אור ברסלב
גבעת הלבונה סימן יז

גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך

סימן יז

סימן טז

ב"ה ג' נשא י"א סיון תרפח"ל פה"ק סאמבר יצ"ו

כבוד ידי"נ עוז הרב הגאון הגדול החכם השלם אוצר בלום פאר הרבנים ונזר החכמים המפורסים וכו' כש"ת מו"ה אהרן לעווין שליט"א האבד"ק רישא והגליל יצ"ו

נתכבדתי בספרו היקר הדרש והעיון על סדר בראשית וברכתי עליו ברכת הנהנין הכו ממתקים וכולו מחמדים וזה אשר העלתה מצודת עיוני בהביטי בספרו הבהיר אחת הנה ואחת הנה ויהי' לאותיות.

א) בספרו שם במאמר ז' פלפל בחכמה בש"ס דברכות ר"פ הרואה דחשיב אותם שצריכים להודות שלא כסדר הנאמר בקרא וכתבו התוס' דבקרא חשיב בתחלה המסוכנים ביותר ובש"ס חשיב בתחלה המצויים ביותר. ולענ"ד נראה בטעמו של דבר. דהנה ראיתי להחת"ס בחאו"ח סי' נ"א כתב לדייק בקרא דאחר ג' הקודמים היינו הולכי מדבר וחולים ויושבי בית אסורים סיים ויזבחו זבחי תודה ואחר יורדי הים כתיב רק וירוממוהו בקהל עם ומזה דייק דיורדי הים א"צ זבחי תודה רק הודאה בצבור יעו"ש שקבע בה מסמרות. ואולם במחכתה"ג עפר אני תחת כפות רגליו ועכ"ז בכאן נעלמו מאתו דברי רש"י ז"ל בזבחים דף ז' ע"א ד"ה לא דידי' שכתב בפירוש דגם יורדי הים חייבים בקרבן תודה וכ"כ רש"י ז"ל בפירושו לתורה בפ' צו בקרא דאם תודה קרבנו דיורדי הים חייבים בתודה ומפורש דלא כדבריו. ואולם בטעמו של דבר נראה. דהנה האמנם דהחת"ס כתב שבתר הני תלתא סיים ויזבחו זבחי תודה אבל במחכתה"ג לא כן הדבר. ורק בתר חולה סיים הקרא בזבח תודה אכן בהולכי מדבר וביושבי בית אסורים קאמר רק יודו לה' חסדו כו' לבני אדם וזהו כמו וירוממוהו בקהל עם ורק בחולה סיים ויזבחו זבחי תודה. ובע"כ כיון דבאמת קאמר קרא בכל הארבעה שצריכים להודות ובאחד מהם נזכר זבח תודה ובאחד מהם נזכר וירוממוהו בקהל עם מקשינין כולהו להדדי בבנין אב או בשארי מדות שהתורה נדרשת בהן וא"כ משו"ה סובר רש"י דבכולהו בעינן זבח תודה:

אמנם לכאורה יש לומר דצדקו דברי החת"ס דהרי לפמ"ש התוס' דהקרא חשב כפי סדר הסכנה והמסוכנים יותר חשיב ברישא וא"כ בשלמא מדבר ובית אסורים שפיר נשמע מחולה מכ"ש כיון שכתיבי בקרא קודם חולה והמה מסוכנים ביותר מחולה ואם חולה צריך תודה מכ"ש הני תרתי. אבל יורדי הים דכתיב בקרא בתר חולה והמה בערך הסכנה פחותים מחולה האיך נוכל ללמוד מחולה הרי יש לומר דרק חולה שהוא מסוכן יותר צריך תודה משא"כ יורדי הים אי"צ תודה ואיך נוכל ללמוד יורדי הים מחולה. ואולם נראה להמבואר בזבחים ד"צ דמצוי שוה במעלה לתדיר וא"כ כמו דקאמר הש"ס בזבחים שם וכן במנחות מ"ט דתדיר ומקודש כי הדדי דמיא ואין לאחד מעלה על חברו. כמו כן אמינא דמצוי ומסוכן הוה כמו תדיר ומקודש ושניהם שוים במעלה דהוה ממש כמו תדיר ומקודש דזה הוא מסוכן ביותר וזה מצוי ביותר ולפמ"ש התוס' דבש"ס חשיב מקודם המצוי ביותר וא"כ יורדי הים המה מצוים יותר מחולה וחולה מסוכן ביותר ושניהם שוים במעלה ושפיר ילפינן חולה מים לענין וירוממוהו בקהל עם וים מחולה לענין זבח תודה וכולהו ילפינן מהדדי דאחד יש לו מעלת מצוי ואחד מעלת מסוכן ביותר ומשו"ה כל הארבעה צריכים תודה ורוממות בקהל עם:

ומעתה אמינא דבכונה נקט הש"ס בסדר הזה להשמיענו שבסדר הזה המה מצויים ומצוי יותר נקיט ברישא וכן כולם נחשבו לפי סדר המצוי ומשו"ה שפיר ילפינן גם יורדי הים לזבח תודה. ועוד יותר אמינא דהרי רוממות בקהל עם ובמושב זקנים לא כתיב בכולהו רק בים ורק שכתבתי דכולם למדים זמ"ז וכולם נלמדים מיורדי הים. וא"כ כיון דכאן לא מיירי הש"ס רק מהודאה שצריכים להודות ובזה כולהו ילפינן מיורדי הים ומשו"ה נקט ברישא יורדי הים שלא כסדר הכתוב כי כולם נלמדים מזה כמ"ש בש"ס יבמות דף ב' מכדי כולהו מאחות אשה ילפינן ניתני לאחות אשה ברישא מבואר שהמלמד צריך להיות נכתב ברישא וא"כ משו"ה חשיב יורדי הים ברישא ומיושב קושית התוס' ומבו' הכל בעזה"י:

ב) ועוד נראה לומר בזה. ונקדים מה שיש לחקור בהא דקיי"ל בסנהדרין דף ע"ג דרואה חברו טובע בנהר וכדומה החובה על כל ישראל להציל. והנה הדבר ברור היכא שרואה שני בני אדם בסכנה ואחד הוא בסכנה גדולה יותר ואחד בסכנה קטנה מזו החובה להציל מקודם את האיש שהוא בסכנה גדולה יותר דהשני שאינו בסכנה גדולה כזו יוכל היות שמעצמו ינצל והוה כעין ספק ומי שהוא בסכנה גדולה יותר הוא כעין ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי. וכמו כן הדבר ברור דאם הסכנה היא שוה ורק במקום אחד טובעים מיעוט אנשים ובמקום אחד הרבה בזה הדבר ברור דאם ביכולתו להציל צריך להציל מקודם המקום שבו רבים בסכנה והרוב מכריע המועטים וכל זה ברור אצלי אם שלא ראיתי מי שיבאר הדבר עכ"ז הדברים ברורים. ויש להביא ראי' לזה מש"ס דנזיר מ"ז ע"ב להחיותו משוח מלחמה עדיף דתלוי בו רבים יעו"ש ומכ"ש רבים גופייהו בודאי עדיפי. ואולם מה שיש לחקור הוא. האיך הדין אם במקום אחד נמצאו בסכנה מועטים ורק דסכנתם גדולה ובמקום אחר נמצאים הרבה אנשים בסכנה ורק דלא חמירא סכנתא דידהו כ"כ כמו של המועטים. לאיזה מהם משפט הקדומה לגונן ולהציל. אם לאותם שהמה רבים בכמותם או להמועטים שהסכנה שלהם גדולה באיכותה והוא ספק מושכל. ויש לדמות הדבר למ"ש הר"ן ביומא פרק יוה"כ לענין שוחטין לחולה בשבת דמוטב לשחוט בשבת ולעבור באיסור סקילה מלהאכילו נבילה שהיא רק בלאו משום דבזה עובר בכל כזית וכזית ובשחיטה יעבור רק פ"א. הרי דסובר דאזלינן בתר כמות האיסור ולא בתר האיכות ולדבריו גם בכאן מהראוי להציל מקודם המרובים בכמותם אף שהמועטים סכנתם גדולה באיכותן. ואחוי יותר בדדמי ש"ס דמנחות ס"ד ע"א באמדוהו לב' גרוגרות דאיבע"ל לרבא כעין זה ופשיט הש"ס דשלש מייתינן משום דאע"ג דמרבה באוכל קא ממעט קצירה יעו"ש. והמבין יראה דהתם איבע"ל להש"ס כעין ספק הנ"ל קאמר דעדיף יותר לחלל שבת ברוב אוכל מלהרבות בקצירה דזה רוב כמותי ומבואר מהש"ס דרוב כמותי חשיב יותר מרוב איכותי. וא"כ ממילא גם בנ"ד צריך להקדים הצלת הרוב להצלת המועטים אף שהמועטים בסכנה יותר גדולה משום דרוב הכמותי מכריע כן נראה בזה לפום ריהטא ועוד לא הבאתי הדברים בכור הבחינה ולחפוש בחפש מחופש בש"ס ופוסקים אם אין סתירה לזה ואולם בזכרוני איני זוכר סוגי' המנגדת לזה ויבא מי שלבו שלם וידון בדבר ומי אנכי לדון בדבר חמור כזה הנוגע להצלת נפשות ואולם הנני רק כמעורר ראשי פרקים בזה:

ובהנחה זו יונח לנו מה שהעיר בצדק הדר"ג בספרו שם בהא דתענית כ"ז ע"ב דאנשי המעמד מתענין בב' על יורדי הים ובג' על הולכי מדבר ובד' על חולה ובה' על האסורים כמו"ש מהרש"א בח"א שם. ותמה הדר"ג מדוע לא עשו כסדר שנחשבו בקרא מתחלה על הולכי מדבר ואח"כ על האסורים ואח"כ על החולים ובאחרונה על יורדי הים כמבואר בקרא סדר הזה ומדוע המה עשו בהיפוך וההערה נכונה. אכן בדרכנו הנ"ל נכון הדבר דהנה הדבר ברור דכמו דלענין הצלה גופנית יש קדימה להמרובים אף שהסכנה קטנה מזו של המועטים כמו כן בהצלה רוחניות היינו להתפלל ולהתענות ג"כ מהראוי להקדים על המרובים דמה לי הצלה בגופו או בנפשו שמענה בצום נפשו. וא"כ להמבואר בתוס' ברכות הנ"ל דהש"ס בברכות חשב להני ד' שצריכים להודות לפי סדר המצויין בתחלה המצוי יותר וכן כסדר. וא"כ כיון שיורדי הים מצויין ביותר והמה המרובים צריך להקדים התענית עליהם ואח"כ על הולכי מדבר שמצויים יותר מחולים ואח"כ על החולים המצויים יותר מיושבי אסורים ושפיר התענו כפי שורת ההלכה על המוקדם קודם. ומיושב הערת הדר"ג שליט"א. והן עתה דעת לנבון ניקל דבכונה גדולה שינה התנא הני ארבעה שצריכים להודות בסדר הזה כדי ללמדנו הסדר המצויין ביותר דנ"מ לענין דינא וגם לבאר הטעם של אנשי מעמד שהתענו בסדר הזה משום דכך הוא הסדר באמת לענין הצלה ותפלה והבן הדבר:

ג) וכעין זה יש לחקור בהא שהעליתי דבמקום שסכנת אחד גדולה משל השני יש דין קדימה לזה שסכנתו גדולה יותר. ועלה בלבי להסתפק הנה בב"מ דף ל"ג מבואר במשנה אבידתו קודמת וכן אבידת אביו ואבידת רבו. ונראה לענ"ד לחדש דה"ה בהצלה ממיתה ג"כ הדין כן דהרי בסנהדרין ע"ג ילפינן מקרא דוהשיבות לו אבידת גופו וא"כ כמו דילפינן מקרא דאפס כי לא יהי' בך אביון שלך קודם לשל כל אדם וכל הקרוב קרוב קודם כמו כן באבידת הגוף. וראי' לזה מש"ס ב"מ שם דמבואר ג"כ לענין פדיון שבוים רבו קודם ויעו"ש בתויו"ט במשנה ב"מ שם דזה הצלת נפשות מבואר דגם באבידת הגוף קרוב קרוב קודם יעו"ש וז"ב. ולכאורה יש להקשות עפ"ז בהא דב"מ דף ס"ב דצריך ר"ע קרא דוחי אחיך עמך חייך קודמין, והרי כל עיקר המצוה דהצלה נלמד מאבידת ממון ובשם הרי יש יתורא דשלך קודם לשל כל אדם ולמ"ל קרא דעמך בהצלת הגוף. ואולם יש לומר דצריך קרא דהו"א דנהי דאין חיובא אבל עכ"פ כמו דבממון מבואר בש"ס ב"מ שם כל המקיים בעצמו כך סופו בא לידי כך כמו כן בהצלת הגוף ג"כ כן הוא דמהראוי להציל חברו קודם אף דמותר לו להציל עצמו מקודם ולזה קמ"ל הקרא דעמך דאדרבה אסור בכך וחייך קודמין ומחויב להציל עצמו מקודם, ומיושב הקושי' הנ"ל. ועכ"פ הדבר ברור כיון דיש קרא דחייך קודמין שוב אמרינן גם בזה כמו דאמרינן שם בממון אבידת רבו ואבידת אביו ויש לאחד דין קדומה ככל המפורש במשנה שם וז"ב לענ"ד אם שלא ראיתי מי שיבאר הדבר ונראה ראי' לזה מהוריות י"ג ע"א כי תניא ההוא להחיותו יעו"ש ברש"י מבואר דגם לענין החיותו תלוי במי שיש צורך יותר. ומעתה בהיות כן יש לחקור האיך הדין אם הסכנה שעומד בה האב או הרב קטנה מסכנה שעומד בה האחר שאינו לא אב ולא רב למי מאלה משפט הקדומה. ואמנם בממון הדבר ברור דאף אם אבידת האחר גדולה יותר מאבידת האב וכמו כן אם אבידת האחר קשה ביותר להמצא מאבידת האב או הרב עכ"ז מצוה להקדים לאבידת האב. ואולם אם הדבר נוגע להצלת נפשות מסופקני טובא ולא מצאתי כעת גילוי לדין זה:

ד') והנה לכאורה מהא דב"מ ס"ב הנ"ל ראי' גדולה לשיטת הירושלמי בב"י חו"מ סי' תכ"ו דמחויב להכניס עצמו בספק סכנה בכדי להציל חברו מודאי סכנה. דהרי חזינן דבן פטורא סובר דמוטב שישתו שניהם וימותו ואולם ר"ע לימד חייך קודמין. ומעתה הרי בשם אין שום הצלה להשני ורק אולי חיי שעה ואעפ"כ סובר בן פטורא דצריך להכניס עצמו בודאי סכנה להציל חבירו לחיי שעה ור"ע סובר חייך קודמין. ועכ"פ אף לר"ע רק בכה"ג דימותו שניהם בודאי שפיר חייך קודמין ואסור להמית עצמו בשביל חיי שעה של חבירו. אבל אם יש אופן להציל חבירו ויכניס עצמו בספק סכנה בודאי צריך להציל דאל"כ למ"ל קרא דעמך. ובפרט לפמ"ש המנ"ח במצוה רל"ז להקשות על הירושלמי דחיוב הצלה הוא רק לאו בעלמא ואינו עומד בפני פיקו"נ ואסור להכניס עצמו בספק סכנה. א"כ קושי' זו קשה ג"כ בסוגי' דב"מ הנ"ל ולמ"ל קרא דעמך. ובע"כ דמכאן ראי' להירושלמי דצריך להציל בה"ג והו"א דאף בגוונא דר"ע צריך וקמ"ל קרא דעמך. ויוקשה מכאן על הרדב"ז שהביאו הפרמ"ג באו"ח סי' שכ"ח במ"ז סק"ז דחולק על הירושלמי וכ"כ הסמ"ע בחו"מ סי' תכ"ו שם דהפוסקים השמיטו הירושלמי משום דאין הלכה כירושלמי בזה וגם המנ"ח שם חולק ע"ז וקשה עליהם מסוגי' זו ואולי יש לומר בדעתם דאדרבה כיון דדרשינן חייך קודמין א"כ כמו דדרשינן בב"מ ז' ובבכורות נ"ח עשירי ודאי ולא עשירי ספק דקרא מיירי בכ"מ רק מודאי וא"כ אמרינן חייך ודאי קודמין והיינו דמקודם צריך להיות חייך ודאי ואם תכניס עצמך בספק סכנה שוב ל"ה חייך ודאין. וא"כ כ"ז רק בתר דדרשינן הך קרא דר"ע שפיר אפשר לומר כרדב"ז וסייעתו. אבל בלא הך קרא שפיר הייתי אומר כירושלמי ולזה צריך קרא דעמך. ולפלא שהפוסקים השמיטו לגמרי הך דינא דר"ע ואמנם הרי"ף ורא"ש הביאו בב"מ שם ואולם הרמב"ם וטוש"ע השמיטוהו וצ"ע:

ה') וקצת נראה ראי' להירושלמי מהא דכתב רש"י בפרשת וישלח בקרא דאחד עשר ילדיו דמשו"ה נענש יעקב משום שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב יעו"ש. והרי שם הי' הדבר סכנה להיפוך שמא אדרבה בגודל רשעו של עשו יהפוך לבבה לרע והדבר הי' סכנה גדולה ואעפ"כ הי' יעקב מחויב להכניס בתו בסכנה בכדי להציל את עשו אף שההצלה אינה ודאית ואדרבה, ומוכח כיון דסכנת עשו הי' בודאי והיא הי' בספק סכנה מחויבת להכניס בספק סכנה שמא יציל את חבירו מסכנה ודאית ומוכח כירושלמי. אולם מלבד דאין למידין הלכה מאגדה אין ראי' ג"כ מזה לענין סכנת נפשות וכמובן ואקצר:

ו') ובעומדי בהך דב"מ ס"ב הנ"ל דדריש ר"ע חייך קודמין קשה לי על התו"י ביומא דפ"ה שהביאו בשם ר"ת דכללא כייל דד"א קדמה לתורה דמבואר במשנה אבות יפה ת"ת עם ד"א ומוכח דד"א עיקר יעו"ש וחלקו עליו שם. ומסוגי' זו ראי' גדולה לר"ת דהרי קאמר בש"ס חייך קודמים והיינו משום דעמך משמע אחיך טפל אליך והחידוש שלא הביאו ראי' מכאן. אמנם אין מזה קושי' על רבינו אלחנן שם בתוס' דיש לומר כמ"ש שם בהא דיבמות ל"ז דמיותר תיבת עם ומשו"ה דרשינן דהשני טפל כן יש לומר כאן דעמך מיותר כמבואר בש"ס שם בב"מ וגם ר"א מודה בזה דאחיך טפל יעו"ש ואקצר:

ובזה יש ליישב קושית מהר"ם שי"ף בב"מ שם מהא דקידושין ד"כ גבי עבד כי טוב לו עמך הביאו תוס' בשם הירושלמי דאם יש לו כר אחד יתנהו להעבד ומדוע ל"א גם בזה אתה קודם יעו"ש, ולהנ"ל מיושב דהרי שם נצרך הך עמך לדרשה עמך במאכל עמך במשתה כמבואר בש"ס שם וא"כ אינו מיותר ושוב לא דרשינן לזה שהעבד שפל ורק גבי וחי אחיך עמך שמיותר תיבת עמך דרשינן הכי וא"כ מדברי הש"ס אדרבה ראי' לדעת רבינו אלחנן דלשיטת ר"ת מדוע ל"א גם בעבד דהרב עיקר והעבד טפל כמו בהא דוחי אחיך עמך ודוק:

ז') ובזה נראה לבאר הסוגי' דכתובות ד' ע"ב דפירש הא דנוהג עמה אבלות עמה במטה ונוהגת עמו אבלות פירש עמו בבית וכמבואר בש"ס ובתוס' שם ד"ה ומי בשם הרשב"א. ומאוד תמוהים הדברים איך נוכל לפרש לשון א' שוה על כוונות מתחלפות יעו"ש בש"ס ותראה שהדברים תמוהים מאוד, אכן עפ"י דברי רבינו אלחנן נראה לבאר דחז"ל טמנו זה ברמז לשונם לשון חכמים מרפא. דהנה נודע דבהנהגת הבית האשה עקרת הבית והבעל טפל לה דהיא מוזגת הכוס וכו' וכמפורש בכתובות ס"ז ע"ב מקרבא הנייתא. וא"כ בעניני הבית הבעל טפל לה משו"ה תני נוהגת עמו בדברים שהיא העיקרית. אכן במטה בזה אדרבה הבעל המשפיע והיא מקבלת והוא העיקר משו"ה ני נוהג עמה דבזה הוא העיקר וא"ש לפי דקדוק הלשון והש"ס פירש כ"א לפי הלשון שכתוב בו ודוק:

ח') אכן לפ"ד ר"ת נראה לפרש הא דיבמות ס"ב ע"א שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ואינו מובן איך מוכח מזה ובפרט למ"ד יש אם למקרא וקרינן עם בחירוק, אכן עפ"י הנ"ל מבואר דכיון דכתיב עם החמור א"כ מבואר דהחמור עיקר והם טפלים לו ומבואר שעכ"פ אין מעלתם גדולה יותר מחמור וא"צ לפרושי בגמרא עם בפתח ורק עם כמו דקרינן ועכ"ז מוכח מזה שהמה דומים ואדרבה עדיף מהם וכדברי הר"ת הנ"ל וא"כ אף למ"ד יש אם למקרא מוכח שפיר. ואף אם נפרש בש"ס עם בפתח מ"מ הראי' הוא מזה שהמה טפלים לחמור וכנ"ל. דכן מוכח בקידושין כ"ו ע"א נקנים עם נכסים שיש להם אחריות ומביא ראי' מקרא ויתן להם כו' עם ערי מצורות ביהודא יעו"ש. ומוכח דהשני עיקר דהרי המטלטלין נקנים אגב קרקע והקרקע עיקר אף דקיימ"ל אפי' קרקע כ"ש מ"מ הקרקע עיקר הקנין והמטלטלים טפלים וקתני עם ומוכח כשיטת ר"ת ואקצר:

תוכן העניינים

גבעת הלבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה