד מהקריבהו נא דגם בע"מ כשר בו ונוכל לומר דגם הקריבהו ל"ש בזה וצריך קרא והקושי' רק אקרא דמן הבקר דלמ"ל הרי בל"ז פסול מטעם הקריבהו ולכאורה נראה דהנה קשה בקושית הש"ס שם וטרפה מהכא נפקא מהתם נפקא והרי קיי"ל דבקדשים בעינין שינה הכתוב לעכב ובכ"מ בזבחים ומנחות קאמר אשכחן למצוה לעכב מנ"ל וא"כ משו"ה צריך ב' קראי בטרפה לעכב ומה פריך הש"ס וחידוש שלא העירו בזה. ולכן הי' נראה דחדא קושי' מתורצת בירך חבירתה דהש"ס ידע דנוכל ללמוד טרפה מקרא דמלאכי ורק דאעפ"כ יש לומר דצריך עוד לעכב ולזה פריך מהתם נפקא ולמ"ל ב' קראי לעכב ומשני צריכותא לכולהו קראי וממילא יש ב' קראי לכל דבר הך דהקריבהו והני קראי ופסול גם בדיעבד ולזה הוצרך הרמב"ם להביא קרא דמלאכי והש"ס הוצרך להביא קראי דמן הבקר ושאר קראי בכדי דיהי' שינה עליו הכתוב לעכב ומיושב קושית הכ"מ וקושיתי הנ"ל בפשוט. ובזה מיושב קושית התוס' בפסחים מ"ז ע"ב בהא דצריך שה ולא בכור והרי ילפינן מבמסת ידך דחוקה באה רק מחולין וע"כ הך שה דרשה גמורה היא דבמנחות ילפינן מהך דממשקה ישראל לענין טרפה יעו"ש. ובהנ"ל מיושב דצריך ב' קראי לעכב כמו במנחות הנ"ל ודוק:

ג') ואמנם גוף הקושי' שהקשיתי על קו' הש"ס מהתם נפקא דהרי צריך קרא לעכב יש ליישב בל"ז דהנה יש לדקדק דהש"ס קאמר מהתם נפקא ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכל אשר יעבור תחת השבט כו' ומאוד תמוהים דברי הש"ס דמדוע הקשה מב' כתובים מקרא דממשקה ישראל ומכל אשר יעבור ולא מצינו שהש"ס מקשה מב' כתובים בקושי' אחת ורק מקודם הקשה מפסוק א' ואח"כ מהשני או דמקשה בלשון ועוד וכאן הקשה מב' קראי כאחד. ואמנם השטמ"ק בגליון גורס בש"ס א"נ ונראה דרצונו ליישב זה. ואולם לא הועיל דעדיין יוקשה מדוע הקשה מב' כתובים ובפרט דגם על הב' כתובים קשה דלמ"ל הני ב' כתובים והקשה על קרא דמן הבקר והביא ב' כתובים והו"ל לבאר שלא יוקשה גם עליו למ"ל ב"כ ומאוד תמוהים דברי הש"ס ואין תח"י מפרשי מנחות לראות אם העירו בזה. אכן נראה ע"פ הנ"ל דהש"ס לא מצי להקשות מחד קרא דיש לומר דצריך לעכב ולזה הקשה דיש ב' קראי וממילא נדע גם לעכב ולמ"ל מן הבקר ומיושב קושי' הנ"ל. אמנם כ"ז לפי קושית הש"ס אבל לתירוצא דש"ס דכולהו צריכי וא"כ שוב ליכא רק חד קרא לכל א' וא"כ שוב נכונים ג"כ דברינו דהוצרך הרמב"ם להביא הך דמלאכי לענין דיעבד. והגם דלפמ"ש תוס' במנחות ו' שם בד"ה כתב דכיון שיש ג' קראי שוב נלמד ממשקה ישראל גם בהי' לו שעה"כ שוב יש ב' קראי לכל חד. ואולם אין הדבר מוסכם דתוס' בחולין ק"מ כתבו להיפוך דגם בתר שיש ג' קראי כל א' למילתי' וכבר העיר בזה בגליון הש"ס במנחות שם וא"כ גם הרמב"ם יסבור כן וליכא רק פסוק א' ונצרך הקריבהו שיהי' שינה לעכב וכנ"ל וא"ש הכל ודוק:

ד') ובאמת דמסוגי' יש הוכחה גדולה למ"ש באות א' דהך דהקריבהו הוא דאורייתא אף דנלמד מקרא דמלאכי. דהנה קשה מאוד בהא דפריך הש"ס מהתם נפקא ממשקה ישראל והרי זה רק מקרא דיחזקאל וקרא דמן הבקר הוא מה"ת. ולכאורה ראי' מזה לדעת הכ"מ דדרשה דמן הבקר אסמכתא היא ושפיר פריך דממשקה ישראל נפקא כיון דגם מלימוד הזה דמן הבקר היא רק אסמכתא. ואולם לתירוץ השני של הכ"מ דמה"ת היא קשה. והנה לכאורה הי' נראה לומר דהרי כבר הקשיתי דלמ"ל קרא דמן הבקר הרי בל"ז אסור מקרא דהקריבהו נא. ונראה עפ"מ שפלפלתי זה כבר בתשובה לבאר דברי הש"ס במנחות שם דקאמר במליקה שכן קדושתה אוסרתה דהיא דעיקר הפסול דממשקה ישראל היא משום דאין זה כבוד המקום להקריב לפניו דבר האסור לנו ואם בנוגע לבו"ד אמרינין מה דעלך סני לחברך לא תעביד מכ"ש בנוגע לכבוד המקום להקריב לפניו דבר האסור לנו וכ"ז רק בדבר האסור לנו מתחילה ואנו מקריבים אותו לגבוה אין זה כבוד הש"י אבל במליקה אנו מביאים עוף הראוי לנו ורק השי"ת ציוה להקריבו באופן הזה במליקה א"כ ל"ש בזה דעלך סני דאדרבה זה שאנו מולקים היא משום שכך רצוצו ורצונו זה כבודו וזהו הפירוש שכן קדושתה אוסרתה דאדרבה קודם שהקרבנוהו הי' ראוי' גם לנו והארכתי בזה. ומעתה נראה דזה באמת חד פסולא עם קרא דהקריבהו נא דזה ג"כ ענין א' וכיון שאין להקריב לשרים מטעם שאין זה כבוד להקריב דבר האסור לנו וא"כ זה ג"כ ממילי דסברא גבוה מה"ת ומיושב קושיתי הנ"ל דלא פריך הש"ס מהקריבהו דבאמת הש"ס דפריך ממשקה ישראל הוא מהקריבהו דשני המקראות ענין אחד להם ואב אחד לכולם הסברא הישרה דלא באלה חפץ ה' וא"כ שפיר פריך הש"ס ממשקה ישראל נפקא אף שהוא מד"ק דזה באמת פסול תורה ומיושבים ב' הקושיות לכאורה. אולם א"א לומר כן דאם נאמר דפסולא דממשקה ישראל היא מטעם הקריבהו נא א"כ מדוע קאמר הש"ס דממשקה ישראל נלמד רק בלא הי' לו שעה"כ הרי לענין הקריבהו נא אין חילוק דשם נאמר בקרא פסח וחולה דזה דבר הנולד אח"כ ומבואר דגם בה"ג שייך הקריבהו נא. ועוד דאם נאמר קדושתה בכך הפירוש דל"ש בזה הקריבהו נא וא"כ מדוע הקשה שם הש"ס מחלב ודם ומשני שכן מצותה בכך והרי בחלב ודם ג"כ ל"ש לומר הקריבהו כיון דעיקר איסור חלב ודם משום שמקריבין ממנו וכמבואר בקרא בפרשת צו ואין זה מאוס דאדרבה קדושתה גורמת האיסור וע"כ דממשקה ישראל אינו ממילי דסברא רק גזה"כ ול"ש לומר בזה שום סברא וא"כ שוב קשה מה פריך הש"ס ממשקה ישראל נפקא הרי זה רק מד"ק וכנ"ל. ולכן נראה כיון דמבואר בש"ס בכ"מ עד דאתי יחזקאל מאן אגמרינהו אלא גמרא גמורי לה ואתי יחזקאל ואסמכה אקרא ומבואר דזה דין תורה ממש דבודאי ערל פסול מה"ת לעבודה ובמו"ק דף ה' ע"א קאמר מנין לציון קברות מה"ת ומביא קרא דיחזקאל ופריך ג"כ מקמי דאתי יחזקאל מאן אמר ומשני ג"כ גמרא גמורי לה יעו"ש הרי דזה מה"ת ואף דהתוס' כתבו בב"ב קמ"ז ע"א דהא דציון הוא דרבנן יעו"ש הוא רק בהך דציון קברות דלא כתיב בקרא דצריך לציין רק ובנה אצלו ציון אבל במקום דכתיב לאו או פסיל הוא בודאי מה"ת כמו בהא דערל דנלמד רק מיחזקאל והוא מה"ת יעו"ש בש"ס בכל המקומות. וא"כ ה"ה בנ"ד בהא דממשקה ישראל ג"כ קשה מקמי דאתי יחזקאל מאן אמר וע"כ דגמרא גמורי לה והוא דין תורה ויחזקאל אסמכה אקרא וא"כ שפיר פריך הש"ס ממשקה ישראל נפקא ומיושב קושיא הנ"ל. ומעתה כיון שכן גם בהך דמלאכי בע"כ דגמרא גמורי לה מקודם והוא תורה ממש ואתי מלאכי ואסמכה אקרא ומשו"ה שפיר הוכיחם ע"ז כיון שגם קודם הקרא ידעו מזה וכדברינו, וזה ראי' גדולה דקרא דמלאכי הוא מה"ת גם לשיטת הכ"מ ודוק בזה:

ה) ואולם גוף התירוץ שתרצתי דצריך קרא דמן הבקר ולא סגי בקרא דהקריבהו שיהא שינה עליו הכתוב לעכב יש לדחות דבאמת לענ"ד הך דהקריבהו מעכב דיעבד כדמוכח בב"ב דף צ"ז גבי יין המסונן דפסולי' גם בדיעבד מטעם דהקריבהו נא יעו"ש וכן מוכח מגופי' דקרא דקרי לי' שלחן מגואל ואם בדיעבד כשר אין זה מגואל. ועכצ"ל דאף דבקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב זהו רק היכא דהפסול מגזירת הכתוב בזה יש לומר דרק לכתחילה החמירה תורה משום חומרא דקדשים ובדיעבד אדרבה בכדי שלא להביא קדשים לבית הפסול גם בה"ג כשר אבל פסולא דהקריבהו דאינו מגזה"כ ורק מצד הסברא דאינו עולה על שלחן מלכים וכנ"ל באות א' בזה גם בדיעבד פסול ושניא פסול זה מכל הפסולים דבעינן בקדשים שינה הכתוב לעכב וז"ב לענ"ד. וא"כ שוב יקשה קושיתי הנ"ל באות א' למ"ל הקראי דמנחות הרי בל"ז פסול מקרא דמלאכי וכנ"ל. והנה לכאורה ורציתי לומר דהש"ס צריך הני קראי לר"א דסובר בחולין נ"ח דולד טרפה אסור והדבר ברור דבזה ל"ש הקריבהו נא כיון שבגוף הולד אין שום טרפות רק מה שאמו הי' טרפה ואעפ"כ פסול מטעם מן הבקר. אך ז"א דאין הלכה כר"א וא"א לומר דסתמא דש"ס קאי אליבי'. ועוד דהרי קרא דמן הבקר נצרך רק היכא שהי' לו שעה"כ כמבואר במנחות שם ובולד טרפה לא הי' לו שעה"כ ובל"ז פסול מטעם ממשקה ישראל ושוב קשה כנ"ל. אכן נראה עפמ"ש החו"ד ביו"ד סי' ק"י בבית הספק ליישב הקושיא על הרמב"ם דסד"א לקולא מה"ת מהא דחולין י"א מרישא של עולה והעלה דבקרבן טרפה דפסולי' ממן הבקר בעינן שיהי' כשר בודאי וספק פסול יעו"ש. וא"כ מטעם הקריבהו נא שפיר הי' כשר בספק טרפה דמה"ת כשר הוא ורק מקרא דמן הבקר בעינן בקר ודאי וכמ"ש החו"ד ושפיר הרמב"ם לשיטתו ל"ק מסוגיא הנ"ל. ודוק בזה:

ו) אמנם עדיין קשה קושית הכ"מ דלמה לי' להרמב"ם הלימוד דהקריבהו הרי בש"ס יליף מקראי אחרינא ותירוציו המה דחוקים מאוד. והנראה בזה דהנה התוס' בחולין ק"מ בהא דממעט הש"ס בצפורי מצורע צפורי עיהנ"ד הקשו דהרי לא הוו ממשקה ישראל ותירצו דהואיל והי' להם שעה"כ הוה ממשקה ישראל ואפי' לכפרה כשרות. ודבריהם תמוהים דהרי במנחות קאמר דג' קראי כתיבי וגם בה"ג נתמעט וכבר תמהו בזה. אכן זקיני הגאון ז"ל במנחת יהודה חיו"ד סי' נ"ב כתב ליישב דבריהם דיש לומר דעופות לא נלמדו מקרא דמן הבהמה וכמ"ש התוס' בחולין קט"ו ד"ה חורש בשור וחמור דעוף מבהמה לא ילפינן וה"ה בזה דלא דמי עוף לבהמה דאין תמות וזכרות בעופות ורק דנלמד מקרא דממשקה ישראל וא"כ זה רק בלא הי' לה שעה"כ עכ"ד זקיני הגאון ז"ל ובהיות הדבר חדש הוא נדבר קצת מזה. הנה לכאורה צדקו דברי זקיני ז"ל דהרי קאמר בחולין כ"ד דמן התורים ממעט נרבע ונעבד דסד"א הואיל ומום כשר גם נעבד כשר קמ"ל מן התורים למעט וכן בזבחים פ"ה מפלפל הש"ס אי מן הבהמה ממעט גם עוף משום דליתא ברובע יעו"ש וא"כ בטרפה עפמ"ש תוס' בע"ז דף ו' דבע"מ מגונה לגבוה יותר מטרפה וא"כ בעוף דמום כשר גם טרפה כשר ורק בבהמה ממעט קרא דמן הבקר ולא בעופות. אולם הרי מפורש להיפוך בזבחים ס"ט במשנה מלק ונמצא טרפה. ומבואר דפסול וכן מוכח ממשנה זבחים פ"ד ואלו שלא הי' פסולן בקודש וחשב ג"כ טרפה ובש"ס בדפ"ה ע"ב הוכיח מדלא קאמר ר"ע מכשיר בנרבע משום שכשר בעוף דנרבע פסול בעוף וא"כ מזה מוכח ג"כ טרפה מדלא פליג ר"ע בטרפה וכ"כ תוס' בחולין ד"כ בד"ה אילימא. ולכאורה ע"פ דברי זקיני הי' מיושב קושית התוס' שם דמאי צריך להשמיעינו דעיקר פסול במליקה הרי מלק ונמצא טרפה פסול לכ"ע יעו"ש שהקושי' עצומה על רש"י. אכן בהנ"ל מיושב דבאמת בעוף פוסל טרפה רק מטעם ממשקה ישראל וא"כ זה רק בלא הי' לו שעה"כ וא"כ ע"כ הך דמלק ונמצא טרפה פסו מיירי שנמצא טרפה כזו שהי' מתחילת ברייתה ופסול מטעם ממשקה ישראל. אכן בעיקור דהטרפות נעשה עכשיו שפיר אין פסול בעוף ולזה צריך להשמיעינו דפסול מטעם דאין המליקה כהוגן ומיושב קושית התוס'. אכן באמת דוחק גדול לומר דהא דמלק ונמצא טרפה וכן הא דלא הי' פסולן בקודש מיירי רק בטרפה מבטן דסתמא קאמר במשנה טרפה. ועוד דהדבר מפורש ברמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח ה"א שכתב וכן אם נולד בו אחת מן הטרפות שאוסרים אותה באכילה הר"ז נפסל לקרבן יעו"ש ומבואר דכל הטרפות האסורים באכילה פסולים בעוף להקרבה וגם דלשון נולד בו משמע אח"כ ומפורש להיפוך מדעת זקיני זצ"ל אמנם נראה דהכל נכון דהרי כבר כתבתי דעיקר הטעם שיש להכשיר טרפה משום דמום כשר בו וא"כ לפמ"ש הרמב"ם בפ"ב הטעם בטרפה מטעם הקריבהו וא"כ זה שייך ג"כ בעוף דהרי רש"י בזבחים פ"ה ובכ"מ כתב דגם מום פסול בעוף משום הקריבהו נא ורק דבדוקין שבעין ל"ש הקריבהו נא. וא"כ משו"ה פוסל הרמב"ם עוף בטרפה. ומעתה שפיר הוצרך הרמב"ם לטעמא דהקריבהו בכדי שיתכן אף בעוף דמוכח מהמשניות דלעיל דפסול וע"כ מטעם הקריבהו. ואולם כ"ז בקרבן אולם בצפורי מצורע הדבר ברור דל"ש בזה הקריבהו ובפרט אם האיסור מטעם עיר הנדחת דבזה מצד עצמה אינה טרפה ואין זה חסרון בגופה ול"ש בזה הקריבהו דזה רק בדבר שהחסרון נראה בגופה בזה שייך פסול דהקריבהו כמו פסח וחולה אבל בזה שנאסר בעיר הנדחת זה חוץ לגופה ול"ש בזה הקריבהו ורק מטעם ממשקה ישראל שפיר כתבו התוס' דכשר בה"ג ומיושבים דברי התוס' בדרכו של זקיני ז"ל וגם דברי הרמב"ם מיושבים בעזהי"ת מקושיות הכ"מ הנ"ל ומצאתי בכ"מ בפ"ג שם גבי עוף כתב בטעם הרמב"ם דפוסל טרפה בעוף דהוא משום הקריבהו דשייך גם בעופות יעו"ש. והפלא שלא הביא המקורים לזה דטרפה פסול בעוף שהבאתי גם מדוע לא העיר דבזה מיושב קושייתו בפ"ב שם על הרמב"ם. ועכ"פ מוכח מדבריו ג"כ דבעוף ל"ש פסולא דמן הבקר ולהכי כתב דמשום הקריבהו נא והוא כדברי זקיני ז"ל:

ז') אמנם עדיין יוקשה מה שסיימו התוס' שם וצ"ע בבהמת עהנ"ד אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כו' והרי בבהמה שוב ל"ש כ"ז דהרי בזה יש ג' קראי לפסול גם בהי' לו שעה"כ וכבר תמה בזה זקיני ז"ל שם. ולענ"ד נראה. דהנה עוד יש לדקדק בדבריהם דמתחלה כתבו והילכך אפי' לכפרה מותרות ומשמע דאפי' לכתחילה מותרות וכאן כתבו הצ"ע בעבר והקריבה אי הקרבן כשר ומשמע דלכתחילה בודאי אסור. והגם דזה יש ליישב דכבר כתבתי בתשובה ליישב קושית המל"מ בפ"ה מאיסורי מזבח ע"ד התוס' אלו שכתבו דמלל"נ וכשרות לקרבן מדברי הרמב"ם שם בערלה וכה"כ דפסול לקרבן. וכתבתי עפמ"ש המגיה במל"מ שם דטעם הרמב"ם דאע"ג דמלל"נ מ"מ לכתחילה אסור וביארתי הדבר דאסור לכתחילה:

עפמ"ש תוס' בשבועות מ"ד להקשות בהא דמלל"נ והרי מיתהני מפרוטה דרב יוסף ותירצו דיכול לכוין בשעה שלא יהי' עני יעו"ש וא"כ שפיר אסור לכתחילה שמא לא יכוין דוקא בשעה שלא יהי' עני ויופטר מפרוטה דר"י ויהנה. וא"כ כ"ז רק איסור מדרבנן וא"כ שם דקאי תוס' אקרא דצפורי מצורע שפיר כתבו דמותרות דמה"ת שפיר מותר עכ"ד שם והארכתי בזה. ומעתה כ"ז בראש דברי התוס' דקאי אקרא שפיר כתבו מותרות. אבל בזה שכתב וצ"ע דהספק בדידן בתר שאסרו חז"ל לכתחילה אף דמלל"נ שפיר כתבו הצ"ע רק על בדיעבד דלכתחילה אסור בודאי כן הי' נראה. אבל עדיין יוקשה קושית זקיני הנ"ל. ולכן נראה דהנה ראיתי להחת"ס באו"ח סי' ק"פ כתב ליישב דברי התוס' הנ"ל שלא יוסתר ממ"ש בעצמם במנחות דממשקה ישראל נשמע גם להי' לו שעה"כ בתר דיש ג' קראי דהתוס' כתבו זה רק בהס"ד דהש"ס דצריך קרא בצפורי מצורע דהו"א דבה"ג הוה ממשקה ישראל אף שיש ג' קראי מ"מ לא סמכה תורה ע"ז וכתבה בהדיא ולפי האמת בתר דגלי קרא נשמע ממשקה ישראל גם בה"ג יעו"ש ודבריו ברורים וכבר הארכתי בזה בתשובה ואולם לפ"ז תמוהים ג"כ מ"ש וצ"ע בבהמת עיהנ"ד הנ"ל הרי לפי האמת פסול מטעם ממשקה ישראל ואמנם החת"ס כתב שם דגם זה הוא רק לפי הס"ד הי' הדבר בצ"ע ואמנם הדבר תמוה לומר דהך וצ"ע קאי ג"כ על הס"ד מלבד דהלשון לא משמע כן דמשמע דצ"ע כעת להלכה מלבד זה מה נ"מ בזה האיך הי' הדין אי לאו הקרא ובפרט דבאמת גם בלא הקרא דצפורי מצורע אמרינן דכיון שיש ג' קראי כל אחד קאי לכל וכתוס' במנחות הנ"ל וא"כ אין שום ספק בדבר גם בלא הקרא דצפורי מצורע ואמנם הקרא יש לומר דצריך שלא נבא לטעות כמ"ש החת"ס אבל איך נוכל לבאר הצ"ע בזה והמעיין שם בתוס' ובחת"ס יראה איך הדברים בלתי מובנים אכן לענ"ד נראה דהנה כבר כתבתי באות ב' ג' דצריך הני קראי לעכב. וא"כ לפ"ז בצפורי עיהנ"ד דל"ש פסולא דהקריבהו וגם קראי דמן הבקר ואשר יעבור דמיירי בטרפה דוקא וכנ"ל וא"כ שפיר יש לומר דכשר בדיעבד דלא שינה עליו לעכב או דיש לפסול גם בדיעבד כיון דשאר הפסולים דנלמדו ממשקה ישראל טרפה וכדומה פסולים גם בדיעבד דבהו שינה הכתוב לעכב גם זה מעכב בדיעבד אף שלא שינה כיון דנלמד ממשקה ישראל דבי' שינה הכתוב וזהו הצ"ע ומשו"ה כתבו רק על בדיעבד אי הקרבן כשר דלכתחילה בדאי אסור לפי האמת ממשקה ישראל. אבל בראש דבריהם דקאי לפי הס"ד וכמ"ש החת"ס שפיר כתבו מותרות ובאמת הי' יכולים לתרץ גם לפי האמת דצריך קרא לענין דיעבד דממשקה ישראל נלמד רק לכתחלה אך יען הדבר אצלם בצ"ע אי ממשקה ישראל נלמד רק לכתחלה וכנ"ל לזה כתבו דאף אם נאמר דממשקה ישראל נלמד גם לדיעבד צריך הקרא בצפורי מצורע גם לענין לכתחילה לפי הס"ד וכמ"ש החת"ס ומשו"ה סמכו הך צ"ע לדבריהם הקודמים שלא יוקשה מדוע לא כתבו דצריך קרא לדיעבד ומבוארים כל דבריהם בעזהי"ת עיין היטב כי קצרתי בזה, ויש לפלפל עפ"ז בסוגי' דפסחים מ"ז מ"ח בהביא שה מהאפר ואקצר כי לא נתבררו אצלי הדברים ועוד חזון למועד אי"ה.

תוכן העניינים

גבעת הלבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה