אור ברסלב
גבעת הלבונה סימן לה

גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך

סימן לה

סימן לד

כבוד אהובי חתני הרב הגאון החריף ובקי בכהדר"ת וכו' מו"ה יוסף מרדכי בלום שליט"א האבד"ק גאליגורא יצ"ו.

דבריך הנחמדים בענין טלטול בשר חי בשבת המבואר בשבת קכ"ח ובאו"ח ש"ח לנכון קבלתי והמה נחמדים להשכיל ובהיות זה איזה שבועות כתבתי בענין זה ובדברי נמצא הרבה מהערותיך הנני להעתיק קונטרסי ועל הערותיך שלא נמצא בדברי תשובה אליהם אשיבך בסוף דברי אי"ה:

א') ראיתי להמנחת חינוך במצוה ז' כ' שהאריך בחיבורו בכ"מ דחי הוה כדר"א הן לקיום מצוה והן לאיסור והביא כן בשם המשנת חכמים. ודבריו באו בקצרה ולא מצאתי בספרו המקומות שהאריך בזה גם המשנ"ח אינו תח"י. ואמרתי, לעיין בזה:

הנה המנ"ח שם הביא בשם הכו"פ בסי' צ"ב דבחי הוה שלכד"א וחלק עליו. ואמנם הפליתי שם כ' הדבר לפשוט כאילו הלכה מוסכמת היא ולא הערה מקורו, ומקור הדבר בתוס' פסחים כ"ד דהקשו בנטל צפור ואכלו דחייב הרי הוה שלכדר"א ותירצו דבשר עוף רכיך והכונה להא דשבת קכ"ח בר אווזא חזי לאומצא וכ"כ המרדכי בפסחים שם בשם הראבי"ה דבשר חי הוה שלכדר"א ורק בעוף הוה כדר"א. וא"כ דברי הפליתי מקורם בתוס' ומרדכי. ובודאי המשנ"ח והמנ"ח ראו דבריהם. ואולם המה לדעתם דהוכיחו מש"ס דגם בשר חי הוה כדר"א בע"כ חילקו בין חלב לבשר דרק בחלב חי פוטר ר"י. ולענ"ד נראה ליישב הקושיות שהקשו המשנ"ח והמנ"ח. ואולם מקודם נבאר הא דהאוכל חלב חי דפטור אם בעינין דוקא שיהי' מבושל או נצלה כל צורכו ולפחות כמאב"ד ופחות מזה הוה שלכדר"א כחי גמור או דאף בפחות מזה כיון דעכ"פ נתבשל או נצלה במקצת שוב אינו בכלל חי והוה כדר"א וחייב. ואמנם הפליתי כתב שם דכל שלא נתבשל כמאב"ד הוה שלכד"א ולא הביא שום ראי' לזה. ולדעתי יש להסתפק בזה. והנה מצד הסברא נראה דרק בחי ממש הוה שלכדר"א כיון דגוף הדבר חידוש הוא אין לנו להוסיף ע"ז ולומר דגם בנצלה קצת הוה שלכדר"א דמנ"ל זה הרי ר"י אמר רק חי ופירושו חי לגמרי כמבואר בפסחים מ"א דבנצלה קצת הוה נא ולא חי כמבואר בפסחים שם ומנ"ל לומר דגם בנתבשל או נצלה קצת הוה שלכדר"א. ועוד דהרי בבשר עוף גם חי הוה כדר"א דרכיך וכנ"ל. ומסברא נראה דבשר בהמה אחרי בישול או צלי במקצת איננו קשה יותר מבר אווזא חי ושפיר הוה כדר"א בה"ג:

ב') ולכאורה נראה ראי' לזה דהנה בחולין קי"ג ע"ב קאמר הש"ס גדי לרבות החלב ולכאורה ק' לפמ"ש המרדכי הנ"ל דבחלב חי דפטור הוא פטור ומותר לגמרי וכן דעת הרבה פוסקים. וא"כ למ"ל קרא דאיסור בב"ח חל על חלב הרי קודם שנתבשל אין בו איסור חלב דהוה שלכד"א ורק כשנתבשל נאסר משום חלב וא"כ חלים ב' האיסורים ביחד בשעה שנתבשל. ואין לומר דאיסור חלב חל קודם הבישול לזה דאם יבשלו יהי' אסור משום חלב. דז"א דהרי כמו כן נוכל לומר דגם איסור בב"ח חל קודם על החלב לזה דאם יבשלו בחלב יהי' עליו איסור בב"ח. וע"כ דכל זמן שלא נתהוה בו המעשה האוסרו לא נקרא חלות האיסור כיון שחסר לזה תנאי הבישול בחלב. וא"כ כמו"כ איסור חלב איך חל קודם הבישול והדבר דומה להא דקאמר הש"ס בהמה בחי' לאו לאברים עומדת אע"ג דאם יחתוך אבר ממנו יהי' אסור מ"מ כל זמן שלא חתך האבר אין האיסור חל וה"ה בחלב חי קודם הבישול. ואין לומר דבאמה"ח איננו עומד כלל לזה לחתיכת אבר ממנו אבל חלב עומד להתבשל ושפיר חל האיסור מחיים אבל לבשלו בחלב אינו עומד לכך ומשו"ה חל איסור בב"ח רק אחר הבישול ושייך אאחע"א. ז"א דהרי מבואר בבכורות דף י' דחלב בכפרים צריך מחשבה ובלא מחשבה אינו עומד לאכילה וא"כ אינו עומד גם לבישול והוה כמו אמה"ח דאין האיסור חל קודם ושוב יוקשה למ"ל גדי לרבות את החלב. ולכאורה רציתי לומר דצריך קרא כגון שנתבשל מקודם החלב בפ"ע ואח"כ בישלו בחלב דבה"ג בבב"ח יש בישול אחר בישול כמ"ש הפרמ"ג ביו"ד ק"ה במ"ז סק"ב בסופו ושפיר צריך קרא ואולם מלבד דדוחק לומר דקרא איירי בכה"ג בל"ז ק' בהא דפריך הש"ס שם וסבר שמואל איסור חע"א והרי יש לומר דשמואל מיירי בבישול חלב חי בחלב ובה"ג דהוה איסור בב"א כ"ע מודים, ואף דהש"ס קאמר שם מקודם קסבר שמואל אחע"א, הרי רש"י ז"ל מוחק זה. ולכאורה מוכח מזה כדעת המשנ"ח והמנ"ח הנ"ל דבבשר אף בחי הוה כדר"א וא"כ יש לומר דקושית הש"ס מהא דאמר שמואל ג"כ גדי לרבות את המתה והרי בזה שוב יוקשה דאף בחי חל איסור נבילה ואיך חל איסור בב"ח עליו וע"כ דאחע"א לשיטתו. ואולם כ"ז לדעת המשנ"ח והמנ"ח. אבל לשיטת התוס' והמרדכי הנ"ל דגם בבשר הוה שלכד"א בחי וא"כ גם במתה חל האיסור רק אחר בישול וא"כ שפיר יש לומר דשמואל מיירי בנתבשל חי בחלב וחלים איסור מתה ובב"ח כאחת ומה פריך הש"ס וסבר שמואל אחע"א. וע"כ מוכת מזה דלענין בב"ח א"צ בישול כמאב"ד ואם אך נתבשל במקצת שוב הוה כדר"א וא"כ איסור נבילה וחלב חלים תיכף בתחילת הבישול ואיסור בב"ח חל רק כשנתבשל כמאב"ד כמבואר בש"ס באיזהו בישול אמרו וכמ"ש הפר"ח ביו"ד סי' פ"ז ושפיר מוכח מזה דסובר שמואל אחע"א ומיושב הקושי' הנ"ל וראי' מזה דבנתבשל או נצלה במקצת שוב הוה כדר"א לכ"ע לכאורה:

ג') אכן בגוף הדבר לומר דהואיל ובחלב חי בטור ומותר לדעת המרדכי אין האיסור חלב חל קודם בישולו הדבר נסתר מכמה מקומות בש"ס. א') מהא דחולין ק"ג בטרפה ואמה"ח וחלב פלפל הש"ס בכמה אופנים אם איסור אבר חל על חלב ואי טרפה חל. ואם נאמר כנ"ל הרי הוה איסור בת אחת דבעת הבישול חלו האיסורים ואדרבה איסור אמהה"ח יש לומר דחל קודם דחייבין עליו גם בשלכדר"א לדעת האור חדש והדרוש וחידוש בפסחים כ"ב וא"כ זה האיסור א"צ בישול וחל קודם. ועוד בה שני' בכריתות י"ד דפלפל הש"ס איך חל נותר ומוקדשין אחלב ומ ומוכח ג"כ דחלב חל כשהוא חי דאל"כ הוה בב"א דגם במוקדשין אינו עובר בשלכד"א כמבואר בפסחים כ"ו בצלו של היכל. ועוד בה שלישי' מהא דכריתות כ"ג דמצריך קראי דכל חלב לה' ואשר לה' דחל איסור מעילה וטומאה על חלב והרי הוה איסור ב"א. וכן בסוגי' דמעילה ט"ז האי תנא סבר אחע"א יעו"ש ברש"י ואם נאמר דהאיסור חל רק אחר בישול א"כ הוה איסור ב"א ומכ"ז מוכח דאיסור חלב חל קודם הבישול ועכצ"ל דנהי דלא נתבשל עדיין מ"מ עכ"פ איסורו הוא משום חלב וזה הדבר כבר יש בו ורק חסר עוד תנאי א' הבישול ועכ"פ האיסור ישנו בכח ואינו דומה לבשר טרם שנתבשל בחלב דאין עליו עדיין הכח שבשבילו תרצה לאוסרו אבל איסור שבגופו כגון חלב או טרפה או נבילה האיסור כבר ישנו בגופו כבר הוא חלב או טרפה או נבילה אף שחסר תנאי הבישול מ"מ כבר ישנו להאיסור ואינו דומה לאמה"ח למ"ד לאו לאברים עומד דעדיין אין האיסור במציאות דאינו נפרד מהכלל ואינו עומד לזה אבל בזה שכבר ישנו להאיסור בפועל ובכח ומשו"ה נקרא חלות האיסור גם קודם בישול. ונראה להביא עוד ראי' לזה מהא דחולין ק"ג שם דפליגי ר"י ור"ל באכל אמה"ח מן הטרפה ר"י מחייב ב' ור"ל א' ודחיק שם הש"ס בבהמה אחת במאי פליגי. ואם נאמר דאינו חל קודם בישול שפיר יש לומר דאזלי לשיטתייהו דהנה כבר כתבתי בתשובה [לעיל בסי' א'] דר"י דסובר חלב חי פטור לשיטתו אזיל דסובר דחייב בהנאת גרון ואין כאן הנאה בשלכד"א. ולשיטתי' דר"ל דחייבין גם בהנאת מעיו גם בשלכד"א חייב. וא"כ יש לומר דגם בזה אזלי לשיטתייהו דלר"י דבחי פטור שפיר הוה בב"א ונאמר כשיטת הפרמ"ג ביו"ד סי' ס"ב דגם באמה"ח בעינין כדר"א ומשו"ה חייב ב' ור"ל לשיטתו דגם שלכד"א חייבין וא"כ גם בחי חל האיסור ומשו"ה אין האיסור השני חל ומדוע דחיק הש"ס לומר טעמים שונים ובע"כ דלכ"ע חל האיסור קודם בישול ודוק (שוב כתב לי חתני הרה"ג שליט"א שכבר העיר בזה הספק ש"ב הגאון בכסא דהרסנא בסי' קמ"א אי האיסור חל קודם בישול כיון דפטור כשהוא חי וצידד לכאן ולכאן ואין הספר תח"י ולענ"ד הדבר ברור כמ"ש]:

ד') עכ"פ אין ראי' מהך דחולין לענין הספק אי במבושל או נצלה פחות מכמאב"ד הוה כדר"א או דדינו כחי. ואולם נראה להביא ראי' דבה"ג הוה כדר"א מהא דפסחים מ"א דאכל ק"פ נא לוקה ומעתה לא מיבעיא למ"ש המנ"ח במצוה ז' דאיסורא דנא הוה בנצלה פחות ממאב"ד דוקא דאם כבר נצלה כמאב"ד יוצאין בו. א"כ מפורש דחייבין מלקות בנצלה רק מעט וק' לדעת התוס' ומרדכי הנ"ל וע"כ דכיון שנצלה רק מעט שוב הוה כדר"א ויצא מכלל חי. ואולם אף אם נאמר כהך צד שכתב המנ"ח דגם בנצלה כמאב"ד הוה בכלל נא ובפסח בעינין נצלה כ"צ מ"מ עכ"פ זה ברור דגם קודם שהגיע למאב"ד חייבין משום נא כמבואר בש"ס שם אברנים והיינו צלי ואינו צלי וכמו שפירש"י שם ועל חי פירש"י תי לגמרי שלא נצלה כלל מבואר דגם בנצלה מעט פחות ממאב"ד ג"כ חייב משום נא וגם כמאב"ד הוה נא וא"כ הרי דבה"ג חייבין וע"כ דבה"ג הוה כדר"א ובפרט לפמ"ש הרמב"ם והחינוך דנא היינו שהתחיל בו מעשה האור וא"ר לאכילת אדם עדיין וא"כ הרי ברור דגם קודם שהגיע למאב"ד התחיל בו מעשה האור והוה נא ומוכח כמ"ש:

ה') והנה לכאו' הי' נראה דאין ראי' מכאן דהנה לכאו' קשה על שיטת תוס' ומרדכי הנ"ל דגם בבשר הוה בחי שלכד"א מהא דפסחים מ"א שם יכול אכל כזית חי יהא חייב כו' וז"ל ולא חי. והרי איך אפשר לחייב באכילת חי הרי הוה שלכד"א ולשיטת המרדכי פטור ומותר ועוד יותר דהרי הש"ס קאמר שם יכול יהא מותר ת"ל כ"א צלי אש. ומעתה יוקשה הרי הוה שלכד"א ומותר בכל האיסורים לשיטת המרדכי. אכן נראה בישוב הקושי'. דהנה לכאורה קשה בהא דאינו חייב בחי והרי כבר כתבו האחרונים דלאו דל"ת כן שייך בכל קדשים בהשחתה ועי' במנ"ח במצוה תל"ז מזה. וא"כ להמבואר ביומא פ"ח דחי הוה מזיק באכילתו יעו"ש. וא"כ בק"פ שהמצוה לאוכלו צלי וא"כ הוה מזיק גמור באוכל חי וא"כ אין השחתה גדולה מזו. וא"כ מה בכך דל"ה דרך אכילה עכ"פ ליחייב משום הלאו דל"ת כן. אולם הרי בפירוש גילתה תורה דרק על נא חייב ולא בחי, וא"כ כ"ז לבתר דמשני הש"ס נא אמרתי ולא חי. אבל המקשה שפיר הקשה יכול יהא חייב בחי ואף דאין זה אכילה מ"מ ממ"נ יש לחייב בחי דאם היא אכילה חייב משום אכילת חי ואם הוה שלכדר"א ולא הוה אכילה א"כ שוב הוה מזיק ועובר בלאו דלא תעשון כן משום השחתה. ואף דבלאו הזה חייבין בכ"ש כמבואר בתוס' מכות י"ט ומדוע קאמר הש"ס אכל כזית חי. הוא משום דרק בעצי הקדש כתבו תוס' במכות שם דא"צ שיעור אבל בק"פ דאכילתו בכזית א"כ חייב רק בהשחתת כזית שראוי לקיים בו מצות אכילה ואוכלו חי ומזיקו בזה הוה השחתה ולא בפחות. וא"כ שפיר נהי דגלי קרא דאינו חייב אבל עכ"פ הוא אסור משום דהוה השחתה ואסור מחמת הלאו דלא תעשון כן ומיושב הקושי' הנ"ל על תוס' ומרדכי. וא"כ כ"ו בחי דגלי קרא דפטור. אכן בנא שפיר יש לומר דהקרא מחייב משום לאו דלא תעשון כן, וא"כ שוב אין ראי' דבנצלה מעט הוה כדר"א:

אכן נראה דהראי' במקומה דלא מיבעיא למ"ש המנ"ח שם דבקק"ל ליכא לאו דהשחתה א"כ פסח קדק"ל הוא. רק אף בל"ז עכ"פ הרי מפורש בקרא אל תאכל ממנו נא ומפורש בקרא דהוה אכילה וא"כ איך אפשר לומר דהוה שלכד"א הרי הכתוב קוראו אכילה דעיקר פטורא דשלכד"א א משום דל"ה אכילה וא"כ כיון שמפורש בקרא אכילה בנא א"כ בודאי דבה"ג בנצלה או נתבשל מעט הוה דרך אכילה ובאמת לפ"ז מוכח משיטת התוס' ומרדכי לכאורה דגם בקק"ל שייך איסור השחתה דאל"כ מדוע אסור בחי וע"כ כנ"ל אולם יש לומר דהאיסור שמבטל העשה דאכילה אף שאוכל כזית אחר צלי מ"מ מבטל העשה דאכילת ק"פ מזית הזה ומשו"ה אסור ושוב יש לומר דל"ש בזה איסור השחתה ואדרבה מוכח כן דאל"כ מדוע אינו חייב בחי משום בהשחתה וע"כ דל"ש בזה השחתה ואסור רק משום ביטול עשה ומשו"ה רק אסור. ועכ"פ בנא דחייבה תורה משום אכילה בע"כ דהוה כדר"א בנצלה מעט וזה ראי' גדולה:

ו') ועוד נראה ראי' לזה מהא דפסחים ל"ז ומנחות ע"ח דיוצאין במצה נא ופירש"י דהיינו נאפה כ"ד יעו"ש ומשמע דהיא פתות משיעור קרימת פנים דשבת י"ט וא"כ הרי ברור דשיעורא דשבת הוא כמאב"ד וא"כ שיעור דנא גבי מצה הוא פחות מכדי מאב"ד וא"כ הרי גם במ"ע בעינין כדר"א כמ"ש האחרונים ומבואר ביומא פ"א בכוסס שעורים דהוה מזיק ומבואר דאף במידי דאפי' הוה שלכד"א בחי כמו דבר הצורך בישול וא"כ אין יוצאין במצה כזו שנאפות פחות מכדי מאב"ד וע"כ דבזה שוב הוה כדר"א ביון שנאפה קצת. ואף למ"ש התוס' במנחות שם דשיעור נא הוא השיעור דקרימת פנים דשבת הנ"ל ג"כ מוכח מהסוגי' דהוה כדר"א אף בפחות משיעור הזה דהרי בש"ס שם חמר רבא וכן לחמי תודה ופריך פשיטא הכא לחם כתיב והכא לחם כתיב יעו"ש. ומעתה אם נאמר דקודם שנתבשל ונאפה כמאב"ד הוה שלכד"א. א"כ רבותא גדולה משמיעינו רבא שלא נטעה לומר דגם קודם שיעור זה נקרא לחם, וא"כ בלחמי תודה דבעינין לחם באמת גם קודם שיעור הזה נקרא לחם וקידש בשחיטת הזבח. אבל במצה דבעינין אכילה בזה בעינין שיעור גדול דאין חוטין נמשכין הימנה וקודם שיעור זה הוה שלכד"א ואף דנקרא לחם מ"מ ל"ה בכלל אכילה, ולזה קמ"ל רבא דקודם לזה ל"ה ג"כ בכלל לחם ומאי פריך הש"ס בפסחים ומנחות שם פשיטא. ועיין בנובי"ת חאו"ח סי' פ' שכתב דלרש"י הפירוש שרבא מחמיר דלא נימא דסגי בקרימת פנים כ"ד וקמ"ל דבעי שלא יהי' חוטין נמשכין יעו"ש. וא"כ שפיר הי' מקום לומר דנהי דבמשנה מבואר קרימת פנים מ"מ הוא רק כל דהו ופחות מקרימת פנים דשבת ומאי פריך הש"ס הרי שפיר קמ"ל רבא. ובע"כ דמוכח מזה כמ"ש דלענין שיהא כדר"א סגי בבישול כ"ד וא"כ בע"כ דרבא משמיעינו רק השיעור דנקרא לחם ובזה בעינין שיעור יותר גדול מלענין שיהי' אכילה ושפיר פריך הש"ס פשיטא ומיושב קושי' הנ"ל וראי' לדברינו הנ"ל דבנתבשל ונצלה מעט הוה כדר"א אף לתוס' ומרדכי ודוק:

תוכן העניינים

גבעת הלבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה