אור ברסלב
גבעת הלבונה סימן יט

גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך

סימן יט

סימן יח

המשך התשובה הנ"ל. א) בספרו הנכבד במאמר מ"ז העיר הדר"ג ע"ד הר"ת שהובא בתוס' כתובות דף ח' דלשון כל שייך רק על ג' ולא על ב'. והקשה מש"ס יבמות ס"ג ע"א דדריש קרא דונברכו בך כל משפחות האדמה שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך רות המואבי' ונעמה העמונית הרי דדריש מקרא דכל משפחות רק ב' ברכות ומבואר דשייך לשון כל גם על ב' דברים. ונפלאתי מאד על הדר"ג בקושי' זו דהרי בש"ס שם מבואר בזה"ל מ"ד ונברכו בך כל משפחות האדמה א"ל הקב"ה לאברהם שתי ברכות טובות יש לי להבריך ממך רות המואבי' ונעמה העמונית כל משפחות האדמה אפי' משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל עכ"ל הש"ס. הרי דדריש מקרא הזה ב' דרשות ודרשה הראשונה דריש מלשון ונברכו בך ומכל משפחות האדמה דריש כפשטי' לענין ברכה. ובאמת הרש"ל בהגהותיו שם העיר בזה איך דרשיינן ב' הדרשות ופירש דהקרא מרבה בזה אפי' המשפחות האסורות לבא בקהל ימצאו היתר כדי שכל המשפחות שבעולם בלי יוצא מהכלל יהי' נברכים ונדבקים בך יעו"ש. והמהרש"א בח"א שם פירש באופן אחר קצת, ועכ"פ מדברי כולם יוצא שהך כל נדרש באמת כפשטי' כל משפחות והך דברכות טובות נלמד מרבוי' דקרא כמפורש בש"ס דחולק הקרא לשנים ואין מזה קושי' על הר"ת:

ב) אולם עוד הקשה הדר"ג שם עליו מסוגי' דפסחים כ"ג ע"ב מנין לכל האיסורים שבתורה דכי היכא דאסורים באכילה ה"נ אסורים בהנאה ומה ניהו חמץ בפסח ושוה"נ מפורש מזה דקרי כל אף שאינו מרבה רק ב' דברים עכ"ק. וזה לכאורה קושי' עצומה. אכן כאשר עיינתי בזה ראיתי דגם מכאן אין קושי' על הר"ת. דהנה לכאורה בל"ז תמוהים דברי הש"ס שם דהרי אף אם נאמר דלא כהר"ת וכן אף אם הי' בכאן ג' דברים האסורים מ"מ ג"כ לא יתכן לומר ע"ז כל האיסורים. דזה שייך רק גבי ברכות התורה שם דקאמר בש"ס הילכך נמרינהו לכולהו והיינו לכל הברכות שנתקנו לברך על התורה ובזה שפיר קאמר ר"ת דאם המה ג' שייך לומר לכולהו ולא אם המה רק ב'. אכן בנ"ד דאמר כל האיסורים שבתורה כי היכא דאסורים באכילה ה"נ אסורים בהנאה. ואנו יודעים דבתורה יש הרבה אסורים באכילה ומותרים בהנאה האיך שייך לומר כל האיסורים שבתורה האסורים באכילה אסורים בהנאה ויהי' הכונה על ב' או ג' איסורים ולא יותר:

והטו"ז באו"ח ה' ר"ה נדחק לפרש הלשון מלוך על כל העולם כולו משום דמצינו רובו ככולו לזה פירש כולו ממש ועיין מזה בבנין אריאל בפ' קרח בקרא כי כל העדה. אבל לומר דלשון כל האיסורים שבתורה הכונה ב' או ג' זה דבר שא"א לאומרו והרבה מצינו בקרא לשון כל והכונה בודאי כל אותם שחשב ומדבר מהם או רוב עכ"פ. וגם בהך דיבמות ס"ג הנ"ל באות הקדום אף אם הי' ג' משפחות לא הי' באפשרי לומר דכל משפחות האדמה הכונה על הני ג' אם נמצאו באדמה הרבה יותר מג' ובע"כ הכונה על כלם או רובם לכה"פ לדברי הטו"ז באו"ח הנ"ל. ורק אם אין בנמצא יותר כמו בברכת התורה שפיר כתב הר"ת. אבל לומר דכל משמעו רק ב' או ג' במקום שיש יותר הרבה כמו הך דכל משפחות האדמה והך דכל האיסורים שבתורה זה דבר שאין הדעת סובלו. והאמנם מצינו בש"ס בהרבה מקומות לשון כל על שם המושאל כגון הא דכ"ע סבירא להו אף שבודאי אין הכונה על כל העולם כולו רק כל העסוקים בענין הזה. ומצינו עוד בש"ס לשון כ"ע אף שאין הכונה כל העולם רק כל האנשים שמהם ידובר. כגון בפסחים מ"ב אייתו כ"ע חצבייהו והכוונה רק בני פפוניא שדרש להם רב מתנא דבר זה ונקראים כולי עלמא. וכן ביומא כ"ו ע"ב רגמוהו כ"ע באתרוגיהם. וכן ביומא פ"א ע"ב נפקו כ"ע מזגו ושתו יעו"ש. וכן בקידושין ע"ג ע"א רגמוהו כ"ע באתרוגייהו ופירש"י שהי' שם במחוזא הרבה גרים והרי דהכונה בלשון כ"ע הוא רק על בני עיר אחת. ומצינו עוד יותר אנשים המסובים במסיבה אחת נקראים כ"ע בש"ס חולין צ"ה ע"ב אודיק בבזעא דדשא נפיק אתו כ"ע לאפי' הרי דכיון שכל המסובים שמה הלכו לאפי' נקראו בלשון הש"ס כ"ע והיינו כל האנשים שידובר מהם כעת [ואגב אבאר מה דמבואר בש"ס שם דאמר להו רב איכו השתא ספיתו להו איסורא לבני ברת. וצריך להבין הרי הכל הי' מוכנים לסעודה והמסובים שמה הי' מסובים ומזומנים למצוה זו לסעודה וגם המה הי' אוכלים איסורא ומדוע לא הי' חייש רק לזה שבני ברתי' הי' אוכלים איסורא שם. אכן נראה דהרי באמת היתה שם בהמה שלמה ובה"ג באמת אין חשש טרפות שמא באמת נתחלפה באחרת וכמ"ש התוס' בדצ"ה ע"א שם בד"ה אמר רב דבה"ג הוה רק חומרא שהחמיר רב וא"כ אין כאן איסורא כלל. ואולם להמבואר בפסחים ד"נ ע"ב גבי בני ביישן כבר קבלו אבותיכם עליכם כו' מבואר דהבנים חייבים לקיים מילי דאבות וכל החומרות שנהגו אבותיהם. גם המה מחויבים לנהוג ככה. ומשו"ה בני ברתי' דרב הי' חייבים לנהוג בזה כחומרי' דרב ולא כל העולם. וא"כ משו"ה חש רק לנכדיו יען להם לבד אסור הדבר ויהי' מוכח מזה דנהי דחתנו כבנו מ"מ אינו מחויב לנהוג בחומרת חמיו, ואולם בני בנות חייבים בזה. ולזה אמר להו רב ספיתו להו איסורא לבני ברת דנהי דאתם אינכם חייבים לנהוג בחומרא הזו אבל הבנים של ברתי המה חייבים ואקצר] ועכ"פ עינינו הרואות דבלשון כ"ע הכונה אותם שידובר מהם כל אנשי העיר או כל אנשי הבית ולא כל העולם כולו:

ובאמת בזה נראה לענ"ד ליישב קושית הטו"ז בה' ר"ה הנ"ל מדוע אומרים על כל העולם כולו ומה שתירץ דפעמים רובו ככולו עדיין יוקשה דא"כ גם בתפלות שאחר כך והנשא על כל הארץ כו' על כל יושבי תבל ארצך וידע כל פעול כו' ויבין כל יציר מדוע לא פירש בזה ואין לומר משום דכבר פירש בראשית דבריו. דהרי אדרבה יש סברא לומר בהיפוך דרק במלוך הכונה כולו ובשאר כיון שלא פירש הכוונה רק רובו ככולו. אכן לדברנו מיושב הקושי' כיון דמצינו הרבה פעמים כל העולם שאין הכונה כל העולם רק כל האנשים שהמה כעת במקום אחד א"כ הי' מקום לטעות גם בזה ולומר כל העולם היינו אותה העיר או מדינה או העולם הישראלי שכל התפלה מכוונת עליהם ולזה פירש בדבריו כל העולם כולו. ולזה גם בתפלת מוסף של ר"ה בברכת שופרות אמרינן גם כל העולם כולו חל מפניך והיינו משום דבלשון כל העולם יש מקום לטעות משא"כ בשאר דברים כגון כל הארץ וכל יושבי תבל וכל היצור שפיר א"צ לפרש יותר דאין בזה מקום לטעות רק בלשון כל העולם לבד יש לטעות ומיושב קושית הטו"ז:

נחזור להנ"ל עלה בידינו דלשון כל יתפרש ג"כ על כל אותם שידובר מהם. אבל שיאמרו כל משפחות כ האדמה או כל איסורים שבתורה ויכוין רק על ב' או ג' שהמה מיעוטא דמיעוטא זה א"א לומר. וא"כ גם בלא שיטת ר"ת יוקשה בהא דפסחים הנ"ל האיך אמר כל האיסורים שבתורה. ולכן נראה בכונת דברי הש"ס בפסחים הנ"ל דהנה רש"י ז"ל פירש שם לכל האיסורים שבתורה שנאמר בהן באכילתן לאו כזה וע"כ לא מייתי אלא חמץ בפסח ושוה"נ דבשאר איסורים כתיב פרטא להתירא יעו"ש והיינו משום דבאמת מפרש בש"ס שם כל האיסורים שמותרים בהנאה מנא ידעינן דמותרים בהנאה לשיטת ר"א דכל האיסורים שנאמר בהם אכילה גם הנאה בכלל ומביא הש"ס הלימוד לכל אחד מהם ואליבא דחזקי' מפרש הש"ס דאינו צריך הני קראי להיתר הנאה ורק לדברים אחרים יעו"ש והנה לפ"ז לריב"ל דיליף מקרא דבאש תשרף לכל איסורי תורה שוב מהראוי שכל איסורי אכילה יהי' אסורים גם בהנאה וע"כ הני קראי שדורש ר"א דאתי לגלוי היתר הנאה דורש ג"כ ריב"ל ורק בחמץ בפסח ושוה"נ דאין בהו קרא להתירא שוב נשארו באיסורם גם בהנאה. ומעתה לפ"ז זהו הכונה בדברי ריב"ל מנין לכל איסורים שבתורה דכי היכא דאסורים באכילה ה"נ אסורים בהנאה ומשו"ה צריך קראי בכל הני להתיר ואח"כ קאמר ומאי ניהו היינו איזהו מהם שבאמת נשארו באיסור הנאה ואין בהם קרא להתיר חמב"פ ושוה"נ. וא"כ באמת בזה שאמר כל האיסורים הכונה כל האיסורים שבתורה ובא לבאר שלא יוקשה למ"ל הקראי בכל. האיסורים להתיר בהנאה ורק אילו ב' נשארו באיסור הנאה ומיושב קושית הדר"ג:

ובזה יתיישב מה שיש לדקדק מדוע האריך בלשון ואמר מנין לכל האיסורים שבתורה כו' ומאי ניהו חמב"פ ושוה"נ ולא אמר סתם מנין לחמב"פ ושוה"נ כיון דכל כונתו להודיע איסור הנאה בחמב"פ ושוה"נ כמו שפירש בדבריו ומאי ניהו וא"כ מדוע אמר מקודם בדרך כלל כל האיסורים שבתורה, ואח"כ פרט אלו ב' דברים הלא דבר הוא לבקי בלשונות חז"ל איך כל דבריהם בדקדוק גדול. ולהנ"ל מבואר לנכון דריב"ל בא להורות דבאמת מהך קרא נשמע לכל האיסורים שבתורה שאסורים בהנאה ויבואר בזה הא דצריך קראי בכמה איסורים להתיר בהנאה. ואולם בכדי שלא יוקשה למ"ל הקרא דבאש תשרף לאיסור אם בכל האיסורים יש קראי להתיר א"כ לא לכתוב האיסור ולא נצטרך ההיתר. ולזה קאמר ומאי ניהו שבאמת נשארו באיסור הנאה מקרא זה חמב"פ ושוה"נ וצריך הקרא האוסר ולזה צריכי ג"כ קראי להתיר ומבואר דברי הש"ס הנ"ל ודוק

ג') אולם לענ"ד קשה לשיטת הר"ת הנ"ל מהא דיבמות דף כ"ב ע"ב לכל דבר למאי הילכתא ליורשו ולטמא לו הרי דרק על ב' דברים קאמר לשון לכל דבר והוא לכאורה קושי' עצומה. אכן נראה דהרי באמת במשנה שם חשב מקודם וזוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר וקאמר הש"ס דאתי לרבויי ליורשו ולטמא לו אבל הרי גם הך דזוקק את אשת אחיו הוא בכלל אע"ג דזה כבר פירש בהדיא מ"מ הוא בכלל דאחיו הוא לכל דבר וזה מרבה הני ב' דברים ובצירוף הך דזוקק הוה ביחד ג' דברים ושפיר אמר לכל דבר דבודאי אע"ג דזה כבר פירש מ"מ הוא ג"כ בכלל דלכל דבר ואין מכאן קושי' על ר"ת ובזה מיושב ג"כ מה שקשה מהא דקידושין דכ"א בכל גאולה תתנו לרבות בתים ועבד עברי הרי דקרא דבכל מרבה רק ב' דברים. אכן בהנ"ל מיושב דבאמת גם שדה אחוזה בכלל והוה שפיר ג' ומשו"ה מרבה הש"ס ב' דברים בכדי דיהי' ביחד ג', ובזה מיושב ג"כ מה שקשה לכאורה מהא דזבחים דף מ' ע"א בכל מקום היכא אר"פ בפרה ובנגעים יעו"ש, הרי דחשיב רק ב' דברים ואמר בכל מקום ומשמע דגם על ב' דברים שייך לשון כל. ולהנ"ל מיושב דכיון דבתר דילפינן מפרה ונגעים א"כ גם בפר הע"ד דהסוגי' מיירי מזה ג"כ מעכב והש"ס פריך חוץ לזה דפר הע"ד היכי מעכב ומשני בפרה ונגעים וא"כ בצירוף זה שפיר קרוי בכל מקום הואיל ויש ג' וכנ"ל. ובזה מיושב ג"כ מה שיש להקשות על הר"ת מכתובות מ"א במשנה כל המשלם כו' וכתבו התוס' דהכלל מרבה יוצא בשן ועין ומוציא ש"ר ומשמע לכאורה דעל ב' שייך כל. ובהנ"ל מיושב דגם אלו הנחשבים ונפרטים מקודם במשנה נחשבו בזה הכלל ונכללו בו ושייך שפיר כל, ועיין בזבחים מ"ד ע"ב לכל קרבנם ולכל מנחתם וכו' מרבה רק דבר א' או ב' דברים יעו"ש והיינו ג"כ כנ"ל דגם אותם שא"צ ריבוי המה בכלל ורק אלו דברים צריכים לרבות אבל באמת כולם בכלל ושייך לשון כל ועיין בכורות מ"ו ע"ב בכ"מ לאתויי גיורת כו' וע"כ דגם כל הני דבמשנה בפ' יוצא דופן בכלל כמו"ש תוס' שם ואקצר:

ד') ולכאורה קשה עוד מהא דכתובות נ"ד ע"א לית הלכתא ככל הנהו שמעתא וכתבו תוס' דלא קאי אתבעוה לינשא וא"כ נשארו רק ב' וקאמר כל ומצאתי להרש"ש שהעיר בזה יעו"ש. אכן נראה ליישב עפ"מ דמבואר ביבמות כ"ז ואלא מאי כולן כיון דרובא כו' והנה שם ביחד יש רק ג' דברים ופריך הש"ס ואלא מאי כולן ומשני כיון דרובא מג' הוה שפיר כולן יעו"ש. הרי דכיון דרובא ככולה א"כ אם בהרוב מהדברים שחשב התנא הוא כן הוה כמו שהוא בכולן ושייך לשון כל וא"כ גם בנ"ד כיון דיש בזה ג' שמעתתא וברובא מהן אין הלכה והוה כמו כולן וא"כ הרי ביחד המה ג' ושייך שפיר לשון כולן ומיושב קושית הרש"ש. [ובלא"ה יש לומר דשם אין הכונה דבכולהו הלכה להיפך ורק דלא בכולן. ההלכה כשמעתא ורק באחד מהם. וכמו כן נוכל לפרש הא דשבת כ"ד וק"מ שהביאו התוס' והרא"ש שם ורק דלית הלכה ככל הני ורק בחלק מהם אין הלכה וכנ"ל ולא יוקשה גם משם ואקצר]. ובזה מיושב ג"כ מה שקשה מהא דב"ב דף מ"א ע"ב שלשה לקוחות מצטרפין אמר רב וכולם בשטר ופירשב"ם שם דקאי רק אב' לקוחות האחרונים דהראשון ע"כ אין לו שטר יעו"ש ומוכח דגם ב' נקראים כולן. ובהנ"ל מיושב כיון דביחד הם ג' וב' בשטר ורובא ככולה ושפיר הוה כולן כנ"ל ודוק:

ה) ולכאורה יש להקשות עוד מהא דב"ק ד"ט ע"ב במשנה כל שחבתי בשמירתו וקאמר הש"ס כיצד שור ובור שמסרן לחש"ו הרי דקאמר על ב' דברים שור ובור לשון כל. אמנם נראה דהכונה על שמסרן לחש"ו והמה ג'. או דהכונה על שורים דעלמא שהמה הרבה. וכן צריך לומר בהא דחולין פ"ו ע"ב במשנה שחט חיה ועוף במק"א כיסוי א' לכולן ובברייתא בש"ס שם ג"כ. ונצטרך ג"כ לומר לשיטת ר"ת דקאי אהא דלעיל מאה חיות מאה עופות וקאמר חי' ועוף הכונה הרבה חיות ועופות וכדמצינו כמ"פ בש"ס. וכזה נצטרך לומר בהא דיבמות כ"א ואלא מאי כולן בי אימא רבתא קרי לי' וכן בתר הכי כולהו דבי אבא רבא קרי לי' וכולהו דבי דודי קרי לי' והמה רק ב' וקרי להו כולהו והיינו משום דקאי אכולהו דעלמא וכנ"ל ואקצר. וכן בהא דזבחים נ"ח ע"ב כל הניטל בפנים כו' וכל הניטל בחוץ ומפרש בגמרא גחלים דכל יומא ויומא יעו"ש צריכים ג"כ לומר דהגחלים של כל הימים קרוים כל והא דניטל בפנים שם יש לומר דשני בזיכי לבונה בצירוף השירים הוה ג' יעו"ש בש"ס ואקצר:

ו) ונראה להביא ראי' לשיטת הר"ת משבועות דף ז' ע"ב ת"ר וכיפר על הקודש כו' יש לי בענין זה להביא ג' טומאות כו' יכול על ג' טומאות הללו יהא שעיר מכפר ת"ל מטומאות בני ישראל ולא כל טומאות יעו"ש. והנה לכאורה קשה דהרי הש"ס בדף ח' חשב עוד טומאות יולדות מצורע ונזיר ורק דמשני דא"א לומר דמכפר עלייהו וא"כ מדוע חשב הש"ס רק ג' יעו"ש בש"ס שאינו מובן, ולדברי ר"ת ניחא דאם הי' כתיב לכל טומאות היינו עכ"פ צריכים להרבות ג' ואולם הרי כתיב מטומאות ולא כל טומאות וא"כ אין צורך להרבות ג' והבן. ונראה להביא ראי' דגם רש"י סובר כר"ת דבפירוש התורה בפרשת וירא בהא דא' עמך פירש לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום ועם המלכים נלחם ונפלו בידו ונפקדה אשתו לזקוניו יעו"ש ואינו מובן מה בעי בזה. אכן באמת כונתו כיון דבקרא קאמר שם בכל אשר אתה עושה ולזה רצה להביא ג' דברים שבזה שייך כל. ובזה יתפרש ג"כ דבריו בר"פ יתרו מה שמועה שמע ובא קי"ס ומלחמת עמלק ואינו מובן דהרי בקרא מפורש כי הוציא כו' ממצרים ומה הק' מה שמועה כו'. ואולם לדברי הר"ת נכון הדבר דהי' קשה לו דבקרא כתיב רק יציאת מצרים ואיך שייך בזה לשון את כל אשר עשה כו' ולזה פירש"י עוד ב' דברים ויהי' ביחד ג'. ואולם בזבחים דף ע"ה בהא דואם נתן ארבע מכולן פירש"י דקאי רק על ב' ומשמע דגם על ב' דברים שייך לשון מכולן דלא כר"ת ואולם לפירוש התוס' שם דקאי על כל הד' חטאות שייך שפיר לשון כולן יעו"ש. וכן בפירש"י בפ' חיי בקרא דויספר העבד ליצחק פירש"י שקפצה לו הארץ ונזדמנה לו רבקה יעו"ש הרי שפירש כל רק ב' דברים והוא דלא כר"ת ואקצר:

ז) ובזה נראה לענ"ד ליישב שיטת הרמב"ם בפי"ב מתרומות שפוסק דטובת הנאה מותר בבכור והטור ביו"ד סי' של"א תמה מהא דבכורות כ"ז דהש"ס קאמר שם ובכולן יש בהן טוה"נ לבעלים ומפרש תרומה והדר קאמר ותנא מ"ט לא אמר מת"כ ומשני דקדושת דמים היא ואתי למיטעי בהו יעו"ש. ומבואר דבכור אסור בטוה"נ לבעלים יעו"ש בטור. ובהנ"ל יש ליישב דהנה רש"י כתב שם דלא גרסינן ות"ק מ"ט ל"א מת"כ והיינו משום דאין בזה שום ת"ק. אכן השטמ"ק הביא שם גירסת הש"ס רשב"א אף במתנת כהונה כן ובגליון שם נדפס דכן הוא בתוספתא דמאי יעו"ש וא"כ הואיל ופליגי בזה ת"ק ורשב"א שפיר גרסינן ות"ק. וא"כ כיון דרשב"א סובר כן בכל מת"כ אין קושיא על הרמב"ם דפוסק כותי'. ואולם קשה דהרי ת"ק חולק ע"ז והוה כרבים גבי יחיד כמ"ש תוס' בביצה ד"ב דסתם הוה כרבים נגד יחיד אכן נראה דהרמב"ם הוכיח זה מרישא דברייתא ובכולן יש בהן טוה"נ לבעלים כיצד כו' ורש"י ז"ל פירש שם דבכולן קאי רק אתרומה ומעשר דקאמר שם ברישא אין נותנים להם תרומה ומעשר יעו"ש בד"ה ואתא. ולשיטתו אזיל דלא גרס דברי רשב"א בברייתא. ואולם קשה האיך נוכל לומר דקאי רק אתרומה ומעשר איך שייך בזה לשון ובכולן הרי המה רק ב' ולשון בכולן לא יתפרש רק על ג'. ונראה דבאמת משו"ה פירש הרמב"ם דת"ק סותם כדברי רשב"א וקאמר ובכולן כו' ומפרש כיצד ומביא פלוגתת ת"ק ורשב"א ופוסק כרשב"א וא"כ איכא ג"כ מתנת כהונה והוה ג' ושייך לשון ובכולם ומזה הוכיח הרמב"ם ז"ל שיטתו דפוסק כרשב"א ודוק בזה:

תוכן העניינים

גבעת הלבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה