גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך
סימן כב
ב"ה ג' ויחי תרח"ץ לפ"ק סאמבר יצ"ו. כבוד אהובי ב"ג הרב החריף ובקי יראתו קודמת לחכמתו בנש"ק וכו' מו"ה אלי' גאדינגער שליט"א רב' ומורה בק' רייכענברג [טשעכין]
יקרתו קבלתי והנני לתשובתו בקצרה
א) ע"ד השאלה בישראלים שיש להם בית מזיגה למכירת משקאות אם רשאים למסור השענק לאיש נולד יהודי ואינו מחזיק בדת כלל והשכירות מוכרחת להיות באופן שהפירמא תהי' על שם הבעלים כי המשקה הוא יקח בהקפה מהבעלים והדבר ידוע שהוא בודאי יעסוק בזה גם בשבת אי מותר לעשות כן. והנה כת"ה העיר בצדק בזה דאסור ואף שיש מקום לומר דלא הוה מסייע ידי עוברי עבירה הואיל ואין האיסור בא בשעת הסיוע כמ"ש הב"ח באו"ח קס"ט ובמג"א שם. מ"מ בנ"ד דהפירמא נקראת ע"ש הבעלים ובכל רגע יכולים ליקח העסק מידו הוה כמסייע בכל שבת ושבת. וגם הביא בשם האחרונים דזה מועיל רק באיסור דרבנן ולא באיסור תורה דבזה אסור אף אם נעשה האיסור אח"כ. ואולם כת"ה מסתפק שאפשר להתיר עפי"ד הש"ך והדג"מ ביו"ד סי' קנ"א דבמומר ל"ש איסור מסייע יעו"ש וה"ה בנ"ד עכ"ד בקצרה.
ולענ"ד אין כאן שום מקום להתיר והנה מ"ש מהא דאו"ח קס"ט. הנה גם שם מבואר במג"א סק"ו דאם יודע בודאי שלא יברך אסור וא"כ גם בנ"ד הדבר ודאי דיחלל שבת ואסור. וגם שם שהתירו תר"י הוא רק מטעם שכתבו דמצות צדקה הוא ודאי והאיסור ספק אין ספק מוציא מידי ודאי יעו"ש בטו"ז שהביאם וגם בזה חולק המחבר ואוסר. ואולם גם להמתירים זה רק במקום מצוה, אמנם כאן אדרבה אף למסור ביד איש כזה מסחר על ימות החול עבירה היא ועיין בתוס' ר"י הזקן בקידושין כ"ח שכתבו דמשו"ה בקורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו משום שגורם לו שלא יתנו לו שום דבר להרויח וכו' שיש לבנ"א הכשרים להבדל מן הרשעים בשום עסק ומשו"ה יורד לחייו יעו"ש. וא"כ מכ"ש דאין להתיר במקום שידוע שיחלל שבת ואין זה ענין להך דתר"י הנ"ל. ומ"ש כת"ה עפ"י דברי הש"ך ודג"מ בסי' קנ"א דבמומר ל"ש איסור מסייע ידי עוברי עבירה. הנה שם רק ביכול לקנות במק"א דל"ש לפ"ע בזה התיר הש"ך דל"ש ג"כ משום מסייע וגם בזה חולק האמונת שמואל והובא בפת"ש שם דאין היתר רק ביש לו בהמה אחרת ממש באופן המבואר בש"ס ואולם בנ"ד לכ"ע אסור אף אם לא נאמר כהאמונת שמואל שם משום דעסק הזה אינו יכול לקנות במק"א ואף שיכול לחלל שבת אבל לא בעסק כזה וא"כ הוה שפיר כמו קאי בתרי עברי דנהרא דעובר בזה על לפ"ע ממש ול"ש בזה הא דסי' קנ"א הנ"ל ואין בזה שום צד היתר.
ב') ונראה לומר עוד יותר בזה דאף אם לא היה שייך כאן איסור דלפ"ע אין להתיר בזה מכח דברי הש"ך. דהנה הקשיתי קושי' עצומה ע"ד הש"ך דבישראל מומר ל"ש האיסור דמסייע ידי ע"ע והרי א"כ מדוע דחקו תוס' בשבת ד"ג לפרש הא דעני חייב דמייירי בנכרי, דאם בישראל מדוע בעה"ב פטור ומותר הרי עובר באיסור מסייע אף בלא קאי בתרי עברי דנהרא ועפ"ז יוקשה בהא דקתני העני חייב הרי נכרי הוא וכמו שהקשו הרא"ש והר"ן שם ונדחקו דהכונה אם היה ישראל הי' חייב יעו"ש. ובאמת זה דוחק גדול לפרש כן ועוד דא"כ גם הבעה"ב הי' אסור אם הי' ישראל העני והאיך אפשר לפרש כן והרי לדברי הש"ך הי' יכולים לפרש דמיירי בישראל מומר ושפיר העני חייב ובעה"ב מותר ומדוע דחקו עצמם לפרש בנכרי והקושי' עצומה מאוד לשיטת הש"ך הנ"ל ולכאורה רציתי לומר דהרי המשנה מיירי לענין חיוב חטאת וכמ"ש רש"י בדף ג' וא"כ הרי מומר אינו מביא חטאת כמבואר בחולין דף ה' מטעם מכם ולא כולכם ומטעם דאינו שב מידיעתו כמ"ש תו"י שם ואולם עדיין קשה על המשנה גופא מדוע לא ציירה בישראל מומר ולענין חיוב סקילה או כרת ולא נצטרך לדחוק שאם הי' ישראל. ולכאורה נראה דהרי כבר כתב הרע"ב שם במשנה דמשו"ה קתני הדין בעני להשמיעינו דאע"ג דהוא מצוה מ"מ חייב. וא"כ לכאורה אם נפרש בנכרי שוב קשה מה קמ"ל בעני דוקא. אולם הרי מפרנסין עניי נכרים עם עניי ישראל כמבואר בגיטין ס"א וא"כ גם בנכרי מצוה היא אבל בישראל מומר אין שום מצוה ואדרבה ומשו"ה לא קאמר במומר. אולם ז"א דגם בגוי אין שום מצוה ורק מפני דרכי שלום כמבואר בש"ס שם. ובפרט דרק עם עניי ישראל מפרנסין בה"ג דבישראל אסור משום איסור שבת גם בנכרי אין שום מצוה וא"כ שוב קשה מדוע לא קאמרה במומר והקושי' עצומה.
ולכן נראה דהנה הב"י באו"ח סי' רמ"ד הביא בשם הסמ"ג בשם המכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם לא יעשה חבירך ולא יעשה הנכרי כו' ותמה דהרי אמירה לעכו"ם רק שבות וכתב שדרשה זו אסמכתא ואולם כתב שלשון לא יעשה משמע שדרשה גמורה היא יעו"ש. ולפלא שלא ראה שכבר העיר בזה הרמב"ן בפרשת בא שם והקשה עוד יותר בהא דלא יעשה חבירך דאם הוא מזיד הוא בעצמו מוזהר ואם הוא שוגג א"כ אסור בלפ"ע לא תתן מכשול יעו"ש. וזקיני הגור ארי' כתב לתרץ דאע"פ שהוא עצמו מוזהר מ"מ גם המניחו עובר יעו"ש. והנה כ"ז יתכן רק אם נאמר דבאמת דרשה גמורה היא. אכן עדיין יוקשה לשיטת הרמב"ן והב"י דהיא רק אסמכתא וכל האיסור הוא רק דרבנן מדוע הוצרכו חז"ל לאסור בזה הרי בל"ז אסור משום מסייע ידי עוברי עבירה דאסור מדרבנן ולכן נראה דמכאן ראי' לשיטת הש"ך והדג"מ הנ"ל דבמומר ובמזיד ל"ש האיסור דמסייע וא"כ שפיר הוצרכו חז"ל לזה בכדי דאף במזיד ובמומר יהי' אסור להניח לאחר לחלל שבת. ושניא היא איסור שבת מכל איסורי תורה ומיושב הקושי' הנ"ל ובזה יש לפלפל בישוב דברי הרא"ש בפ"ק דשבת שם שהקשה דהרי אפי' קטן או"נ בי"ד מציוון להפרישו כ"ש גדול והקשה ב"י באו"ח שמ"ג דהרי אנן. לא קיי"ל כן יעו"ש. ובהנ"ל יש לומר דכונתו מכח ההיא דמכילתא דבשבת אסור ובזה יש לפלפל בסוגי' דיבמות קי"ד שם בהא דקאו"נ ואקצר] ומעתה משו"ה לא ציירה המשנה במזיד ובמומר דבשבת אף בה"ג אסור ומיושב קושיתי הנ"ל. וא"כ תבנא לדינא דבנ"ד אין כאן היתר מצד שהשוכר מומר דלא מיבעיא לדעת הגור ארי' הנ"ל דאסור מה"ת בודאי דאסור ויש בזה איסור תורה ורק אף לרמב"ן וב"י דהיא אסמכתא מ"מ בדרבנן עכ"פ אסור וכנ"ל וז"ב. ויש להאריך בזה ואקצר לגודל טרדותי: