אור ברסלב
גבעת הלבונה סימן נב

גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך

סימן נב

סימן נא

המשך התשובה הנ"ל

א') וראיתי להכו"פ בסי' נ"ח סק"ה פירש שם בדברי רש"י בזבחים ע"ד הנ"ל בסי' הקדום אות ב' שכתב דאין מכניסין לעזרה לשחיטה משום הקריבהו נא. דהוא משום דכיון דצריך בדיקה אין זה דרך כבוד לגבוה לבדוק בהמה יעו"ש. והנה לדבריו מיושב קושיתי הנ"ל בסי' הקדום אות ז' דשוב אין הדבר תלוי בזה אי טרפה חי' ורק דכיון דצריך בדיקה אין זה דרך כבוד לגבוה. ולכאורה קשה לדבריו דכונת רש"י דהבדיקה אינה לכבוד מש"ס דחולין י"א וכ"ת דבדקינן לי' והרי לגבוה אין להקריב דבר שצריך בדיקה. ובשלמא למה שפירשתי בסי' הקודם דברי רש"י דכונתו כהרמב"ם דטרפה אסור בהקרבה מטעם הקריבהו נא ואין הבדיקה האיסור שפיר אין קושי' מהך דחולין משום דבס"ד דל"א בת"ר וא"א להקריב שום בהמה מה"ת רק בנבדקה מחשש דשמא טרפה היא, א"כ בשלמא לענין חשש דשמא הקרבן טרפה דאף אם בהמה זו לא תמות ע"י רפתה מ"מ פסולה להקרבה דטרפה היא ושפיר צריכה בדיקה אכן לענין איסורא דהקריבהו נא שהוא רק אם טרפה אינה חי' אכן אם חי' אינה בכלל איסור דהקריבהו נא וכנ"ל בסי' הקדום. וא"כ לפמ"ש מהרש"ל דהא דטרפה אינה חי' הוא רק על צד הרוב ומיעוטא חיות הנה, וא"כ אם בהמה זו מהמיעוט דחיות אף אם טרפה היא אין בזה איסור דהקריבהו לפי דברינו. וא"כ יש לומר דשפיר מותר לשחוט ולבדוק אח"כ. דהנה לכאורה יש להעיר לפי דברינו דכוונת רש"י משום דאינה חי' והוית בכלל חולה. וא"כ כ"ז בודאי טרפה אבל בספק הוה ס"ס שמא בהמה זו אינה טרפה ואת"ל דטרפה היא שמא ממיעוטא דחיות הנה ואין כאן איסור. אולם הדבר נכון. דהרי כתבו התוס' בכתובות דף ט' דספק אונס אינו מצטרף לספק ספיקא משום דל"ש דרובא ברצון. וא"כ גם כאן ספק זה דשמא ממיעוטא דחיות הנה אינו מצטרף לס"ס ושפיר פירש"י דאסור משום הקריבהו נא. ומעתה כ"ז רק לבתר דידעינין דאזלינין בת"ר גם לקולא שפיר אינו מצטרף מיעוטא לס"ס. אולם לפי הס"ד דחולין דל"א בת"ר א"כ ברור דמצטרף המיעוט לס"ס וא"כ שפיר קאמר הש"ס דבדקינין לי' וא"כ לענין גוף הקרבן אם הוא פסול הרי נוכל לבדוק אחר השחיטה ולענין איסור דהקריבהו נא הרי יש כאן ס"ס שמא כשר ושמא הבהמה מהמיעוט ואין כאן איסור אף אם היא טרפה ולק"מ מהך דחולין לפי פירושי. אכן לדברי הפלתי דהבדיקה בעצמה איסור א"כ האיך קאמר הש"ס דבדקינין לי' הרי כיון דצריך בדיקה עכ"פ שוב אין כאן הקריבהו נא וההערה עצומה. אכן נראה בדעתו דבאמת לבתר דאזלינין בת"ר וא"צ לבדוק מה"ת שפיר נוכל לומר דאם צריכה בדיקה אסורה משום הקריבהו נא. אכן בס"ד דכל בהמה צריכה בדיקה בע"כ דאין זה בכלל הקריבהו נא ושפיר קאמר הש"ס, ודברי רש"י המה רק לפי האמת דאזלינין בת"ר ודוק בזה ועכ"פ אם נאמר כדברי הפליתי יתיישב מה שהקשיתי בסי' הקדום על הצל"ח דסובר דאין איסור דהרי מדברי רש"י מוכח דיש בזה איסור. ולפ"ז מיושב דעיקר האיסור הבדיקה ודוק אולם דבריו תמוהים דמה יענה לדברי הרמב"ם דכתב גם בטרפה ודאי הטעם דהקריבהו הרי דאין זה משום הבדיקה ורק דבטרפה אסור הקרבה משום הקריבהו נא ומדוע נדחוק בדברי רש"י לומר דהאיסור הבדיקה וצע"ג:

ב') אמנם בל"ז נפלאו בעיני דברי הפליתי ולא זכיתי להבינם. הנה כתב שם לתרץ הקושי' דלוקמה בנפילה דהוכתה אבן וכתב דבלא"ה צריכין להבין לר"מ דחייש למיעוטא איך אפשר לשחוט בהמה של קדשים דהרי צריכין לבדוק הריאה והא א"א בקרבנות לבדוק משום הקריבהו. וצריכין לומר לבדוק כל הבהמה אין זה כבוד אבל בדיקת אבר אחד כמו ריאה לית לן בה יעו"ש. ומה מאוד נפל דבריו מלבד מה שכתבתי דאם לא אזלינין בת"ר וכל בהמה צריכה בדיקה יש לומר דאין זה איסור ורק אם אזלינין בת"ר ושום בהמה א"צ בדיקה ורק בהמה זו נולד בה ריעותא דצריכה בדיקה שפיר אסור דאין זה דרך כבוד. ובזה יתיישב לנו מה שהקשיתי על דברי הריב"ש בתשובה סי' קס"ג שכתב שם דכשם שצריכין לבדוק הריאה מבהמת חולין כמו כן צריכים לבדוק בבהמת קדשים אף שהוא מדרבנן מ"מ ל"ש בזה אין שבות במקדש יעו"ש ואגב אבאר במה שנסתפק הפרמ"ג ביו"ד בפתיחה לסי' ל"ה ול"ט אי צריכה ריאה בדיקה רק מסירכות ולא מנקבים ושאר דברים או דילמא הואיל והצריכו בדיקה צריכה בדיקה מכל הריעותות האוסרים בריאה והביא בשם התבו"ש שהביא מהמרדכי דגם משאר ריעותות צריכה בדיקה. ובסי' ל"ט בש"ד סק"ב תמה על הל"ח שכתב דרק מסירכות צריכה בדיקה יעו"ש. ואני תמה עליו ועל רבינו התבו"ש שלא הביאו דברי הריב"ש בתשובה הנ"ל שכתב מפורש דבדיקת הריאה היא רק מסירכות אבל משאר דברים א"צ בדיקה ואפי' מטרפות שבריאה כגון המראות הפוסלות וחסרון האונות או אם ניקבה כ"ז א"צ לבדוק אפי' לכתחילה יעו"ש מבואר כדברי הל"ח] ולכאורה קשה עליו דהרי זה חומרא דאתי לידי קולא דאסור לשחוט לצורך קרבן בהמה הצריכה בדיקה דאין זה דרך כבוד. והנה לדברי הפליתי ג"כ מיושב כיון דכל הקרבן כשר וא"צ לבדוק רק אבר א' לית לן בה. אכן להנ"ל בל"ז ניחא כיון דכל הבהמות צריכים בדיקה אין קפידא בדבר וכנ"ל. אכן חוץ לזה ג"כ דבריו תמוהים דהקשה לשיטת ר"מ דחייש למיעוטא וצריכים לבדוק הריאה דהוי מיעוט המצוי ובאמת לר"מ צריכים לבדוק כל הבהמה מכל הח"י טרפות כמפורש בש"ס חולין שם ולר"מ דחייש למיעוטא פסח וקדשים מא"ל הרי יש לחוש שמא במקום נקב שחיט וקאמר הש"ס משום דלא אפשר וא"כ בשארי דברים שאפשר לבדוק שפיר צריך לבדוק כל הבהמה. וגם מה זה שכתב דלר"מ צריכין לבדוק הריאה דהוי מיעוט המצוי זה יתכן רק לדידן דאזלינין בת"ר וא"צ לבדוק רק בריאה דמצוי גזרו חז"ל. אכן לר"מ דחייש אין חילוק בין מיעוט המצוי למיעוט שאינו מצוי וצריכין לבדוק אליבי' כל הבהמה וא"כ לא הועיל כלום בתירוצו. ורציתי לומר לכאו' שיש חסרון תיבות בדברי הפלתי והי' כתוב כך דלר"מ דחייש למיעוטא צריך לבדוק כל הבהמה וכן לדידן עכ"פ צריכים לבדוק הריאה דהוי מיעוט המצוי והרי זה א"א במקדש. אולם לפ"ז לא יוצדק תירוצו שם רק לדידן דא"צ לבדוק רק הריאה ועדיין יוקשה לר"מ דצריך לבדוק הבהמה מכל הטרפות ומאוד תמוהים דבריו:

אכן תיתי לי דלא מזיגנא רישא כו' ונראה לבאר דבריו עד"ז. דבאמת אין קושי' מבהמת קדשים דהרי בל"ז פריך הש"ס ודילמא במקום נקב קא שחיט ומתרץ היכא דאי אפשר שאני. וא"כ כמו כן לר"מ שאר כל הטרפות כולם כיון שאם נצטרך לבדוק יהי' אסור משום הקריבהו נא וא"כ כמו דלא חיישינין לשמא במקום שחיטה נקב הוה משום דלא אפשר כמו כן בכל הטרפות דאסור לבדוק בבהמת קדשים והוה לא אפשר וא"צ לבדוק אמנם כ"ז מועיל רק בשאר טרפות דאינם מצוים שפיר מועיל זה דאי אפשר. אמנם בריאה דהיא מיעוט המצוי בודאי דאף אם נאמר דלדידן א"צ בדיקה ודלא כהריב"ש הנ"ל וכנראה מדברי הפליתי דלא ראה דברי הריב"ש. מ"מ לר"מ דחייש למיעוטא בודאי דצריך לבדוק הריאה עכ"פ כיון דאף למיעוט שאינו מצוי חייש א"כ בריאה דמיעוט המצוי לא מהני מה דלא אפשר כן סובר הפליתי וא"כ כיון דצריך לבדוק עכ"פ הריאה לר"מ וא"כ יוקשה דהרי הקריבהו נא. וע"ז תירץ שפיר דאבר אחד מותר וא"כ ממ"נ לבדוק כל הבהמה דשייך בזה הקריבהו נא ואסור שוב לא אפשר וא"צ ובריאה דל"מ מה דלא אפשר דמיעוט המצוי הוא בזה שוב ל"ש הקריבהו נא ומיושבים דברי הפליתי בס"ד ודוק בזה:

ג') ונראה לומר עוד בישוב דברי הפליתי. דהנה כבר הבאתי דברי הריב"ש בתשובה שנסתפק אי צריכים לבדוק הריאה בבהמת קדשים או דא"צ משום דאין שבות במקדש. והנה לכאורה תמוהים דבריו דהרי הדבר מפורש בש"ס חולין שם דקאמר לר"מ דחייש למיעוטא פסח וקדשים מאי איכא למימר. והרי התוס' כתבו דר"מ חייש למיעוטא רק מדרבנן וא"כ מאי הקשה הש"ס פסח וקדשים מאי איכא למימר הרי יש לומר כיון דרק מדרבנן חייש א"כ אין שבות במקדש וע"כ דגם במקדש אסור שבות כזה וא"כ שפיר פריך הש"ס. וא"כ נהי דהש"ס תירץ דלא חיישינן משום דלא אפשר זהו רק בדיקת הושט אבל ריאה דאפשר שפיר צריך לבדוק וא"כ מר"מ נשמע לדידן דלא חיישינן רק למיעוט המצוי כמו ריאה ה"ה דחיישינן במקדש כמו לר"מ והתימה שלא הביא ראי' מש"ס הנ"ל. ונראה בדעתו דסובר כהך צד שכתבו התוס' בבכורות שם להסתפק דר"מ חייש למיעוטא מה"ת וא"כ אין מזה ראי' דרק לר"מ דמה"ת חייש שפיר צריך בדיקה אכן לדידן דהיא רק מדרבנן בריאה שפיר יש לומר דאין שבות במקדש וא"כ אין ראי' מסוגי' זו ואף דהתוס' הוכיחו דר"מ רק מדרבנן חייש מ"מ אין ראי' מסוגי' וו דיש לומר דמה"ת חייש. ומעתה נראה גם בדעת הרב כו"פ דלא מצי להקשות לרבנן דיש לומר כיון שרק מדרבנן באמת א"צ בדיקת הריאה ג"כ דאין שבות במקדש ורק לר"מ דמפורש בש"ס אליבי' דצריך בדיקה בין אם נאמר דחייש מה"ת ובין אם נאמר דל"ש בה"ג אין שבות במקדש וכדברי הריב"ש. מ"מ עכ"פ מפורש דאליבא דר"מ צריך בדיקה וא"כ נהי דהש"ס קאמר דלא אפשר. וא"כ יש לומר דכיון דלא אפשר לבדוק מכל הח"י טרפות דבושט אי אפשר כמו כן א"צ לבדוק מכל הח"י טרפות כיון דא"א לבדוק מכולם א"צ כלל. אבל זה רק בכל הטרפות שאינם מצוים כמו נקיבת הושט שאינו מצוי וא"א לבדוק וא"צ כמו כן כולם. אמנם הריאה דמצוי בה טרפות ואפשר בבדיקה שפיר לר"מ עכ"פ צריך בדיקה גם בקדשים ושפיר הקשה לר"מ דוקא מריאה ותירץ שפיר דאבר א' לא אסור משום הקריבהו ומיושבים דברי הפליתי. ועכ"פ לפ"מ שהוכיחו התוס' דר"מ רק מדרבנן חייש למיעוטא מפורש בש"ס חולין דגם בהמת קדשים צריכה בדיקה הריאה עכ"פ וכנ"ל. ומזה אני תמה על הגאון מוהרש"ק ז"ל בטוטו"ד מהדו"ק סי' נ' שם ערך מערכה נגד הריב"ש והעלה דבמקדש א"צ לבדוק דאין שבות במקדש. ומה יענה לסוגי' זו המפורשת דצריך בדיקה ורק משום דאי אפשר. וא"כ בריאה דאפשר שפיר צריך בדיקה וזה ראי' גדולה ונפלאים דברי הגאון ז"ל ובאמת דברי הריב"ש צודקים כדמוכח מסוגי' הנ"ל ודוק:

ד') ובעומדי בזה ראיתי להגאון ישועות יעקב ביו"ד סי' נ"ז סק"י הקשה בהא דמנחות דפריך למ"ל קרא ממשקה ישראל נפקא. דהרי כבר הקשו הקדמונים לשיטת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא האיך מוכיח הש"ס בחולין י"א מרישא של עולה שמא טרפה היא והרי ספיקא לקולא ותירצו דכמו דקיי"ל עשירי ודאי ולא עשירי ספק וממזר ודאי ולא ספק כמו כן אמרינין אשר יעבור בודאי ולא בספק וכן מן הבקר בודאי וא"כ ספק טרפה אסור לקרבן. וא"ב כ"ז אם הלימוד מהני פסוקי אבל אי הלימוד ממשקה ישראל הי' מותר כיון דהוא מותר לישראל ומאי פריך הש"ס עכ"ק, ותירוצו שם אינו מובן גם מה שכתב שם באות הזה מקודם אינו מובן לא הקושי' ולא התירוץ ובטח יש איזה חסרון בדבריו שם. והנה הישוב הזה שהביא לקושי' על הרמב"ם לא נמצא בקדמונים רק נמצא ישוב הזה בחוו"ד בסי' ק"י בבית הספק. והגאון מלייפניק ז"ל בהגהותיו שם הקשה קושי' זו מסוגי' דמנחות הנ"ל. ולענ"ד נראה דצדקו דברי הגאון חוו"ד ובאמת גם אי ילפינן ממשקה ישראל בעינין שיהי' ודאי מותר לישראל. אכן אם מותר רק מספק לא הוה ממשקה ישראל דכמו דבעינין ממזר ודאי ולא ספק כמו כן בעינין ממשקה ישראל ודאי ולא ספק אף דמותר והוה ממשקה ישראל מ"מ כיון שרק מצד הספק מותר אינו בודאי ממשקה ישראל כמו מן הבקר דאמרינין ולא טרפה בעינין ודאי טרפה וספק נתמעט אף דמותר באכילה מ"מ אינו ודאי רק ספק כמו כן אם מממעינין ממשקה ישראל בעינין שיהי' ודאי ואין שום חילוק בין אם הלימוד מזה או מזה אם בעינין מן הבקר ודאי גם בזה בעינין שיהי' מותר לישראל בתורת ודאי ותמה אני על הגאונים ישויע"ק וברוך טעם שרצו לחלק בזה וז"ב:

ה) אפס מה שקשה לענ"ד ע"ד החוו"ד שם דהרי לדבריו שם דבמקום שהתורה כתבה בלשון קום ועשה בזה ודאי נתמעט ספק כמו בקרא דאשר יעבור וכדומה. דא"כ בטרפה דכתיב קרא זאת החי' ודרשו חז"ל חי' אכול וא"כ כיון דבקרא כתיב זאת החי' אשר תאכלו למעט טרפה א"כ גם ספק נתמעט דהתורה התירה לאכול רק אותה שהיא חי' וא"כ א"צ כלל לכל התירוץ דאשר יעבור רק דבאיסור טרפה גם ספק אסור דבעינין בודאי חי' ולא ספק ונמצא דספק טרפה שניא היא מכל איסורים שבתורה דבהו ספיקא מותר ובספק זה אסור ולק"מ קושית הקדמונים ומדוע הוצרך לבא להך דאשר יעבור. ואמנם הגאון מלייפניק שם בהגהותיו תמה ע"ד החוו"ד מהטמאים דכתיב אותה תאכלו יעו"ש. ומזה באמת אין קושי' כ"כ דשמא באמת טמאים אסורים מספק. אבל מטרפה יוקשה בודאי דלמה הוצרך לבא להא דספק אסור לקרבן. אכן נראה בדעת החוו"ד דסובר דרק במקום דכתבה תורה בקום ועשה ועיקרה לעשה כגון בקרא דאשר יעבור וכן בקראי דאתרוג ומצה דעיקרם לעשה וכמו כן בקרא דבתולה לכה"ג דבאמת בכה"ג צריך שיהי' לו אשה דוכפר בעדו ובעד ביתו בעינין בזה. שפיר אמרינין דנתמעט ספק. אכן בקרא דאותם תאכלו גבו טמאים וכן בקרא דזאת החי' אשר תאכלו דאם אוכלם אינו מקיים עשה ועיקר הקרא הוא רק לשלילה מה שלא יאכל א"כ הוה כאילו נכתב בקרא בפירוש שאינה חי' לא תאכל וכן מינים טמאים דהרי עיקר הקרא אתי רק על הלאו הבא מכלל העשה ולא לעשה ורק נכתב בקרא בלשון קום ועשה ומכלל הן אתה שומע לאו הוה כנכתב הלאו בפירוש וא"כ שפיר אין איסור בספק ורק בקרא דמן הבקר או אשר יעבור וכן ממשקה ישראל דנכתבו באמת לקום ועשה שפיר אמרינין ודאי ולא ספק וצדקו דברי רבינו הגאון חוו"ד ז"ל ובזה יש לפלפל בענין נבילה דאם וזבחת הוה עשה וקיים עשה בזביחה שפיר יש לומר דספק אסור בנבילה מה"ת אף להרמב"ם ועיין בפרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה שהאריך בזה אי וזבחת הוה עשה יעו"ש. ועכ"פ טרפה בודאי דהך זאת החי' אינה עשה ושפיר להרמב"ם ספק מותר מה"ת ורק לקרבן אסור מה"ת וכנ"ל:

ו') ואם כנים אנחנו בזה יש ליישב קושית התוס' בזבחים דף ע"א ע"ב שהקשו למאן דמוקי לה בולד טרפה מה מועיל הא דירעו דהרי אסורה להדיוט ואין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים יעו"ש. ובהנ"ל יש ליישב דהנה כבר הקשה הש"ס בזבחים שם דנבטיל ברובא ומשני דבע"ח חשיבי ולא בטלי והנה כבר העלה זקיני הגאון במנחת יהודא חיו"ד סי' י"ז דאיסור דרבנן דבר חשוב שנתערב דאינו בטל מחמת חשיבותו בזה לכ"ע מותר לבטל חשיבותו שיובטל ואין זה בכלל אין מבטלין איסור לכתחילה יעו"ש. ומעתה לפ"ז יש לומר דהש"ס דמשני בולד טרפה אין הכונה בולד טרפה ודאי רק דקאי אהא דמשני בנפולה ופריך נפולה נמי ליבדקה וע"ז משני בולד טרפה דהיינו שנשחטה האם קודם בדיקה וילדה ולד קודם שחיטה דגם הולד היא ספק טרפה דגם האם אם נשחטה קודם מעל"ע היא רק ספק טרפה וא"כ כיון דרק ספק טרפה ומה"ת מותר ורק אסורה דרבנן וכיון שנתערבה ברוב א"כ אף דדבר חשוב ל"ב מ"מ מותר לשוחטו ולבטל מחשיבותו הואיל וגוף האיסור דרבנן וכדברי זקיני זצ"ל ומותרת באכילה. וזה רק לאכילה אחרי פדיון אמנם להקרבה דבזה גם ספק אסור מה"ת וכנ"ל בשם החוו"ד שפיר אין עצה ולזה ירעו ומיושב קושית התוס' הנ"ל. ואם נאמר כשיטת הרשב"א דאיסור דרבנן מותר ליתן לקטן בידים מיושב קושית התוס' בל"ז אף אם נאמר בולד טרפה ודאי מ"מ כיון שנתערב ורק דד"ח אינו בטל ועכ"פ היא רק דרבנן ושפיר מותר לפדותו ואין זה בכלל להאכילו לכלבים ודוק:

והנני בזה מורך אוהבך שמח ומשתעשע בתורתך. נפתלי הירץ באמבאך ראבד"ק הנ"ל

תוכן העניינים

גבעת הלבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה