אור ברסלב

גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך

סימן מ

סימן לט

שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי בחדרי תורה וכו' כש"ת מו"ה דוד רייו שליט"א ראבד"ק קאלאמייא בעהמח"ס שושנים לדוד.

אחדשתה"ט כמשפט. לנכון קבלתי ספרו הנכבד ונהניתי מדבריו הבנוים על אדני שכל הישר והנני להודיעהו ענין א' שהעירותי בעיוני בדבריו.

א') הנה בספרו בחאו"ח סי' ל"ח פלפל כבודו בחכמה בענין הנאת מוקצה אי אסורה בדברי המג"א בסי' שכ"ה סק"ט שכ' ע"ד התוס' בע"ז ופסחים דס"ל דהנאת מוקצה מותרת ובפסחים מ"ז ע"ב משמע דאסור לבשל בעצי מוקצה ופירשו האחרונים הכונה דשם משמע בהיפוך מדברי התוס' ורק דהנאת מוקצה אסור וע"ז תמהו הרבה קושית א' דשם קאי הש"ס למ"ד מוקצה ד"ת שפיר יש לומר דאסור אבל לדידן דמוקצה דרבנן שפיר יש לומר כד' התוס', עוד הקשו דלפ"ז נמצא דעיקר האיסור משום אכילה שאוכל מוקצה והרי אין לוקין על איסור הנאה בנהנה עוד הקשו דא"כ הוה ג' על אכילתו ובש"ס שם קאמר ב' על אכילתו יעו"ש במחצה"ש שהביאם והמחצה"ש הגיה באמת לפ"ז דצריך לומר מותר לבשל יעו"ש וכת"ה העיר בצדק מד' המג"א בסי' תק"ז ופלפל בסוגי' דביצה ד' וכבר כיונתי להרבה מדבריו בתשובה אחת שם פלפלתי הרבה בסוגי' דביצה שם עפ"י ש"ס דבכורות כ"ג בענין טומאת משא וכעת ראיתי שגם מעכת"ה העיר בזה. ואולם כעת נבא לפלפל בד' המג"א. הנה כבר הביא כת"ה מה שהעירו דד' המג"א סותרים זא"ז דבסי' שכ"ה כתב להביא ראי' דאסור ובסי' תק"א כ' ג"כ דאפי' לשורפה במקומה אסור ובסי' תק"ז כ' דמוקצה מותר בהנאה. ולענ"ד נראה בזה דד' המג"א צדקו יחדיו ואין בהם שום סתירה ומקודם ניישב זה שהעירו מסי' תק"א לסי' תק"ז. ונראה עפמ"ש הרשב"א בחידושיו בשבת כ"ט והאריך שם ג"כ להוכיח דאין איסור הנאה במוקצה וכתב שם וז"ל שלא אסרו אלא לטלטלו ולאוכלו ואפי' להשתמש בו בידים כמו הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה ואפי' במקומו שאינו מזיזו ומטלטלו אבל הנאה שהיא באה מאלי' שפיר דמי ורצה שם לומר דרק בעצים שהוסקו כבר ומיקלי קלי איסורם מותר אבל אם המוקצה בעין אף בבא מאלי' אסור ואולם דחה הדבר והעלה דבכל ענין שרי הנאת מוקצה שהיא באה מאלי' יעו"ש ברשב"א באורך. הנה העיר עינינו בכלל חדש דמוקצה אסורה רק באכילה או בטלטול או להשתמש בו בידים אף בלא טלטול כגון לסמוך בו כרעי המטה דזה אסור אבל הנאה הבאה מאלי' אח"כ שרי. והאמנם דבש"ס ריש ביצה קאמר אין מטלטלין לסמוך בה כרעי המטה ומשמע לכאו' דרק טלטול אסור בעכצ"ל דהרשב"א יפרש הך דאין מטלטלין היינו משתמשין בה דזה גופא שמשתמש בה וסומך עלי' כרעי המטה הוה כמו טלטול ולא אסרו חז"ל רק טלטול דוקא רק ההשתמשות במוקצה אסרו ג"כ וז"ב לדעת הרשב"א. ואמנם ראיתי להגאון בעל התניא בקו"א לסי' תק"ז סק"ד בסופו הוכיח מלשון הש"ס ביצה הנ"ל דרק הטלטול אסור לצורך סמיכת כרעי המטה אבל אם א"צ לטלטל אין איסור לסמוך עלי' כרעי המטה יעו"ש. לענ"ד תמוהים דבריו שנעלמו ממנו דברי הרשב"א הנ"ל שכתב בפירוש בהיפוך דאסור בה"ג. ואף דקיי"ל בסי' ש"ח דמוקצה אסור רק בטלטול ולא בנגיעה כמ"ש הרמ"א בס"ג שם. זהו רק בנגיעה בלא שימוש אבל לסמוך כרעי המטה דהוא שימוש שפיר אסור וכמ"ש הרשב"א. ומעתה לפ"ז שפיר צדקו ד' המג"א בסי' תק"א דבאמת הנאת מוקצה מותרת ורק זה רק בבא מאלי' כמ"ש הרשב"א או כמו בהך דסי' תק"ז דבשעה שמבעיר היא כלי גמורה ואינה מוקצה עדיין ורק אח"כ נעשה שברי כלי ואז ההנאה באה מאלי' וזה שרי. אמנם להבעיר העצים המוקצים שפיר אסור משום משמש בידים במוקצה דאסור ולא גרע ההבערה מסמיכת כרעי המטה דאסור אף בלא טלטול כנ"ל ומשו"ה שפיר כ' בסי' תק"א דאף לשורפה במקומה אסור ואין סתירה כלל במג"א ומצאתי להגאון בתניא בקו"א בסי' תק"ז שם כ' ג"כ קצת מעין זה ונטה קצת מדברינו משום שלא הי' למראה עיניו הבדולחים דברי הרשב"א הנ"ל שבדבריו מבואר הכל באר היטב. ומעתה לפ"ז ה"ה להניח קדירה אצל עצי מוקצה הבוערים כבר להתבשל ג"כ אסור דנהי דאינו מטלטל ומצד הנאה אין איסור מ"מ זה השתמשות במוקצה שסומך הקדרה אצל המוקצה ולא גרע זה מסמיכת כרעי המטה. וא"כ באמת זהו הטעם דמחייב שם בפסחים מ"ז בעצי מוקצה ואין הטעם משום הנאת המאכל דיש שבח עצים במאכל כמו שפירשו ד' המג"א בסי' שכ"ה הנ"ל דמחמת זה אין איסור ורק מטעם דמשתמש במוקצה ולא מיבעיא אם מבעיר בעצי המוקצה דאסור מטעם דמשתמש במוקצה וכנ"ל ורק אף אם מבעיר בעצי היתר והמוקצה נבער ממילא אח"כ דבזה הנאה הבאה מאלי' שרי מ"מ זה גופה דמניח הקדרה אצל המוקצה הוה השתמשות במוקצה דאסור כיון שמשתמש בידים במוקצה. ומעתה הן הן הדברים שכ' המג"א בתר שהביא ד' התוס' דמוקצה מותר בהנאה ול"ש בזה שבח עצים בפת כתב ובפסחים משמע דאסור לבשל בעצי מוקצה ובא לשלול בזה שלא תטעה לומר דמותר לכתחילה לבשל בעצי מוקצה הואיל ואין בזה איסור הנאה לזה הביא מפסחים דאסור משום דזה השתמשות במוקצה ורק אם ההנאה באה מאלי' מותר וכנ"ל ואין כונתו כלל לחלוק על התוס' רק לבאר הדין כמו שהוא ותדע דאל"כ הו"ל לכתוב וצ"ע דבפסחים משמע דאסור שזה הי' משמע שמשם מוכח דלא כהתוס' אבל כיון שכתב סתם ובפסחים משמע ולא כתב שום צ"ע לא בתחלה ולא בסוף מוכח דהפירוש כמו שביארתי וז"ב ואמת בעזה"י בכונתו ומיושבים כל הקושיות על המג"א:

ב') ובזה מיושב ג"כ מה שיש להביא ראי' דהנאת מוקצה אסורה מד' הר"ח בפירושו בביצה ד' שם שכ' לפרש הא דקאמר הש"ס שם דמיקלי קלי איסורי' דמשו"ה בטל האיסור ושרי למיפא בתנור יעו"ש ומפורש לכאורה בדבריו דאם לא הי' נתבטל הי' אסור לאפות בתנור וע"כ דס"ל דהנאת מוקצה אסורה. ובאמת בש"ס ווילנא נדפס בצדו שם הגה שהק' מתוס' פסחים כ"ו שהוא הדין הנ"ל דהנאת מוקצה מותרת יעו"ש ובאמת צ"ע לפ"ז גוף הדין הואיל ודעת גדול הקדמונים הר"ח לאסור והאחרונים לא ראו דבריו. והנה לפמ"ש הרשב"א הנ"ל דיש מקום לומר דרק בזה דמיקלי קלי איסורי' מותר בהנאה ולא בשאר מוקצה אין קושי' מהר"ח דהרי זה רק בתר דמתרץ הש"ס מיקלי קלי איסורי' וא"כ שפיר כ' ומשו"ה מותר למיפא בתנור דבלא זה התירוץ הי' אסור ואולם הרי הרשב"א סיים שם דאין חילוק וכל מוקצה מותר בהנאה וכנ"ל וא"כ שוב יוקשה כנ"ל. אכן לפי הנ"ל הדבר נכון דבאמת אי לאו דנתבטל הי' אסור לאפות בתנור דהרדי' לתוך התנור אצל המוקצה היא השתמשות במוקצה דאסור ורק משום דמיקלי קלי ונתבטל מותר לאפות לכתחילה בתנור אבל הנאת המוקצה הבאה מאלי' שפיר מותר וכמ"ש הרשב"א ואין שום קושי' מהר"ח ודוק. וראיתי להרב מחצה"ש בסי' שכ"ה הביא ראי' מפסחים שם דמותר לבשל דאל"כ האיך שייך לומר הואיל בזה כיון שאף לצורכו אסור לבשל בעצים הללו וע"כ דמותר ולזה הגיה במג"א שם מותר במקום אסור. אכן לפי דרכנו מיושב קושי' זו דנהי דאסור לבשל הוא רק לסמוך בידים הקדרה להמוקצה וכנ"ל אבל הנאה הבאה מאלי' שרי וגם הנאה בידים אחר שכלה האיסור שרי וא"כ שפיר שייך בזה הואיל ואף דהמג"א בסי' תק"ז סק"ג שם הביא מתוס' פסחים דאם אסור ליהנות בשעת הבערה אף שמותר אח"כ אסור לבער ביו"ט יעו"ש. אמנם מלבד דהמג"א לא החליט שם כר' התוס' וגם הדג"מ שם חולק עליו בפירוש דברי התוס' אכן בל"ז שם קאי רק אי שרי לכתחילה אבל מלקות בודאי דליכא בזה אם נצרך לו לצרכו אחר הבערת העצים דאז ההנאה מותרת. ועוד דהרי שרי להתחמם כמ"ש המג"א בעצמו בסי' תק"ז שם דבזה בא ההנאה מאיסור לאחר שכלה יעו"ש ובזה שוב אין איסור דמשתמש במוקצה דכבר אין המוקצה בעולם. ועכ"פ ד' המג"א בסי' שכ"ה נכונים בישוב כל מה שהקשו עליו ויוצא מזה באמת להלכה דגם המג"א מודה דהנאת מוקצה מותרת ובפרט דכבר הבאתי דהדבר מפורש ג"כ ברשב"א ומפיר"ח אין ראי' כמ"ש וא"כ הדין דין אמת דהנאה הבאה מאלי' מותרת ורק השימוש אסור וז"ב:

ג') וראיתי לכת"ה בסוף פלפולו שם כתב ראי' דהנאת מוקצה מותרת מהא דשבת כ"ט דהקשה רק מהא דמהפך באיסורא והרי בל"ז אף אם אינו מהפך אסור משום הנאת מוקצה וע"כ דהנאה מותרת ולזה הקשה רק מהא דמהפך עכ"ד. ובאמת ראי' גדולה היא וזכה לכוין לדעת הרשב"א בחידושיו שם בשבת כ"ט כתב ג"כ ראי' זו יעו"ש. אכן מעכת"ה הק' בהא דשבת שם דהגירסא אמר רב מתנא אמר רב מרבה עליהם עצים מוכנים דהאיך מהני לרב ביטול והרי רב ס"ל מב"מ לא בטל ומה מועיל הא דמרבה עצים מוכנים עכ"ק וכבר העיר בזה הצל"ח בביצה שם, אכן לענ"ד באמת מזה מוכח דמוקצה מותר בהנאה וא"כ משום הנאה א"צ ריבוי ורק משום איסור טלטול ולזה שפיר מהני ריבוי היתר וכמ"ש הרשב"א שם וז"ל והא דאמרינין דמרבה עצים מוכנים לאו מתורת ביטול נגעו בה דכל דבר שהוא בעין וניכר בשעת תשמישו אינו בטל אלא הכא א"צ לבטל אלא צריך רוב כדי שלא יראה כמטלטל האיסור אלא כמטלטל בהיתר וכי מטלטל בשבר כלי הו"ל כטלטול מן הצד עכ"ל הרשב"א שם. הרי מבואר דבאמת לא באנו עלה מתורת ביטול ובהנאה הנאה מותרת וא"צ לביטול משום איסור הנאה ועיקר האיסור מטעם טלטול מוקצה היא וכמבואר ברשב"א ומיושב קו' מעכת"ה וז"פ:

ד') אמנם אף שהדברים מבוארים ברשב"א עכ"ז הדברים צריכים ביאור והבנה מדוע באמת יהי' מותר במכיר האיסור ויודע בודאי שמטלטל האיסור עם ההיתר ומ"ש הרשב"א דהוה טלטול מן הצד אינו מובן וגם מעכת"ה בספרו שם תמה כזה על המהר"ם שיף בביצה שם שרצה לומר בזה מטעם זוז"ג יעו"ש ותמה כת"ה בצדק דמה מועיל עצה דזוז"ג גבי איסור טלטול והכי נאמר אם הי' מוקצה והיתר ביחד מותר לטלטל המוקצה ע"י גורם שיניח ג"כ היתר אצל המוקצה דהא לא התירו רק אצל מת כה"ג וזה מועיל רק לענין בסיס כמבואר בסי' ש"ט וש"י ולא לענין מוקצה עכ"ק והאריך בזה. והנה מה דפשיטא לי' למעכת"ה דבטלטול מוקצה אסור כה"ג עינינו הרואות דברי הרשב"א מפורשים להיתר גם בטלטול מוקצה כה"ג ומעכת"ה לא ראה דבריו:

אולם בטעם הדבר ובישוב הקושי' שהקשה כת"ה כבר עמדתי בעצמי ע"ז בקונטרס אחד שכתבתי בעניני מוקצה [עיין בסי' הקדום] והארכתי בזה בפלפול רב וכעת חדשות אגיד בעזה"י, הנה בקונטרסי שם הקשיתי על הרשב"א הנ"ל מלבד דדבריו אינם מובנים המה סותרים למ"ש בעצמו בחידושי ביצה ד' דע"כ מיירי באינו מכיר העצים דאיסור דאל"כ ל"ש ביטול וליכא למימר בהתירא קא מהפך יעו"ש וא"כ דבריו סותרים זא"ז הן לענין דינא אי מותר להפוכי במכיר האיסור והן בפירוש הסוגי'. והנה מה שסותרים זא"ז בפירושא דשמעתא י"ל דבביצה דמיירי מעצים שנפלו לתוך התנור בזה שפיר אין האיסור ניכר דאלו ואלו עצים המה. אכן בשבת דמיירי בשבר כלי א"כ הואיל והוא כלי אף דלאחר שאחז בה האור נעשית שבר כלי מ"מ עדיין ניכרת היא בין העצים ומשו"ה בביצה פירש דאין ניכר האיסור ובשבת פירש דניכר האיסור, ואולם ק' דדבריו סתראי לענין דינא ושם בקונטרסי הארכתי בזה. וכעת נראה, דהנה כבר העיר הצל"ח בביצה שם בשינוי הסוגיות דבביצה הקשה דמהפך באיסורא ומתרץ דרובא דהתירא והקשה בתר הכי דאין מבטלין איסור לכתחילה וכן הקשה דהוה דשיל"מ ובשבת שם הביא הא דרב מתנא ולא הקשה כל הקושיות האלו יעו"ש והדקדוק עצום. עוד הקשו בסוגי' דביצה שם בהא דהקשו והרי מהפך באיסורא והרי רב מתנא אמר מרבה עליהם עצים מוכנים ובע"כ בכדי דיובטלו עצי איסור בעצים המוכנים וא"כ מה הקשו דמהפך באיסורא ומתרץ כיון דרובא דהתירא הרי כל זה אמר רב מתנא בעצמו ומה הקשה הש"ס הרי בטלים ברוב וכתירוץ הש"ס. עוד הקשו מדוע המתין הש"ס בקושיות דאין מבטלין איסור לכתחילה והא דדשיל"מ לא בטל עד דמשני דמהפך בהתירא והרי קושיות אלו יכול להקשות תיכף ע"ד רב מתנא עיין במפורשים ובאמת הסוגי' תמוה מאוד. אכן עפי"ד הרשב"א כראה לתרץ הכל בעזהי"ת. ומקודם נבאר ד' הרשב"א בשבת גם ליישב קושית כת"ה על הרשב"א דהאיך מצינו היתר בכה"ג. אכן [באמת צדקו ד' הרשב"א ובאמת מצינו זה גם באיסור והיתר ביחד בשבת קמ"א בתרומה טמאה וטהורה דמותר לטלטלם ביחד וכן הא דבסיס הוא ג"כ כעין זה דבשלומא אם הי' מטלטל הכלי לבד שפיר שייך לומר כדברי כת"ה. אבל הרי באמת מטלטל הכלי בעוד הטמאה בתוכה בשביל הטהורה דחשובה יותר וע"כ דגם המוקצה בעצמו מותר לטלטל הואיל והכל ביחד הטמאה והטהורה החשובה יותר הוה טלטול מוקצה מן הצד וא"כ ה"ה בלא כלי ג"כ אמרינן הכי אם המה ביחד והכל תלוי איזה דבר חשוב יותר כמו בשבת קמ"א הנ"ל ומשו"ה אם רוב היתר מותר וז"ב ופשוט בטעמו דהרשב"א. ומה שהקשה כת"ה דלא מצינו זאת רק במת שהתירו לק"מ עפ"מ דקאמר בשבת קמ"ב שם ל"ש אלא בטהורה למטה וטמאה למעלה אבל טהורה למעלה וטמאה למטה שקיל לה לטהורה ושביק לטמאה יעו"ש. וא"כ במת התירו אפי' בכה"ג דהככר מונח עליו ובענין כזה אסור במוקצה וכנ"ל ורק מת מותר כה"ג. ומעתה לפ"ז מיושב הסתירה בד' הרשב"א הנ"ל דבשבת שם דיכול להניח עצי היתר למטה והכלי למעלה ובה"ג שרי באמת בכל מקום כמו בטמאה עם הטהורה ובזה ל"ש קו' הש"ס דלשדינהו ולנקטינהו מלבד דכיון שהעצים דולקים ל"ש לומר כן ועדיף יותר מפירות המטונפים דקאמר בשבת קמ"ב שם דל"א כן. וחוץ לזה בתנור ל"ש לומר כן כמובן. וא"כ שפיר אם מונחים עצי היתר למעלה שפיר יש לומר לישקל התירא אכן אם ההיתר למטה שפיר מותרים כולם ויכול להניח ההיתר למטה וכנ"ל ומבוארים ד' הרשב"א ז"ל. וכ"ז בהך דשבת דהכלי טרם הוסקה באש מותרת בטלטול ויכול להניחה כמו שירצה שפיר יש לו עצה הנ"ל דיניח ההיתר למטה. אכן בביצה שם דמיירי מעצים שנשרו שמוקצים ובנפלו לתוך התנור א"א להזיזם ולהניח תחתם עצי היתר ומוכרח להניח עצי היתר למעלה והמוקצה למטה ואין היתר לטלטל ביחד בניכר ורק מכח ביטול. ומעתה מיושבים הדיקדוקים הנ"ל דבאמת בד' רב מתנא יש לפרש מטעם דהוה טלטול כלאח"י כמ"ש רשב"א בשבת שם. ואולם הש"ס הק' ע"ז הרי מהפך באיסורא והיינו דבזה ל"ש ההיתר הנ"ל כיון שהאיסור למטה וע"ז משני דרובא דהתירא והיינו דבזה באמת מיירי באינו ניכר וההיתר מטעם ביטול ברוב וכמ"ש הרשב"א בביצה. וע"ז הק' שוב דא"כ דמטעם ביטול ברוב הוא שוב קשה דאין מבטלין איסור לכתחילה וגם דהוה דבר שיש לו מתירין אבל על הא דרב מתנא גופא לא קשה דיש לומר דהכונה מטעם טלטול מן הצד אבל כיון שתירץ דרובא דהתירא מהפך בהתירא מטעם ביטול שפיר הקשה. וזה רק כאן בביצה שפיר הק' דמהפך באיסורא משום דבע"כ האיסור למטה ול"ש הטעם הנ"ל. אבל שם בשבת שפיר אין קושי' כלל דשם הפירוש מטעם טלטול מן הצד ומיושבים ד' הרשב"א גם כל הדקדוקים הנ"ל. ובזה יתורץ ג"כ מה שיש עוד שינוי בין סוגי' דשבת לסוגי' דביצה דבשבת קאמר הש"ס מרבה עצים מוכנים ומסיקן ובביצה קאמר מרבה עליהם עצים מוכנים והדקדוק מבואר דבשבת לא קאמר עליהם ובודאי כל ד' חז"ל בדקדוק גדול. ובהנ"ל מתורץ היטב דבשבת דמיירי בכלים ומקודם מותרים בטלטול ורק אח"כ נעשים מוקצה קאמר מרבה עצים מוכנים והיינו דהמוכנים יהי' למטה ולא עליהן וכנ"ל. אכן בביצה דהעצים מוקצה מוכרח להרבות עליהן וההיתר מכח ביטול וכדברי הרשב"א. ואמנם רש"י ז"ל הביא גם בשבת שם מרבה עליהם משום דלשיטתו אזיל שפירש גם בשבת מטעם ביטול ברוב וא"כ יכול להיות עליהן. אכן לשיטת הרשב"א ופירושו מדוקדק הכל בטוב בעזהי"ת:

ה') ונראה לומר עוד יותר בדרכינו הנ"ל החילוק בין דשבת להא דביצה. דהנה כבר כתבתי בטעם הרשב"א דהוא כמו הא דבסיס וכנ"ל באות הקדום. אולם עדיין יש להעיר לפמ"ש רמ"א בסי' ש"י ס"ט דהא דהי' עליו דבר היתר מהני רק אם הי' עליו ההיתר מע"ש אבל אם בע"ש הי' עליו האיסור לבד ל"מ מה שהניח עליו ההיתר בשבת יעו"ש. וא"כ כאן דמניח עצי היתר בשבת איך מועיל זה להתיר הטלטול. והגם דהטו"ז כ' שם בסק"ח דאם גם האיסור לא הי' עליו בע"ש ורק בשבת נפל מהני גם בהניח ההיתר אח"כ יעו"ש. אמנם זה רק בכלי שהי' עלי' איסור והיתר אמנם בנ"ד שאין כאן כלי רק המוקצה וההיתר אין שום נ"מ בזה דלא הי' מונח בע"ש דרק שם לא נעשית הכלי בסיס דאין מוקצה לח"ש וכד' הטו"ז אבל המוקצה בעצמה אסורה וא"כ אף אם נפל בשבת אין נ"מ כיון דאין שום כלי בזה ורק איסור והיתר שוב ראוי לומר דאם הני ההיתר אח"כ לא מהני להתיר כמו בכלי אם הניח ההיתר בשבת דהמוקצה היתה ג"כ מוקצה ע"ש ביה"ש וז"ב מאוד ושוב קשה האיך מועיל היתר זה דרוב היתר. אמנם הדבר נכון דהרי שם בסוגי' דשבת קודם הסקה אין כאן מוקצה כלל דהיא כלי ורק אחר הסקה נעשית שבר כלי ונאסרה וא"כ כיון שמרבה עצים קודם הסקה שפיר הי' ההיתר קודם שנעשה איסור והוה ממש כמו שם אם הי' ההיתר קודם שבת ושרי ובאמת מה"ט צריך שם בשבת להרבות עצים קודם הסקה בכדי שיהי' היתר קודם שנאסרה הכלי ואקצר. וכ"ז בשבת שם אכן בביצה דהעצים הי' מוקצים מקודם ובע"ש שהי' באילן בודאי הי' מוקצים ואם מוסיף עצי היתר ביו"ט בזה הוה כדינו של הרמ"א דהניח ההיתר בשבת דלא מהני ומשו"ה כ' הרשב"א בביצה שם דע"כ מטעם ביטול אתי עלה ומיושבים ד' הרשב"א. וגם הסוגיות מתיישבות בכל הדקדוקים באופן שכתבתי באות הקדום דמשו"ה לא הקשה בשבת רק בביצה וגם מקודם הי' סבור דרב מתנא אתי עלה מטעם טלטול מהצד כמו בסוגי' דשבת וע"ז הק' דמהפך באיסורא והיינו דבזה לא מהני הטעם הזה כיון שהי' מוקצה מעיו"ט ומשני דמטעם ביטול הוא כמ"ש באות הקדום ומיושב הכל בעזהי"ת ושמח לבי שעלה בידי בעז"ה ליישב ד' הרשב"א התמוהים ולבאר דאדרבה בדבריו מיושבים כל הדקדוקים ודוק:

ו') ודע דיש מקום לומר בישוב כל הקושיות הנ"ל אף אם נאמר דגם בסוגי' דביצה הכונה דמותר אף בניכר מטעם דהוה טלטול מן הצד ויפורשו ג"כ הסוגיות ברווחא. דהנה בקונטרסי הנ"ל תמהתי לשיטת הרשב"א בשבת הנ"ל דהנאת מוקצה מותרת ועיקר האיסור הוא הטלטול וזה שרי משום דהוה טלטול מן הצד א"כ מה הק' הסוגי' בביצה דאין מבטלין איסור לכתחילה וגם דהוה דשיל"מ הרי א"צ לבא בזה לתורת ביטול ורק דהוה טלטול מן הצד ואיך בזה שום ביטול והקושי' עצומה. והנה בדברינו באותיות הקודמים מיושב הקושי' כמובן אכן חוץ לדרכינו הנ"ל נראה ליישב עפמ"ש הגאון בש"ע התניא בקו"א לסי' תק"ז לחדש דאף דהנאת מוקצה מותרת זה רק מוקצה סתם אבל בעצים שנשרו דשייך בהו שמא יעלה ויתלוש בודאי דגם בהנאה שייך גזרה דשמא יעלה ויתלוש. ואמנם דחה הדבר ורק דאין חילוק וגם בה"ג מותר. אמנם הגאון ישועת יעקב ז"ל באו"ח סי' תק"ז בסק"ה כ' שם לחדש דבר זה דבעצים שנשרו לכ"ע אסורה הנאה מגזרה דיעלה ויתלוש יעו"ש וא"כ שפיר כאן בביצה דמיירי בעצים שנשרו אסורה ההנאה וא"כ בזה בע"כ צריכין לבא לתורת ביטול ברוב ושפיר פריך הש"ס שם ומיושב הקושי' הנ"ל על הרשב"א. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשיתי באות ב' על הסוברים דהנאת מוקצה מותרת מד' הר"ח בפירושו בביצה שם שכתב דהואיל ובטל ברוב משו"ה מותר לאפות בתנור ומשמע הא אל"ה אסור וכנ"ל. אכן בהנ"ל מיושב דבאמת שם דמיירי בעצים שנשרו אסורה הנאה והתוס' שכתבו דמותר מיירי בסתם מוקצה וראי' מכאן לד' הגאון ישויע"ק ז"ל. אמנם לכאו' מוכח מסוגי' דביצה שם שלא כדבריו דהרי עיקר ראיות הרשב"א בשבת שם דהנאת מוקצה מותרת מדלא הק' הש"ס רק דמהפך באיסורא ולא הקשה כלל דנהנה ממוקצה. וא"כ הרי גם בביצה הק' הש"ס רק מהא דמהפך באיסורא ולא הקשה מהנאה ומוכח דגם בהך דעצים שנשרו מותר בהנאה. אמנם הדבר נכון דרק שם בשבת דהש"ס הק' מקודם דידע ד' רב מתנא דהמתרץ הביא דברי רב מתנא וא"כ שפיר ק' מדוע לא הק' מהנאה ובע"כ דהנאה מותרת. אכן בביצה שם דהש"ס הביא ד' רב מתנא דמרבה והקשה דמהפך באיסורא יש לומר דאדרבה דבאמת גם הנאה אסורה וכדברי הישויע"ק כיון דמיירי מעצים שנשרו ורב מתנא הצריך ריבוי עצי היתר כדי שיובטל האיסור ברוב וע"ז הק' הש"ס דמהפך באיסורא והיינו כיון דהפירוש כפירוש רשב"א בשבת דמכיר האיסור וא"כ נהי דלענין הנאה שפיר בטל אף במכיר האיסור משום דבשעה שנהנה כבר נשרף האיסור ואינו ניכר וכמ"ש הב"ח והובא במג"א ומחצה"ש בסי' תק"ז סק"ב. אמנם האיך מועיל זה לענין טלטול כיון שאז בשעה שמטלטל ניכר האיסור ובניכר האיסור אינו בטל ומשני הואיל ורובא דהתירא כי מהפך בהתירא קא מהפך והיינו דעיקר הטלטול לצורך ההיתר והאיסור הוה טלטול מן הצד כמ"ש הרשב"א. ובאמת בזה גם הנאה אסורה ורק דבזה שייך ביטול אף בניכר. ובזה מיושב הא דהק' הש"ס דמהפך באיסורא והרי רב מתנא קאמר מרבה וכנ"ל. דהי' סובר דזה הוא רק לענין הנאה והק' דהאיך מטלטל הואיל וניכר וכנ"ל. ויתיישב ג"כ הא דהק' הש"ס מאין מבטלין ומדשיל"מ כיון דבע"כ באנו בזה לתורת ביטול לענין הנאה, וזה רק בביצה דמיירי הש"ס מעצים שנשרו אמנם בשבת דמיירי במוקצה שפיר לא ק' מידי וכנ"ל ומיושבים הסוגיות והדקדוקים הנ"ל. ואולם הרי הרשב"א בעצמו לא פירש כן ורק בביצה פירש דהסוגי' מיירי באינו ניכר ונצטרך לומר בשיטתו כדברינו באותיות הקודמים ודוק:

ז') וראיתי להיש"ש בביצה שם כתב דמהרי"ף ומפירוש רש"י בביצה שם משמע דס"ל דאפי' אם מכיר עצים דאיסורא מותר להפוך בהם ביחד עם הרוב היתר, ותמה שם על דבריהם דהאיך מועיל ביטול בדבר הניכר. ועוד דא"כ מדוע הוצרך הש"ס לפרושי כי מהפך בהתירא קא מהפך ולא קאמר בפשוט דהתירא הוא דהאיסור בטל ברוב יעו"ש. והנה לכאו' כאשר ראיתי כן תמהתי דאנה מצא בדבריהם דס"ל דגם במכיר האיסור ומטלטלו שרי. והרי אדרבה לכאו' משמע מלשונם שכתב בהתירא מהפך דבטל ברוב דהיינו שאינו מכיר האיסור דאל"כ ל"ש ביטול וכמו שהק' בעצמו ודבריו תמוהים לכאו'. אמנם נראה בכונתו דסובר דאם איתא דהמה פירשו הסוגי' שאינו מכירם א"כ מדוע הוצרכו לומר דההיתר מטעם ביטול ברוב ולא פירשו בפשוט דתלינין שמהפך בעצים דהתירא וכמו שפירש הוא היש"ש שם ובע"כ דהמה מפרשים בניכר האיסור ול"ש לומר דתלינין ומשו"ה הוצרכו לבא לתורת ביטול ומשו"ה שפיר הק' עליהם קו' הנ"ל וז"ב בכוונתו. ואולם לדברינו הנ"ל בשיטת הרשב"א בשבת הנ"ל צדקו דבריהם מאוד דבאמת גם במכיר האיסור מותר אם רוב עצים דהתירא ואין הכונה בזה שכתבו דבטל ברוב בתורת ביטול איסורים דאיסור נהפך להיתר ורק דכיון דרוב היתר א"כ האיסור נעשה טפל ובטל לגבי ההיתר והוה כטלטול מן הצד וכמו שביארתי באותיות הקודמים שיטת הרשב"א ז"ל וא"כ מיושבים ב' קושיותיו חדא בירך חבירתה דהש"ס לא מצי למימר דכולו היתר משום דמכיר האיסור וכמו שהקשה בעצמו ורק דאמרינין דעיקר כונתו להפוך בהתירא והאיסור הוה טלטול מן הצד וכנ"ל. ואמנם כבר כתבתי דהרשב"א בעצמו סובר דבביצה ל"ש זה דהוה טלטול מן הצד וכמו שפירש בעצמו שם בביצה דמיירי באינו מכיר. ואולם בשיטת הרי"ף ורש"י יש לומר דס"ל גם בהך דביצה כן ומיושבים קושיותיו:

ח') אכן לקושטא דמילתא לענ"ד אין הכרח לפרושי בדבריהם דס"ל דמיירי במכיר האיסור ורק דבאמת גם המה מפרשים הסוגי' דביצה דאינו מכיר האיסור ורק מה דלא פירשו משום דתלינין דמהפך בהתירא הוא בפשוט דס"ל כמ"ש הרשב"א בביצה שם דא"א להפוך בהתירא לחוד בלא האיסור. וא"כ א"א לפרושי כפירוש היש"ש דתלינן דמהפך בהתירא וד' רשב"א נעלמו מהיש"ש. וא"כ אדרבה משו"ה הוכרחו לפרש דמטעם ביטול הוא ובאמת מיירי באינו מכיר האיסור וכמ"ש הרשב"א שם בפירוש וצדקו ד' רבותינו רי"ף ורש"י ז"ל. ובדרך פלפול נראה לומר בזה בישוב קושית היש"ש. דהנה כבר הק' הפרמ"ג ביו"ד בסי' צ"ט לפירושם דמטעם ביטול ברוב היא א"כ ק' דהוה דשיל"מ ובזה ל"ש תירוץ הש"ס דמיקלי קלי איסורי' דהרי מטלטל בעוד האיסור בעין והקושי' עצומה. ונראה בזה דהנה כבר הבאתי בשם היש"ש שפירש דתלינין דמהפך בהתירא דרובא היתר. ואולם בדעת רש"י ורי"ף דלא פירשו כן נראה דהרי זה ענין כל דפריש מרובא פריש דאנו תולין דזה שמהפך היא מהרוב. וא"כ לפמ"ש הצל"ח בפסחים דף ז' ע"א וד"ט ע"א להוכיח בשיטת רש"י דבדשיל"מ ל"א כל דפריש מרובא פריש יעו"ש. וא"כ כאן דהוא דשיל"מ אינו מועיל לומר בזה כל דפריש מרובא פריש ומשו"ה לא מצי לפרושי בזה מטעם דתלינין דהיא מהרוב דבדשיל"מ ל"ש לומר כן לשיטתו דרש"י. אמנם נראה לחדש דחומרא זו דדשיל"מ אין בכחה לפעול ב' פעולות דלא נאמר כל דפריש וגם דלא יהי' שייך בו ביטול דהא דדשיל"מ פועל רק לדבר אחד או דלא ליבטל עי"ז או דלא נימא בזה כל דפריש וזה סברא ראוי' ומצאתי בעזהי"ת בישויע"ק יו"ד סי' ט"ו סק"ב כתב ג"כ סברא זו דדשיל"מ אינו עושה ב' פעולות לענין דלא ניזול בתר רובא ודלא נאמין לעכו"ם במסל"ת יעו"ש שכתב ממש סברא זו ושמחתי. ומעתה לפ"ז שפיר כתבו רי"ף ורש"י דבטל ברוב מה תאמר דהוה דשיל"מ כקו' הפרמ"ג. ז"א דהרי מהראוי לומר בזה כל דפריש מרובא פריש כד' היש"ש ורק דהוה דשיל"מ א"כ כיון שכבר נשתמשנו בזה החומרא דדשיל"מ שוב לא נוכל להשתמש בה לענין ביטול ג"כ וממילא בטל ברוב ומיושב קושית הפרמ"ג הנ"ל. ומעתה מיושב קו' היש"ש הנ"ל דבאמת גם המה מפרשים דמיירי באינו ניכר ורק דהוצרכו ג"כ לביטול משום דהוה דשיל"מ ולזה כתבו דבטל ג"כ ושוב חומרא דדשיל"מ א"י לפעול ב' פעולות ומיושב הכל בעזהי"ת ודוק:

ט') ונראה להסביר הדבר עוד יותר בישוב שיטתם דהנה נראה לחדש דאע"ג דקאמר רב אשי בביצה שם דגם באיסור דרבנן דשיל"מ לא בטל. וכן אף לדעת רש"י דבדשיל"מ ל"א כל דפריש מרובא פריש מ"מ זה רק באיסור שהוא דרבנן עכ"פ אבל אם הוא תרי דרבנן אף שהוא דשיל"מ בטל שפיר. וכן אמרינן באיסור כזה כל דפריש מרובא פריש. דהרי מבואר באה"ע סי' כ"ח דתרי דרבנן קיל הרבה מאיסור דרבנן וא"כ נהי דחידש רב אשי דגם בדרבנן דשיל"מ לא בטל. וכן לדעת רש"י דל"א כל דפריש מ"מ אין בו אלא חידושו בחדא דרבנן ולא בתרי דרבנן וז"ב מאוד לענ"ד ויש לפלפל בכלל זה בהרבה מקומות ואכמ"ל. ומעתה נראה כיון דכל עיקר הא דעצים שנשרו מן הדקל הוא רק דרבנן וא"כ כיון שבאמת יש רוב עצים דהתירא וא"כ מהראוי שהאיסור יובטל ברוב ורק דהוה דשיל"מ וכיון דזה דדשיל"מ אינו בטל היא רק דרבנן וא"כ כעת הוה תרי דרבנן גוף האיסור דרבנן ומה שאינו בטל היא דרבנן וא"כ בזה שוב שפיר אמרינן כל דפריש מרובא פריש בתרי דרבנן אף בדשיל"מ ושפיר קאמר הש"ס כי מהפך בהתירא קא מהפך והיינו דתלינן דמרוב דהתירא הוא מהפך וכדברי היש"ש ואולם בכדי שלא יוקשה דהרי הוה דשיל"מ לזה כתב רש"י דהאיסור בטל ברוב וא"כ נהי דהוה דשיל"מ מ"מ עכ"פ מועיל דיהי' ב' דרבנן ושפיר אמרינן מרובא פריש. ומיושב הקושי' על רי"ף ורש"י ודו"ק בזה:

תוכן העניינים

גבעת הלבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה